העותרים הם ארגון רופאים AHM (Alliance for Hippocratic Medicine) ואיגודים רפואיים, המספקים שירותי בריאות לנשים ונערות במהלך הריון ולאחר הפסקת ההיריון. העתירה הופנתה נגד מינהל התרופות והמזון האמריקאי, ה-  FDAוכן נגד  Health and Human Servicesבדרישה להוציא צו מניעה כנגד השימוש בתרופה. הטענה המרכזית נסבה כנגד 2000 Approval בגדרו אושרה התרופה לשימוש כבר בשנת 2000. לטענת העותרים, ה- FDA אישר את התרופה בפרוצדורה מהירה המעידה על ספק בבטיחות עד כדי חשש לסכנת חיים. נטען כי ה- FDA לא חקר את בטיחות התרופה, התעלם מהשפעות פוטנציאליות על גופן המתפתח של נערות מתבגרות, והתעלם מראיות המצביעות על כך שתרופה כימית גורמת לסיבוכים יותר מאשר הפלות בניתוח. ארגון הרופאים ציין שהוא מתנגד לשים קץ לחיי עובר ללא סיבה רפואית. נטען כי התרופה מונעת מרופאים לעסוק ברפואה מבוססת ראיות והדבר עלול לחשוף אותם לתביעות רשלנות. לכן, רישום התרופה למטופלות יכול לגבות מהרופאים עלויות ביטוח גבוהות מאוד. בנוסף נטען כי נשים המפסיקות היריון באמצעים כימיים נדרשות לראות את העובר ברגע שהוא מופל, מראה שלא פעם גורם לחוות בושה, חרדה, חרטה, דיכאון, שימוש בסמים ומחשבות אובדניות.

העותרים הוסיפו והתנגדו להקלות ברישום התרופה שהוכנסו בשנת 2016 בטענה שאלה אפשרו שימוש זמין יותר: (1) היתר לרשום את התרופה עד לעשרה שבועות להריון ולא רק עד השבוע השביעי; (2) הגברת מינון התרופה לחזק יותר; (3) אישור גם למי שאינו רופא לרשום ולנהל הפלות כימיות; (4) ביטול הדרישה שרופאים ידווחו על תופעות לוואי לא קטלניות מההפלה הכימית. הוצג שגם האגודה האמריקאית של רופאי מילדות, גינקולוגים ואיגודי רפואה (AAPLOG) התנגדה לאישור 2000 כבר בשנת 2002, בטענה שהשימוש עלול להיות קטלני ולגרום למות נשים.

המשיבים טענו כי התאוריות שהציגו העותרים הן השערות בלבד. לטענתם, התרופה בטיחותית, כפי שהוכח הלכה למעשה בשימוש בפועל במדינות רבות בעולם ועל ידי יותר מחמישה מיליון נשים שנטלו אותה וכן במאות מחקרים שאימתו את בטיחותה.

באפריל 2023, כבוד השופט  Matthew J. Kacsmarykהחליט להקפיא את האישור שהעניק ה-FDA למיפפריסטון. ההחלטה מבוססת על נימוקים עובדתיים, העיקרי שבהם הוא שלא הוכח שהתרופה אמנם לא גורמת נזק חמור ואף בלתי הפיך לאישה ההרה, כגון חסימת הורמונים על גופן המתפתח של נערות מתבגרות, זיהום קשה לרבות תמותה של אימהות, ודימום רב המצריך מתן מנות דם. בית המשפט מצא שה-FDA אישר את התרופה בטרם ערך בדיקה ראויה ומקיפה על אודות הסכנות הטמונות בה. נקבע שהתעלם מחששות בטיחותיים ממשיים והתבסס על נימוקים ומחקרים שאינם תומכים בהיתר. לדברי השופט, ישנן ראיות שמוכיחות שה-FDA היה מצוי בלחץ פוליטי וויתר על הזהירות כדי לקדם מטרה של גישה מוגברת להפלה כימית. עם זאת, כב' השופט השעה את החלטתו על מנת לאפשר הגשת ערעור.

בערעור, בית המשפט העליון של ארצות הברית הפך את ההחלטה (החלטה מיום 21.4.2023). בהרכב של תשעה שופטים, הוחלט להקפיא את צו המניעה הזמני. נפסק כי בשלב זה יש לשמור על זמינות התרופה עד להכרעה בהליך העיקרי.

להחלטהת בית המשפט בטקסס בעניין Alliance for Hippocratic Medicine Vs. FDA (7^th April 2023)

https://www.courthousenews.com/wp-content/uploads/2023/01/fda-opposition-abortion-pill-challenge.pdf

להחלטת בית המשפט העליון בעניין ((21 April 2023 FDA Vs. Alliance for Hippocratic Medicine

https://reproductiverights.org/wp-content/uploads/2023/04/Supreme-court-order-stay-FDA-4-21-23.pdf

להלן נסקור את עיקרי הפרק השלישי בדו"ח, המטפל בפעילות הרשות להשגת יעדים של שמירה על שוק הון הוגן, וביסוס שוק ההון הציבורי והרחבתו.

שמירה על שוק הון הוגן: הרשות סוקרת את פעילותה בשלושה מישורי אכיפה להשגת יעד זה: פלילית, מנהלית, ומעורבות בהליכי אכיפה אזרחית ופרטית. בשנת 2022 הרשות פתחה בחקירות גלויות ב-15 מקרים של עבירות הנוגעות למידע פנים, דיווח ומתן פרטים מטעים בדו"חות, תרמית בניירות ערך, הצעה ומכירה ללא תשקיף ועבירות על חוק העונשין ועל חוק איסור הלבנת הון. רוב העשייה בתחום האכיפה נסבה על מקרים של הונאת משקיעים ותיקי מעילות בחברות ציבוריות המעניקות אשראי חוץ בנקאי.

1. אכיפה פלילית: בשנת 2022 הוגשו שמונה כתבי אישום, ושישה ערעורים לבית המשפט העליון והחלו דיונים בארבעה כתבי אישום שהוגשו שנה קודם לכן. בשנת 2022 נחתמו חמישה הסדרים לסגירת תיק בתנאים.
2. אכיפה מנהלית: בשנת 2022 נפתחו 12 תיקים מנהלים, חלקם תיקים שנסגרו בפרקליטות והעברו למסלול מנהלי. נוהלו שני הליכים שנפתחו שנה קודם לכן בוועדת האכיפה המנהלית. סוגי ההפרות הנדונים במסלול זה עוסקים בהפרות מגוונות, כגון: אי דיווח או דיווחים מטעים, הצעה לציבור של ניירות ערך ללא תשקיף, שימוש במידע פנים, תרמית בניירות ערך ובקשה לביטול רישיון יחיד לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995. גובה העיצומים הכספיים שהוטלו על ידי ועדת האכיפה המינהלית בשנת 2022 נע בין 20,000 ₪ ועד 900,000 ₪, וסך העיצומים עמד על 2,930,646 ₪ בשנה זו.
3. אכיפה פרטית: מעורבות הרשות לניירות ערך בהליכים משפטיים אזרחיים באה לידי ביטוי בשני ערוצים מרכזיים: (א) הליכים משפטיים שבהם הרשות נתבעת; (ב) הליכי אכיפה פרטיים של דיני ניירות ערך ודיני חברות. באלה הרשות מעורבת בכמה היבטים: סיוע במימון תובענות ייצוגיות בתחום ניירות ערך ותביעות נגזרות; בחינה של הסדרי פשרה בהליכים אלה ומעורבות בהם; התייצבות בהליכים והבעת עמדות מקצועיות. הפעילות במסלול זה מנוהלת על ידי הייעוץ המשפטי של הרשות בשילוב גורמים חיצוניים, כמו הפרקליטות.

ביסוס שוק ההון הציבורי והרחבתו: הרשות מציינת כי בשנים האחרונות מתפתחות השקעות אלטרנטיביות בכלים שאינם עונים להגדרה הקלאסית של ניירות ערך ובאפיקים שלא היו מקובלים בעבר, כמו נכסים דיגיטליים שמבוססים על טכנולוגיות רישום מבוזר. התוצאה היא ירידה בהיקף של שוק ההון הציבורי, שאינה מתיישבת עם האינטרס הציבורי והלאומי לפתח שוק הון אטרקטיבי ומבוסס. על כן, הרשות הציעה לתקן את תחולת דיני נירות שיחולו גם על נכסים דיגיטליים ולהקים בורסה ייעודית.

1. הצעה לתיקון תחולת דיני נירות ערך בנוגע לנכסים דיגיטליים: השוק המבוזר פועל כיום בהיעדר אסדרה ופיקוח. הנכסים הדיגיטליים יוצרים סיכונים גבוהים מכמה סיבות: המורכבות הטכנולוגית; פערי המידע בין הגורמים המציעים את הנכסים והשירותים לבין ההבנה והידע שיש לציבור; והיעדר אסדרה כוללת. בדו"ח שפרסם אגף הכלכלנית הראשית של משרד האוצר, "דו"ח הסדרת תחום הנכסים הדיגיטליים, מפת דרכים למדיניות" מנובמבר 2022, הומלץ לתקן את חוקי ניירות ערך כך שיסדרו תחת החוק גם השקעות מהסוג הנ"ל.

הרשות לניירות ערך הקימה שתי וועדות לבחינת האסדרה של הנפקת מטבעות קריפטוגרפים לציבור, שקבעו שהפעילות בנכסים אלה עשויה להיות כפופה לתחולת דיני נירות ערך. הדו"ח של אגף הכלכלנית הראשית של משרד האוצר כלל המלצות בשלוש קטגוריות: (1) הקלת חסמי כניסה שקיימים במסגרת האסדרתית הקיימת, כגון: מתן רישיונות לנותני שירותים פיננסיים מוסדרים במטבע וירטואלי והבטחת יישומו של נוהל בנקאי תקין; (2) טיוב והרחבת התשתית האסדרתית הקיימת – יש לתקן את חוקי ניירות ערך כדי שיובהר שהם חלים גם על נכסים דיגיטליים בהתאמה; (3) הומלץ לרכז את סמכויות האסדרה בידי רגולטור אחד, כאשר אחת החלופות המוצעות מתייחסת לרשות ניירות ערך כרגולטור מתאים.

2. בורסה ייעודית: במרץ אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת-חוק ניירות ערך (תיקון מס' 70), התשפ"א–2021, שאחד מיעדיה המרכזיים הוא הקמת בורסה ייעודית – פלטפורמת מסחר שהפעילות בה מיועדת לסחר במניות של תאגידים בעלי מאפייני פעילות חדשניים. המטרה היא לקדם מסחר בניירות ערך בפלטפורמות בעלות מאפיינים משתנים וייחודים שאינן בעלות היקף עבודה כמו בורסות גדולות וראשיות. צוין כי הרחבת הבורסה לאפיקים חדשים תגוון פתרונות מימון לעסקים. הקמת בורסה ייעודית תאפשר גם חשיפה של ציבור המשקיעים למגזרי השקעה נוספים.

הרשות לניירות ערך, דו"ח שנתי, 2022; ראו:

https://www.new.isa.gov.il/images/Fittings/isa/asset_library_pic/al_lobby/al_lobby-637b90c7be39b/AnnualReport2022.pdf

הצעת חוק לתיקון חוק נירות ערך (תיקון מס' 70),התשפ"א-2021, ראו:

https://www.isa.gov.il/%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A7%D7%94%20%D7%95%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%94/Legislation/Proposed%20Legislation/Suggestions/Documents/digital.pdf

המסמך עומד על כך שתופעת ההשמנה גורמת לתמותה ותחלואה קשה ובנוסף גובה מחיר חברתי וכלכלי כבד. אחד האתגרים הגדולים של המאה ה-21 הוא מגפת השמנת היתר ועודף משקל בילדות. ההשמנה לא נובעת בהכרח מחוסר רצון של הפרט, אלא מתעשיית המזון שמשפיעה על דפוסי המזון ואורח החיים של הפרטים בחברה. גורמים נוספים יכולים לגרום להשמנה, כגון: קשיים נפשיים ורגשיים, מחלות, פציעות, לידה ונטילת תרופות. ישנן גם השפעות כלכליות וחברתיות, לדוגמא: עוני ואי ביטחון תזונתי אשר מפחיתים את היכולת לצרוך מזון בריא, בדידות ושימוש מרובה במסכים לפי איגוד רפואי בריאות הציבור בישראל. בישראל ההשמנה היא תולדה של אורח חיים בסביבה שמעודדת אכילה מרובה על ידי שעות עבודה ארוכות ושעות פנאי מצומצמות, חשיפה לפרסום ושיווק אגרסיביים של מזונות מזיקים, יוקר מחיה גבוה וחוסר סבסוד של מזונות מומלצים.

השמנה בקרב ילדים מהווה אתגר מרכזי בבריאות הציבור בגלל השפעותיה לטווח הקצר והארוך. השמנת יתר בקרב ילדים מעלה את הסיכון למחלות, כמו: מחלות לב, סוכרת, דלקת מפרקים ניוונית וסרטן בבגרות. השמנה בקרב ילדים יוצרת נטל כבד בשני מישורים: (1) נטל כלכלי כבד הנובע מצורך בטיפול רפואי (2) נזק כספי עקיף שנובע מאובדן תפוקה בשוק העבודה בגלל פגיעה באיכות החיים, הוצאות על דיאטות ועוד. תת ועדה בנושא מניעה וטיפול בהשמנה שפעלה במסגרת היוזמה של משרד הבריאות "לעתיד בריא 2020" כתבה כך: "משקל יתר ובמיוחד השמנת יתר גוררים עלות כלכלית ברורה; מדובר בהוצאות ישירות על בריאות וכן בעלות עקיפה הנובעת מאובדן פריון עבודה. אומדן עדכני של העלויות מגיע ל-5.76 מיליארד שקל בשנה, סכום המתקרב ל-10% מההוצאה הלאומית השנתית על בריאות".

מדיניות לאומית למניעת התופעה: בישראל ננקטו אמצעים רגולטוריים לסייע בצמצום התופעה, בהם החוק "הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשע"ח-2017", החוק ל"פיקוח על איכות המזון ותזונה נכונה במוסדות החינוך, התשע"ד-2014", התקנות ל"פיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות החינוך, תשע"ט-2018" והחוק "הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע"ו-2015". אך חרף מדיניות הממשלה הנתונים מראים שאין שינוי משמעותי לאורך השנים. יתר על כן, לפערים חברתיים ישנה השפעה על כוח הקנייה של מזון בריא בקרב אוכלוסיות עניות לעומת אוכלוסיות עשירות. מהנתונים עולה כי, לרוב, עם הירידה ברמה הסוציו-אקונומית ישנה עלייה של השמנת יתר.

החלטת הממשלה להפעלת התוכנית הלאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא, 2011: הממשלה השיקה, בהובלת משרדי הבריאות, החינוך התרבות והספורט, תוכנית לאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא. בתוך כך הושקה התוכנית "אפשריבריא" שפועלת בהתאם ליוזמה "לעתיד בריא 2020" שמובילה תהליך ליצירת סביבה המאפשרת ומטפחת תרבות של בריאות. מטרות התוכנית: (1) הפחתת שיעור השמנת יתר בקרב בני 18 ומעלה בכלל האוכלוסייה ב-11.2%; (2) העלאת שיעור בני 18 ומעלה שמשקל גופם תקין בכלל האוכלוסייה ב-10%; (3) הפחתת שיעור בעלי סיכון למשקל יתר בקרב ילדים ומתבגרים ב-10%.

נתונים על היקף בעיות עודף משקל בישראל: א. על פי מדידות גובה ומשקל בקופות החולים עולה, כי בשנת 2021 שיעור הימצאות בעודף משקל בגילאי 20-64 עמד על 34.3% שיעור דומה לשיעור עודף המשקל בגילאי 20-64 לשנת 2013. שיעור השמנת יתר בקרב מבוגרים באותו הגיל עמד בשנת 2021 על 25.1% מכלל האוכלוסייה, שיעור שגבוה ב2.3% מהשיעור בשנת 2013. כך שחרף ההשקעה הממשלתית הבעיה לא צומצמה אלא החריפה בין השנים 2013 ל-2021. ב. שיעור ההשמנה בקרב נשים עומד על 27% לעומת אצל גברים שיעור ההשמנה הוא 23%. ג. יישובי מגורים המאופיינים ברמה סוציו אקונומית נמוכה יחסית, ששיעור ההימצאות בעודף משקל הוא גבוה יותר. ד. לפי נתוני גדילה של תלמידי בתי הספר בישראל, שיעורי עודף משקל והשמנה בקרב ילדים ונוער עולים במידה ניכרת עם הגיל. בשנת 2021-2022 שיעור ההימצאות בעודף משקל בקרב תלמידי כיתות א' עמד על 19.5% ובכיתות ז' עמד על 31.4%. בנוסף, לפי הנתונים לשנת 2020-2021, השיעור הגבוה ביותר של תלמידים עם עודף משקל והשמנה הוא בקרב התלמידים הערבים. השיעורים הנמוכים ביותר הם בקרב ילדים חרדים ובדואים בדרום.

הרגלי אכילה: אחד הגורמים להשמנה הנם הרגלי אכילה לא בריאה, כגון אכילת חטיפים, שהם בעל ערך קלורי גבוה ועשיר בשומן. זאת, לצד משקאות ממותקים המכילים מספר רב של קלוריות אשר לא גורמים לתחושת שובע ועל כן מקושרים לצריכת אנרגיה עודפת ולהשמנה. צורת האכילה וסביבת האכילה משפיעות על תופעת עודף המשקל וההשמנה, לדוגמא: אכילה מחוץ לבית תורמת לעודף משקל, האכילה מול הטלוויזיה נמצאה כמגדילה צריכה אנרגטית (כל שעה נוספת של צפייה מול מסך מעלה את הסיכוי להשמנת יתר אצל ילדים בעוד כ-13%). הרגלים כאלה עלולים לגרום לדימוי עצמי נמוך ולהתמודדות עם בעיות חברתיות, כמו: דיכאון ובדידות.

מבט משווה: מחקר שבוצע על ידי HBSC (תוכנית המחקר הבינלאומית לרווחתם ובריאותם של בני נוער) מראה, כי בשנים 2018-2019, 15% מהילדים בישראל בגילאים 11, 13 ו-15 סבלו מעודף משקל. ישראל ממוקמת במקום ה-28 מתוך 46 מדינות שהשתתפו במחקר, עם עודף משקל הקרוב לממוצע.

נתונים של ה-CECD : בשנת 2020 54.7% מהישראלים מגיל 15 ומעלה דיווחו על משקל שהתאים להגדרות של עודף משקל. ישראל ממוקמת במקום ה-14, הקרוב לממוצע המדינות מתוך 29 המדינות החברות ב-CECD.

למסמך  של מרכז המחקר והמידע "עודף משקל והשמנת יתר: רקע ונתונים, בדגש על ילדים ובני נוער מיום  26 לפברואר 2023 ראו: https://bit.ly/3KJvjLO. 

החוק לא חל על שירותי אפליקציות שבהן האינטראקציות בין המשתמשים מוגבלות להודעות ישירות, ביקורות צרכנים על מוצרים, מוכרים, שירותים, אירועים או מקומות (סעיף 22681). כמו כן, ההגבלות חלות רק על פלטפורמה חברתית "גדולה", שהיקף הכנסותיה השנתי הוא מעל 100,000,000$ (סעיף  22680).

אשר לפרסום מדיניות הרשת: סעיף 22676 (a) לחוק החדש קובע כי יש להנגיש למשתמשים את תנאי השימוש ברשת החברתית. תנאי השימוש יכללו מידע לגבי הפעילות המותרת בפלטפורמה, כיצד תגיב הפלטפורמה לדיווחי משתמשים על אודות הפרות של תנאי השירות, תיאור המדיניות של הרשת לטיפול בתוכן שנאה והפעלת מערכות ניהול תוכן אוטומטיות לאכיפת תנאי השימוש. בנוסף, על הפלטפורמה להציג פרטי התקשרות עימה, על מנת שהמשתמשים יוכלו ליצור קשר עם נציגי שירות.

החוק קובע (בסעיף  22677(a)), כי כל פלטפורמה חברתית שהחוק חל עליה תגיש ליועץ המשפטי של המדינה דו"ח חצי שנתי שיכלול: (1) את הגרסה העדכנית של תנאי השירות בפלטפורמה; (2) תיאור ופירוט של כל שינוי בתנאי השירות מאז הדיווח הקודם; (3) הצהרה אם תנאי השימוש כוללים התייחסות למקרים אלה: דברי שטנה או גזענות, קיצוניות או רדיקליזציה, דיסאינפורמציה ומידע מוטעה, הטרדה והתערבות פוליטית זרה. היועץ המשפטי יעמיד לרשות הציבור את דו"חות השירות במאגר ציבורי פתוח.

סנקציות: בסעיף  1 לחוק נקבע: "It is the intent of the Legislature that a social media company that violates this act shall be subject to meaningful remedies sufficient to induce compliance with this act." הסנקציה העיקרית היא עיצום כספי עד 15,000$ בגין הפרה לכל יום (בסעיף 22678 (a1)). פלטפורמה חברתית תחשב כמפרה אם ביצעה אחת מאלה: 1- לא פרסמה את תנאי השירות; 2- לא הגישה במועד את הדו"ח הנדרש ליועץ המשפטי; 3- השמיטה מידע נדרש או לחלופין הציגה מצג שווא בדו"ח. בנוסף, החוק מטיל סנקציות גם כנגד משתמשים שיפרו את החוק, כגון השהיית חשבון והסרת המשתמש מהרשת.

הוראות החוק הן קוגנטיות. מטרתן היא לאפשר לציבור המשתמשים לגלוש בצורה בטוחה ברשתות החברתיות מבלי להיתקל בביטויי שנאה. החוק מטיל נטל רגולטורי כבד יחסית על הרשתות החברתיות ועשוי להכביד על העבודה של מנהלי התוכן, ואולם דומה שהוא עושה כן לתכלית ראויה: ניקיון הרשת מביטויים גזעניים, הומופוביים ואנטי-דמוקרטיים.

לחוק: Social media companies:AB-587 terms of service, U.S.C

https://leginfo.legislature.ca.gov/faces/billTextClient.xhtml?bill_id=202120220AB587

מינוי יועצים משפטיים במשרדי הממשלה: בסעיף 31 להסכמים הקואליציוניים בין סיעת הליכוד לסיעת הציונות הדתית נקבע: "הממשלה וסיעת הקואליציה יתמכו בהצעת חוק מטעם הליכוד שתקבע כי מינוי היועץ המשפטי למשרדים הממשלתיים וכן ליחידת הסמך יבוצעו כמשרת אמון על ידי מנכ"ל אותו המשרד הממשלתי". לפי השינוי המבוקש, יועץ משפטי במשרד ממשלתי ייחשב למשרת אמון ויהיה כפוף ביתר קלות לפיטורים. החשש הוא מפגיעה בעצמאות חוות הדעת המשפטיות של היועצים, כמי שאמונים על שלטון החוק ומשמשים בלם ושומר סף מפני הפרות פוטנציאליות. נוכח הפגיעה באוטונומיה של היועצים המשפטיים, יקשה גם על בתי המשפט לסמוך על עבודתם כמי שקיימו בחינה ראויה של חוקתיות וחוקיות.

תיקון לחוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים: חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000, נועד להתמודד עם מופעים של אפליה וגזענות. החוק מקנה הגנה רחבה וחיונית עבור קבוצות שונות באוכלוסייה, כגון: נשים, מזרחיים, ערבים, או להט"בים, המורחקים ממקומות עסק או בילוי על לא עוול בכפם. הוראת החוק המרכזית מעוגנת בסעיף 3(א) הקובע כאמור: "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם".

סעיף 108 בהסכם הקואליציוני בין הליכוד ליהדות התורה מבקש לתקן את החוק באופן מהותי, "על מנת לעגן את שהיה נהוג במשך עשרות שנים וכדי לתקן את העיוות בסטטוס קוו שנעשה לאחרונה, … כך שתעוגן האפשרות לקיום אירועי תרבות או לימודים של חרדים ודתיים המעוניינים בכך המיועדים לציבור כאמור או נושאים אופי דתי מובהק, תוך התחשבות באמונותיהם ובצרכיהם הדתיים, לרבות בהפרדה מגדרית. בתנאים אלה ההפרדה לא תיחשב לאפליה אסורה. כמו כן יתוקן החוק האמור באופן שיאפשר יצירת וקיום קהילות מגורים על רקע דתי, וכן באופן שימנע פגיעה בבית עסק פרטי שנמנע מאספקת שירות או מוצר בשל אמנוה דתית, ובתנאי שמדובר בשירות או מוצר שאינו ייחודי ושניתן להשיג חלופה דומה בקרבה גיאוגרפית במחיר דומה".

ההסכם הקואליציוני מציע להתיר הפרדה מגדרית על ידי שינוי הגדרתה כך שלא תיחשב אפליה אסורה. בבג"ץ 746/07 רגן נ' משרד התחבורה (מיום 05.01.2011) נדונה עתירה שהוגשה על ידי קבוצת נשים והמרכז לפלורליזם יהודי – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, בעניין קווי אוטובוסים שהפעילו משרד התחבורה, אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ודן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, בהם הונהגה הפרדה בין נשים וגברים. העותרות תיארו: "הנשים נדרשות לעלות בדלת האחורית ולשבת בחלקו האחורי של האוטובוס, בעוד שהגברים עולים בדלת הקדמית ומתיישבים בספסלים הקדמיים. בנוסף נדרשות הנוסעות להתלבש בלבוש צנוע… נשים שאינן משלימות עם ההסדרים כופים אלה ומנסות להתנגד, … מושפלות וסובלות מהטרדות מילוליות קשות..". בג"צ פסק פה אחד (כב' הש' רובינשטיין, ג'ובראן ודנציגר), כי יש לקבל את העתירה שכן "ללא כבוד הבריות והסובלנות לא תקום חברה ראויה". כב' הש' ג'ובראן ציין: "הכפייה המדוברת משקפת פגיעה בכבוד האדם ובאוטונומיית הפרט ואינה אלא לדיכוין ולהשפלתן של נשים שאין מקומן אצלנו, לא בשם רב התרבותיות ולא בשם דגל אחר" (בע' 39). ראו גם דבריו של כב' הש' מ' חשין בבג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה, מיום 11.08.1998: "גם הזכר עם הנקבה נבראו – יחדיו נבראו – בצלם האלוהים. האישה והאיש אחד הם: גם היא אדם, גם הוא אדם, שניהם אדם. כך היה – כך ראוי היה; כך הווה – כך ראוי הוא; כך יהיה – כך ראוי שיהיה. נזכור ונשמור" (בס' 44).

ערך השוויון הנחה את בית המשפט העליון בבג"ץ 6698/95 עאדל קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', מיום 08.03.2000, שם נפסק כי מדיניות מכירת דירות ליהודים בלבד מהווה אפליה אסורה. לפי החוק המוצע בהסכם הקואליציוני הנ"ל, ניתן לייצר קהילות מגורים מופרדות על בסיס דתי. התיקון לחוק יאפשר לחייב בכניסות נפרדות למבנים ולמנוע לחלוטין מנשים להגיע למקומות ציבורים ואזורי בילוי. ההצעה מציעה לאפשר גם לבית עסק פרטי להימנע מאספקת שירות או מוצר בשל אמונה דתית. ברע"א 1001/17 מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ נ' חלאד סלמאן ורימא סלמאן בשארה, מיום 19.08.2019, אישר בית המשפט העליון פה אחד, כי הפליה במכירת דירת מגורים על רקע לאום מקימה לנפגעים תביעה לפי חוק איסור הפליה. היה והתיקונים לחוק הנ"ל יאומצו, מוכרים יוכלו להפלות רוכשים ערבים רק בגלל השתייכותם ללאום. התוצאה הצפויה היא חוק שמכשיר התנהגות מפלה בחברה.

חוק-יסוד: לימוד תורה: בסעיף 90 בהסכם הקואליציוני בין סיעת הליכוד לסיעת יהודה התורה נקבע: "לאור החשיבות שהעם היהודי העניק ומעניק ללימוד התורה לאורך הדורות, תושלם חקיקת חוק יסוד: לימוד תורה, הקובע שלימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי, וזאת עד להעברת תקציב לשנת 2023. מוסכם שיש להמשיך במורשת זו במדינת ישראל". מטרת החוק היא לפטור תלמידי ישיבות משירות צבאי. בבג"ץ 1877/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת ואחרים, מיום 12.09.2012, נבחנה החוקתיות של "חוק טל" (חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002). החוק קובע שדחיית השירות תינתן למשך שנה אחת לכל היותר, ולאחר מכן יהיה צורך לחדש את דחיית השירות. בג"צ פסק כי החוק אינו חוקתי, משום הפגיעה החמורה בשוויון בנטל. והנה, חוק היסוד המוצע עתה צפוי לפגוע בערך השוויון, משום שהוא קובע כי מי שקיבל על עצמו ללמוד תורה לתקופת זמן ארוכה ייחשב כמי שמשרת שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי. ואולם, בעוד ששירות צבאי עשוי להיות כרוך בסכנת חיים, הרי שהשהייה בבית מדרש מתרחשת בתנאים נוחים. בנוסף צפויה פגיעה בכלכלת ישראל, מכיוון שפטור גורף משירות צבאי פוגע ביכולת ההשתלבות של תלמידי ישיבות במשק הישראלי. התוצאה הצפויה מחקיקת חוק יסוד כזה היא קיבוע הפטור הבלתי שוויוני של תלמידי הישיבות משירות צבאי.

לניתוח ההסכמיים הקואליציוניים על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ראו: https://www.idi.org.il/articles/46842

מקור ההכנסה של הרשויות המקומיות: מהמחקר עולה שכיום מקור ההכנסה הגדול ביותר של הרשויות המקומיות הוא העברות הממשלה שעומדות על כ-40% מסך ההכנסות שלהן. העברות אלה מתבצעות מתוקף חוק הרשויות המקומיות (העברת תשלומים מהמדינה), תשנ"ה-1995.

שיטת המימון התואם: הממשלה נעזרת בכמה שיטות לתקצוב הרשויות המקומיות. אחת השיטות היא תוכנית מימון תואם המכונה מאצ'ינג, ואשר מבוססת על הסכם בין משרד ממשלתי לבין רשות מקומית למימון פרויקטים ושירותים מסוימים. לפי שיטה זו מקובל שעל כל שקל שהרשות המקומית מתקצבת תחום מסוים, המדינה תתקצב בעוד שלושה שקלים. כלומר, על הרשות לממן 25% מעלות השירותים שהיא מעניקה לתושב ואת יתר ה-75% מממנים משרדי הממשלה, כל אחד בתחומו. המאצ'ינג נחלק לשני סוגים: מאצ'ינג רגיל: מטרתו העברת תשלומים סדירים מטעם הממשלה למימון שירותים ספציפיים; מאצ'ינג פתוח: מטרתו העברת תשלומים עבור פרויקט מסוים וחד פעמי, לדוגמא פרויקט ייחודי להקמת מבנה קהילתי. נתונים אלה, בפני עצמם, מספרים על כך שרשויות מקומיות בעלות תקציב רב יותר יקבלו מטעם המדינה מימון גדול יותר. על כן, לאורך השנים גורמים שונים ביקרו את השיטה וטענו שתושב ברשות המשתייכת לאשכול חברתי-כלכלי גבוה יקבל תקציב רב יותר מהתקציב שמקבל תושב המתגורר ברשות המשתייכת לאשכול חברתי כלכלי נמוך.

משרד החינוך מממן פרויקטים לתלמידים בחינוך היסודי והעל יסודי בהתאם לשיטת המימון התואם. מימון מטעם משרד החינוך מבוסס על תחשיבים שלפיהם יוחלט גובה ההשתתפות של משרד החינוך בנוסף לתקציב הרשויות. נטען כי שיטת המימון התואם הקיימת בחינוך עלולה ליצור "מלכודת עוני" לרשויות חלשות, מפני שהן מתקשות לממן את חלקן. הלכה למעשה, נוצרת סיטואציה שרשות חלשה מתוקצבת בתקציב נמוך מטעם משרד החינוך, בהתאם לשיטת המימון התואם.

ארנונה: דרך עיקרית לתקצוב רשויות מקומיות הוא תשלום ארנונה על ידי התושבים, בהתאם לפקודת העיריות, תשכ"ד-1964. גביית ארנונה למגורים מושפעת במידה רבה מהמדד החברתי-כלכלי ברשות, שנקבע באמצעות מספר תכונות בסיסיות, כגון: הרכב דמוגרפי, השכלה, רמת חיים, תעסוקה וגמלאות. ניתן לראות מהמחקר כי הכנסות הרשות מארנונה ברשויות מקומיות יהודיות לא חרדיות הוא הגבוה ביותר וכי הכנסות הרשות מארנונה ברשויות מקומיות לא יהודיות הוא הנמוך ביותר. בתוך כך, רשויות עם אוכלוסייה חלשה נוטות להעניק יותר הנחות בארנונה למגורים בהשוואה לרשויות עם אוכלוסייה חזקה.

חסרונות השיטה: המחקר מצביע על מספר חסרונות בשיטת המימון התואם. ראשית, קיים היעדר תיאום בין משרדי הממשלה. עלול להיווצר מצב שרשות מקומית תבקש תקצוב מכמה גופים במקביל ובגלל חוסר תיאום בין המשרדים היא תתוקצב ביותר מ-100% עלות הפרויקט. יתרה מכך, פעמים רבות הערכת שווי הפרויקט אינה נכונה וכאשר מתחילות העבודות, עלות הפרויקט מתייקרת ובפועל ההפרש מוטל על הרשות המקומיות. רשויות חלשות עלולות לבטל פרויקט במהלך העבודות בגלל חוסר יכולת לממן עלויות נוספות. יתר על כן, פערי הזמן בין אישור פרויקטים לבין העברת הכסף מטעם המדינה הוא ארוך. לעיתים הכסף מהמדינה אינו מועבר בזמן שמתחילות העבודות ולכן הקבלן מפסיק את עבודותיו. במצב כזה, הפרויקט ייעצר או לחלופין הרשות תשלם מכיסה את הסכום החסר ותיכנס לחובות. זאת ועוד, יחסי הכוחות בין הרשות המקומיות למשרדי הממשלה הם מורכבים; פרויקטים רבים נשענים על מספר גופיים ממשלתיים ובמידה שאחד מהם לא מעוניין ליטול חלק בפרויקט, הרשות עלולה להקפיא את הפרויקט כדי ללחוץ על שאר הגופים לממן מיוזמתם את המימון החסר.

סוגי מענקים: העברות מטעם משרד הפנים מתבצעות במסגרת מדיניות התקציב הכוללת של המשרד. העברות אלה כוללות שלושה סוגי מענקים: מענק איזון: מטרתו לצמצם את הפער בין ההוצאה המינימלית של הרשות המופיעה בספרי התקציב של הרשות לבין פוטנציאל הכנסותיה. מטרת המענק היא לאפשר לרשות להעניק לכל תושביה את השירותים המינימליים. מהמחקר עולה שהרשויות החרדיות והערביות מסתמכות על העברות המדינה בצורה נרחבת בכל הקשור ליכולתן לספק שירותים לתושביהם. לעומת זאת, המגזר היהודי שאינו חרדי מייצר הכנסה עצמית גבוה יותר המאפשרת גביית מיסי הארנונה ולכן התקצוב הממשלתי באמצעות מענקי איזון הוא נמוך יותר משמעותית. מענק מיוחד: השתתפות במימון שירות או פעולה מסוימת של הרשות, כמו למשל שירותי משמר אזרחי. מענק על פי החלטה ייעודית: מענק שניתן לרשות לפי החלטת הממשלה, כגון מענק הבירה שניתן לירושלים.

התקציב עבור תושב ברשות חזקה לעומת רשות חלשה: מהמחקר עולה כי קיים חוסר שוויון בתקצוב הרשויות המקומיות, מכיוון שרשות מקומית עלולה להימנע מלספק שירותים ובמצב כזה לא תקבל מימון ממשלתי משלים. התקצוב הממשלתי אף מעמיק את הפערים בין הרשויות המקומיות, כיוון ששיטת המימון התואם מסייעת רק לרשויות חזקות שיש להן תקציב רב ובכך היא מחלישה עוד יותר את הרשויות החלשות. בנוסף, מענקי האיזון לא מכסים את הפער בתקציב הרשות. מדיניות כלכלית חדשה יכולה להוות גורם מרכזי בצמצום הפערים בין הרשויות וזאת באמצעות מיסים פרוגרסיביים ושיטת מימון שלא תתבסס על תקציבי הרשויות. במידה ולא יתבצע שינוי משמעותי בשיטות המימון התואם ומענקי האיזון מטעם הממשלה לטובת צמצום אי השוויון בין הרשויות, הפערים בין התושבים ברשויות השונות יוסיף ויגדל.

למחקר ראו: ספר התרשימים דרכה של ישראל לשגשוג כלכלי וחברתי יוני 2022:

https://kohelet.org.il/wp-content/uploads/2022/06/israel.prosper.chartbook4.pdf