באוקטובר 2020, קבוצת קו מנחה שירותי מדיה ותקשורת בע״מ, הגישה ערר כנגד החלטת הממונה על התחרות שאשרה את המיזוג בין  "המתמחה" לחב' "נבו״. המיזוג המדובר הוא בין שתי חברות דומיננטיות הפועלות בתחום המשפט בישראל: חב׳ ״המתמחה״ מחזיקה במותג ״המתמחה״ ומספקת שיעורי לימוד והכנה לבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין בישראל ואילו חב׳ נבו הוצאה לאור בע״מ מפעילה את המאגר המשפטי הידוע ״נבו״.

קבוצת קו מנחה שירותי מידע ותקשורת היא חברה ציבורית העוסקת בספרות מקצועית במגוון תחומים לרבות שוק ההון, כלכלה, משפטים ולה מספר חברות בנות. בין היתר,  הקבוצה מפעילה את המאגר המשפטי ״תקדין״ ובעלת המניות בחברת ״מחשבות״ שעוסקת בהוצאה לאור והדרכה בתחום המשפטי.

באפריל 2021, בית הדין לתחרות דחה את הערר שהוגש על ידי חב' קו מנחה על ההחלטה לאשר את המיזוג בין שתי החברות. מבדיקה שערכה רשות התחרות, עולה כי אין במיזוג לפגוע בתחרות הענפית ואף יש לו יתרונות פרו תחרותיים; זאת משום שהמיזוג מנתק את הזיקה בין לשכת עורכי הדין בישראל לבין קורס ההכנה למבחני הלשכה.

להודעה על דחיית הערר ראו

 אושר המיזוג בין בתי ההשקעות אלטשולר שחם ופסגות

במאי האחרון, הממונה על התחרות אישרה מיזוג בין שני בתי השקעות מובילים בישראל הפועלים בשוקי הפנסיה, הגמל וההשתלמות. מבדיקות שערכה הרשות עולה כי המיזוג אינו צפוי לפגוע בתחרות בתחומים הנ"ל. לצד שתי החברות שלעיל, פועלים בתחום מספר בתי השקעות נוספים וחברות ביטוח לרבות מנורה מבטחים, הראל, כלל, מגדל והפניקס.

אמנם, בעקבות המיזוג, היקף הנכסים המנוהלים בידי חב' אלטשולר שחם צפוי להתקרב להיקף שמנוהל על ידי חמש החברות שצוינו לעיל. עם זאת, הדינמיקה התחרותית הרווחת בתחום מלמדת על כך שמדובר בשווקים הכוללים מגוון של שחקנים וביניהם חסמי מעבר נמוכים יחסית. הרפורמות האחרונות שננקטו בשוק ההון על ידי רשות שוק ההון, הקלו על מעבר לקוחות בין המתחרות ובכך עודדו צמיחה של מתחרים קטנים. למרות העובדה שאלטשולר שחם היא שחקן מוביל במוצרים מסוימים – המיזוג לדעת הרשות לא צפוי להקנות לה כוח שוק באופן שעלול לפגוע בתחרות או בציבור. כך, הנתונים מצביעים על ירידה בגובה דמי הניהול בין השנים 2019-2014. בתחומי הגמל וההשתלמות, ממצאי הבדיקות מצביעים על שווקים דינמיים ותנודתיים. מדובר בתחום בעל חסמי מעבר נמוכים ופועלים בו מגוון שחקנים לרבות חברות ביטוח, בתי השקעה וקרנות סקטוריאליות שרלוונטיות לאוכלוסיות מוגדרות. נמצא כי החברות שמובילות בתשואות, ברוב המקרים מובילות בגיוסי לקוחות. החסמים שמשפיעים על ההתרחבות בתחום נמוכים יחסית ולכן חברה שתציג תשואות טובות – תצליח לגייס לקוחות. בדומה לענף הפנסיה, דמי הניהול מצויים במהלך העשור האחרון במגמת ירידה מתמשכת.

להודעה על אישור המיזוג ראו

בין הגורמים הקלאסיים המשפיעים על שעור האינפלציה ניתן למנות שער חוב, מחירי ייבוא ותוצר.המחקר בודק את השפעת התחרות הענפית על האינפלציה ומנתח גורמים המשפיעים על רף המחירים. הבחינה נעשתה על ידי בדיקה אמפירית של שיעור האינפלציה בין השנים 2018-2002 ומתוך ניסיון לזהות השפעת שינוים בתחרות. הענפים שנחקרו הם ענף ההלבשה, המזון, התקשורת, צורכי רחצה וקוסמטיקה, הבראה, נופש וטיולים.

במסגרת בחינת השפעת מבנה התחרות על המחירים והשינוי שחל בהם על ציר הזמן, נראה כי התגברות התחרות בשנים האחרונות מושפעת מעלייה במודעות הצרכנית (בין היתר בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011), התפתחות הגלובליזציה והחשיפה ליבוא ולרכישה בחו״ל באמצעות מסחר במרשתת אלה מציבים מחסום בפני הפירמות הגדולות להעלאת מחירים. למשל, בין השנים 2017-2014 סטה שיעור האינפלציה מגבולות היעד של טווח האינפלציה השנתי כלפי מטה ואף הגיע לטריטוריה שלילית. המחקר מראה כי בשנים אלה ניכרה שחיקה ברווחיות החברות בענפים שנבדקו.

השינויים ברמת התחרות נמדדו באמצעות שני מדדים עיקריים: שיעור הרווח ויחס הוצאות, כאשר חישוב המשתנים נעשה על בסיס נתונים ודו״חות כספיים שחברות ציבוריות מפרסמות בבורסה לניירות ערך. ״שיעור הרווח״ הוא מדד קונבנציונאלי לתחרות ומוגדר כיחס בין הכנסות לעלויות המכר והתפעול של חברות הענף. עלייה במדד מסמנת עליה בכח השוק וירידה ברמת התחרות.

המדד השני, ״יחס ההוצאות״ מהווה את אחד ממדדי התחרות. הוא מוגדר כיחס בין הוצאות מכירה ושיווק לבין הכנסות של החברות בענף. מדד זה דומה במבנהו למשתנה המכונה "עוצמת הפרסום" המוגדר כיחס שבין הוצאות פרסום למכירות, וזאת כאינדיקציה לבידול מוצרים יחס ההוצאות הנו מדד הכולל את כל הוצאות המכירה והשיווק שהחברה הוציאה עד הגעת המוצר ללקוח.

בענפי התקשורת וההלבשה בלטה התופעה של עלייה בהוצאות מכירה ושיווק ביחס להכנסות.

בענף ההלבשה, תופעה זו  נבעה מכניסתם של שחקנים נוספים וחיצוניים כתוצאה מהמסחר באינטרנט, אשר מציע מוצרים במחיר נמוך מהמחיר המוצע על ידי הקמעונאיות המקומיות. נוכח הרחבת ההיצע הנובעת מכניסת השוק האינטרנטי, חברות מקומיות מעוניינות לשמור על נתח השוק שלהן ונאלצות להגדיל הוצאות שיווק על מנת לקדם את מוצריהן, בדרך של  פרסום, הגדלת כמות סניפים, פתיחת ערוצים אלטרנטיביים לשיווק כמו אינטרנט ושיגור המוצר ללקוח באמצעות משלוחים ללא תוספת מחיר. פעולות אלה נועדו לקדם יצירת נאמנות בין החברה המקומית ללקוח, כך שהצרכן יעדיף לקנות מהקמעונאי הקרוב ולא מהשחקן הזר והרחוק. מהמחקר עולה כי הקשר השלילי בין העלייה בתחרות לבין שיעור האינפלציה בולט במיוחד בענף זה.

 לעומת ענף ההלבשה, בענף התקשורת העלייה בתחרות מיוחסת לרגולציה שמטרתה להגביר את התחרות בענף. צוין כי החל משנת 2012 שחקנים חדשים החלו להציע מוצרים במחיר מוזל, ביניהם שיחות ללא הגבלה. כתוצאה מכך, השחקנים הוותיקים ספגו שחיקה ברווחיות והתחרות בענף עלתה.

בענף התרבות, בילויים ופנאי, התחרות השפיעה על המחירים  לאור הדינמיות שנוצרה בשל פיתוח אמצעי רכישת חבילות נופש באמצעות אתרים ויישומונים בסלולר. כן נמצא כי ישנה השפעה של המצב הביטחוני על ירידת המחירים המקומית. בנוסף, ניכרת העדפה לחבילות נופש בחו״ל נוכח ירידה במחירי הטיסות ושירותי מלונאות אטרקטיביים.

הבשורות הן טובות. המסקנה המרכזית של המחקר היא שככל שרמת התחרות גבוהה יותר, כך שיעור האינפלציה בענף מתמתן, ומכאן שלרמת התחרות יש השפעה על המחירים ועל התפתחותם. מסקנה אמפירית חשובה זו מאששת את התכלית של דיני התחרות הכלכלית, הרואים בתחרות אמצעי יעיל להשגת יעד של יעילות ובתוך כך שמירה על מחירי שוק תחרותיים.

לדו"ח המלא ראו:  ״השפעת התחרות במשק הישראלי על המחירים: ניתוח מצעות עקומת פיליפס עפית״, שולמית ניר 06/01/2021

בדברי ההסבר להצעת החוק צוין כי שימוש באשראי מהווה נדבך מרכזי בכלכלה המודרנית ובפעילות המשקית היום-יומית. בהתממש הסיכון לאי תשלום חובות, הלווה צפוי להיקלע למצב של חדלות פירעון. על רקע משבר הקורונה והמגבלות הממשלתיות על העסקים, צפויה עלייה בבקשות לפתיחת הליכי חדלות פירעון. מדובר באירוע כלכלי בעל השלכות רחבות המצדיק רגולציה שתאזן בין האינטרסים השונים המעורבים בו. עיקרו של התיקון לחוק הוא במתן הזדמנות לחייבים לפנות למסלול של עיכוב הליכים לשם גיבוש הסדר חוב. בין החייבים נמנים יחידים ותאגידים שיוכלו לפעול לגיבוש הסדר בליווי מנהל שימונה ע״י ביהמ״ש (ס׳ 319יג). החוק מהגדיר את תפקידו, סמכויותיו ושכרו. בתקופת עיכוב ההליכים, ניתנת הגנה מפני נקיטת הליכי גבייה למשך שלושה חודשים. החוק מבקש להמריץ חייבים להסדיר את חובותיהם בשלב מוקדם, מתוך הנחה שהקפאת ההליכים המשפטיים והליכי הגבייה תסייע להשבתם לפעילות כלכלית.

בקשה לעיכוב הליכים תוגש לבית המשפט ותפורסם, לצורך מתן הזדמנות להגיש התנגדות. התיקון לחוק מחייב את הצדדים להתחיל בניהול משא ומתן מיד עם קבלת החלטה לעיכוב ההליכים. בית המשפט יגדיר שלבים ולוחות זמנים ויורה לחייבים לפעול במתווה שאישר . תאגיד שניתנה לגביו החלטה לעיכוב הליכים יציין בכל פרסום לציבור שהוא מצוי ״בעיכוב הליכים בתקופת מצב חירום בשל נגיף קורונה״ (ס׳319יא(7)).ככל שבית המשפט שוכנע כי אין סיכוי סביר לגיבוש הסדר חוב ואישורו, הוא יורה על הפסקת עיכוב ההליכים.

ההסדר החקיקתי החדש נועד להתמודד עם מצוקת החייבים בעת הקורונה והמגבלות השלטוניות החמורות שהוטלו בקשר עם הפעלת עסקים. יש כמובן להבטיח כי המנגנון לא ינוצל לרעה בידי עסקים חסרי פוטנציאל המשכיות, באופן העלול להרע את מצב הנושים ללא הצדקה. התמריץ שהחוק החדש יוצר – להגיע להסדרי חוב – עולה בקנה אחד עם מדיניות משפטית כללית, המעודדת צדדים לסכסוך חוזי לשאת ולתת ביניהם למציאת פתרונות מאוזנים. ראו בהקשר זה את נייר העמדה שגיבש משרד המשפטים בסוגיה של סכסוכים חוזיים בעת קורונה: מסקנות הצוות הבין-משרדי לבחינת השפעות משבר הקורונה על קיום חוזים מיולי 2020.

למסקנות הצוות הבין-משרדי לבחינת השפעות משבר הקורונה על קיום חוזים מיום 07/07/2020 ראו:

לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 4 – הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2021,  ראו:

להצעת החוק ראו:

בעבר, הליך ההכרה באדם כפליט נערך באמצעות נציבות האו״ם לפליטים. בשנת 2007 העניק שר הפנים מעמד ארעי ל-600 פליטים מסודן. החל משנת 2011, מבוצע הטיפול ביחידת הטיפול במבקשי מקלט במשרד הפנים. רשות האוכלוסין וההגירה גיבשה נוהל המכונה ״הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל״. לפיו, לאחר שנתין זר מגיש בקשה, נערך לו ראיון בשפתו ובסמכות המראיין להעביר את הבקשה לדיון בוועדה המייעצת לענייני פליטים. שר הפנים יבחן את הבקשה בהתאם להמלצות הועדה וככל שיחליט להכיר במבקש כפליט, יוענק לו רישיון א/5 לשנה שניתן לחדשו. ואולם חרף גיבוש הנוהל, עד שנת 2013 לא התבררו בקשות מקלט כלל.

העיכוב הנמשך בטיפול בבקשות של מבקשי המקלט נידונה בבית המשפט העליון כבר בפרשות דסטה (בג״צ 86655/14) ואיתן (בג״צ 7385/13). משנת 2009 ועד 2015 הוגשו 3,165 בקשות של נתיני סודן לקבל מקלט בישראל. נכון לפברואר 2015, 2,184 בקשות עדיין תלויות ועומדות. בחודש דצמבר 2016, התברר כי רק בקשה אחת של יוצאי דרפור הועברה להכרעת שר הפנים. בפרשת צגטה (עע״ם 8101/15), הודיעה המדינה שבכוונת שר הפנים לקבוע מדיניות רוחבית בעניין בקשות המקלט של יוצאי דרפור ועל כן הוחלט להעניק רישיון מטעמים הומניטריים ל-200 יוצאי דרפור בלבד.

על רקע העיכוב בטיפול בבקשות, בשורה של פסקי דין הורה בית הדין לעררים שלפי חוק הכניסה לישראל על מתן רישיונות ארעי עד להכרעה בבקשה. אך באוקטובר 2018 החליטה הרשות שלא ניתן להעניק באופן גורף רישיונות מטעמים הומניטריים וכי יש להכריע בבקשות באופן פרטני. בחלוף מספר חודשים נבחנו 140 בקשות מקלט ולא הוכרעה אפילו לא אחת. כעבור שנה ונוכח התפתחויות דיפלומטיות בין ישראל לסודן, הרשות סברה שקיים קושי לקבוע שמתן רישיונות הוא מוצדק. על הרקע הזה הוגשה העתירה דנא: טענות העותרים נסבו על כך שעברו שנים רבות מאז הוגשו הבקשות ואין כל כוונה להכריע בהן בעתיד הקרוב. לטענתם, העיכובים והסחבת המכוונת, גורמים להם לעינוי דין נמשך.

בפסק הדין, כב' הנשיאה א' חיות פסקה כי נוכח השיהוי בטיפול בבקשות, הגיעה העת לתת סעד אופרטיבי. מעל 10 שנים חלפו מהגשת בקשת המקלט הוותיקה ביותר של יוצאי דרפור שטרם הוכרעה; למעלה מחמש שנים חלפו מהמועד שנקבע לסיום הטיפול בכלל בקשות המקלט בעניין דסטה; למעלה מארבע שנים חלפו מהעתירה הראשונה, ולמעלה משנתיים חלפו מאז שניתן צו על תנאי. במשך כל השנים, המדינה נמנעה מלקבל הכרעה באלפי הבקשות ונימקה זאת בטעמים כאלה ואחרים. נפסק כי הופרה החובה המנהלית לטיפול בבקשות של מבקשי המקלט וכי שר הפנים חרג ממתחם המהירות הראויה. חוסר וודאות דיפלומטי אמנם עלול להקשות על ההכרעה, אך טענה זו אינה יכולה לשמש צידוק להימנעות מוחלטת מטיפול בבקשות מקלט, בייחוד נוכח עיכוב של שנים אשר יוצר חוסר וודאות כלפי המבקשים. עוד נקבע שההבחנה בין רישיונות שונים לוקה בחסר ולא כוללת נימוק מפורט. בית המשפט מצא כי הפגם המנהלי מייצר תחושה של ארעיות ושרירותיות המעמיקות את התסכול והפגיעה בזכויותיהם של מבקשי המקלט.

לעניין הסעד, נפסק כי ככל שעד ליום 30/12/2021 לא ייושם פתרון בנוגע ל-2,445 יוצאי דרפור, יונפק רישיון הומניטרי לתקופת ביניים עד להכרעה בבקשה. הרישיון אינו נותן מעמד של פליט והוא נתון לשלילה במסגרת דחיית הבקשה. כב' השופט א' מצא הצטרף לפסק דינה של הנשיאה והוסיף כי משך הזמן בו חדלה המדינה מטיפול בעניין יוצאי דרפור חייב את בית המשפט העליון להכריע בעתירות. השופט מצא הבהיר כי אין לפרש את פסק הדין כהענקת מעמד של פליט אלא כסעד הניתן לתקופת ביניים עד להכרעת המדינה בבקשות התלויות. כב' השופטת י' וילנר הצטרפה לפסיקת הסעד לקציבת מועד אך לא לסעד של מתן הרישיונות.

לפסק הדין בג"ץ 4630/17, 7552/17 ADAM GUBARA TAGAL  ו-23 אח׳ נ׳ שר הפנים ואח' (מיום 25.04.2021), ראו   

הסדר ה-״Privacy Shield״ הושג בתחילת שנת 2016 בין הנציבות האירופית ובין ארצות הברית. הסדר ה- Privacy Shield החליף הסדר קודם ה-Safe Harbor שבוטל על ידי בית המשפט האירופי לצדק במסגרת פרשת שרמס 1 בשנת 2015. מדובר בהסדר משפטי ופוליטי שקובע מנגנון הלימות מיוחד שגובש בין האיחוד האירופי ובין ארצות הברית, ואשר חל על חברות שהתחייבו לעמוד בדרישותיו בתחום הפרטיות והגנת המידע. ההסדר נועד לאפשר זרימה חופשית של מידע פרטי של אזרחים אירופאים לחברות הפועלות בארצות הברית. ההסדר קבע כללי מסגרת לרבות התחייבות בכתב של ארצות הברית להגביל את הגישה של רשויות הביטחון הלאומי למידע אישי; סמכויות פיקוח במשותף של הנציבות האירופית על אכיפת סטנדרט הגנת הפרטיות בארה״ב ועל התאמתו להסדר; סעדים וזכויות תביעה של אזרחים אירופאים על כל שימוש לרעה במידע האישי שלהם וכו׳.

בפרשת שרמס 2 דן  בית המשפט האירופי לצדק, בהוראות סעיף 46 לרגולציית האיחוד האירופאית (תקנות ה-GDPR) האוסר על העברת מידע אישי של אירופאים מחוץ לגבולות האיחוד האירופי. ההסדר בוטל משום שלשיטת בית המשפט הוא אינו עומד ברף ההגנה על מידע אישי הנדרש בדין האירופי, ובמיוחד הוראות ה-GDPR  וכן הוראות האמנה האירופית לזכויות אדם. ההסדר בוטל לאחר שנמצא כי הבלמים והאיזונים הנהוגים כיום בארצות הברית אינם מספקים הגנה ראויה כנגד כוחן של רשויות המדינה והביטחון בארצות הברית לנטר ולעבד מידע אישי בתחומי המדינה.

השפעת פסק הדין על ישראל: בישראל קיים מנגנון המסדיר העברת מידע מחוץ לישראל. המנגנון מוסדר בתקנות הגנת הפרטיות (העברת מידע אל מאגרי שמחוץ לגבולות המדינה), התשס״א–2001. תקנה 2(8)(2) היא הרלוונטית לעניינו והיא קובעת, כי ניתן להעביר מידע למדינה המקבלת מידע ממדינות החברות בקהיליה האירופית לפי אותם תנאי קבלה. לאורך השנים, הרשות להגנת הפרטיות בישראל פירשה תקנה זו כחריג המתיר העברת מידע אישי למדינות שהוכרזו על ידי הנציבות האירופית כבעלות הלימות בתחום הפרטיות והכנת המידע  (מדינות אשר מחויבות לעקרונות הסדרים אלו). עם ביטולו של הסדר ה-Safe Harbor״ בפרשת שרמס 1, הבהירה הרשות לציבור כי לא ניתן יהיה עוד להסתמך על תקנה 2(8)(2) לתקנות כבסיס להעברת מידע לארצות הברית. כעת עם ביטולו של הסדר ה- ״Privacy Shield״ בפרשת שרמס 2 שבה הרשות להגנת הפרטיות ומבהירה כי לא ניתן להעביר מידע אישי מישראל אל ארצות הברית בהסתמך על תקנה 2(8)(2) לתקנות העברת מידע.

לגילוי הדעת של הרשות להגנת הפרטיות לחצו כאן.

לפסק הדין בעניין שרמס 2 לחצו כאן.

בשנים האחרונות, קנייה באמצעות פלטפורמות מסחר מקוונות הפכה למקובלת בכל העולם. בפרט בתקופה זו של משבר הקורונה, אין עוררין כי חשיבות המסחר במרשתת מקבלת משנה תוקף. חברת אמזון, שנוסדה בידי ג׳ף בזוס, היא חברה אמריקנית למחסר אלקטרוני, הפועלת החל משנת 1994 ונחשבת לאחת מחלוצות המסחר האינטרנטי. החברה מפעילה פלטפורמה דומיננטית בשווקים בהם היא פועלת. היא נחשבת לקמעונאית ענק, הפועלת בשני כובעים: בראש ובראשונה כקמעונאית ישירה המוכרת סחורה וגם כקמעונאית עקיפה בכך שהיא מפעילה חנויות דיגיטליות עבור קמעונאים אחרים. ככזו, אמזון היא בעלת גישה לנתונים רגישים של ספקים מתחרים, כגון היקף היחידות מוזמנות, נתוני מכירות, הכנסות המוכרים ועוד.

הודעת הנציבות הגיעה בעקבות חקירה שנפתחה בשלהי יולי 2019 על רקע חשד שאמזון מנצלת את כוחה בשוק המסחר המקוון. הממצאים הראשוניים הצביעו על הימצאות כמויות גדולות של נתונים בהם אמזון עושה לכאורה שימוש לרעת מתחריה. נטען כי אמזון בכובעה כ״קמעונאית עקיפה״ אוספת נתונים עסקיים רגישים ומשתמשת בהם על מנת להעניק לעצמה יתרון בתחרות עם מוכרים פרטיים, התלויים בפלטפורמה שלה. הממונה באיחוד האירופי על מדיניות התחרות, גב׳ מרגרט וסטאגר, אמרה בהודעתה כי יש להבטיח שפלטפורמות הפועלות בתפקיד כפול לא יעוותו את התחרות, במיוחד כאשר מדובר בפלטפורמה בעלת כוח שוק כמו של חברת אמזון.

הנציבות הצביעה על חשדות בקשר עם שתי פרקטיקות פוגעניות לכאורה: האחת נוגעת לקריטריונים שאמזון קובעת לבחירת הזוכה ב-"Buy Box" המוצג באופן בולט באתר. השימוש ב-״Buy Box" מאפשר ללקוחות להוסיף לעגלת הקנייה פריטים הנרכשים מקמעונאים ספציפיים. מדובר באפשרות בעלת חשיבות רבה, מאחר והיא מבליטה את המוכר ובכך מייצרת לו רוב מכריע במכירות. פרקטיקה שנייה מתייחסת לאפשרות של המוכרים להגיע לקטגוריה של משתמשי ״פרימיום״: אלו נוטים לייצר מכירות גבוהות בשווקי אמזון ביחס למשתמשים רגילים. בשתי הפרקטיקות הנ״ל, נטען שאמזון משתמשת באופן שיטתי בנתונים של קמעונאיים עצמאיים על מנת להתחרות נגדם בפלטפורמה שלה ולהעניק יתרון לעצמה. באמצעות ה״Buy Box" אמזון משתמשת במידע עסקי רגיש של חברות וממנפת את מוצריה ובכך פוגעת בתחרות. כמו כן, לעניין משתמשי הפרימיום, לאמזון בתור מוכרת יש גישה למשתמשים אלו יותר מאשר למוכרים אחרים. באמצעות שימוש במידע זה, היא מעוותת את התחרות. שכן, היתרון בלהגיע למשתמשים שמבצעים מכירות גדולות ובתדירות גבוהה הוא ברור.

לאמזון עומדת האפשרות להשיב לחשדות והיא תוכל לבחון את המסמכים בתיק החקירה.

להודעת הנציבות האירופית לאמזון לחצו כאן.