החוק החדש מונה עשרה פרקים עיקריים: פרשנות ועקרונות כלליים; הסכם בוררות; מינוי הרכב הבוררים; סמכות הרכב הבוררים; סעד זמני; ניהול הליך בוררות; פסק הבוררות וסיום ההליכים; ביטול פסק בוררות; הכרה בפסק בוררות ואכיפתו; והוראות שונות.  סעיף 3(ג) לחוק מגדיר "בוררות בין לאומית" כבוררות בעלת מימד בינלאומי: מיקום העסקים של הצדדים להסכם הבוררות נמצא בתחומי שיפוט שונים; או שהמקום שבו נועד להתבצע חלק מהותי של ההתחייבויות או המקום שהקשר שלו לסכסוך הוא ההדוק ביותר, נמצא מחוץ לתחום השיפוט שבו נמצאים העסקים של הצדדים; או שהצדדים להסכם הסכימו במפורש כי נושא הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד. החוק חל על בוררות בענין מסחרי (סעיף 3(א)); המונח "עניין מסחרי" לא הוגדר, אולם לפי דברי ההסבר לחוק יש לפרשו בהרחבה כך שיכלול כל עניין הנובע ממערכת יחסים בעלת אופי מסחרי, בין אם מדובר במערכת יחסים חוזית ובין אם לאו. חוק הבוררות החדש חל על בוררויות בין לאומיות בהתאם למושב הבוררות עליו הסכימו הצדדים כמוגדר בסעיף 29(א) לחוק. על הוראות כמו עיכוב הליכים בבית משפט וסעדים זמניים במסגרת הליכי בוררות, יחול החוק בין שמושב הבוררות בישראל ובין שהוא מחוץ לישראל, וזאת כאשר מוגשת לבית משפט בישראל בקשה בקשר להליך הבוררות הזר. לעניין פרשנות החוק יש להתחשב במקורו הבין לאומי ובצורך להבטיח שמירה על עיקרון תום הלב, וכן לקדם אחידות במישור הבין לאומי (סעיף 2(ה)).

החוק החדש מגביל את הסמכויות הנתונות לבית המשפט לפקח על הליכי בוררות. הוא מקנה לבית המשפט סמכות התערבות רק במקרים בהם הדבר נקבע במפורש, לדוגמה: מינוי בוררים כאשר הצדדים אינם מגיעים להסכמה (סעיף 12(ב)), מתן סעדים זמניים (סעיף 26), אכיפת פסק הבוררות (סעיף 44). לפי דברי ההסבר להצעת-החוק, צמצום ההתערבות השיפוטית נועד להקנות לצדדים מרחב אוטונומי. כך, הצדדים רשאים להסכים על סדרי הדין ודיני הראיות. כמו כן, רשאים לקבוע את מושב הבוררות; להחליט על השפה שתשמש בהליך; לקבוע את מספר הבוררים בהרכב ואת הליך מינוי ההרכב. סעיף 37(ג) קובע כי הרכב הבוררים יכריע בסכסוך לפי עקרונות הצדק וההגינות המשפטית, אם הצדדים הסמיכו אותו לכך במפורש.

החוק החדש קובע כי פסק בוררות ייאכף על ידי בית המשפט, בין אם ניתן בישראל ובין אם לאו. בעל דין המבקש לתקוף פסק בוררות שניתן מחוץ לישראל נדרש לעשות זאת במסגרת התנגדות לבקשת האכיפה, בהתקיים אחת העילות המנויות בסעיף 43 לחוק: פגם בכשרותו של צד להסכם הבוררות או שההסכם חסר תוקף לפי הדין שהצדדים הסכימו שיחול עליו; המבקש לא קיבל הודעה מתאימה על מינוי בורר או על הליך הבוררות, או שלא הייתה לו אפשרות לטעון את טענותיו; פסק הבוררות מתייחס לסכסוך שלא נכלל או שלא הייתה כוונה שייכלל בגדר הבוררות, או שהוא כולל החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות; הרכב הבוררים שמונה או ניהול הליך הבוררות היה שלא בהתאם להסכמת הצדדים; לא ניתן לפי הדין הישראלי ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות; או שפסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור של ישראל. אפשרות הערעור על פסק בוררות מעוגנת בפרק ג' לחוק, לפיו ניתן לערער בזכות בפני בורר נוסף. ערעור נוסף יוגש ברשות לבית המשפט בגין ארבעה סוגי החלטות בלבד: החלטה על מינוי הרכב בוררים; דחיית בקשה לפסילת בורר; החלטה בעניין נבצרות בורר או הימנעות מפעולה; והחלטה בדבר סמכות הרכב הבוררים להכריע בסכסוך.

חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית מאמץ את הוראות אמנת ניו-יורק משנת 1958 בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, אליה הצטרפה ישראל בשנת 1959. דברי ההסבר להצעת החוק מפנים לאמנה כמקור נורמטיבי לאורו נחקק החוק החדש. סעיף 3 לאמנה קובע כי כל מדינה החברה בה תכיר בפסקי בוררות כמחייבים ותאכוף אותם בהתאם לסדרי הדין המקומיים. סעיף 43 לחוק מהווה ראי של סעיף 5 לאמנת ניו-יורק: שני הסעיפים קובעים עילות בגינן רשאי בעל דין לבקש מביהמ"ש שלא להכיר או לאכוף פסק בוררות בין שהוא מקומי ובין אם לאו. חוק הבוררות הישראלי החדש, כמו אמנת ניו-יורק, מדגיש כי החוק אינו שולל תוקפם של הסכמים קודמים בין אם רב-צדדים או דו-צדדים בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות שנעשו בין מדינות. סעיף 14 לאמנת ניו-יורק מדגיש את עיקרון ההדדיות, לפיו "מדינה לא תהיה זכאית להשתמש באמנה זו נגד מדינה אחרת אלא במידה שהיא עצמה נתחייבה להחיל את האמנה." קרי, מדינה שאינה חברה באמנה לא תוכל לאכוף פסקי בוררות של מדינה חברה.

חקיקת חוק הבוררות החדש התאפשרה לאחר שמשפטנים וחוקרים בתחום הצביעו על הצורך בכך. אריה רייך, פרופ' למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וחוקר אורח באוניברסיטת קולומביה, הצביע במאמר משנת 2016 על פרדוקס: אף שישראל היא מדינה המעורה מאוד במסחר הבין-לאומי, ולמרות שבוררות היא הדרך המועדפת בקהילת העסקים לפתרון סכסוכים בין-לאומיים, בפועל מתקיימות בישראל בוררויות בין-לאומיות מעטות מאוד. התשובה לכך טמונה, לדעת פרופ' רייך, בעובדה שלמדינת ישראל יש חוק בוררות מיושן ומקומי, שאינו מוכר למשפטנים זרים. לפיכך, מציע רייך לאמץ את חוק ה"מודל" הלא היא אמנת ניו-יורק דלעיל. פרופ' רייך מראה כי חוק ה"מודל" מוצלח יותר מחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 להסדרת בוררויות מסחריות בין-לאומיות שכן הוא מותאם לצרכים של סכסוך מסחרי בין-לאומי, נהנה ממוניטין בין-לאומי ויכול לסייע בהפיכתה של ישראל ליעד אטרקטיבי יותר לבוררויות בין-לאומיות. אימוצו של חוק זה, שכבר אומץ ביותר מ – 100 מדינות, עשוי להנגיש את שיטת המשפט הישראלית לקהילת המשפטנים הבינלאומית העוסקת בתחום זה.

ראו: חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד-2024

ראו: אריה רייך, "מדוע על ישראל לאמץ את החוק לדוגמה לבוררות מסחרית בין-לאומית של האו"ם", מחקרי משפט ל, (2016).

וזהו המעשה: בנובמבר 2022 גלש מר מופאט לאתר האינטרנט של חב' אייר-קנדה במטרה להזמין טיסה, עקב מות סבתו. מופאט ידע כי החברה מציעה לנוסע תעריף מוזל עבור כרטיס טיסה שנרכש עקב מותו של בן משפחה קרוב, קרי תעריף שכול. באתר החברה נכתב כי אישור לתעריפי שכול כרוך בהגשת מסמכים: העתק תעודת פטירה, הצהרת מנהל ההלוויה, רישום המוות ע"י ממשלת המחוז ומכתב מהרופא המטפל. המצאת מסמכים אלו גזלה זמן מצידו של מופאט ועקב דחיפות הטיסה, נעזר מר מופאט בצ'אטבוט המוצע באתר החברה על מנת למצוא פתרון מותאם למצבו. בפסק הדין הוסבר כי הצ'אטבוט הוא רובוט אינטרנטי המספק מידע בתגובה לשאלות המשתמש. הצ'אטבוט הציע במקרה זה למר מופאט את האפשרות לטוס במחיר מלא ולאחר מכן לבקש מהחברה את ההפרש הכספי תוך השלמת המסמכים הנדרשים. לפיכך, מר מופאט רכש את כרטיסי הטיסה במחיר המלא, תוך ידיעה כי יוכל לקבל החזר של ההפרש בין מחיר זה לתעריף השכול במועד מאוחר יותר. ואולם, בבואו לבקש את ההחזר בסך 880$ –  נמסר לו כי חברת התעופה אינה מתירה החזר רטרואקטיבי. לטענת נציג החברה:"The chatbot had provided misleading words"

לטענת התובע, מר מופאט, חברת "אייר קנדה" חייבת לספק את ההחזר, מכיוון שהסתמך על עצת הצ'אטבוט המופעל באתר שלה. חברת אייר-קנדה השיבה, כי התובע לא פעל לפי נוהל בקשת תעריפי שכול, המחייב להגיש את הבקשה לתעריף מוזל טרם קניית כרטיס הטיסה. החברה הגישה צילומי מסך בהם מתוארת מדיניות תעריפי השכול, לפיה לא יתקבלו בקשות רטרואקטיביות להחלת תעריף שכול על כרטיסי טיסה שנרכשו. החברה טענה כי היא אינה אחראית למידע שסופק ע"י הצ'אטבוט, וביקשה לדחות את התביעה.

ואולם מר מופאט טען כי שאל את הצ'אטבוט על תעריפי השכול של אייר-קנדה ובתגובה קיבל ממנו תשובה זו:

"Air Canada offers reduced bereavement fares if you need to travel because of an imminent death or a death in your immediate family.  If you need to travel immediately or have already traveled and would like to submit your ticket for a reduced bereavement rate, kindly do so within 90 days of the date your ticket was issued by completing our Ticket Refund Application form".

לפי הסבר זה, נוסע שעליו לנסוע באופן מיידי או שכבר נסע וברצונו לקבל כרטיס טיסה במחיר שכול מופחת, יכול להגיש את הבקשה תוך 90 יום מתאריך הנפקת הכרטיס ע"י מילוי טופס הבקשה להחזר כרטיס. הנקודה המעניינת היא שצמד המילים "תעריפי שכול" הודגשו בצ'אט והיוו קישור לדף אינטרנט נפרד בו הופיעה מדיניות השכול של החברה. והנה, בדף האינטרנט שנפתח בקישור, צוין כי ההוזלה אינה חלה על בקשות רטרואקטיביות, ממש כפי שציינה החברה בהגנתה. התברר שאין הלימה בין תשובת הצ'אטבוט לבין האמור בדף המידע האינטרנטי של החברה שאליו הצ'אטבוט עצמו הפנה, וזאת אף ששניהם שייכים לאותה חברה.

בית המשפט דן בשאלה, האם חברת "אייר קנדה" התרשלה במצג שווא כלפי הנוסע באמצעות הצ'אטבוט. צוין כי מצג שווא רשלני יכול להיווצר כאשר ספק לא נוקט זהירות סבירה כדי להבטיח שמצגיו מדויקים ואינם מטעים. כדי לבסס מצג שווא רשלני, על התובע להוכיח תחילה שהחברה חבה כלפיו חובת זהירות. נוכח יחסיהם המסחריים כספק שירות וצרכן, חברת אייר-קנדה אכן חבה כלפי מר מופאט חובת זהירות. טענתה לפיה אינה אחראית למידע שסופק ע"י הצ'אטבוט נדחתה, מהטעם שהצ'אטבוט איננו ישות משפטית נפרדת; הצ'אטבוט הוא מרכיב באתר החברה, וצריך להיות ברור שהחברה אחראית על המידע באתר האינטרנט שלה, לרבות מידע שנמסר על ידי הצ'אטבוט.

הטענה של אייר-קנדה שמר מופאט יכול היה למצוא את המידע הנכון בחלק אחר של האתר, נדחתה גם היא. החברה לא הצליחה לשכנע שלקוחות צריכים לבדוק שוב מידע שנמצא בחלק אחד של האתר, וזאת אף שהצ'אטבוט עצמו הפנה בקישור לחלק הרלבנטי. שעה שהצ'אטבוט נתן תשובה מפורשת, החברה מחוייבת בתוכן התשובה. ביהמ"ש קבע, כי בנסיבות העניין סביר היה שמר מופאט יסתמך על הצ'אטבוט כמקור למידע מדויק. פעולותיו של מר מופאט, שכללו בדיקת אפשרויות לתעריפי שכול ומעקב אחר החזר כספי, מעידות שלא היה טס מיידית לו ידע שיצטרך לשלם מחיר מלא. נמצא כי התובע הרים את הנטל להוכיח מצג שווא רשלני, וזכאי לקבל את ההפרש בין שני התעריפים.

לפסק הדין Moffatt v Air Canada, February 14, 2024

נראה כי ככל שגדל השימוש בסוכני שיחה וממשקי שפה אינטרנטיים, הדרישה להבנה מדויקת הופכת חשובה יותר. בדצמבר 2023 פורסם מחקר שנערך באוניברסיטת ברזיליה בענין דרישות תוכנה החיוניות ליצירת צ'אטבוט איכותי. המחקר נערך על ידי חוקרות מדעי המחשב גאובנה ראמוס סוסה סילבה ועדנה דיאס קנדו; הן מציינות כי צ'אטבוטים הידועים גם כסוכני שיחה, שינו באופן דרמטי את התקשורת בין אדם למחשב. כבינה מלאכותית, צ'אטבוטים מתוכננים לדמות דיאלוגים דמויי אדם, ומספקים תשובות מיידיות לשאילתות משתמשים בשיחה. הם אומצו ע"י תעשיות רבות, כגון שירותי בריאות, שירותים ציבוריים ואוטומציה ביתית, ומציעים ללקוחות תמיכה ללא הגבלה תוך תפעול חסכוני. עם זאת, למרות יתרונותיהם הברורים, המורכבות סביב פיתוחם והבטחת האיכות שלהם נותרו גבול מאתגר. האיכות בפיתוח תוכנה היא רבת פנים, וכוללת מספר ממדים כגון שימושיות, הבנה, אמינות וזמן תגובה. תכונות האיכות הללו הופכות קריטיות במיוחד בהקשר של צ'אטבוטים, שם חווית המשתמש מוגדרת ע"י איכות השיחה. מהמחקר עולות שקיימות שש תכונות איכות עיקריות: פונקציונליות, יעילות, שביעות רצון טכנית, אנושיות, יעילות ואתיקה. בנוסף נמצאה העדפה לצ'אטבוטים עקביים הזמינים מסביב לשעון, המסוגלים לספק משוב צפוי. החוקרות סוברות כי למרבה הצער, הבנה קונקרטית מהן תכונות האיכות בפיתוח צ'אטבוטים נותרה חמקמקה. לטענתן יש צורך דחוף להעמיק בניואנסים של פיתוח צ'אטבוטים, כדי לסייע למפתחים לבנות צ'אטבוטים טובים יותר.

למאמר המחקר Unveiling Quality in Chatbot Conversations: Quantitative

סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון קובע כי הלבנת הון היא פעולה שמטרתה להטמיע רכוש שקשור לפעילות עבריינית ברכוש בעל אופי חוקי תמים, באופן שלא ניתן יהיה להתחקות אחר מקורו הבלתי חוקי. תפקיד הרשות הוא לקבל דיווחים מגופים המחויבים בכך לפי החוק, לרבות גופים פיננסיים, כגון: בנקים, חברות ביטוח ונותני שירותי מטבע; סוחרים באבנים יקרות וכן נותני שירות עסקי כמו עורכי דין ורואי חשבון. על הרשות להזין את הדיווחים למאגר המידע שבאחריותה, לנתחם ולהעביר מודיעין פיננסי ללקוחות המידע ובכללם רשויות אכיפה וביטחון, המשטרה, רשות המיסים, הפרקליטות ורשות ניירות ערך. הדיווחים המתקבלים ברשות לאיסור הלבנת הון מחולקים לשניים: דיווחים רגילים – מדובר בדיווחים אוטומטיים שאינם נמצאים בשיקול דעת של הפקיד בתאגיד המדווח, כגון משיכת מזומנים בסכום של 50,000 ₪ ומעלה; דיווחים בלתי רגילים – מדובר בפעילות בלתי רגילה שלאור המידע המצוי בתאגיד המדווח, מעורר חשש לפעילות אסורה לפי חוק איסור הלבנת הון ומימון טרור. על הגופים המדווחים להפעיל שיקול דעת בכל מקרה לגופו. אין מניעה שפעולה שמדווחת באופן אוטומטי לא תדווח ע"י הפקיד המדווח גם כפעולה בלתי רגילה.

מהדו"ח עולים ליקויים באיסוף הדיווחים ע"י הרשות לאיסור הלבנת הון וקליטתם במאגר המידע. צוין כי בשנים 2017 – 2022 הצטברו ברשות עשרות אלפי דיווחים בלתי רגילים שלא הוזנו למאגר המידע. ליקויים נוספים קשורים לאופן בו מפיקה הרשות דו"חות ממאגר הדיווחים עבור גופי האכיפה והביטחון. כמו כן, נמצאו ליקויים בבקרה מצד משרד המשפטים על תפקודה של הרשות. בדו"ח צוין כי קיימת חשיבות בשמירה על עצמאות הרשות, ועם זאת משרד המשפטים לא מבצע תהליכי בקרה סדורים על פעילותה הליבתית, שאינה נוגעת לעצמאות שיקול הדעת בהחלטות של ראש הרשות על ניתוח והעברת מודיעין. בנוסף, מבקר המדינה מצביע על מחדל בהפניית המידע למספר גופי אכיפה רלוונטיים. המחקר מצביע על כך שאין אסדרה לגבי אופן הפצת הדיווחים במקביל למספר גופים, והרשות מחליטה, ללא תיאום עם כלל הרשויות, מי מלקוחותיה יקבל את המידע ומי לא. לקוחות המידע, ביניהם המשטרה, רשות המיסים והפרקליטות, הביעו חוסר שביעות רצון מהתנהלות הרשות. הפרקליטות התלוננה על כך שהרשות לא תורמת למלחמה הכלכלית בפשיעה. סקר שביצע משרד מבקר המדינה בפרקליטות המדינה מצא כי 26 תיקים שטופלו בפרקליטות בנושא מימון טרור ולוו בתפיסות נכסים, לא כללו שום דו"ח שהפיקה הרשות, ולפיכך יש בסיס בתלונת הפרקליטות. רשות המיסים התלוננה גם היא על התנהלות לקויה: רשות המיסים ציינה כי הפקת דו"חות במהירות תורמת לאפקטיביות של החקירה ושל תפיסת הנכסים, אך כ – 30% מדוחות הרשות לאיסור הלבנת הון בשנים 2017 – 2022 הופקו בפרק זמן העולה על חודש ימים ממועד קליטת המידע. רשות המיסים מסרה כי בשל איחור זה לא מתאפשר לה שימוש אפקטיבי במידע. המשטרה ציינה כי לפחות 67% מהדיווחים של הרשות לאיסור הלבנת הון לא סיפקו למשטרה מידע על נכסים, עבירות ודפוסי הלבנת הון, ולפיכך לא כללו מידע רלוונטי לפתיחת חקירה. מעמדות המשטרה, הפרקליטות ורשות המיסים עולה כי אין התאמה בין צרכיהם כלקוחות מידע לבין הדיווחים שמעבירה הרשות לאיסור הלבנת הון.

לשיפור הליקויים, מבקר המדינה ממליץ כי הרגולטורים, ביניהם המפקח על הבנקים, רשות שוק ההון, משרד התקשורת ורשות ניירות ערך, בשילוב עם הרשות לאיסור הלבנת הון, יבחנו כל אחד בתחום סמכותו, את תהליכי הדיווח לרשות והיקפם. על המפקחים לדאוג שדיווחים בלתי רגילים ידווחו לרשות לאיסור הלבנת הון באופן מקיף ומלא ובפרק זמן מינימלי שיאפשר לרשות לייעל את הליכי העבודה מול גורמי האכיפה. הומלץ להתמקד במגזרים מהם נשקף סיכון רב יותר, בהתבסס על סקר הסיכונים הלאומי, כגון מגזר נותני שירותים פיננסיים. בנוסף הוצע כי מנכ"ל משרד המשפטים יקבע מתווה פעולה לתיקון הליקויים שהועלו בדו"ח באופן שיבטיח הזנה מלאה של דיווחים בלוח זמנים קבוע. המבקר המליץ כי בכל הנוגע להחלטות בעלות השלכות על לקוחות המידע, כגון הפצת מידע ללקוח יחיד בעוד שיש רלוונטיות לעוד מספר לקוחות, הרשות תפעל לאחר היוועצות עימם. מוצע כי הרשות תקבע משכי זמן מרביים לטיפול במענה ללקוחות המידע, בין היתר בהתאם למידת מורכבותן ודחיפותן של הבקשות, ותיישם מנגנוני בקרה על מנת לנטר את פעילותה ולזהות פיגורים מבעוד מועד. בנוסף מומלץ כי הרשות תגבש בשיתוף לקוחות המידע מתכונת לשיתוף מידע הרלוונטי ליותר מלקוח אחד.

מבקר המדינה ציין כי במסגרת שיתוף הפעולה בין הרשות לאיסור הלבנת הון לבין לקוחות המידע יש לתת דגש לפעילות עבריינית ותחומים בסיכון גבוה, כמו נותני שירותי מטבע וגופים שעוסקים במטבעות קריפטוגרפים. עוד הוצע כי הרשות תבהיר את אופן עיבוד הנתונים, לרבות אופן עיבוד המידע המגיע מהגוף המדווח והעברתו בצורה אפקטיבית, על מנת שישקפו במדויק את טיבה וסוגה של הפעילות שביצעה. מוצע כי היועצת המשפטית לממשלה תניע מהלך לבחינת תרומת הדיווחים למערך האכיפה הכלכלית. מומלץ לבחון אילו פעולות יש לנקוט על מנת לשפר את איכות תרומת המידע שמעבירה הרשות לאיסור הלבנת הון לגופי האכיפה והביטחון.

בדצמבר 2023 פורסם באתר משרד המשפטים מדריך להעברת דיווח בלתי רגיל לרשות לאיסור הלבנת הון. המסמך, חתום על ידי עו"ד עילית אוסטרוביץ'-לוי ראשת הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, מופנה לגופים המדווחים לרשות ועיקרו בנושא דיווח על פעילות בלתי רגילה. מצוין בו כי הרשות מפרסמת הבהרות אלה לאור ההבנה שככל שהדיווח ייעשה באופן ברור יותר, כך תגדל איכותו והמאבק בפשיעה הכלכלית ובמימון הטרור יהיה אפקטיבי יותר. הרשות תיארה במסמך את אופן עיבוד המידע המגיע אליה, לרבות אופן בניית דו"ח ללקוחות המידע על בסיס המידע המדווח. הרשות הציגה דוגמאות לתיקי חקירה שנפתחו בזכות מידע שדווח לה, לרבות תיקי סחיטה על ידי ארגון פשיעה, הימורים בלתי חוקיים באינטרנט והלבנת הון מקצועית. הרשות פירטה כיצד יש להעביר לידיה דיווח, לרבות דרישה לפרטים שלמים ומלאים אודות האדם נשוא הדיווח, אודות צדדים שלישיים, מועד ביצוע הפעולה המדויק, והכל באופן קריא וברור. הרשות הוסיפה את חשיבות העברת הדיווח בזמן. הודגש כי דיווח שמדווח בסמוך לביצוע הפעולה, מגדיל את הסיכוי להעמיד לדין את מבצע העבירה, ולתפוס כספים ונכסים בטרם יבוצע בהם שימוש נוסף.

ראו: הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור – הטיפול במידע המגלם חשש להלבנת הון ומימון טרור, משרד מבקר המדינה (2023) http://tinyurl.com/z79vjm63

ראו: "דגשים לדיווח בלתי רגיל אפקטיבי לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור", משרד המשפטים, (19.12.2023) http://tinyurl.com/2sv6sjj

הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות פועל במסגרת עמותה לשינוי חברתי, ומהווה מרכז חינוכי וטיפולי רב תחומי עבור הקהילה הגאה. כמצוין בתקנון, העמותה הוקמה בשנת 1997 על ידי פעילים ופעילות ירושלמים במטרה "לבנות חברת מופת ישראלית ליברלית ופלורליסטית, ולקיים שוויון זכויות מלא למיעוטים מיניים ומגדריים". העמותה מעניקה סל שירותים הוליסטי, ביניהם מערך פסיכולוגי-סוציאלי; הפעלת מרכז לבדיקת מחלות מין; תכנון והפקה של אירועים, הרצאות, טיולים, סדנאות, סיוע במיצוי זכויות ועוד. ההפעלה וניהול הפעילויות על ידי העמותה מחייבים השקעת משאבים רבים. לאורך השנים פנתה העמותה לעירייה על מנת לקבל סיוע במימון פעילותה, אך לרוב פניות אלו נדחו וכתוצאה מכך נקטה העמותה בהליכים משפטיים.

לאחר מספר הליכים קודמים, העירייה אפשרה לפנות אליה לקבלת תמיכה בשני ערוצים עיקריים: האחד, תמיכה למרכז קהילתי או מינהל קהילתי שכונתי; השני, מרכז קהילתי לאוכלוסייה ייחודית בפריסה כלל עירונית. התמיכה ניתנת בשני רכיבים עיקריים: האחד, רכיב כספי כללי; השני, רכיב ספציפי המתחלק לשלוש תמיכות: תמיכה בשכר דירה, תמיכה בגין תשלום ארנונה ותמיכה למטרות שיפוצים. בדו"ח תבחיני התמיכה של עיריית ירושלים לשנת 2022 צוין כי מינהלים ומרכזים קהילתיים מנגישים את שירותי העירייה בתחום החברה והקהילה על בסיס שכונתי-גאוגרפי. לעומת זאת, מרכז קהילתי לאוכלוסייה ייחודית מספק שירותים ומייצג אוכלוסייה בעלת צרכים ייחודיים בפריסה כלל עירונית שאינה יכולה לקבל מענה ברמת השכונה. הלכה למעשה, על פי מאפייניה, עמותת הבית הפתוח מהווה את המרכז הקהילתי היחיד בירושלים שמייצג אוכלוסייה בעלת צרכים ייחודיים שנמצאת בפריסה כלל עירונית.

לחישוב הרכיב הכללי במינהלים ומרכזים קהילתיים שכונתיים, העירייה מפעילה חמישה תבחינים: תמיכה בסיסית זהה לכל מינהל ומרכז קהילתי שכונתי; לאחריו תקציב משתנה לפי מספר התושבים בשכונה על-פי הקיים במאגרי עיריית ירושלים; מדד סוציו-אקונומי כלכלי של תושבי השכונה; היקף מחזור פעילות; וציון חוות דעת הוועדה המקצועית באגף עבור מבקש התמיכה. בניגוד לתמיכה פרטנית שמקבל כל מינהל ומרכז קהילתי שכונתי לפי התבחינים לעיל, העירייה קבעה כי גובה הרכיב הכללי שיינתן למרכז קהילתי לאוכלוסייה ייחודית בפריסה כלל עירונית יחושב לפי ממוצע התמיכות הכלליות בכלל המינהלים והמרכזים הקהילתיים השכונתיים.

בשנת 2022 עתרה העמותה לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד העירייה בטענה שאין זה סביר שיחולו עליה תבחינים שונים מאלה החלים על המינהלים והמרכזים הקהילתיים השכונתיים. לטענת העמותה, זהו חישוב מפלה שאינו מתחשב בצרכי המרכז, ואשר מוביל למימון בלתי מספק. נטען כי זו פרקטיקה שאינה מתיישבת עם חובת העירייה הקבועה בחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 4/2006, המעגן נוהל לתמיכות במוסדות ציבור ע"י רשויות מקומיות. הנוהל מטיל על הרשויות חובה לפעול בשוויון, ענייניות ושקיפות בבואן לתקצב מוסדות ציבור.

עיריית ירושלים טענה כי לא בנקל יתערב בית המשפט במבחני תמיכה שגובשו ע"י רשות מנהלית. לגוף העניין טענה כי בעוד שהפרמטרים לתמיכה במינהלים ובמרכזים קהילתיים שכונתיים מתחשבים במאפיינים שונים של השכונות, כמו מצב סוציו אקונומי, אין אפשרות מדידה כזו לגבי עמותת "הבית הפתוח". העירייה המשיכה וטענה כי צריך לקחת לתשומת הלב ש"הבית הפתוח" אינו החזות הבלעדית של הקהילה הגאה, ולמעשה ישנן דרכי סיוע מקבילות אשר נועדו לאותה קהילה מטעם אגף הרווחה ומינהל החינוך בעיר. יש להביא זאת בחשבון בעת חישוב התמיכה בעמותה. בערכאה הראשונה, בית המשפט המחוזי דחה את עתירת העמותה. נקבע שקיים שוני בין האופן שבו מחושב רכיב התמיכה הכללית במינהלים ובמרכזים קהילתיים שכונתיים לבין האופן בו מחושב אותו רכיב בעמותת הבית הפתוח, אך מדובר בשוני רלוונטי ומוצדק. זאת משום שחברי הקהילה הגאה עושים שימוש גם בשירותים המוצעים ע"י המינהלים והמרכזים הקהילתיים בשכונתם. לכן, החלת דרך חישוב זהה תוביל לתוצאה בה חברי הקהילה הגאה נהנים מתקציב בכפל. בית המשפט קמא סבר כי האופן בו הפעילה העירייה את שיקול דעתה הוא סביר ואין מקום להתערב בו.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון. העמותה טענה כי שעה שהרשות מעניקה תמיכה, עליה לעשות זאת בהסתמך על תשתית עובדתית מתאימה ותוך התייחסות למכלול המאפיינים והצרכים הרלוונטיים של המוסד הציבורי. לגישתה, העובדה שרכיב התמיכה הכללית בעמותה מתבסס רק על ממוצע אריתמטי של התמיכות במינהלים ובמרכזים השכונתיים מלמדת על התעלמות מהצרכים הייחודיים של הקהילה הגאה בירושלים בכלל, ושל עמותת "הבית הפתוח" בפרט. העמותה טענה כי היא מקבלת מימון נמוך מזה שהייתה מקבלת אילו הייתה נבחנת על פי אותם תבחינים המיועדים למינהלים ומרכזים קהילתיים שכונתיים.

העירייה השיבה שלא ניתן לעשות שימוש בתבחינים זהים, מאחר ולעירייה יש קושי לקבוע את גודל הקהילה הגאה בירושלים ואת המדד הסוציו-אקונומי של חבריה. לאור זאת, הוחלט כי התמיכה בעמותה תהיה בגובה ממוצע התמיכות ברכיב הכללי של המינהלים והמרכזים השכונתיים. העירייה בטענותיה צידדה בקביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לשוני רלוונטי בין עמותת "הבית הפתוח" כמרכז קהילתי המייצג אוכלוסייה ייחודית בפריסה כלל עירונית, ובין המינהלים והמרכזים הקהילתיים השכונתיים. לטענתה, מבחני התמיכה שקבעה עולים בקנה אחד עם דיני התמיכות לפיהם אין מקום ל"כפל תמיכה", וזאת מתוך מטרה למנוע מצב בו פעילות מסוימת ממומנת בה בעת משתי תקנות תקציביות שונות. צוין שהקהילה הגאה עושה שימוש גם בשירותי המינהלים והמרכזים הקהילתיים בשכונות השונות.

בית המשפט העליון, מפי כב' השופט ע' גרוסקופף ובהסכמת כב' השופטים ע' פוגלמן ונ' סולברג, סבר כי דין העתירה להתקבל. נפסק כי עצם גיבושם של מבחני תמיכה נפרדים אמנם אינו מהווה הפליה פסולה, וזאת בשים לב למאפיינים הייחודיים של עמותת "הבית הפתוח", העשויים להצדיק שימוש במנגנוני הקצאה נפרדים. עם זאת, העירייה לא עמדה בחובתה לקבוע את מבחני התמיכה בעמותה לפי שיקולים ענייניים ועל סמך תשתית עובדתית הולמת המבוססת על צרכיה הפרטניים כמרכז קהילתי המייצג אוכלוסייה ייחודית בפריסה כלל עירונית. חישוב על סמך ממוצע פשוט של התמיכה במינהלים והמרכזים השכונתיים מהווה קביעה שרירותית, שאינה עולה בקנה אחד עם חובת העירייה להקצות כספי תמיכה תוך התייחסות למאפיינים ייחודיים. כאן, החלטת העירייה התקבלה מבלי שנאסף מידע נחוץ הנדרש על מנת לבססה, כגון: עלות סל השירותים ההוליסטי אותו מציעה העמותה לחברי הקהילה הגאה, עלות ההפעלה והניהול של העמותה, מחזור פעילותה ומצבם הכלכלי של חברי הקהילה הגאה הנעזרים בה. משלא עשתה זאת, ההחלטה נגועה בשרירותיות ובהיעדר תשתית עובדתית נחוצה, ואינה יכולה לעמוד. לאור אישור התקציב השנתי עובר לקבלת העתירה, בית המשפט הורה לעירייה לגבש מבחני תמיכה חדשים שיחולו משנת 2024 ואילך. בית המשפט הצביע על כך שישנה אפשרות שבסופו של תהליך גיבוש מבחני תמיכה ראויים יתברר כי היקף התמיכה שקיבלה העמותה בעבר עולה על היקף התמיכה הראוי, ולכן בשלב זה אין מקום להשלמה רטרואקטיבית.

פסק הדין מדגים ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית העוסקת בתמיכה כספית למוסדות ציבור. חשיבות השאלה נעוצה בעקרון השוויון אשר מימושו תלוי בתקציב. חשש עיקרי הוא להטיית תקציבים לפי שיקולים פוליטיים. שאלה זו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון כבר בשנות השמונים בבג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר מיום 12.2.1989. בג"צ פסק שלא ניתן לחלק כספי ציבור ללא אמות מידה מדויקות שמגדירות את הזכאות. לצורך כך, יש להפעיל קריטריונים שוויוניים ואחידים. בעקבות הלכה זו הוסף סעיף 3א' לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985: "הסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים". התיקון מחייב את הרשות להידרש להצדקה עניינית לחלוקת הכספים, על מנת להימנע מהפליה אסורה.

סוגית התמיכה העירונית במוסדות ציבוריים עלתה לאחרונה גם בעניין עת"מ 30823-06-23 מכבי צעירי כפר סבא כדורסל נ' עיריית כפר סבא מיום 26.9.2023. העותרת במקרה זה היתה עמותת ספורט שמטרתה הפעלת פעילות כדורסל ברחבי העיר כפר סבא. העמותה פנתה לעירייה בבקשה להקצות לה אולמות ספורט ומתקנים המשמשים לפעילותה. העירייה השיבה כי על העמותה להירשם באיגוד הכדורסל בישראל על מנת לקבל תמיכה. העמותה התנגדה לדרישה זו בטענה שהעירייה מקצה משאבים גם לגופים פרטיים בענפי ספורט שונים למרות שאינם רשומים באיגוד ספורט רשמי. במקרה זה, בית המשפט דחה את העתירה משום שבקשת העותרת הוגשה בשיהוי, וכן משום שטענת העותרת בדבר שיקולים פוליטיים זרים לא נתמכה בתשתית עובדתית מספקת, העשויה לסתור את חזקת תקינות המנהל. חרף דחיית העתירה, בית המשפט חזר על ההלכה החשובה לפיה בקשות לתמיכה עירונית במוסדות ציבור תידונה לפי תבחינים שוויוניים, שייקבעו מראש ובהתחשב בצרכי האוכלוסייה לגופו של עניין.

עע"מ 1930/22 הבית הפתוח לגאווה ולסובלנות נ' עיריית ירושלים (נבו 11.10.2023).

בג"ץ 59/88 צבן נ' שר האוצר (נבו 12.2.1989).

עת"מ 30823-06-23 מכבי צעירי כפר סבא כדורסל נ' עיריית כפר סבא (נבו 26.9.2023).