להלן נסקור את עיקרי הפרק השלישי בדו"ח, המטפל בפעילות הרשות להשגת יעדים של שמירה על שוק הון הוגן, וביסוס שוק ההון הציבורי והרחבתו.

שמירה על שוק הון הוגן: הרשות סוקרת את פעילותה בשלושה מישורי אכיפה להשגת יעד זה: פלילית, מנהלית, ומעורבות בהליכי אכיפה אזרחית ופרטית. בשנת 2022 הרשות פתחה בחקירות גלויות ב-15 מקרים של עבירות הנוגעות למידע פנים, דיווח ומתן פרטים מטעים בדו"חות, תרמית בניירות ערך, הצעה ומכירה ללא תשקיף ועבירות על חוק העונשין ועל חוק איסור הלבנת הון. רוב העשייה בתחום האכיפה נסבה על מקרים של הונאת משקיעים ותיקי מעילות בחברות ציבוריות המעניקות אשראי חוץ בנקאי.

1. אכיפה פלילית: בשנת 2022 הוגשו שמונה כתבי אישום, ושישה ערעורים לבית המשפט העליון והחלו דיונים בארבעה כתבי אישום שהוגשו שנה קודם לכן. בשנת 2022 נחתמו חמישה הסדרים לסגירת תיק בתנאים.
2. אכיפה מנהלית: בשנת 2022 נפתחו 12 תיקים מנהלים, חלקם תיקים שנסגרו בפרקליטות והעברו למסלול מנהלי. נוהלו שני הליכים שנפתחו שנה קודם לכן בוועדת האכיפה המנהלית. סוגי ההפרות הנדונים במסלול זה עוסקים בהפרות מגוונות, כגון: אי דיווח או דיווחים מטעים, הצעה לציבור של ניירות ערך ללא תשקיף, שימוש במידע פנים, תרמית בניירות ערך ובקשה לביטול רישיון יחיד לפי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995. גובה העיצומים הכספיים שהוטלו על ידי ועדת האכיפה המינהלית בשנת 2022 נע בין 20,000 ₪ ועד 900,000 ₪, וסך העיצומים עמד על 2,930,646 ₪ בשנה זו.
3. אכיפה פרטית: מעורבות הרשות לניירות ערך בהליכים משפטיים אזרחיים באה לידי ביטוי בשני ערוצים מרכזיים: (א) הליכים משפטיים שבהם הרשות נתבעת; (ב) הליכי אכיפה פרטיים של דיני ניירות ערך ודיני חברות. באלה הרשות מעורבת בכמה היבטים: סיוע במימון תובענות ייצוגיות בתחום ניירות ערך ותביעות נגזרות; בחינה של הסדרי פשרה בהליכים אלה ומעורבות בהם; התייצבות בהליכים והבעת עמדות מקצועיות. הפעילות במסלול זה מנוהלת על ידי הייעוץ המשפטי של הרשות בשילוב גורמים חיצוניים, כמו הפרקליטות.

ביסוס שוק ההון הציבורי והרחבתו: הרשות מציינת כי בשנים האחרונות מתפתחות השקעות אלטרנטיביות בכלים שאינם עונים להגדרה הקלאסית של ניירות ערך ובאפיקים שלא היו מקובלים בעבר, כמו נכסים דיגיטליים שמבוססים על טכנולוגיות רישום מבוזר. התוצאה היא ירידה בהיקף של שוק ההון הציבורי, שאינה מתיישבת עם האינטרס הציבורי והלאומי לפתח שוק הון אטרקטיבי ומבוסס. על כן, הרשות הציעה לתקן את תחולת דיני נירות שיחולו גם על נכסים דיגיטליים ולהקים בורסה ייעודית.

1. הצעה לתיקון תחולת דיני נירות ערך בנוגע לנכסים דיגיטליים: השוק המבוזר פועל כיום בהיעדר אסדרה ופיקוח. הנכסים הדיגיטליים יוצרים סיכונים גבוהים מכמה סיבות: המורכבות הטכנולוגית; פערי המידע בין הגורמים המציעים את הנכסים והשירותים לבין ההבנה והידע שיש לציבור; והיעדר אסדרה כוללת. בדו"ח שפרסם אגף הכלכלנית הראשית של משרד האוצר, "דו"ח הסדרת תחום הנכסים הדיגיטליים, מפת דרכים למדיניות" מנובמבר 2022, הומלץ לתקן את חוקי ניירות ערך כך שיסדרו תחת החוק גם השקעות מהסוג הנ"ל.

הרשות לניירות ערך הקימה שתי וועדות לבחינת האסדרה של הנפקת מטבעות קריפטוגרפים לציבור, שקבעו שהפעילות בנכסים אלה עשויה להיות כפופה לתחולת דיני נירות ערך. הדו"ח של אגף הכלכלנית הראשית של משרד האוצר כלל המלצות בשלוש קטגוריות: (1) הקלת חסמי כניסה שקיימים במסגרת האסדרתית הקיימת, כגון: מתן רישיונות לנותני שירותים פיננסיים מוסדרים במטבע וירטואלי והבטחת יישומו של נוהל בנקאי תקין; (2) טיוב והרחבת התשתית האסדרתית הקיימת – יש לתקן את חוקי ניירות ערך כדי שיובהר שהם חלים גם על נכסים דיגיטליים בהתאמה; (3) הומלץ לרכז את סמכויות האסדרה בידי רגולטור אחד, כאשר אחת החלופות המוצעות מתייחסת לרשות ניירות ערך כרגולטור מתאים.

2. בורסה ייעודית: במרץ אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת-חוק ניירות ערך (תיקון מס' 70), התשפ"א–2021, שאחד מיעדיה המרכזיים הוא הקמת בורסה ייעודית – פלטפורמת מסחר שהפעילות בה מיועדת לסחר במניות של תאגידים בעלי מאפייני פעילות חדשניים. המטרה היא לקדם מסחר בניירות ערך בפלטפורמות בעלות מאפיינים משתנים וייחודים שאינן בעלות היקף עבודה כמו בורסות גדולות וראשיות. צוין כי הרחבת הבורסה לאפיקים חדשים תגוון פתרונות מימון לעסקים. הקמת בורסה ייעודית תאפשר גם חשיפה של ציבור המשקיעים למגזרי השקעה נוספים.

הרשות לניירות ערך, דו"ח שנתי, 2022; ראו:

https://www.new.isa.gov.il/images/Fittings/isa/asset_library_pic/al_lobby/al_lobby-637b90c7be39b/AnnualReport2022.pdf

הצעת חוק לתיקון חוק נירות ערך (תיקון מס' 70),התשפ"א-2021, ראו:

https://www.isa.gov.il/%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A7%D7%94%20%D7%95%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%94/Legislation/Proposed%20Legislation/Suggestions/Documents/digital.pdf

השאלה התעוררה בפרשת סלופארק נ' פנגו. מדובר במחלוקת הנוגעת להסכם משנת 2012 שנכרת בין חב' סלופארק לחב' פנגו ועניינו שימוש בפטנט הרשום על שם פנגו ואשר נוגע למערכת פיקוח וניהול חנייה.

במוקד המחלוקת נמצא סעיף 3.1.1 להסכם בין הצדדים העוסק בתמלוגים שתשלם סלופארק לפנגו (בסכום של 3.75% מסך מחזור ההכנסות משירותי חנייה). תניה חוזית זו חלה עד לתום שנת 2014, בעוד שפקיעתו של הפטנט מתרחשת בשלהי חודש יולי 2016. בסעיפים 7 ו-8 להסכם צוין שתום תקופת הפטנט הוא סוף שנת 2024. לכאורה, ההוראה ההסכמית מחייבת את סלופארק בתשלום תמלוגים במשך כ-8.5 שנים לאחר פקיעת הפטנט.

סלופאק טענה כי הוראה חוזית המחייבת תשלום תמלוגים לתקופה שלאחר תום תקופת הפטנט – איננה חוקית. כב' השופטת תמר אברהמי קבעה, לפי הלכת בלאס (ע"א 427/86 בלאס נ' קיבוץ השומר הצעיר "דן", פ"ד מג(3)(1989) 323 ) כי הוראה בהסכם המחייבת בתשלום תמלוגים לאחר פקיעתו סותרת את תקנת הציבור ולכן בטלה. כב' השופטת הוסיפה כי תקופת הפטנט היא אחת הדרכים לאזן בין אינטרס בעל הפטנט בהגנה על אמצאתו לבין אינטרס הציבור בחופש התחרות ובחופש העיסוק.

פנגו טענה כי קיימת מניעות מצד סלופאק וכן חוסר תום לב בהתנהלותה. לשיטתה, התוצאות של אי חוקיות תניה חוזית כפופות לסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973 הקובע:

"הוראות סעיפים 19 ו-21 [ביטול חלקי והשבה לאחר ביטול, בהתאמה – ע.ג.ר] יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו".

פנגו ביקשה סעד של קיום ההסכם, כלומר – אכיפתו. פנגו עתרה לחייב את סלופארק לבצע תשלומים בהתאם להוראות ההסכם.

כב' הש' אברהמי קבעה כי בשנת 2012, עת נחתם החוזה בין הצדדים, הם היו מודעים או היו צריכים לדעת את משך הפטנט, כמו גם לעובדה שתשלום תמלוגים עד סוף שנת 2024 משמעו תשלום גם לאחר פקיעת הפטנט. במילים אחרות: סלופאק ידעה עוד בשנת 2012 על מועד סיום תקופת הפטנט ועל אף ידיעתה הייתה מוכנה לבצע תשלומים עד סוף שנת 2024, בין אם הפטנט יהיה בתוקף ובין אם יבוטל.

סלופאק ניצלה את רישיון הפטנט עד תומו. כעת, סלופאק מעוניינת להשתחרר מקיום החיובים החוזיים, לאחר שנהנתה מהרישיון. בית המשפט מצא כי ההתקשרות בין הצדדים, מהותה במהלך עסקים רגיל וחוקי. כמו כן, ההסכמה לוותה בגמירות דעת ובמסוימות. אי החוקיות מתייחסת להיבט מסוים הנוגע להמשך תשלום לאחר תום תקופת הפטנט. במקרה כזה בית המשפט יכול להורות על אכיפת ההסכם כולו או מקצתו (כפי שעולה מהוראת סעיף 31 לחוק החוזים).

נפסק כי ההוראה בהסכם משנת 2012 שלפיה על סלופארק לשלם לפנגו תמלוגים עד סוף שנת 2024 איננה חוקית. למרות זאת, נפסק כי סלופאק תחויב באותו ענין בתשלום תמלוגים בתקופת ההסכם במלואה, אך לא במלוא השיעור שנקבע בהסכם כי אם ב-85%, קרי ב-2.5% ממחזור ההכנסות משירותי חנייה. 

בית המשפט הסתמך על ספרו של ד"ר עופר טור סיני אמצאות עוקבות בדיני פטנטים (אופקים חדשים במשפט, 2017) ועל מאמרה של ד"ר איריס סורוקר "הפקעת ההגנה הקניינית מבעל הפטנט ‏בנקודת היהפכותו למונופול" עיוני משפט כט 509 (תשס"ו–תשס"ז) העוסקים בדוקטרינת השימוש לרעה בפטנט (patent misuse). דוקטרינה זו מבקשת להצר את כוחו של בעל פטנט לגבולות הפטנט ולמנוע הרחבה לא מורשית של הזכות.