מגמות בהכנסות ובעוני:

בשנת 2023 חלה עלייה משמעותית של 3.2% בהכנסה החציונית נטו לנפש, שיעור גבוה משנת 2022 אך נמוך מהממוצע שנרשם בעשור שקדם למגפת הקורונה. ההכנסה הכלכלית החציונית לנפש עלתה בשיעור מתון של 1.7%. קו העוני, המוגדר כמחצית מההכנסה החציונית נטו לנפש, עלה אף הוא ב-3.2% והגיע להכנסה בסך 3,324 שקלים לחודש ליחיד. בשנת 2023 חיו בעוני בישראל 1.98 מיליון נפשות, מתוכם 872 אלף ילדים ו-158 אלף אזרחים ותיקים. תחולת העוני, המודדת את שיעור האוכלוסייה שהכנסתה נמוכה מקו העוני ומותאמת לגודל משק הבית, נותרה כמעט ללא שינוי בשנת 2023, עם ירידה מזערית מ-20.8% ל-20.7% מכלל האוכלוסייה. במקביל נרשם שיפור במדדי עומק העוני וחומרתו, כאשר עומק העוני לפי הכנסה נטו ירד מ-40.3% ל-39.5%, וחומרת העוני פחתה מ-24.4% ל-23.6%.

בשנה זו התחזקה השפעת המדיניות הממשלתית על צמצום העוני בישראל. לפי נתוני הדוח, ללא התערבות ממשלתית (כלומר, לפני תשלומי העברה ומיסים), תחולת העוני של נפשות הייתה עומדת על 33.5%, אך בזכות הסיוע הממשלתי היא ירדה ל-20.7%. בקרב משפחות, הסיוע הממשלתי הוביל לירידה בתחולת העוני מ-41.2% ל-20.1%. שיפור זה מיוחס למספר צעדים ממשלתיים: העלאת קצבאות הנכות בשיעור של 9.8% החל מינואר 2023, חלוקת מענקים מיוחדים לאזרחים ותיקים שנפגעו מהמלחמה, הקלות בתנאי הזכאות לדמי אבטלה, ותשלומים נוספים שניתנו בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". למרות השיפור, יכולתה של המדיניות הממשלתית בישראל לצמצם את העוני עדיין נמוכה משמעותית בהשוואה למדינות ה-OECD: בעוד שבישראל המדיניות הממשלתית מצליחה לצמצם את תחולת העוני ב-35% בלבד, במדינות ה-OECD ממוצע הצמצום עומד על 58%.

עוני לפי מגזרים:

האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית מציגות שיעורי עוני גבוהים במיוחד – 38.4% ו-33% בהתאמה, לעומת 14% בקרב יהודים לא-חרדים. בקרב הילדים המצב חמור אף יותר, כאשר כמחצית מהילדים בחברה הערבית והחרדית חיים בעוני. הגורמים העיקריים לעוני בחברה הערבית והחרדית קשורים לשוק העבודה – מיעוט מפרנסים ושכר נמוך, ובחברה החרדית מתווסף גורם משמעותי של מספר ילדים גבוה.

עוני לפי הרכב משפחה וקבוצת גיל:

משפחות עם 4 ילדים ויותר סובלות מתחולת עוני של 41.5%, יותר מפי שניים ממשפחות עם 1-3 ילדים (17.7%). ילדים מהווים קבוצה פגיעה במיוחד, כשהם מייצגים 44% מהעניים למרות היותם רק 32.5% מהאוכלוסייה. תחולת העוני בקרב אנשים בגיל העבודה (18.2%) ואזרחים ותיקים (12.8%) נמוכה מהממוצע.

עובדים עניים בגיל העבודה העיקרי:

הניתוח מראה קשר הדוק בין תעסוקה לעוני. משפחות שראשיהן מצויים בגיל העבודה (25-64) ואינם עובדים סובלות מתחולת עוני של 64.8% ועומק עוני של 61.4%. אך גם תעסוקה אינה מבטיחה חילוץ מעוני – 22.2% מהמשפחות עם מפרנס אחד ו-8.6% מהמשפחות עם שני מפרנסים חיות בעוני. קיימת שונות משמעותית בתחולת העוני לפי ענפי תעסוקה, מ-33.4% בקרב משקי בית כמעסיקים ועד פחות מ-5% בענפי החשמל, המינהל הציבורי וההייטק.

השוואה בינלאומית:

ישראל מדורגת במקום השני בתחולת העוני לפי הכנסה נטו במדינות ה-OECD, אחרי קוסטה ריקה. תחולת העוני בקרב ילדים בישראל מדאיגה במיוחד, והיא מהגבוהות ב-OECD. המצב בקרב אזרחים בני 65 ומעלה טוב יותר, אך עדיין גבוה בהשוואה בינלאומית. אי-השוויון הכלכלי בישראל גבוה בהשוואה בינלאומית, כפי שנמדד במדד ג'יני להכנסה נטו לנפש. ישראל מדורגת במקום גבוה יחסית באי-שוויון, כאשר רק ארצות הברית, טורקיה, מקסיקו, צ'ילה, קוסטה ריקה וליטא מציגות אי-שוויון גבוה יותר. מדד ג'יני של ישראל גבוה בכ-16% מהממוצע במדינות ה-OECD. מדדים נוספים של אי-שוויון, המבוססים על יחסי הכנסות בין עשירונים וחמישונים, מחזקים את תמונת אי-השוויון הגבוה בישראל. במדד המודד את יחס ההכנסות בין העשירון הראשון לעשירון האמצעי, ישראל מדורגת במקום השני, אחרי קוסטה ריקה, מה שמצביע על אי-שוויון חמור במיוחד בהכנסות בקרב האוכלוסייה.

עוני בקרב מקבלי קצבאות:

קצבאות הביטוח הלאומי ממלאות תפקיד בצמצום העוני, עם יעילות משתנה בין סוגי הקצבאות. קצבת אזרחים ותיקים היא היעילה ביותר בצמצום העוני בקרב מקביליה (64.8%), ואחריה קצבת הנכות (56.2%). לעומת זאת, קצבאות הילדים תורמות רק 6% לצמצום העוני במשפחות עם ילדים. בשנת 2023 חל שיפור משמעותי בתרומת קצבאות הנכות לצמצום העוני, בעקבות העלאה של 9.8% בקצבה. שיעורי העוני הגבוהים ביותר נמצאו בקרב מקבלי הבטחת הכנסה (52%) ומזונות (40%), המשקף את היעילות הנמוכה של קצבאות אלו בצמצום העוני. בקרב מקבלי קצבת נכות כללית וקצבת ילדים, תחולת העוני עומדת על כ-20%-21%. מקבלי קצבת נפגעי עבודה ותגמולי נפגעי איבה מציגים את תחולת העוני הנמוכה ביותר, כ-4% בלבד.

פריסה גיאוגרפית של העוני:

ניתוח הפריסה הגיאוגרפית של העוני בישראל מראה פערים משמעותיים בין המחוזות. מחוזות ירושלים, הצפון והדרום מציגים תחולת עוני גבוהה מהממוצע (36.2%, 22.5% ו-22.6% בהתאמה), בעוד שבמחוזות המרכז ותל אביב תחולת העוני נמוכה משמעותית (13.8% ו-15.1%). בבחינת יישובים עם מעל 80,000 תושבים, מודיעין עילית מובילה בתחולת העוני (48.3%), ואחריה ירושלים (38.3%). הפערים הגיאוגרפיים בעוני משקפים במידה רבה את הרכב האוכלוסייה, כאשר יישובים עם ריכוז גבוה של אוכלוסייה ערבית או חרדית מציגים שיעורי עוני גבוהים במיוחד. נציג:

המפה מתארת את תחולת העוני של משפחות ביישובים עם יותר מ-5,000 תושבים בישראל בשנת 2023, תוך הצגת הבדלים אזוריים משמעותיים. בצפון הארץ שיעורי העוני גבוהים במיוחד ומגיעים עד 37.5%. גם באזור ירושלים נרשמים שיעורי עוני גבוהים, לדוגמה בביתר עילית, שם תחולת העוני עומדת על 38.3%. לעומת זאת, במרכז הארץ, ובפרט בתל אביב וסביבתה, שיעורי העוני נמוכים בהרבה. המפה ממחישה את הפערים הגיאוגרפיים בתחולת העוני בישראל, תוך ריכוזים בולטים של עוני באזורים פריפריאליים וביישובים המאופיינים באוכלוסיות מוחלשות.

מגמות באי-שוויון בהכנסות:

מדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסות מראה ירידה בין שנת 2022 לשנת 2023: ירידה של 1.5% בהכנסה נטו ו-0.7% בהכנסה הכלכלית. בהשוואה ל-2019, טרום הקורונה, המדד נמוך ב-1.5% בהכנסה נטו ודומה בהכנסה הכלכלית. ניתוח השינויים בהכנסות לפי עשירונים מראה עלייה כמעט בכל העשירונים, עם עלייה בולטת של 10.1% בעשירון התחתון. תופעה ייחודית שנצפית מאז היציאה ממשבר הקורונה היא הגידול המשמעותי בהכנסה הכלכלית דווקא בעשירונים הנמוכים, בניגוד למגמה ההיסטורית בה אוכלוסיות חלשות מתקשות יותר להתאושש ממשברים. בבחינת ההכנסה נטו, העלייה הייתה הדרגתית ופוחתת מ-10% בעשירון התחתון ועד 0.8% בעשירון העליון, מה שתרם לירידה באי-השוויון.

ראוי להשוות לדוח העוני של שנת 2022. בשנת 2022 נרשמה ירידה בתחולת העוני בקרב אזרחים ותיקים, מ-15% ל-12.7%, הודות להעלאת קצבאות השלמת ההכנסה ושינויים בזכאות. מגמה זו, שהשתקפה גם בשנת 2023 עם הרחבת הקצבאות לאזרחים ותיקים בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", מדגישה את החשיבות של מדיניות ממוקדת בקבוצות פגיעות. גם בשנת 2022 נצפתה החרפה בעומק העוני ובחומרתו, במיוחד בקרב ילדים, שם תחולת העוני עמדה על 28.2%. דוח 2023 מתאר שיפור קל בתחום זה, אך עדיין מצבם של ילדים עניים נותר מדאיג מאוד, במיוחד בקרב החברה הערבית ובקרב החברה החרדית. שנת 2022 התאפיינה גם בעלייה בהכנסה הכלכלית, שגדלה בשיעור ריאלי גבוה יותר מההכנסה נטו, תוצאה של חזרת אוכלוסיות לשוק העבודה לאחר משבר הקורונה. מגמה זו ניכרת גם בדוח 2023, עם עלייה נוספת בשיעורי התעסוקה ושיפור בשכר הממוצע. יחד עם זאת, הפערים הכלכליים נשארו בעינם, כאשר החברה הערבית והחרדית ממשיכות להתמודד עם תחולת עוני גבוהה במיוחד – 39% ו-33.7% בשנת 2022, מגמות דומות לאלו שנצפו גם בשנת 2023.

בהשוואה בינלאומית, דוח 2022 הראה שישראל נותרה בין המדינות הסובלות מתחולת העוני הגבוהה ביותר בקרב מדינות ה- OECD  בעיקר בקרב ילדים. דוח 2023 מאשר את התמשכותה של מגמה זו, אך מדגיש שיפור יחסי בהוצאה הציבורית לרווחה, שגדלה מ-15.8% מהתמ"ג בשנת 2022 ל-16.6% בשנת 2023. שינוי זה, יחד עם הגדלת הקצבאות ותשלומי ההעברה, תורם להפחתה מסוימת בתחולת העוני ולשיפור באי-השוויון, אך עדיין מותיר את ישראל מאחור ביחס לממוצע המדינות המפותחות.

דוח ממדי העוני והאי-שוויון בהכנסות – 2023

הנחות הייסוד של המחקר היא שבאקדמיה, בדומה למוסדות אחרים, מתקיימים תהליכים של שעתוק חברתי. האקדמיה הישראלית כבר הפנימה את ההטייה הפטריארכאלית: בוועדת ארנון נקבע שמקור אי-השוויון המגדרי באקדמיה הינו בפרקטיקות ובתהליכים מבניים ואינו מאפיין של אנשים פרטיים. בעקבות כך החליטו במועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) לפתח תוכניות לקידום נשים. אולם אי-השוויון איננו מגדרי בלבד. כמו במוסדות אקדמיים בעולם גם בישראל קיימת הטייה לטובת הקבוצה ההגמונית וייצוג חסר של מיעוטים. בעוד שבמל"ג קיימת מודעות להעדר ייצוג הולם לאזרחי ישראל הערבים לא קיימת התייחסות דומה לאי-השוויון האתני הפנים-יהודי. זאת ועוד, נשים המשתייכות לקבוצות מיעוט סובלות מדיכוי כפול: מגדרי ואתני או מגדרי לאומי.  החוקרות במאמרן מתמקדות במיפוי תהליכי הקליטה והקידום של הסגל  בשני מוסדות אקדמיים: אוניברסיטה אחת ומכללה אחת. ממצאי המחקר מלמדים כי גברים אשכנזים לא רק נמצאים בייצוג יתר במוסדות האקדמיים אלא גם קידומם מהיר יותר מנשים וקבוצות אחרות. עוד נמצא שגברים אשכנזים גם נקלטים בדרגה גבוה מדרגת מרצה, שפורמלית היא דרגת הקליטה הראשונה, בשיעור גבוה באופן משמעותי מהקבוצות האחרות. במדגם נמצא כי אף חברת סגל מזרחית ואף חבר סגל ערבי לא נקלט בדרגה גבוהה מדרגת מרצה. כמו כן קידומם של שתי הקטגוריות האלו- נשים מזרחיות וגברים ערבים- היה איטי באופן משמעותי מיתר הקטגוריות: גברים אשכנזים, נשים אשכנזיות וגברים מזרחים.

הכותבות מציעות במאמרן שורה של פתרונות אפשריים להתמודדות עם אי-השוויון בייצוג סגל האקדמי ובניהם: הרחבת הסדנאות לחברי ועדות קידום כך שיכירו ויכללו קטגוריות נוספות הסובלות מצירים שונים של שוליות; אימוץ המתודולוגיה של כריית תהליכים לניתוח רב-צירי של תהליכי קליטה וקידום של הסגל האקדמי, כחלק ממנגנון רגולטורי לאסדרה של ייצוג הולם בקרב הסגל האקדמי; הגדרת מדדי "ייצוג הולם" עבור קטגוריות הנמצאות בייצוג חסר ושימוש בהם ככלי לתמרץ את המוסדות שעומדים ביעדים.

שילוב אוכלוסיות מגוונות בסגל האקדמי איננו רק יעד מוסרי של שוויון אלא הכרחי על מנת ליצור מגוון רחב יותר של השקפות עולם ונקודות מוצא למחשבה ומחקר במטרה לתרום לחדשנות באקדמיה הישראלית.