התוכנה בה מדובר, בשם DABUS, מופעלת על ידי ד"ר סטפן ת'אלר (Dr. Stephen Thaler) דוקטור לפיזיקה ומומחה לבינה מלאכותית מארצות הברית. ת'אלר הגיש בישראל שתי בקשות פטנט במסגרת Artificial Inventor Project – – יוזמה בינלאומית שמטרתה לגבש מדיניות בנוגע לזכויות קניין רוחני על המצאות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית. בבקשות ציין ת'אלר את עצמו כמבקש הפטנט ובעל הזכויות, אך במקום המיועד לרישום שם הממציא רשם את שם המכונה DABUS, תוך ציון כי האמצאה נוצרה באופן אוטונומי על ידי בינה מלאכותית. לשיטתו, הזכויות בפטנט הועברו אליו מכוח בעלותו על המכונה. בכך ביקש ת'אלר להציג מודל משפטי חדש: המכונה כממציאה, והאדם רשום כבעל הזכויות בפטנט. רשם הפטנטים דחה את הבקשות, וערעור הוגש לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט ביסס את דחיית הערעור על שני צירים מרכזיים: לשון החוק ותכליתו. במישור הלשוני, חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 קובע כי "בעל אמצאה כשירת פטנט זכאי לבקש, לפי הוראות חוק זה, שיינתן לו פטנט עליה", ומגדיר "בעל אמצאה": "הממציא עצמו או הבאים מכוחו". המונח "ממציא" אינו מוגדר בחוק. בית המשפט פסק כי המשמעות הטבעית והרגילה של המונח "ממציא" מתייחסת לבן אדם.

במישור התכלית, דברי הכנסת מיום 8.8.1967 (בדיון בקריאה שניה ושלישית) מראים שהמחוקק הדגיש את "ייחודו של הממציא" ואת "הגנה על זכות הממציא" שעה שקבע כי מגיש בקשה שאינו הממציא חייב להודיע כיצד היה לבעל האמצאה. הוראת סעיף 11(ב) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 נועדה, כפי שצוין בדברי הכנסת, לשמש "הגנה נוספת על זכות הממציא", באופן שהרשם יוכל "לעמוד על דרך גלגולה של האמצאה מידי הממציא אל מבקש הפטנט ועל ידי כך לשמור על זכויותיו של הממציא במידה שנתקפחו". ההנחה הבסיסית היא שלממציא יש "זכויות" שעליהן יש להגן. גישה זו אינה מתיישבת עם הכרה בבינה מלאכותית כ"ממציא", שכן המערכת הטכנולוגית חסרה ישות משפטית ואין לה זכויות שצריך להגן עליהן או צורך בהגנה משפטית. בנוסף, ממציא יכול להוריש, וכן לוותר על זכויותיו – פעולות משפטיות שרק בני אדם זכאים לבצע.

ת'אלר טען כי פרשנות שתאפשר הגנה על אמצאות בינה מלאכותית עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה לעודד ממציאים לגלות לציבור את אמצאתם. לטענתו, אם לא תינתן הגנה לאמצאות שנוצרו על ידי מכונה, יקטן התמריץ לפיתוח מכונות כאלה. בית המשפט דחה את הטענה בקבעו כי מכונה אינה זקוקה לתמריץ כלכלי או משפטי. בית המשפט לא בחן את כשירות האמצאה עצמה: אם היא חדשה, מועילה וניתנת לשימוש תעשייתי. הסירוב ניתן על הסף, על רקע היעדר ממציא אנושי. בית המשפט ציין כי אלמלא הבעיה של זהות הממציא, אולי הייתה מתבצעת בחינה רגילה של כשירות לפטנט. בית המשפט הוסיף שאמצאות רבות אמנם מיוצרות בעזרת כלים לא אנושיים וכשירותן לפטנט אינה שנויה במחלוקת. ואולם שעה שהתוכנה מחליפה את בן האנוש ואינה משמשת רק כלי עזר – אין לפנינו ממציא שניתן לרשום את הפטנט על שמו. פסק הדין אינו שולל את האפשרות לרשום פטנט על האמצאה שנוצרה בעזרת בינה מלאכותית, כל עוד ישנה מעורבות אנושית מספקת. השאלה היא, מהי רמת המעורבות האנושית הנדרשת. אף אם קו הגבול עשוי להיות מטושטש במקרים מסוימים, הרי שכאשר אין כל מעורבות אנושית, לא ניתן לרשום פטנט על האמצאה.

פסק דינו של בית המשפט בתל-אביב עולה בקנה אחד עם שורת פסקי דין שניתנו מעבר לים בבקשות שהגיש ת'אלר עצמו, ואשר דחו את רישום הבינה המלאכותית כממציא. בארצות הברית, בית המשפט לערעורים הפדרלי (United states court of appeals for the federal circuit) קבע כי יש לפרש את המונח "ממציא" כמתייחס ל"אדם אנושי בלבד (natural person) וכי אין לקבל לרישום אמצאות שנעשו על ידי מכונה; בקשתו של ת'אלר לדיון נוסף נדחתה על-ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית ופסק דינו של בית המשפט לערעורים הפך לחלוט. ראו: Thaler v. Vidal, 143 S. Ct. 2497 (2023)

באנגליה, בית המשפט העליון  אישר ביום 20.12.2023 הכרעות של הערכאות הקודמות, וקבע כי ת'אלר אינו יכול להיחשב כבעל זכויות אך ורק מכוח בעלותו במכונה. ראו: Thaler v Comptroller-General of Patents, Designs and Trade Marks [2023] UKSC 49

נוסיף כי בנובמבר 2025 פרסם משרד הפטנטים האמריקאי (USPTO) הנחיות מעודכנות בנוגע לאמצאות שנוצרו בסיוע בינה מלאכותית. העמדה שהוצגה היא חד-משמעית: רק אדם טבעי (natural person) יכול להיחשב "ממציא" לצורכי דיני הפטנטים. מערכות בינה מלאכותית לרבות בינה מלאכותית יוצרת אינן ממציאות, אלא נתפסות ככלים (instruments) המשמשים את הממציא האנושי, בדומה לציוד מעבדה, תוכנות מחשב או מאגרי מידע. ההנחיות מאמצות עיקרון ותיק בדיני הפטנטים האמריקאיים, לפיו ממציאים רשאים להשתמש בשירותים, ברעיונות ובסיוע של אחרים מבלי שמקורות סיוע אלה יהפכו לממציאים משותפים. ההנחיות מבהירות כי אין מבחן משפטי נפרד לאמצאות בסיוע בינה מלאכותית, וכי אותו סטנדרט חל על כלל האמצאות, ללא תלות באמצעים הטכנולוגיים שנעשה בהם שימוש בתהליך האמצאה.

לפסק הדין ראו:

עש"א (מחוזי ת"א) 33353-05-23 ד"ר סטפן ל. ת'אלר נ' רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר (מיום 31.12.2025)‏‏

1. שיעור התעסוקה הגבוה בהייטק בישראל – 11% מהשכירים, חריג ביחס ל- OECD שם שיעור התעסוקה בהייטק הוא 4.4%.
2. פערי השכר בין ענף ההייטק ליתר מגזרי המשק התרחבו בעשור האחרון, והם נחשבים לחריגים גם בהשוואה למדינות ה-OECD. במדינות הארגון השכר החציוני בהייטק גבוה פי 1.8 מהממוצע בשאר המשק, ובישראל הפער עומד על פי 2.7.
3. הגידול בפרמיית ההייטק – פער השכר שבין ההייטק לבין יתר המשק, בניכוי הבדלים במאפייני העובדים, נובע במידה רבה משינויים בטיב החברות והסטה של התעסוקה בהייטק לעבר חברות גדולות עם פריון ושכר גבוהים במיוחד ("חברות על").

המחקר מזהה תופעה מעניינת במשק התעסוקה הישראלי: מגזר ההייטק נהנה מצמחיה מואצת, פריון גבוה מאוד ורמות שכר מהגבוהות במשק. מגזר זה אחראי לכ- 18% מהתמ"ג ו -60% מהייצוא. תשלומי המס של מגזר זה מהווים כ-24% מכלל תשלומי המס במדינה וכשליש מתשלומי מס ההכנסה. בד בבד, מרבית המגזר העסקי בישראל מתאפיין בפריון נמוך בהשוואה בין-לאומית. פערים אלו התעצמו כאשר בין השנים 2018 ל-2024 גדל מספר העובדים בהייטק ב- 35% לעומת גידול של 10% בעובדים ביתר המשק.

המחקר בוחן כיצד ההון האנושי בישראל התפתח על פני זמן וסוקר את פערי השכר בין מגזר ההייטק ליתר ענפי המשק ואת מקורותיהם. החלק הראשון עוסק בהשוואה בינלאומית של הרכב כוח האדם במגזר ההייטק, תוך בחינת התפתחותו לאורך זמן, על בסיס סקר מיומנויות בינלאומי שנערך בשנים 2022-2023. סקר זה מציג ממצא מרכזי לפיו פערי השכר בין מגזר ההייטק ליתר ענפי המשק בישראל התרחבו לעומת העשור הקודם וישראל בולטת בפערים אלו גם בהשוואה בינלאומית. החלק השני של המחקר עוסק בניתוח עומק של המשק הישראלי, בהסתמך על נתונים של רשות המיסים לשנים 2010-2022 הכוללים מעקב אחר הכנסות כלל העובדים והחברות במשק. חלק זה בוחן את התרחבות פערי השכר בין עובדי ההייטק ליתר המגזר העסקי, תוך פירוק הפערים לרכיביהם: עד כמה הם נובעים מהבדלים במאפייני העובדים (כישורים, השכלה) לעומת מאפייני החברות.

נמצא ששיעור המועסקים בהייטק הוא פי שניים וחצי מהממוצע במדינות ה- OECD. המחקר מציג את מגזר ההייטק הישראלי כמצטיין מבחינת הון אנושי, אך חושף חריג במשק: מצד אחד מגזר ההייטק נהנה מצמיחה מואצת, פריון גבוה בקנה מידה בין-לאומי ורמות שכר מהגבוהות במשק, ומצד שני מרבית המגזר העסקי מתאפיין בפריון נמוך בהשוואה בין-לאומית. שיעור התעסוקה בהייטק בישראל, העומד על 11% מהמועסקים, הוא הגבוה ביותר מבין המדינות שנבדקו והוא פי שניים וחצי מהממוצע במדינות OECD (38 מדינות), העומד על כ-4.4% בלבד.

מגזר ההייטק מעסיק כ-11% מכלל העובדים במשק. המחקר בחן את התפלגות העובדים לפי רמת יכולותיהם הקוגניטיביות, לא לפי תארים או מקצועות, אלא לפי שליטה ביכולות קריאה והבנה ויכולות מתמטיות וחישוביות, כפי שנמדדו במבחן סטנדרטי בינלאומי. הממצא המרכזי: 26% מהעובדים עם היכולות הגבוהות ביותר במשק (החמישון העליון) מועסקים בהייטק, שיעור הגבוה ביותר מבין מדינות ההשוואה. ריכוזיות זו עלתה בעשור האחרון מ-20% ל-26%. החריגות אינה בעצם העובדה שההייטק מעסיק אנשים מיומנים, אלא בעוצמת הריכוז: למרות שההייטק מהווה רק 11% מהמשק, הוא מושך אליו יותר מרבע מכלל העובדים בעלי היכולות הגבוהות ביותר, ריכוזיות חריגה בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. הפער ביכולות בין עובדי ההייטק לבין יתר העובדים בישראל הוא הגדול ביותר בהשוואה בינלאומית, כסטיית תקן מלאה, והוא משקף ריכוזיות יוצאת דופן של הון אנושי איכותי במגזר אחד.

השכר החציוני בהייטק גבוה פי 2.7 מהשכר החציוני בשאר ענפי המשק. בהשוואה בינלאומית מדובר בפער חריג, שכן במדינות מפותחות אחרות ממוצע היחס עומד על 1.8 בלבד. הפער הולך ומתרחב:                               בשנת 2014-2015 עמד היחס על 2.3, וכיום עלה ל-2.7. מגמה זו מעמיקה את הפערים של המשק הישראלי, כלומר את הפער בין מגזר ההייטק שנהנה מצמיחה מואצת, פריון גבוה ורמות שכר גבוהות, לבין מרבית המגזר העסקי שמתאפיין בפריון נמוך בהשוואה בינלאומית. המחקר מצא שהפער בשכר נשאר גבוה גם כאשר משווים עובדים בעלי השכלה, גיל ומיומנויות קוגניטיביות דומות. כלומר, הפער אינו רק תוצאה של יכולות גבוהות יותר אצל עובדי ההייטק, אלא גם של פריון גבוה יותר בחברות ההייטק, המאפשר להן לשלם שכר גבוה יותר.

המחקר מזהה קבוצת חברות הייטק שמשלמות שכר גבוה במיוחד, המכונות "חברות על". חברות אלו מהוות כ-20% ממגזר ההייטק, ורבות מהן הן חברות בינלאומיות. הן מושכות את העובדים המיומנים ביותר במשק, ואחראיות לרוב הגידול בתעסוקה בהייטק בעשור האחרון. תופעה זו מחדדת בעיה כפולה: לא רק שההייטק מרכז את ההון האנושי המיומן ביותר בישראל, אלא שבתוכו עצמו מיעוט החברות שולט ברוב ההזדמנויות והשכר הגבוה.

על רקע פערים אלו ממליץ המחקר על מדיניות המתמקדת בהגדלת היצע כוח האדם המיומן בכל שלבי מערכת החינוך, בדגש על כישורי אנגלית, מתמטיקה, מדעי המחשב ובינה מלאכותית, לצד הכשרות לשיפור מיומנויות לאורך הקריירה.

למחקר ראו:

"הרכב ההון האנושי ופרמיית השכר במגזר ההייטק בישראל",  כתבו:  גלעד ברנד, יותם פטרפרוינד ואלעד דה־מלאך),  (דצמבר 2025). בנק ישראל, חטיבת המחקר, נייר מספר: 2025.07

ארבע החברות שהואשמו הן אקדמי טרוול, טיולי הגשר לעולם, י. הלל ושות' וטרמינל 1 נסיעות ותיירות (לשעבר דיזנהאוז). חלק מנושאי המשרה הורשעו במסגרת הסדרי טיעון ונגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל. הפרשה חשפה מערך של הסדרים כובלים ממושכים ושיטתיים שפעלו בין השנים 2010-2016. ההסדר הכובל המרכזי גובש במחצית הראשונה של שנת 2010, לאחר פרסום תוצאות מכרז משרד החינוך, ויושם באמצעות מגעים שוטפים בין טיולי הגשר, הלל ואקדמי טרוול, לרבות פגישות, הודעות ושיחות טלפוניות. במסגרת ההסדר התחייבו החברות להימנע מהתמודדות על מוסדות חינוך שנקשרו בעבר עם אחת החברות, באופן שכל מוסד חינוכי "שויך" לחברה מסוימת והאחרות נמנעו מהגשת הצעות מתחרות. ביישום ההסדר תואמו גם הצעות "גיבוי" לבתי ספר, במטרה ליצור מראית עין של תחרות. ההסדר פעל מאמצע 2010 עד ינואר 2016, כאשר שלוש החברות שלטו יחד על למעלה מ-70% משוק המשלחות. במהלך התקופה השתתפו במשלחות כ-150,000 תלמידים, וכ-90,000 מתוכם יצאו עם שלוש החברות שהיו צד להסדר.

הסדר כובל נוסף פעל משנת 2010 ועד ינואר 2016 בין דיזנהאוז (טרמינל 1) לבין הלל, ויושם באמצעות מגעים שוטפים בין מנהלי המחלקות בחברות. במסגרת ההסדר הסכימו שתי החברות להימנע מתחרות על לקוחות קיימים, תוך חלוקה של מוסדות החינוך ביניהן. הסדר כובל שלישי גובש החל משנת 2010 בין דיזנהאוז לבין אקדמי טרוול ובגדרו התחייבו החברות להימנע מתחרות על לקוחות קיימים, תוך שמירה על חלוקת השוק הקיימת.

בנוסף, במכרז של שירות בתי הסוהר מיולי 2010 לארגון משלחת לפולין, הגיעו מנהלי הלל וטיולי הגשר להסכמה לפיה טיולי הגשר תגיש הצעה בלתי תחרותית, על מנת לאפשר להלל לזכות במכרז. שתי החברות הציגו מצג כוזב לשירות בתי הסוהר, כאילו הצעות המחיר הוגשו באופן עצמאי, ללא תיאום. שווי המכרז היה כ-300,000 שקלים. הסדר נוסף בין הלל לאקדמי התייחס למכרז של משרד החינוך משנת 2014: בתמורה להסכמת אקדמי שהלל תזכה במכרז, התחייבה הלל להימנע מלהתחרות על משלחות שאקדמי ארגנה בעבר. הסדר זה יושם עד ינואר 2016.

במהלך התקופה הרלוונטית הציגו החברות למשרד החינוך ולשירות בתי הסוהר מצגים כוזבים, שלפיהם הצעות המחיר הוגשו באופן עצמאי וללא תיאום מוקדם ביניהן, בעוד שבפועל תואמה כל הצעה מראש. כך, המכרזים, שנועדו לשמש מנגנון ליצירת תחרות, שימשו למעשה כלי לביצוע ההסדר הכובל ולהסתרתו מפני הרשויות. בית המשפט המחוזי בת"א  קבע מתחם ענישה הולם של 5 עד 15 חודשי מאסר, ומיקם את עונשה של המערערת בתחתית המתחם. בגזר הדין ניתן משקל לנסיבותיה האישיות הקשות כסבתא לנכדים עם מצב נפשי קשה וסיפור חיים מורכב ת"פ (מחוזי מרכז) 9625-07-18 מדינת ישראל – רשות התחרות נ' צבי סער (מיום 15.4.2024)‏‏.

הערעור על חומרת העונש – נדחה. בפסק דין של כב' השופטים כבוב, וילנר וגרוסקופף, נקבעו קווים מנחים למדיניות ענישה בעבירות לפי חוק התחרות הכלכלית. עיקרון מרכזי הוא שבעבירות  של הסדר כובל אופקי, בין מתחרים בשוק, תחתית מתחם הענישה חייבת לכלול עונש מאסר בפועל שאינו ניתן להמרה בעבודות שירות. גם כאשר מדובר בעונש מאסר קצר יחסית, יש להעדיף ריצוי מאחורי סורג ובריח. בית המשפט ביסס גישה זו על מאפייני העבירות הכלכליות: מבצעיהן פועלים בדרך כלל מתוך בצע כסף. ברגיל, הם אינם מורתעים מקנסות כספיים, העשויים להיתפס כעלות עסקית מחושבת, אלא דווקא מהתיוג החברתי ומהכליאה הממשית. איום של מאסר בפועל יוצר הרתעה אפקטיבית במיוחד בקרב אנשים נורמטיביים, שעבורם הניתוק מהחיים הרגילים, מהעסק ומהמשפחה הוא בעל משמעות מכרעת. בית המשפט דחה את הטענה כי העבירות לא הובילו לנזק קונקרטי. הנזק הוא משולש: פגיעה כלכלית בהורים שנאלצו לשלם מחירים מנופחים ולא תחרותיים; פגיעה בנגישות למסעות עצמם, במיוחד עבור בני נוער במעמד סוציו אקונומי מוחלש; וכן פגיעה בערך החינוכי של מסעות להנצחת השואה. בית המשפט התמודד גם עם המלצות ועדת דורנר משנת 2015 להמעיט במאסרים קצרים ולהעדיף עבודות שירות. השופט כבוב הבהיר כי המלצות אלה נכונות ביחס לעבריינים משולי החברה, ולא ביחס לעבירות כלכליות.

נראה שפסק הדין משתלב במגמת החמרה עקבית בענישה בעבירות כלכליות שהתגבשה בשנים האחרונות. כך, בע"פ 2919/02 יצחק אלוני (בן חיים) נ' מדינת ישראל (מיום 1.10.2002)‏‏, ציינה כב' השופטת  דורנר כי "בעקרון, העונש ההולם בעבירות כלכליות הוא מאסר בפועל". בע"פ 1408/18 מדינת ישראל נ' אברהם (ויקטור) בן דרור (מיום 21.8.2018)‏‏ הבהיר כב' השופט גרוסקופף כי פיצול תקופת מאסר בין כליאה לעבודות שירות אינו דרך המלך בעבירות של הסדר כובל. נציין כי בפרשת הקרטל הנ"ל אושרה בקשה להגשת תובענה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וזו אושרה (ת"צ (מחוזי ת"א) 59088-09-19 סיגל אשר נ' י. הלל ושות' בע"מ, מיום 19.10.2022)‏‏. התיק עודו תלוי ועומד.

לפסק הדין ראו ע"פ 4475/24 איילת יונגסטר נ' מדינת ישראל (מיום 1.9.2025)‏‏.