למרות המחקרים שנערכו עד כה,  מקור הפערים המגדריים  נותר עדיין בגדר תעלומה.

בשני מחקרים שנערכו לאחרונה במרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במכללה למנהל נבדקו מספר מקורות אפשריים לפערים המגדריים: 

במחקר הראשון, שבוצע בחודשים מאי-יוני 2022 נבדק האם קיימת העדפה לעובדים גברים בהייטק כבר בעת מיון קורות החיים של המועמד או המועמדת על ידי גורמי כח אדם ומשאבי אנוש. ממצאי המחקר העלו כי בשלב סינון המועמדים לא ישפטו קורות חיים של נשים באופן שונה משל גברים. כמו כן, להערכת גורמי ההשמה, אין לגברים סיכוי גדול יותר מאשר לנשים להגיע לראיון עבודה. באופן כללי לא נמצאה אפליה בתהליך המיון; לא נמצאה העדפה של מועמדים גברים על פני מועמדות נשים. כמו כן להערכת משתתפי המחקר, גם המועמדים וגם המועמדות צפויים וצפויות להרוויח שכר דומה באותו מקצוע.

בהמשך ולאור ממצאי המחקר הראשון (שהצביעו למעשה על שלילת מקור הפערים המגדריים במיון קורות חיי המועמדים), הוחלט להמשיך ולערוך מחקר נוסף, כדי לבדוק מקורות נוספים אפשריים לפערים מגדריים בהיי טק והפעם, בנקודת זמן מאוחרת לזו שנבדקה במחקר הראשון, לאחר קליטת הנשים למקום עבודתם בתעשיית ההיי טק. 

במסגרת המחקר השני רואיינו בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2022  25 נשים, בגילאי 22 עד 48, אשר עובדות במקצועות טכנולוגיים בענף ההיי טק. כל המרואיינות במחקר עובדות בחברות או סטארט אפים בתעשיית ההיי טק במקומות שונים בארץ. רוב המרואיינות תארו עבודה בסביבה שרובה גברית.

באמצעות ביצוע הראיונות תוארו תחושות הנשים העובדות בתעשיית ההיי טק בנוגע לעבודה בסביבה הגברית והקשיים הניצבים בפניהן. זוהו מספר אתגרים עיקריים שחוות הנשים העובדות בענף בהקשר של פערים מגדריים:

• קושי באיזון בין חיי משפחה וקריירה: מרואיינות רבות התייחסו הן לשינוי לרעה שחל בקריירה שלהן, שינוי שהן מייחסות למקום העבודה ולמנהלים שלהן, לאחר שהפכו לאימהות, והן לקושי שלהן עצמן לאזן בין השעות שהן מקדישות לעבודה ולמשפחה;
• קושי בהתקדמות בענף הנשלט על ידי רוב גברי: כל מרואיינות המחקר סברו שלנשים יותר קשה מגברים להתקדם בענף ההיי טק. חלק מהמרואיינות חשבו שנדרשת אישיות "מחוספסת" לצורך התקדמות לדרגים ניהוליים (ובכלל) בעולם ההיי טק, אישיות שלאו דווקא מאפיינת נשים לדעתן; חלקן תארו קושי להתחבר מבחינה חברתית לקולגות הגברים ואף אמרו שהן חשות מבודדות או אפילו בודדות; ורובן תארו סביבה יחסית אגרסיבית, בה הן מודעות היטב להבדלים אישיותיים ביניהן לבין הגברים, דבר שלעיתים אילץ אותן לבחור בין שמירה על המאפיינים שלהן לבין הטמעות בסביבה ואימוץ מאפיינים שהן תופשות כהכרחיים לצורך שרידותן בסביבת העבודה, אך לאו דווקא כנעימים (כגון דיבור בטונים גבוהים או הפגנת בטחון עצמי שהן לאו דווקא חשות);
• הטיה מגדרית אשר מקורה אצל הנשים עצמן: קיומה של הטיה מגדרית זו קיבל שני ביטויים: ראשית, לגבי האופן שבו נשים רואות ומתנהגות כלפי נשים אחרות בסביבת העבודה : נראה שחלק מהנשים בעצמן מעדיפות עבודה עם גברים על פני עבודה עם נשים וחלקן אף תארו חוויה של אפליה כלפיהן מצד מנהלות-נשים. שנית, לגבי האופן שבו נשים רואות ומעריכות את עצמן בסביבת העבודה: חלק מהמרואיינות ביטאו מודעות לכך שהן מעריכות את עצמן בחסר לעומת גברים ונראה כי הערכת חסר זו פוגעת, לדעתן, בהתקדמותן בעבודה ובשכר שהן מקבלות.

ממצא נוסף של המחקר אשר גם מסתמן כפתרון אחד אפשרי להתמודדות או לפחות הקלה בהתמודדות עם האתגרים שחוות נשים בענף ההיי טק, הוא בתוכניות מנטורינג לנשים. חלק מהמרואיינות סיפרו כי קיבלו סיוע מתוכניות מנטורינג או העצמה לנשים בהיי טק וכי הגיבוי והתמיכה של אישה בעלת נסיון, אשר מחד, מהווה דוגמא לאישה קרייריסטית ומאידך גם יכולה לייעץ במקרה הצורך לצעירות ממנה, היוו גורם חיובי ואף משמעותי בתהליך התפתחות הקריירה שלהן. חלק גדול מהמרואיינות סברו כי בתוכניות אלו פוטנציאל לשינוי משמעותי למסלולי קריירה של נשים.

מחקרים מצביעים שוב ושוב על כך שנשים ממעטות להירשם ללמודי המדעים והטכנולוגיה (STEM) ובכך למעשה מקטינות את סיכוייהן לעבוד בתעשיית ההיי טק. עם זאת, מחקרים מראים כי גם הנשים המעטות שהולכות ללמוד את  מקצועות ה-STEM לא ימשיכו באותו המסלול לתארים מתקדמים וכי גם אם יתקבלו לעבודה במקצועות אלו, במהלך 15 השנים הבאות יתמעט בלאו הכי מספרן יחסית לגברים. למעשה לנשים אלו (שלמדו מקצועות STEM), יש סיכוי נמוך ב-20% נמוך מאשר לגברים לעבוד במקצוע שלמדו.

ממצאים אלו מדגישים במיוחד את חשיבות שימור וקידום הנשים העובדות בתעשיית ההיי טק, כדי  למנוע תחושות של של תסכול וקשיים שלא ניתן לעוברם ולבסוף- עזיבתן את מקום העבודה.

בין ההצעות האופרטיביות למקבלי החלטות (ברמה המדינית וברמה הארגונית) שהוצעו כחלק ממסקנות המחקרים ולאחר ניתוח ממצאי המחקרים היו:  הרחבת תחולת ומספר התוכניות לקידום נשים בענף ההיי טק; קידום ומימון מחקרים וסקרים אשר יעסקו בהשפעות הגיוון המגדרי על החברה והכלכלה;  הרחבת חובת השקיפות בפרסום פערי שכר באמצעות תיקון הרגולציה הקיימת; גילוי גמישות ויצירתיות בתנאי ההעסקה של אימהות; ו-עידוד עובדי החברה לצרף נשים עובדות באמצעות נטוורקינג של העובדים.

שני המחקרים עשויים לחדש בנוגע לתפיסות קיימות לגבי אפליה מגדרית בתעסוקה בענף ההיי טק ותובנותיהם עשויות לעודד בחינה מחדש של פתרונות קיימים להתמודדות עם התופעה כמו גם להציע פתרונות חדשים לצמצום הפערים המגדריים הקיימים. קולות  הקוראים לשיפור רמת השוויון המגדרי בתעשיית ההיי טק טוענים כי צמצום הפערים המגדריים לא רק שיפתור את מצוקת המחסור הכרוני בכוח אדם בענף ההיי טק, אלא אף יביא להזרמת רעיונות חדשים, סגנונות ניהול חדשים ובעתיד אף להשפעה חיובית על צמצום אי השוויון החברתי-כלכלי בישראל.

על הרקע הזה, לא מעט מחקרים מבקשים לגלות מהי הסיבה למיעוט היחסי של נשים במקצוע ומצאו שלל סיבות: סטריאוטיפים מגדריים המושרשים אצל בני שני המינים לגבי עבודה במקצועות ההייטק, סביבת עבודה קשה לנשים בענף, הסללת נשים מגיל צעיר למסלול לימודים שונה ממקצועות ההייטק (STEM), העדר נשים מנטוריות בתחום, ועוד.

מחקר חדש שבוצע במרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במכללה למינהל בודק אם קיימת העדפה לעובדים גברים בהייטק כבר בעת מיון קורות החיים של המועמד והמועמדת על ידי גורמי השמת כח-אדם ומשאבי אנוש. כלומר: האם קיים יתרון לקורות החיים של גבר על פני קורות חיים של אישה בעת המיון הראשוני לעבודה בענף? אפליה בנקודת זמן תחילית זו עשויה להסביר חלק מהפערים המגדריים הרווחים.

במסגרת המחקר נשלחו לחברות השמה והד-האנטרים בתחום ההייטק קורות חיים זהים, שנבדלו רק בהיותם שייכים לגבר או לאישה. משתתפי המחקר התבקשו לדרג את קורות החיים על פי קריטריונים שונים ובעיקר: הסיכוי שהמועמדים יתקבלו לראיון והשכר שיוצע למועמדים. המשתתפים במחקר קיבלו לשיפוטם קורות חיים פיקטיביים של מועמד/ת בוגרי תואר שני בפיזיקה ותואר ראשון בפיזיקה והנדסת חומרים, עם ניסיון תעסוקתי של כ-7 שנים בחברה גדולה, לצד קורות חיים של מועמד/ת בוגרי תואר ראשון בהנדסה, ידע רב וניסיון בתכנות וניסיון של 7 שנים בחברה גדולה. במחקר השתתפו 136 עובדי משאבי אנוש ממחלקות כח-אדם בחברות השמה להייטק, הד-הנטרים וגם עובדי משאבי אנוש מחברות היי טק שונות.

ממצאי המחקר מגלים כי בשלב סינון המועמדים לא ישפטו קורות חיים של נשים באופן שונה משל גברים. כמו כן, להערכת גורמי ההשמה, אין לגברים סיכוי גדול יותר מאשר לנשים להגיע לראיון עבודה. באופן כללי לא נמצאה אפליה בתהליך המיון; לא מצאנו העדפה של מועמדים גברים על פני מועמדות נשים. להערכת משתתפי המחקר, גם המועמדים וגם המועמדות צפויים וצפויות להרוויח שכר דומה באותו מקצוע.

ממצא מעניין שעלה מהמחקר הוא שעדיף למועמד (או למועמדת) להיות בעל משפחה, שכן לנשואים יוצע כנראה שכר גבוה יותר מאשר לרווקים. ממצא זה מצביע על כך שיתכן שמועמדים עם משפחה משדרים למעסיק הפוטנציאלי סיגנל של יציבות ואופק תעסוקתי גבוה יותר בהשוואה לרווקים ולכן מעסיקים מוכנים "לשלם פרמיה" המשקפת כדאיות זו. גם בנקודה זו לא מצאנו אפליה מגדרית.

נקודה מעניינת נוספת מתייחסת לזיקה שנהוג לייחס בין שירות צבאי ביחידות הטכנולוגיות בצה"ל לבין גיוס לשורות ההייטק. להבדיל מהדעה המקובלת, לא מצאנו במחקר אינדיקציה ליתרון שנהוג לייחס לשירות כזה. ניתן לאמר שלפחות בשלב הסינון הראשוני של המועמדים לא נמצא יתרון לטובת מי ששירת ביחידה טכנולוגית, גבר או אישה, על פני מועמדים שהציגו השכלה טכנולוגית וניסיון רלבנטי. עם זאת, אין לשלול ששירות ביחידות הטכנולוגיות הוא בעל משמעות בשלבים מתקדמים של סינון מועמדים לעבודה.

בסוף שאלון המחקר ביקשנו מהמשתתפים להציע באופן חופשי הצעות למגישי קורות חיים למשרות בהייטק בשאיפה לצמצם פערים מגדריים. להלן טיפים שחזרו על עצמם:

עדיף לכתוב קו"ח באנגלית; כדאי להציג הישגים בנקודות מרכזיות; יש להימנע מלרשום פרטים אישיים; ראוי לתמצת – עמוד וחצי הכי הרבה; ולנשים- לא לפחד לדרוש שכר גבוה ממה שאתן חושבות שמקובל לשלם; וכן: שלחנה קורות חיים גם אם אין לכן 100% מהדרישות!

אחת ממטרות המחקר היא להעלות מודעות לפערים מגדריים בתעסוקה ובתהליכי גיוס לעבודה. נראה כי הפערים המגדריים בהייטק לא נובעים מאפליה בחוליה הראשונה של תהליך הגיוס. לתשומת לבכן הנשים, אתן מוזמנות להגיע!

מחקר אמריקאי חדש של ה-NBER (National Bureau of Economic Research) בדק לראשונה כיצד עסקים קטנים שרדו את משבר הקורונה. עסקים קטנים הם בעלי תכונות מיוחדות: מצד אחד, מנגנון עסקי רזה מאפשר גמישות בהתאמה למצבים משתנים; מצד שני, עסקים קטנים רגישים במיוחד למשברים, בהעדר רזרבות הוניות. משבר הקורונה שונה מכל משבר כלכלי קודם, מעצם קיצוניותו ומקורו בתחום הבריאות, וכן בשל התנודות הכלכליות שהוא יצר בין רבעון לרבעון: בארה"ב נצפתה ירידה משמעותית של 31% בתמ"ג ברבעון השני של 2020, לעומת עליה מקבילה של 33% ברבעון השלישי, בהמשך אותה שנה. לפיכך, הקורונה יצרה הזדמנות נדירה לבחון את שרידותם של עסקים קטנים ואת השלכותיה על המשק.

המחקר גילה כי המחצית הראשונה של שנת 2020 התאפיינה בשיעורי סגירה  משמעותיים של עסקים קטנים. למרות שמגמת סגירה נמצאה אצל כל העסקים, קטנים כגדולים, המשבר גרם ליותר עסקים קטנים להיסגר: ברבעונים הראשון והשני של 2020 נרשמה עליה בסגירת עסקים קטנים בשיעור 1.7% ו-3.3% בהתאמה, לעומת עליה של 0.2% ו-1.35% בלבד (בהתאמה) לעסקים הגדולים. הממצאים מבוססים על ניתוח של יותר מ-7 מיליון תצפיות (שכללו נתונים על הכנסות חייבות במס של עסקים ),  שנאספו ממפקד האוכלוסין האמריקאי ומלשכות המס של קליפורניה. ברבעון השלישי של שנת 2020 נצפתה התאוששות של עסקים` מעניין לראות כי שיעור התיקון היה גדול יותר עבור עסקים קטנים מאשר עסקים גדולים: 1.9% לעומת 0.4%. סגירת העסקים הוגדרה כסגירה לתמיד אם במשך ארבעה רבעונים עוקבים לא היו לעסק הכנסות חייבות במס. נתון זה מהווה אינדיקציה שהעסק נסגר לתמיד, על בסיס ההנחה שנדיר מאוד שעסק יחזור לפעילות אחרי ארבעה רבעונים נטולי הכנסות.

מהי המשמעות של קריסת עסקים קטנים? סגירה לא מאוזנת של עסקים קטנים אינה מתמצית בפגיעה בבעל העסק; היא בעלת השלכות חברתיות רחבות. בקליפורניה, סגירת עסקים קטנים הובילה לעליה ברמת הריכוזיות של השווקים הקמעונאיים. החוקרים מצאו כי רמת הריכוזיות בשווקים אלה עלתה בעת הקורונה בשיעור של 21% לפי מדד הרפינדל-הירשמן (HHI), המשמש למדידת ריכוזיות בשווקים. אלה הן השלכות לטווח ארוך: הריכוזיות של השוק לא צפויה להתפוגג במהירות, משום ששחקנים חדשים יתקשו יותר לחדור שוק ריכוזי.

ממצאי המחקר מעוררים שאלות חשובות לגבי היכולת של עסקים קטנים להתמודד עם משברים. מסקנת המחקר היא כי היתרון היחסי של עסק קטן בגמישות ניהולית מתגמד לעומת הסיכון שהוא נחשף לו בעת משבר. מדאיגה מאוד היא התוצאה של עליה בריכוזיות ענפית בשווקים הקמעונאיים כתוצאה מסגירת עסקים קטנים. יש להוסיף שבמהלך הקורונה צרכנים עברו והתרגלו לצרוך ברשת, שבה קיים יתרון ברור לעסקים גדולים. זהו גורם נוסף שעלול להגביר ריכוזיות ולהקשות על התחרותיות, עוד שנים הרבה אחרי עידן vהורונה.

כיצד על המדינה להתמודד עם רגישותם של עסקים קטנים בעת משבר? התופעות המתוארות במחקר הן כלל עולמיות וניתן ללמוד מהן גם לישראל. ההגדרה ל"עסקים קטנים" משתנה ממדינה למדינה; בישראל, ההגדרה המקובלת לעסקים קטנים ובינוניים מתייחסת לעסקים עד 100 עובדים עם מחזור הכנסות שנתי של עד 100 מיליון ₪. על פי הדו"ח התקופתי שפרסמה הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים בדצמבר 2021, העסקים הקטנים והבינוניים מהווים 99.6% מכלל העסקים בישראל; לפיכך, שרידותם היא בעלת חשיבות עליונה לכלכלה הישראלית. פיצוי העסקים הקטנים ומענקי הסיוע שהממשלה העניקה במהלך הקורונה הם מהלך המכיר בכך שעסקים קטנים ובינוניים הם כוח מניע עבור המשק. ואולם אין בכך די. שם המשחק, כמו תמיד, הוא שמירה על שווקים פתוחים ותחרותיים. יש לשאוף להורדת חסמי כניסה ולאמץ רגולציה פרו-אקטיבית לאכיפת חוקי התחרות כנגד מונופולים דוחקי-מתחרים. המדיניות הרגולטורית הראויה צריכה להבטיח את אפשרות הכניסה החוזרת של העסקים הקטנים, גם אם בעת הקורונה הם נאלצו להיסגר.

Fairlie, R., Fossen, F. M., Johnsen, R., & Droboniku, G. (2022). Were small businesses more likely to permanently close in the pandemic?. Small Business Economics, 1-17.‏

Were Small Businesses More Likely to Permanently Close in the Pandemic

[1] ד"ר נייער היא חוקרת במרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל. ד"ר סורוקר, שופטת בדימוס, היא מנהלת המרכז.

לאחרונה פורסם כי משרד המשפטים מקדם חקיקה מזורזת שתטיל על עסקים ישראליים חובות מיוחדות להגנת המידע הפרטי, אך זאת רק אם הם מייצאים שירותים לאירופה ולצורך התאמה לסטנדרט האירופאי. הן כוללות הגבלות על החזקת מידע שאינו נדרש למטרה שלשמה נאסף; חובה לדייק מידע; וחובה למחוק מידע לבקשת בעל המידע. חובות חשובות אלה מעוגנות בחקיקה אירופאית להגנת המידע הפרטי (General Data Protection Regulation). למרבה הצער, לחקיקה מתקדמת זו אין מקבילה בישראל, שפועלת לפי חוק הגנת פרטיות מיושן ובלתי רלבנטי לעידן האינטרנטי. על משרד המשפטים לתקן את החוק בכללותו, למען הגנה על אזרחי ישראל ולא על אזרחי אירופה, וזאת חלף תיקון מעוות שעלול לקבע את המצב הרעוע מלכתחילה של הגנת הפרטיות.

"לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו"- מצהיר סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות. עיקרון זה הורם למעמד חוקתי בשנת 1992, עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שקובע: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". בהתאם למעמד הגבוה, פגיעה בפרטיות עלולה להצמיח עוולה אזרחית ואף עבירה פלילית שעונשה עד חמש שנות מאסר. עם זאת, מקרים העולים לכותרות מזכירים לנו כי בפועל הפרטיות שלנו שברירית; ראו למשל תביעתו של עו"ד חיים רביה נגד המדינה בעניין פרקטיקה של שמירת תמונות של היוצאים והנכנסים ממדינת ישראל; והתביעות הייצוגיות המתמשכות משנת 2017 ומשנת 2018 כנגד פייסבוק בגין תיוג תמונות ללא הסכמה ובגין איסוף מידע על אנשים שכלל אינם רשומים ברשת החברתית; כמו גם תביעות ייצוגיות שהוגשו לאחרונה כנגד טוויטר בטענה לשימוש במידע ללא רשות משתמשיה.

היוזמה האחרונה שקידם משרד המשפטים הוא תיקון 14 לחוק הגנת הפרטיות — לכאורה זהו תיקון רחב היקף, שמטרתו לעדכן את החוק למציאות הדיגיטלית. אך מבט מקרוב מלמד כי זהו תיקון חלקי וחסר. שלושה חידושים הוצעו בו: העצמת האכיפה: התיקון מצייד את הרשות להגנת הפרטיות בסמכויות פיקוח, לרבות חדירה לחומר מחשב במקרים בהם מתעורר חשד להפרת החוק. בנוסף הוספה סמכות מנהלית להטיל על מפרי החוק עיצומים כספיים, עד 800,000 ₪. הקלת הנטל הרגולטורי: הניסיון שהצטבר הצביע על כך שההסדר הישן אינו מתאים למציאות הטכנולוגית שבה קיימים מאגרי מידע רבים, ואף עלול להוות מעין "תעודת כשרות" לעיבוד מידע בלתי לגיטימי. לפיכך הוצע לצמצם את חובת הרישום למאגרי מידע גדולים של יותר מ-100,000 אנשים, הנאספים על ידי גוף ציבורי או גוף שמטרתו איסוף מידע לצורך מסירתו לאחר כדרך עיסוק, או שהמידע נאסף מאנשים ללא הסכמתם. חובת הרישום תחול גם על מאגרי מידע שיש בהם יותר מ-500,000 אנשים ושהמידע בהם הוא בעל רגישות מיוחדת; כגון מידע רפואי, מידע על צנעת חייו האישיים של אדם, דעותיו הפוליטיות ואמונותיו. התיקון יעסוק גם בהגדרת מונחים: למשל, המונח "מידע" תוקן באופן המסדיר התייחסות לנתונים אישיים כגון ת.ז., טביעת אצבע, כתובת וטלפון, לגביהם כבר נקבע בפסיקה שהם נכללים בגדר ענייניו הפרטיים של אדם.

ומה חסר? הרבה. החסרים בחקיקה הישראלית בולטים בהשוואה לחקיקה באירופה ובארה"ב. הרגולציה האירופאית הנ"ל, GDPR, חוגגת עתה את שנתה הרביעית ונחשבת לאחת הקשוחות הקיימות בתחום הגנת הפרטיות. זו נכנסה לתוקף בשנת 2016 וממאי 2018 נאכפת על ידי הנציבות. היא מגנה על זכותו של אדם שנאסף לגביו מידע ומכילה הוראות מחייבות כלפי גופים האוספים ומעבדים מידע אישי המצוי ברשת. סעיף 5 של הGDPR- קובע את הכללים המחייבים באיסוף ועיבוד נתונים אישיים: הנתונים יאספו למטרות לגיטימיות ומפורשות ויוגבלו לאותן מטרות; הנתונים יהיו מדויקים ובמידה ולא – יתוקנו; הנתונים יעובדו באופן שקוף ותוך אבטחת מידע. בפרק 3 מוסדרות זכויות מהותיות, כגון: הזכות לשקיפות המידע הנאסף ומטרת עיבודו; הזכות של הפרט לנייד את המידע לגורם אחר; הזכות להתנגד ליצירת פרופיל; הזכות להישכח. אזרחי אירופה זכאים לקבל מידע שנאסף על אודותיהם באופן מפורט, בשפה ברורה, בכתב וללא עלות. הם זכאים  לדרוש תיקון מידי של טעויות וכן מחיקה. ארגונים בהם מבוצע עיבוד נתונים בהיקפים גדולים מחויבים במינוי קצין ציות.

החוק האירופאי מטיל קנסות כבדים (עשרות מיליוני יורו) על מפרי הוראותיו. אמזון כבר שילמה למעלה מ- 746 מיליון יורו בשל הפרות חוזרות של ה-GDPR. וואטסאפ שילמה קנסות של למעלה מ-225 מיליון יורו בגלל שיתוף חסר של תהליך עיבוד המידע במסגרת הודעת הפרטיות שלה. ברשת קיימים אתרים שעוקבים תדיר אחר עסקים מפרי הרגולציה ומפרטים קנסות ששולמו (https://www.enforcementtracker.com). כבר בשנה הראשונה לאכיפה הוגשו מעל 144,000 תלונות על אי קיום הוראות החוק (הרוב בקשר לטלמרקטינג) ונרשמו מעל 89,000 הודעות של חברות על דליפת נתונים.

בארה"ב, רשות הסחר הפדרלית אמונה על הזכות לפרטיות מכח חוק הסחר הפדרלי (Federal Trade Commerce Act). לאחרונה, הרשות הטילה קנס בסך 150 מיליון דולר על טוויטר בשל שימוש שלא כדין בנתונים פרטיים של משתמשים (מיילים ומספרי טלפון), לצורך פרסום מטורגט. לפני מספר חודשים הוטל קנס של 1.5 מיליון דולר על חברה המפעילה אפליקציה המסייעת לקטינים להפחית במשקל, היות ואספה מידע אישי על קטינים ללא הסכמת הוריהם. החברה נדרשה להשמיד את האלגוריתם שפיתחה בהתבסס על מידע פרטי שהושג שלא כדין.

הטכנולוגיה המתקדמת של היום, המאפשרת איסוף נתונים בכמות עצומה, יוצרת איומים משמעותיים על הזכות שלנו לפרטיות. ראוי היה שהזכויות המהותיות שלפי הרגולציה האירופאית והאמריקאית תעמודנה לנגד עיני המחוקק הישראלי בבואו לתקן את המצב הקיים, במקום להעמיק את הפער.

[1] ד"ר איריס סורוקר היא שופטת בדימוס, מנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל. ד"ר דנה נייער היא חוקרת במרכז.

חוק השירותים הדיגיטליים וחוק השווקים הדיגיטליים הם חוקים שאירופה מקדמת בשאיפה ליצור מרחב דיגיטלי הוגן: סביבה של פעילות שבה מוגנות זכויות יסוד. הרקע נעוץ בהתפתחות הדרמטית של השירותים הדיגיטליים הנפרשת על מגוון תחומי החיים. בשנת 2018, לא פחות מ- 76% מהאירופאים אמרו שהם משתמשים קבועים של פלטפורמות שיתוף-וידאו או שירותי מוזיקה, 72% קנו באופן מקוון, ו- 70% השתמשו ברשתות חברתיות. בד בבד גדל הסיכון לשימוש לרעה במדיה המקוונת: סחר לא חוקי, אינפורמציה מניפולטיבית,  תכני שנאה, הסתה לטרור, ניצול מיני של ילדים.

החוק לניקיון האינטרנט מכונה DSA (The Digital Services Act), ומטרתו להסיר תכנים פוגעניים, למנוע הפצת מידע כוזב ולהיאבק בהונאות. השפעה ברורה צפויה על הפלטפורמות הגדולות: Facebook, Instagram, Twitter, YouTube, Tik-Tok. לפי החוק, פלטפורמה לא תוכל לחמוק מאחריות לתוכן פוגעני שהיא מאפשרת לפרסם; הפטור מאחריות מותנה בכך שלא ידעה על התוכן (כגון הסתה לטרור, דיבה, פרסומים גזעניים או פורנוגרפיה של קטינים), ומשידעה – פעלה להסירו. על הפלטפורמה לאפשר לציבור להתלונן, ולפרסם החלטה מנומקת. החוק מחייב את הפלטפורמה לקבוע נקודת תקשורת נגישה, מעין קבלת קהל אלקטרונית.

במאבק בהונאות, הרגולציה מחייבת את הפלטפורמות לזהות את בעלי העסקים. "הכר את המוכר" מהווה דרישה לפרסם את שם בעל העסק, דרכי התקשרות וחשבון הבנק. זיהוי מוקדם של המוכר צפוי לסנן נוכלים המנסים לעקוץ צרכנים תמימים ברשת. פלטפורמות צריכות לנקוט בצעדים כנגד מי שהשתמש לרעה ברשת, כגון פרסום שקר או זיופים בבחירות. ואולם, החלטה לסגור חשבון כפופה לזכות השימוע, בשל פגיעתה בחופש הביטוי והעיסוק. החוק מחיל כללים של מנהל ציבורי על חברות מסחריות.

חוק אירופאי משלים הוא ה-DMA (Digital Markets Act), המבקש להבטיח תחרותיות ושוויון הזדמנויות. מדובר בכללי עשה ואל-תעשה, שנועדו למנוע מחברות הביג-טק לנצל לרעה את כח-השוק שלהן. החוק חל רק על הגדולות באמת: חברה שמחזור ההכנסות שלה מעל 7.5 מיליארד יורו במשך שלוש שנים ובעלת 75 מיליון משתמשים חודשיים. חברה כזו מכונה "שומרת שער" ועליה לשמור על שערים פתוחים: לאפשר גישה לכל עסק המבקש להשתמש בפלטפורמה, ומצד שני – להימנע מלכבול את העסק לעבוד רק איתה. אלה המכונות GAFAM (Google, Apple, Facebook, Amazon, Microsoft) נופלות פנימה.

חוק ה- DMA מחייב את הפלטפורמות לאפשר למשתמשים לבטל התקנה של אפליקציות; לאפשר לעסקים לתקשר עם לקוחות מחוץ לפלטפורמה; לתת לעסקים מידע על תחשיב התשלומים הנוגע להם; ולתת אפשרות להורדת אפליקציות מתחרות. צווי "אל תעשה" כוללים: איסור להשתמש במידע על עסקים הפועלים בפלטפורמה כדי להתחרות בהם; איסור על דירוג מפלה של מוצר המקודם על ידי הפלטפורמה; איסור לחייב מפתחי אפליקציות להשתמש בממשקים של הפלטפורמה; איסור על מעקב אחר משתמשים לצורך פרסומת פרסונלית ללא הסכמה מפורשת. האכיפה צפויה להתחיל בשנת 2023 (לאחר סיום הליכי החקיקה). הפרת חוק השירותים הדיגיטליים כרוכה בקנס כספי של 6% ממחזור המכירות. חוק ה- DMA מאפשר קנסות גבוהים של 10% בהפרה ראשונה ועד 20% בהפרות חוזרות.

והביקורת? כותרות מסוג "אירופה נגד חברות הביג-טק" מציגות מתח בין האיחוד לתאגידים האמריקאים. טענה מוכרת היא שהאינטרנט צריך להיות נקי מאסדרה,  גם על חשבון ערכים של אמת בפרסום. נטען כי התערבות רגולטורית עלולה להחליש תמריצי חדשנות החיוניים לקידום האינטרנט. ואולם, השאיפה לחדשנות, המוקפת הילה של זוהר, אינה יכולה למחוק שיקולים של סדר ציבורי. האינטרנט הוא מרחב עוצמתי עמוס בפעילות אנושית. אין מקום לטיעון ציני שיש לעזוב את האינטרנט ללא אסדרה. הוכחות מהשטח מלמדות כי מרחב פרוץ מזמין פגיעה בזכויות (פגיעה בפרטיות, פייק ניוז, הוצאת דיבה), והתנהלות דורסנית של המונופולים הגדולים. איזון אינטרסים הוא שם המשחק, והוא נכון גם לזירה האינטרנטית. ישראל, כמדינה קטנה, נרתעת מהטלת מגבלות על חברות זרות, למרות שהן משפיעות על אזרחיה. אך עסקים אוהבים לעשות עסקים, גם בישראל, ואין סיבה להניח שכללים בינלאומיים של אחריותיות יבריחו אותם מכאן. וזוהי השעה: בעת שאירופה מרימה את הדגל, ראוי לחזק את האסדרה של הפעילות במרחב המקוון, גם בישראל.

להלן נסקור בתמצית: דו"ח בנק ישראל 2021, פרק א (חלקים א ו-ב) – המשק והמדיניות הכלכלית בצד הקורונה ובהשפעתה; פרק ה – סוגיות בשוק העבודה  (חלק א) ; פרק ח – סוגיות ברווחה (חלק 1).

פרק א בדו"ח עוסק בשינויים העיקריים במשק עקב המשבר. שנת 2021 התאפיינה בשלושה גלי תחלואה עיקריים: הגל השלישי של משבר הקורונה (ינואר-פברואר), הגל הרביעי (אוגוסט-ספטמבר) והגל החמישי (החל מדצמבר, אם כי עיקר התחלואה בו היה בינואר-פברואר 2022). הגלים היוו שיאים של חוסר וודאות והפרעה לפעילות הכלכלית, אם כי היו שונים זה מזה במידת חומרת ההגבלות, תגובות הציבור וכן ברמת ההתחסנות.

למרות ההשפעה הניכרת של משבר הקורונה על הכלכלה, צמח התוצר ב- 8.2% (לאחר ירידתו ב-2.2% עקב המשבר ב-2020) והתוצר לנפש צמח ב-6.4% (לאחר ירידה של 4% ב-2020). למעשה, הצמיחה במהלך השנה הייתה רחבת היקף: ייצוא הסחורות והשירותים גדל (10.8%), הצריכה הפרטית גדלה (11.7%) וההשקעה בנכסים קבועים גדלה (11.4%). יצוא הסחורות של מגזר ההייטק, המהווה למעלה ממחצית סך יצוא הסחורות והשירותים של ישראל, היה דומיננטי מאוד בשנתיים האחרונות, כנראה הודות לכך שחלק ניכר מיצוא שירותי ההייטק המתקדמים מבוצע באופן אלקטרוני ללא תלות במערכת ההובלה הבינלאומית.  יצוא השירותים, שהמשיך מגמת עליה שהחלה עוד לפני שנת 2021, הושפע השנה במיוחד מהביקושים הגבוהים לשירותי הטכנולוגיה שמייצא המשק הישראלי, אשר צמחו מאוד בתקופת הקורונה.

צריכת השירותים על ידי ציבור הצרכנים השנה הייתה בהתאם להתרופפות המגבלות על פעילות המשק: הפגיעה העיקרית הייתה בצריכת "שירותי הקרבה": תחבורה, תיירות, מסעדות, בתי מלון ואמנות, בידור ופנאי. הצרכנים צמצמו פעילויות המצריכות קרבה פיזית ולכן צריכת שירותים הייתה נמוכה ב13% ב-2021 מאשר ערב פרוץ המשבר. עם זאת, בשל החלפת צריכת חלק מהשירותים במוצרים והתפתחות סחר מקוון, פוצתה הירידה באופן חלקי בצריכת שירותים אלה.

הצמיחה במשק אפשרה את צמצום המדיניות שהונהגה על ידי הממשלה ב-2020 לתמיכה בפעילות שוק האשראי, עסקים, הכנסות משקי הבית, ואת החזרה לתקציב שעוסק בין השאר בנושאים מבניים ארוכי טווח. עם זאת, ההוצאות על בריאות הציבור נותרו גבוהות (מימון מבצעי החיסונים ומתחמי הבדיקות וכן תגבור תקציבי למערכת הבריאות להתמודדות עם עומס). בשל אי הוודאות שעדיין נותרה בשל המגיפה, התקציב שאושר כלל גם הקצאות רזרבה להוצאות קורונה. הודות לצמצום בהוצאות והגידול בהכנסות (ההכנסות ממסים גדלו השנה), הצטמצם בשנת 2021 גם הגירעון התקציבי.

שוק העבודה התאושש גם הוא והתעסוקה גדלה באופן מרשים תוך סגירת מרבית הפער שנוצר במהלך המשבר (להלן בסקירת פרק ה). כמו כן, בחודש נובמבר נקבע כי שכר המינימום יועלה בהדרגה ל-6000 ש"ח עד לשנת 2026.

גם האפשרויות לגיוס אשראי חזרו לרמות שאפיינו את השוק ערב המשבר. עסקאות בשוק הדיור הואצו בשנת 2021, מחירי הדירות עלו (ב13%) וכן עלה שכר הדירה.

בשנת 2021 עלה מדד המחירים לצרכן בשיעור של 2.8%, הגבוה ביותר בעשור האחרון: עם זאת האינפלציה נותרה בתחום היעד ומשקפת תהליכים מקומיים ובינלאומיים הקשורים להתאוששות הכלכלה ממשבר הקורונה.

אחת האינדיקציות העיקריות לחותם שהשאירה תקופת הקורונה בשנת 2021 היא השימוש הנרחב בטכנולוגיות המקוונות. לא רק שהשימוש באמצעים הטכנולוגיים מיתן את הפגיעה בחלק מענפי המשק, באפשרו להמשיך את הפעילות הכלכלית והחברתית למרות המגבלות על ההתקהלות והתנועה, אלא שהוא גם קידם ועודו מקדם את החדשנות, הרווחה והצמיחה. למעשה, השימוש בטכנולוגיות מקוונות כבר היה רווח לפני המגיפה בתחומים מסויימים, אך המשבר האיץ את השימוש בתחומים נוספים: העבודה מרחוק; הרפואה מרחוק; וכן תחום השימוש הטכנולוגי מרחוק בכרטיסי אשראי ותחום הבנקאות.

פרק ה בדו"ח עוסק בחלקו הראשון בהתאוששות המהירה של שוק התעסוקה בישראל ממשבר הקורונה.

משבר הקורונה גרם לזעזוע עמוק בשוק העבודה ולעליה מיידית ומשמעותית בשיעור האבטלה ולירידה של שיעור המשרות הפנויות מכלל המשרות במגזר העסקי. עם זאת, ובניגוד לחששות כי יגרמו שינויים בהרכב הביקושים לעובדים (דבר אשר מניסיון העבר מתרחש עקב משברים גדולים) וכן להמשך עליה מתונה בהיקף האבטלה, בסוף 2021 ניכר כי שוק העבודה התאפיין בביקוש גבוה לעובדים: גידול ניכר של התעסוקה ומספר גבוה של משרות פנויות תוך ששיעור האבטלה חזר לשיעורו בזמני שגרה. התאוששות שוק העבודה היתה מהירה במיוחד לקראת סיומו של הגל השלישי ותחילת השפעתו של מבצע החיסונים. השוק אף התאפיין בשיעור קליטה[1] גבוה של בלתי מועסקים מאשר לפני המשבר.

אחד הגורמים שנמצאו כבעלי השפעה רבה על שיעור הקליטה הגבוה בתום השנה הוא הפסקת ההארכה המיוחדת של דמי אבטלה לצעירים מתחת לגיל 45. הפסקת התשלום למובטלים מתחת לגיל 45 (שהתקבלה במהלך חודש יוני) היוותה זרז משמעותי לחזרתם לתעסוקה ויחד עם הביטחון הבריאותי שסיפקו החיסונים, תרמה להתאוששות המהירה של שוק התעסוקה.

על פי תיאורית החיפוש וההתאמה בשוק העבודה וכן הרחבות למודלים הנסקרות בדו"ח (התאוריה והרחבותיה מהווים כלים נוספים לבדיקת התאוששות שוק העבודה), תהליך התאמה בין מעסיקים לעובדים כרוך בעלות אשר גדלה ככל שהחיפוש מתארך. לפיכך, ככל שהחיפוש מתארך, גם קטנה כדאיות המעסיקים לפתוח משרות חדשות וגם התמריץ של הבלתי מועסקים לחפש עבודה פוחת. הרחבות לתיאוריה מוסיפות התייחסות גם להטרוגניות של מחפשי העבודה (למשל משלחי יד שונים, שונות בין מחפשי העבודה עצמם כגון גיל, מקום מגורים ורמת השכלה) ומידת התאמתם למשרות פנויות. מספר שינויים הקשורים להטרוגניות מחפשי העבודה חלו במהלך השנה האחרונה. לדוגמא: חל גידול ביחס שבין מספר המשרות הפנויות לבין מספר מחפשי העבודה בעיקר בענפים בהם השכר נמוך, כמו כן היחס בין המשרות הפנויות לבין מספר מחפשי עבודה בענף ההיי טק היה גבוה יותר ובמידה רבה מאשר בשאר המשק, יחס אשר המשיך לעלות וגרר עימו עליות שכר ניכרות במהלך המשבר. בנוסף צויינו שינויים במאפייני הבלתי מועסקים במהלך המשבר- בסוף שנת 2021 יש יותר בלתי מועסקים מבוגרים, נשואים והורים לילדים צעירים מאשר בתקופה שלפני המשבר.

עם זאת ניתן לומר כי כאשר בודקים את השפעת המשתנים הקשורים להטרוגניות (כגון ההבדל בין ענפי המשק השונים, חוסר התאמה בין כישורי הבלתי מועסקים לכישורים הנדרשים לאיוש המשרות המוצעות, הרכב המשרות, מאפייני הבלתי מועסקים וכו') מגלים כי הם השפיעו באופן שלילי אך זניח על קצב ההתאוששות של שוק התעסוקה. באופן כללי נמצא כי יעילות החיפוש של בלתי מועסקים עלתה במהלך הגל הראשון של הקורונה ולאחר שוך הגל (וחזרה של מועסקים רבים לעבודה, לרוב לאותו מעסיק במסגרת הסדר החל"ת) ירדה באופן משמעותי. אותה דינמיקה נמצאה גם בגל השני והשלישי, אם כי בעוצמה פחותה. ממצא נוסף הוא כי בסוף השנה נוצר "מלאי" משמעותי של בלתי מועסקים, שתכונותיהם תרמו ליעילות חיפוש נמוכה ויחד עם תקופת אבטלה ממושכת בשל משבר הקורונה, נחלשה זיקתם לשוק העבודה עוד יותר. עם זאת לא נמצאה פגיעה משמעותית אשר צפויה, לטענת כותבי הדו"ח, להיות מתמשכת בתעסוקה ופער יעילות החיפוש במהלך המשבר לעומת היעילות הממוצעת לפני המשבר הצטמצם עם תהליך ההתאוששות.

יצויין בנוסף, כי שיעור הקליטה של עובדים מושפע בין היתר גם מיעילות של טכנולוגיות התאמה – יעילות החיפוש אחר מועמדים מתאימים והתאמתם למשרות פנויות במשק.  ממצא מעניין הוא שלמרות שמשבר הקורונה פגע במידה מסויימת ביעילות התהליך (בשל סיבות אפידמיולוגיות), נראה כי הפגיעה היתה זמנית בלבד ולמעשה המשבר האיץ הטמעה של פיתוחים טכנולוגיים שישפרו את היעילות בעתיד, כגון קיום ראיונות ותהליכי מיונים למשרות באופן מקוון.

פרק ח בדו"ח עוסק בשלוש סוגיות שונות בנושא רווחה. הסעיף הראשון בדוח סוקר את שינוי דפוסי התעסוקה והפגיעה במשקי הבית עקב משבר הקורונה.

משבר הקורונה בשנת 2021 זעזע את השוק העבודה כשהחשש העיקרי היה לפגיעה ברווחת משקי בית בגילאי העבודה. הבדיקה של כותבי הדוח התמקדה בבדיקה, בכמה משקי בית הצטמצם מספר המפרנסים במהלך המשבר ובפרט בכמה משקי בית נותר מספר המפרנסים נמוך או אף אפסי. הממצאים מראים כי ברוב משקי הבית חזרה התעסוקה לממדיה לפני המשבר, למעט בחברה הערבית, בה במהלך התקופה עלה במידה ניכרת (ב-25% יותר גבוה מ-2019) שיעור משקי הבית ללא מפרנסים כלל (דבר שהושפע מכך שגם לפני המשבר שיעור גבוה של משקי בית בחברה הערבית נסמכו על מפרנס יחיד) וגם שיעור משקי הבית בעלי מפרנס יחיד. בחברה החרדית לעומת זאת חל שינוי חיובי – ירידה של שיעור משקי בית ללא מפרנסים ועליה של שיעור משקי הבית עם מפרנס יחיד.

הדו"ח בכללו מראה את מגמת ההתאוששות של המשק הישראלי. עם זאת יש לציין כי ההתאוששות לא הייתה אחידה בכל ענפי המשק וקיימים ענפים שהפגיעה בהם נותרה משמעותית (למשל ענף התחבורה, התיירות, האירוח ועוד).

[1] שיעור הקליטה הוא אינדיקטור המבטא את שיעור מחפשי העבודה הנקלטים בתעסוקה מסך המחפשים בזמן נתון. אינדיקטור זה מסייע לכמת את קצב התאוששות המשק.

להלן נסקור את הפרק הראשון בדו"ח האחרון שפורסם:

World Inequality Report 2022 (World Inequality Lab 2021),

Chapter 1- Global economic inequality: insights

שני המדדים העיקריים המשמשים את החוקרים בהערכת אי השוויון הם: א. הכנסה לאומית (National Income) – סך ההכנסות של אזרחי מדינה מסוימת במשך שנה[3]. ב. עושר לאומי (National Wealth) – שווי סך כל הנכסים בבעלות אזרחים במדינה מסוימת[4].  נתונים אלו, בפני עצמם, לא מספרים דבר על אי שוויון בין מדינות או אנשים שונים באותה מדינה, אלא מתייחסים לאי שוויון בחתך בינלאומי. כמתואר בתרשים להלן, החוקרים עשו בנוסף שימוש גם בחלוקת אוכלוסיית העולם הבוגרת ל-4 הקבוצות הבאות:

50% (המחצית הענייה ביותר באוכלוסיה); 40% (קבוצת הביניים); 10% (העשירון העשיר); ובהם – העשירים ביותר – 1% מאוכלוסיית העולם.

במנעד שבין שוויון מוחלט לחוסר שוויון מוחלט, הקצה המסמל שוויון מוחלט מתקיים כאשר 50% מהאוכלוסייה הם בעלי 50% מהעושר העולמי. הקצה השני מסמל אי שוויון מוחלט, כאשר 50% מאוכלוסיית העולם הם בעלי 0% מהעושר העולמי. לפי איסוף הנתונים, החוקרים מתארים מצב בו הקבוצה הענייה ביותר בעולם מחזיקה בסך של כ-8% בלבד מסך ההכנסות הגלובלי וב-2% בלבד מסך העושר העולמי. 10% מאוכלוסיית העולם העשירה ביותר מרוויחים 52% מסך ההכנסות (בערך פי 5 מהממוצע העולמי) ומחזיקים ב-76% מסך העושר העולמי; מתוכם, ה-1% העשירים ביותר מחזיקים ב38% מסך העושר העולמי. מצב זה קרוב יותר לקצה של אי השוויון המוחלט.

החוקרים מבחינים בין אי שוויון בין מדינות (לדוגמא: הפרשי הכנסה ממוצעת בין גרמנים והודים), לבין אי שוויון בתוך מדינות (למשל: הבדלים בהכנסות בין הודים עשירים ועניים). אי שוויון בתוך מדינות נמצא כיום בשיא היסטורי ואי שוויון בין מדינות גם הוא גבוה, וזאת למרות התקדמות כלכלית ו"סגירת פערים" בין מדינות העולם בעשורים האחרונים.

הנתונים מראים פערים גדולים הן בהכנסות והן בעושר בין אוכלוסיות העולם. אזרחי מדינות אפריקה הדרומית מרוויחים את הסכומים הנמוכים ביותר: 31% מממוצע ההכנסות העולמי, בעוד שבצפון אמריקה מרוויחים בערך פי 3 מממוצע ההכנסות העולמי ופי 6 עד פי 10 מאשר באסיה ובמדינות אפריקה. החוקרים טוענים שהפער אף גדול יותר אם לוקחים בחשבון את ההכנסה לשעה, היות ובאסיה ובאפריקה העובדים נמצאים כ-30% יותר זמן בעבודה מאשר בצפון אמריקה ובאירופה. כאשר בוחנים את סך העושר הלאומי, נראה כי הפערים בין המדינות אף גדולים יותר.

ניתן לראות כי באפריקה, אזור המזרח התיכון, אמריקה הלטינית וכן דרום ודרום-מזרח אסיה, המחצית הענייה של האוכלוסייה מחזיקה בין 9%-12% בלבד מסך ההכנסה הלאומית. החוקרים מסבירים כי אזורים אלו מאופיינים באליטות פוליטיות וכלכליות הנהנות מעושר ושפע, לצד אנשים החיים בעוני משווע. באזורים אחרים בעולם, כגון באירופה, בצפון אמריקה, ברוסיה ובמרכז ומזרח אסיה, אי השוויון בין המחצית הענייה של האוכלוסייה לבין יתר האוכלוסייה הוא פחות קיצוני, אם כי גם שם המחצית הענייה לא מחזיקה ביותר מ20% מההכנסות הלאומיות.

אחת מתובנות המחקר היא שלא מספיק להתבונן במדדים כלכליים כגון הכנסה לנפש או הכנסות לאומיות ממוצעות. זאת, משום שהכנסה ממוצעת גבוהה (הכנסה גבוהה לנפש) לא מבטיחה רמה גבוהה של שוויון. רמת אי השוויון נקבעת בעיקר על ידי הבחירות הפוליטיות המבוצעות על ידי אותה מדינה, או – כיצד המדינה מחליטה לארגן את כלכלתה (למשל: הענקה או שלילה של זכויות מהפרטים, חברות או שחקנים כלכליים אחרים באותה מדינה).

אינדיקטור נוסף המשמש למדידת אי שוויון הוא מדד ה- 10T/50B (Top 10, Bottom 50).  זהו אינדיקטור הבוחן את ההבדל בממוצע ההכנסה בין העשירון העשיר באוכלוסיה (Top 10)  לבין המחצית הענייה של האוכלוסייה (Bottom 50). אינדיקטור זה עונה על השאלה: "פי כמה מרוויחים העשירים יותר מהעניים?" הממצאים מראים כי באזורים בהם אי השוויון הוא גדול עד קיצוני, ימדד אינדיקטור  של 25-28, כלומר העשירון העליון מרוויח בממוצע פי 25-28 יותר מהמחצית הענייה באוכלוסיה. גם בתוך אזורים שבהם רמת אי-השוויון גבוהה, קיימת שונות גדולה בתוצאות הנמדדות על ידי אינדיקטור זה: למשל ביבשת אפריקה, במדינות כגון ניגריה ואתיופיה, האינדיקטור נע בין 13 ל16 בעוד שבמדינות אחרות ביבשת כגון נמיביה ודרום אפריקה, האינדיקטור נע בין 40 ל-63. מעניין לציין כי לא נמצא קשר בין מידת התפתחות המדינה לבין השונות באינדיקטור זה של אי שוויון בתוך המדינות, כלומר: אי השוויון הנמדד על פי אינדיקטור זה קיים הן במדינות מפותחות והן במדינות מתפתחות .

החוקרים מציגים דרכים להפחתת אי השוויון: מיסים (כגון: מס הכנסה, מיסים על צריכה, למשל מע"מ, ומיסי רכוש) והעברות (העברות סוציאליות) המשמשים ל"חלוקה מחדש" (Re-Distribution) של הכנסות (או עושר). דרכים נוספות להפחתת אי שוויון הם כלי מדיניות שונים כגון קביעת חוקי שכר מינימום, חינוך חינם, פיקוח על השכירות וחוקי הגבלים עסקיים (המכוניםPre-Distribution ) אשר אף שהשפעתם פחות ישירה ומורגשת לעומת מיסים והעברות, הם חשובים לא פחות להפחתת אי שוויון.

במקומות מסוימים, בהם אי השוויון הוא מאוד גדול, גם לאחר חישוב השפעת המיסים וההעברות, אי השוויון יישאר יחסית רחב (באמריקה הלטינית ובמדינות מסוימות באפריקה). בנוסף, על פי החוקרים, כלי מדיניות ה Pre-Distribution-הם משמעותיים, ואף יותר משמעותיים מה-Re-Distribution בהפחתת אי השוויון. אחת הסיבות לכך היא כי במדינות עם ממוצע הכנסות גבוה, המיסים גבוהים; אך במדינות בעלות ממוצע הכנסות נמוך – המיסים כמעט ואינם קיימים. לפיכך למעשה למדינות עניות אין בפועל את היכולת הפיסקלית להפחית אי שוויון באמצעות "חלוקה מחדש".

תובנה נוספת של החוקרים היא, כי במדינות בהן מראש אי השוויון היה נמוך לפני מיסים, ה"חלוקה מחדש" תהיה גם היא גבוהה יותר. קשר זה מבטא את הכוחות החברתיים והפוליטיים הפועלים במדינות אלו, אשר דוחפים להפחתת אי שוויון קיים, כאשר ממילא במדינות אלו המנגנונים הקיימים פועלים להקטין את אי השוויון והוא נמוך מלכתחילה. במדינות אלו גם בדרך כלל קיים מנגנון משלים של Pre-Distribution, אשר בדרך כלל צועד יד ביד עם Re-Distribution. (דוגמאות למדינות אלה ניתן למצוא באירופה ובצפון אמריקה בעיקר).

בחינת אחוז מחזיקי ההון הפרטי באזורים שונים בעולם מעלה מספר מסקנות. ראשית, באופן מפתיע, בכל האזורים, העשירון העשיר באוכלוסיה מחזיק בין 60%-80% מההון הפרטי. הדבר מצביע על קיומן של מערכות היררכיות של הון פרטי בכל המדינות, מבלי להתחשב בשונות פוליטית, חברתית או רמת התפתחות כלכלית. לדוגמא, אזור צפון אמריקה, אחד האזורים המפותחים ביותר מבחינה כלכלית בעולם, הוא גם האזור בו קיים אי השוויון הגדול ביותר בכל הנוגע להחזקת הון פרטי. כאשר בוחנים את קבוצת ה1% העשירים ביותר בכל מדינה מגלים אי שוויון אף גדול יותר, עם אחוז החזקת ההון הפרטי שנע בין 35%-46% בצפון אמריקה ובאמריקה הלטינית. לעומת זאת, המחצית הענייה באוכלוסיה בכל האזורים, מחזיקה בין 4%-5% מההון הפרטי (אירופה, מזרח אסיה) ל-1% באמריקה הלטינית. ניתן לומר כי המחצית הענייה של האוכלוסייה כמעט בכל מדינה, משוללת אפשרות להחזקת הון פרטי. בתרשים להלן מוצגים שיעורי החזקת הון בידי המחצית הענייה של אוכלוסיית העולם.

ככל שהגוון בתמונה כהה יותר, שיעור ההחזקה של ההון הפרטי גבוה יותר (אך אינו עולה בכל מקרה על 17.2%). בחלקים הבהירים, אפשר והקבוצה מחזיקה גם בשיעור ממוצע שלילי של הון פרטי, מצב המתאר יותר חוב מהון. למשל ביוון – שיעור החזקה ממוצע הוא 2%-.

החוקרים מתייחסים גם להשפעות מגיפת הקורונה. נראה כי למרות שהמגיפה השפיעה באופן שונה על שכבות סוציו-אקונומיות שונות, הרי שתגובת הממשל (כגון: חלוקת שוברי מזון, מענקים מיוחדים למשקי בית, הטבות למובטלים ועוד) הצליחו בחלק מהמקומות (למשל בארה"ב ובאירופה) למתן את האפקט ולמנוע הרחבה של אי השוויון. עם זאת, במדינות בהן מנגנוני הרווחה והביטחון הסוציאלי אינם מפותחים דיים, הורגשו השפעות המגיפה בעיקר בקרב האוכלוסייה הענייה. לפי הערכות הבנק העולמי, מגיפת הקורונה הובילה כ-100 מיליון איש לעוני קיצוני.

מהו מצב אי השוויון בישראל? ישראל היא מדינה עם הכנסה גבוהה לנפש ועם רמת אי שוויון גבוהה. רמת אי השוויון מושווית לזו שבארה"ב, כאשר המחצית הענייה של האוכלוסייה מרוויחה 13% מסך ההכנסה הלאומית וחלקו של העשירון העליון בהכנסה הוא 49%. הפערים במדד ההחזקה בעושר אף גדולים יותר: המחצית הענייה מחזיקה רק ב5% מסך העושר בעוד העשירון העליון מחזיק ב-62%. אי השוויון בישראל היה ונותר גבוה ב-30 שנים האחרונות למרות שמשנת 2012 פחת במעט. החוקרים מציגים גם את מצב אי השוויון המגדרי בישראל (שיעור הנשים בהכנסה מתעסוקה) ומשווים אותו לזה שבארה"ב (38%). יש לציין לחיוב שאי השוויון המגדרי ירד בישראל בשנים 1991-2019 באופן משמעותי.

[1] https://inequalitylab.world/en/our-mission/

קבוצה של חוקרים  חברתיים אשר פועלים מ-Paris School of Economics  בצרפת ומUniversity of Berkeley- בקליפורניה, ארה"ב.

[2] World Inequality Report 2022- Introduction (P.22)

[3] בשנת 2021 סך ההכנסה הגלובלית היתה €86 טריליון

[4] בשנת 2021 סך העושר הגלובלי הנקי  היה  €510 טריליון

עניינו של פסק הדין Roe vs. Wade בגב' נורמה מקורווי[2], אישה צעירה בהיריון עם ילדה השלישי. נורמה ביקשה לבצע הפלה אך התגוררה בטקסס, מדינה בה הפלות נאסרו מכח חוק, אלא אם מטרתן היא הצלת חיי האם. מקורווי הגישה תביעה נגד פרקליט המחוז – הנרי וייד, בטענה לפיה חוקי טקסס האוסרים על הפלות מנוגדים לחוקה. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה, אך מדינת טקסס ערערה לבית המשפט העליון.

בינואר 1973, בפסק דין תקדימי ומכונן, בית המשפט העליון קבע כי תיקון 14 לחוקה האמריקאית, המעגן את הזכות לפרטיות, מגן על זכותה של האם לבחור אם לבצע הפלה. בית המשפט העליון סייג את בחירת האם בקובעו כי זכותה אינה מוחלטת וכי יש לאזנה עם אינטרסים חברתיים להגנה על חיי העובר. המבחן שאומץ קשר בין חוקיות ההפלה לבין שלושה שלבים במהלך ההיריון, באופן שהזכות להפסיק היריון הותלתה בשלב ההיריון: בשליש הראשון, האישה ההרה נהנתה מבחירה עצמאית לבצע הפלה; בשליש השני – בחירתה הוכפפה לשיקולים של צורך, כגון צורך בריאותי, גיל האישה ההרה או היריון שמקורו באונס או גילוי עריות; ואילו בשליש השלישי של ההריון, בהיות העובר בעל פוטנציאל ממשי לחיים – ההפלה נאסרה.

בשנת 1992 בחן בית המשפט העליון את המקרה שלPlanned Parenthood v. Casey ושוב נפסק, כי לאישה זכות חוקתית מוגנת לביצוע הפלה; עם זאת, המבחן הקושר את הזכות לשלב ההיריון עודן במבחן יכולתו של העובר לשרוד מחוץ לרחם (fetal viability). ככלל, הלכה זו מאפשר לנשים הרות לבצע הפלות במסגרת 24 השבועות הראשונים של ההיריון, קרי: עד לסוף השליש השני.

המקרה הממתין כיום לפסיקת בית המשפט העליון, Dobbs vs. Jackson Women's health Organization, עוסק בחוק משנת 2018 במדינת מיסיסיפי, האוסר על ביצוע הפלות לאחר שבוע 15 להריון[3]. בערכאות הנמוכות בהן נדון המקרה עד כה, אושרו צווים כנגד אכיפת החוק בטענה שהחוק המדינתי נוגד את חוקת ארה"ב ואת פסיקת בית המשפט העליון. ואולם נראה כי הגישה השיפוטית השתנתה בבית המשפט העליון. אין זה סוד שבית המשפט העליון בארה"ב נשלט כיום על ידי רוב של שישה שופטים שמרניים (מאז חילופי שופטים בשנת 2020 לאחר מותה של השופטת רות גינזבורג). שינוי פרסונלי זה עלול להטות את הכף לטובת שינוי ההלכה הנתפסת בעיני רבים כליברלית יתר על המידה.

מאז מאי 2021, עת המקרה הגיע לדיון בבית המשפט העליון, נחקקו חוקים והוצעו הצעות חוק כנגד הפלות בלא פחות מ-22 מדינות בארה"ב, רובן בעלות רוב רפובליקני. האפשרות לאכוף חוקים אלה תלויה בהכרעה שתתקבל בפסק הדין בעליון. ל-8 מדינות (אלבמה, אריזונה, ארקנסו, מישיגן, מיסיסיפי, אוקלהומה, ויסקונסין ווירג'ינה המערבית) עדיין קיימים חוקים אשר אוסרים או מגבילים הפלות ואשר יכנסו לתוקף אם פסיקת בית המשפט העליון תהפוך את הפסיקה הקודמת. ב-13 מדינות (ביניהן קנטאקי, איידהו, מיזורי, טנסי ועוד) קיימים Trigger laws (חוקים שיכנסו לתוקף בשינוי נסיבות) האוסרים על ביצוע הפלות גם בשליש הראשון והשני של ההיריון.

אחד החוקים הידועים כנגד הפלות אשר עלה לכותרות הוא  Texas Heartbeat Act. על פי חוק זה, שנחתם על ידי מושל טקסס במאי 2021, ניתן לתבוע בתביעה כספית את מבצעי ההפלות ועוזריהם, אם ביצעו הפלה לאחר שאותרה בעובר פעילות לבבית. סביב תוקפו של חוק זה לפי הלכת Roe v. Wade  פרץ דיון ציבורי סוער. בטקסס עברה בהמשך השנה הצעת חוק נוספת – The Human Life Protection Act – האוסרת על הפלות למעט לצורך הצלת חיי האם.

יש הטוענים כי החוקים שהוצעו לאחרונה, בציפייה להכרעת בית המשפט העליון בפרשת Dobbs, הם הקיצוניים ביותר מזה 70 שנה, אף יותר משהיו לפני Roe v. Wade. דוגמא לכך ניתן לראות בחוק באוקלהומה המטיל עד 10 שנות מאסר ועד 100,000$ קנס על מבצעי הפלות[4]. שנת 2021 הוכרזה כשנה בה הוצעו ונחקקו מרבית החוקים האוסרים על הפלות מאז פסק דין Roe v. Wade  (561 חוקים נחקקו רק מיוני 2021, מתוך 1327 הגבלות מדינתיות שהוטלו על ביצוע הפלות מאז פסק הדין בשנת 1973([5].

הפסיקה החדשה של בית המשפט העליון, אם תתקבל, צפויה לפגוע פגיעה קשה באוטונומיה של הפרט, וביתר דיוק: בזכותן של נשים לקבל החלטות על גופן ועל חייהן. איסור על הפלות מפקיע את הרחם הנשי משליטתה של האישה ומכפיפו לשיקולים חיצוניים לה, דתיים וחברתיים. הפסיקה היא בעלת השלכות משמעותיות גם בחתך חברתי רחב: ראשית, הגבלת הפלות צפויה להגדיל  פערים חברתיים: לפי הסטטיסטיקה, נשים עניות ושחורות עוברות יותר הפלות מקבוצות אחרות באוכלוסייה ולפיכך הפיכת ההלכה צפויה לפגוע בהן יותר מאשר בקבוצות אחרות[6]. בנוסף, צפויה התפתחות של שוק שחור להפלות לא חוקיות, אשר מעבר לאתגרי האכיפה הוא מהווה סכנה ממשית לבריאותן של נשים. כמו כן, הפסיקה צפויה להוביל לשינויים פוליטיים בחלק מהמדינות;[7] וכן להגדיל את הפערים בין מדינות "רפובליקניות" למדינות "דמוקרטיות" בתוך ארצות-הברית.

למרות מחאה שפרצה לאחר שהטיוטה הודלפה, דעת הקהל האמריקאית אמנם חלוקה בנושא ההפלות: סקרים מראים כי כשני שלישים מהאמריקאים תומכים בהלכה הליברלית המשתקפת בפרשת Roe v. Wade, אך בד בבד רבים תומכים באיסור הפלות כבר בשליש השני להריון, וכ-55% מהאמריקאים תומכים באיסור הפלות בכל המקרים. נטען כי חלקים רחבים של הציבור עונים באופן לא עקבי על שאלות בסקרים בנושא ההפלות והנושא ידוע כקשה למדידה והערכה[8]. הנשיא ביידן כינה את טיוטת פסק הדין "קיצונית", וקרא לגבש חוק פדרלי שיגן על הזכות להפסיק היריון[9].

מעניין בהקשר זה להתבונן בתמונת המצב לפני ההלכה משנת 1973 כמו גם במצב הצפוי היה וההלכה תשתנה[10]:

ארה"ב לפני Roe vs. Wade[11]:

ב-30 מדינות (באדום) הפלות היו לא חוקיות; ב-13 מדינות (בירוק) הפלות היו מותרות רק במקרה של סכנה לאם, פגמים עובריים, אונס או גילוי עריות; ב-4 מדינות (בצהוב) הפלות היו מותרות על פי בקשת האם; ב-2 מדינות (בכחול) הפלות היו מותרות במקרה של סכנה לאם; ובמדינה אחת (בסגול) הפלות היו מותרות במקרה של אונס.

מדינות בהן קיימים כיום Trigger laws (באדום): חוקים אשר יאסרו על הפלות אם פסק דין Roe v. Wade יתהפך[12].

אין לתמוה שנושא טעון זה מעורר רגשות עזים ודעות מנוגדות. הזכות להפסיק היריון נוגעת בשורשי זכויות הפרט, שהרי מדובר בזכות של אישה על גופה ובבחירה שהיא הרת גורל להמשך חייה. אין מדובר באחת מן הזכויות אשר עשויה להיחשב למותרות או שניתן להסיגה בקלות מול ערכים מתנגשים, שכן בגוף האישה ובגורלה מדובר. אכן, כנגד חירות האישה נשמעות דעות – שמקורן בדרך כלל דתי, לפיהן אסור לבן-אנוש לאבד עובר; זאת משום היותו בעל פוטנציאל של חיים. ואולם השקפה קיצונית המחייבת את הלידה כמעט בכל מחיר אינה מתחשבת בהשלכות הנפשיות, החברתיות והכלכליות, של אם שחויבה ללדת באונס ושל תינוק שנולד בכפייה. כרגיל, נשים עשירות עשויות למצוא פתרון ברכישת השירות במקומות מותרים; ואולם קבוצת האוכלוסייה המוחלשת, שידה אינה משגת, תסתבך בפעילות לא חוקית או בלידה בלתי רצויה, אשר צפויה לאמלל את התינוק ואת אמו ולהעמיס נטל כלכלי על המשפחה והחברה בכללותה. בית המשפט העליון האמריקאי צריך להיזהר מאוד בשינוי ההלכה; הלכותיו נודעות בעולם כולו והן בעלות השלכה רוחבית על רמת ההגנה שתינתן לזכויות נשים  ולזכויות אדם בכלל. אל לו לבית המשפט העליון להסס: עליו להכיר בכך שאישה איננה מכונת הולדה חברתית. אין לרתום את הגוף הנשי לצרכים חברתיים הזרים לרווחה האישית שלה. עדיפה הפסקת היריון בזמן, מאשר לידה אומללה.

[1] פסק הדין הסופי צפוי להתפרסם בסוף יוני או ביולי, אולם הסברה הרווחת היא כי נוסחו לא יהיה שונה מהותית מהטיוטה המודלפת (שאמינותה כבר אושרה על ידי בית המשפט עצמו) לאור התמיכה המשוערת של לפחות 5 מהשופטים בבית המשפט העליון בעמדה זו

https://www.bbc.com/news/world-us-canada-61302740

[2] התובעת נקראת בכתב התביעה "ג'יין רו" – כינוי נפוץ לתובע אלמוני בארה"ב.

[3] החוק אמנם מאפשר הפלות אחרי שבוע 15 במקרים של צורך רפואי או מומים מולדים בעובר אך לא מתייחס למקרים בהם ההיריון הוא תוצאה של אונס או גילוי עריות.

[4] The Washington Post, 14/4/22, https://www.washingtonpost.com/politics/2022/04/14/extreme-abortion-laws/

[5] https://www.americanprogress.org/article/state-abortion-legislation-2021/

[6] BBC News, 4/5/22, https://www.bbc.com/news/world-us-canada-61302740

[7] The New York Times, 4/5/22, https://www.nytimes.com/2022/05/04/upshot/polling-abortion- states.html

[8] The New York times, 4/5/22, https://www.nytimes.com/2022/05/04/upshot/polling-abortion-states.html

[9] Time, 3/5/22, https://time.com/6173002/joe-biden-abortion-fundamental-right/

[10] התרשים המדגים את המדינות בהן קיימים Trigger Laws, בהן צפויה אכיפה מיידית של החוקים האוסרים הפלות לאחר שינוי ההלכה, מהווה כמובן המחשה של תמונת מצב חלקית בלבד למצב האפשרי אחרי שינוי ההלכה.

[11] https://en.wikipedia.org/wiki/Abortion_in_the_United_States

[12] https://en.wikipedia.org/wiki/Dobbs_v._Jackson_Women%27s_Health_Organization

מהו NFT (Non-Fungible Token)? ה-NFT הוא למעשה מעין תעודת בעלות לנכס קריפטוגרפי ייחודי אשר לא ניתן להחליפו בנכס אחר. ה-NFT מאפשר לסחור, למכור ולהיות בעלים של נכס דיגיטלי (לעומת מוחשי) כגון: תמונות, וידאו, אומנות דיגיטלית ועוד.

הספרות המחקרית בנושא הNFT היא מעטה. אנו סוקרים כאן בקצרה מאמר המעלה שאלות מעניינות לגבי היבטים משפטיים של NFT וחוזים חכמים, שפורסם ב- Journal of Law, Market & Innovation:

de Sousa, F. M. (2022). Token-Art System and the New International Art Market: The impacts of NFT technology and the legal aspects involved. Journal of Law, Market & Innovation, 1(1), 98-116.

על פי כותב המאמר, כל צורת ביטוי אנושית אשר מעבירה מסר משמעותי או בעל ערך לחברה יכולה להיחשב לאמנות. במשך שנים, נחשב שוק האומנות לאליטיסטי ואקסקלוסיבי רק לחברה הגבוהה ובעלת הממון. במהלך השנים, התפשט והתרחב שוק האומנות והגיע לכל שכבות החברה, עם ההקמה של עוד ועוד מוזיאונים והעלייה בשכיחותם של ארועי אמנות ותרבות ברמה הלאומית והבינלאומית. הודות למגיפת הקורונה העולמית, החל לצמוח שוק אומנות מקוון, אשר פרץ באופן משמעותי בעיקר בעקבות השימוש הנרחב ברשתות החברתיות, אשר מצד אחד השפיע על חשיפת אומנים חדשים וצעירים ומצד שני, משך קהל פוטנציאלי חדש של לקוחות ומשקיעים.

טכנולוגיות חדשות, יישומים של בלוקצ'יין ויישומים של מטבעות קריפטו התגלו כבעלי השפעה משמעותית על שוק האומנות המקוון, כשלמעשה מהם התפתחו שני סוגים של נכסים דיגיטלים הכרוכים זה בזה ואשר הפכו בתקופה האחרונה לשכיחים מאוד: NFT ו-חוזים חכמים[2]. נכסים דיגיטלים אלו הבטיחו למשתמשים אותנטיות, שמירה על פרטיות האספן ואפשרות מעקב אחר מכירות יצירות אמנות[3].  עם זאת, המנגנונים החדשים הללו של ביצוע עיסקאות, שונים בתכלית מהחוזים הקיימים כיום.  הבדל מהותי אחד וברור הוא "השפה" של החוזים החכמים וה-NFT: שפה דיגיטלית – אלגוריתמים. "שפה" זו לא יכולה להיות נתונה לשיפוט ערכי המיושם כיום בבחינת חוזים ועיסקאות. דוגמא בולטת אחת לכך היא שלא ניתן לכלול בחוזים חכמים פסקאות הנוגעות לתום לב הצדדים ולהגינות בביצוע העיסקה.

שני היבטים משפטיים עיקריים יש לבחון בהקשר של NFT וחוזים חכמים: היבטים הקשורים לדיני חוזים ולזכויות קנייניות.

1. היבטים חוזיים: ראשית יש לציין בהקשר של סחר בינלאומי מקוון ביצירות אמנות, כי לכל מערכת משפטית מקומית דרישות משלה להיווצרות הקשר המשפטי החוזי המחייב בין הצדדים. עם זאת, קיימים אלמנטים משותפים, לגביהם מעלה כותב המאמר מספר קשיים משפטיים בקשר ל-NFT וחוזים חכמים:

א. בשל אופיו הדיגיטלי של מעמד יצירת החוזה החכם, אין עדות לכשירותם המשפטית של הצדדים, כמו כן קיים אלמנט של אנונימיות שלא קיים בחוזה המסורתי; ב. יש הסוברים כי קיים פגם ביסוד ההסכמה הדרוש להיווצרות קשר חוזי בחוזה חכם. עצם ההצעה, אשר כבר כוללת מראש את כל פרטי החוזה, שמראש טעונים במלואם לחוזה, אינה מייצגת את אלמנט ההסכמה בין שני הצדדים לתנאי החוזה. כמו כן, אין אפשרות למשא ומתן בין הצדדים –  אין כל אפשרות לעצב את סעיפי החוזה בהתאם להסכמות של הצדדים ולמעשה החוזה החכם הוא חד-צדדי; ג. החוזה החכם הוא סופי ולא ניתן לשינוי, תכונה אשר עלולה ליצור בעיות משפטיות בהמשך, היות ולא ניתנה התייחסות בחוזה למצבים בלתי צפויים. כמו כן ובשל אותה תכונת סופיות החוזה החכם לא ניתן לביטול.

2. היבטים קניינים: NFT וחוזים חכמים חוללו מהפיכה של ממש בכל הקשור לזכויות יוצרים של יצירות אמנות. בין היתר, התהליך הבירוקרטי של ההגנה על היצירה הפך לקל יותר, טכנולוגיית הבלוקצ'יין מאפשרת מעקב אחר העתקות או שימוש לרעה ביצירות מוגנות בזכויות יוצרים, האינפורמציה אודות היצירה שקופה יותר, ניתן להוסיף תנאים לזכויות השימוש ביצירה המוגנת, ועוד.

עם זאת, כותב המאמר מעלה קיומן של בעיות שונות כגון: הסתירה הקיימת בין תכונת סופיות החוזה החכם לבין הדינמיות של זכויות יוצרים, חוסר התאום בין הרגולציות המקומיות הרלוונטיות לזכויות יוצרים למול הצורך בהכרה ברגולציה בעלת אופי בינלאומי (לאור אופי הסחר המקוון הבינלאומי הקיים כיום בNFT) וכן בעיות של בעלות משותפת בזכויות יוצרים (מצב אשר מצריך הסכמה של כל הצדדים לשימוש ביצירה/נכס, שאינה קיימת כיום). סוגיה נוספת שמעלה כותב המאמר היא כי רישום אלקטרוני בפלטפורמת מסחר של NFT אינו מהווה הגנה מספקת לזכויות המשפטיות של היוצר ביצירתו וכי עליו לדאוג להגנה משפטית על ידי רישום הזכויות במוסדות המתאימים לכך בכל מדינה.

לסיכום, המציאות החדשה שצומחת מתוך יישום הבלוקצ'יין, NFT וטכנולוגיית החוזים החכמים אמנם מבטיחה הגינות, אותנטיות, בטחון וזריזות במסחר של יצירות אמנות אך גם יוצרת שאלות לא מעטות. היות והשימוש בטכנולוגיות אלו הולך וגובר בכל יום בשוק האמנות המקוון, נראה כי הדוקטרינות המשפטיות המסורתיות אינן מותאמות למציאות המשתנה ויש לאמץ פרדיגמות חדשות בהתאם למציאות המשפטית, החברתית והטכנולוגית החדשה.

[1] Pinto-Gutiérrez, C., Gaitán, S., Jaramillo, D., & Velasquez, S. (2022). The NFT Hype: What Draws Attention to Non-Fungible Tokens?. Mathematics, 10(3), 335.

[2] לאחר רכישת הNFT (ה-Token, "האסימון") הסכם רשיון (זהו החוזה החכם) מקודד לרשת הבלוקצ'יין הרלוונטית בה נמצאת היצירה.

[3] Elena Sidorova, The Cyber Turn of the Contemporary Art Market [2019] 8(3) Art Markets and Digital Histories <https://doi.org/10.3390/arts8030084> accessed 20 August 2021.