מלחמת "חרבות ברזל" הטביעה חותם משמעותי על המשק הישראלי ב-2024, עם האטה בצמיחה לשיעור של 0.9% בלבד (צמיחה שלילית לנפש של 0.4%). התוצר העסקי נפגע אף יותר עם ירידה של 0.8%, בעיקר עקב מגבלות היצע שהתבטאו באיסור כניסת פועלים פלסטינים וגיוס נרחב למילואים, אשר פגעו בהיצע העבודה במשק. הממשלה נקטה במדיניות פיסקלית מרחיבה, עם גירעון של 6.8% בתקציב המדינה ו-9.4% בממשלה הרחבה. החוב הציבורי זינק לכ-68% מהתוצר. במהלך השנה עודכן התקציב שלוש פעמים בתוספת מצטברת משמעותית של תקציב.

במישור המוניטרי, בנק ישראל הפחית את הריבית בראשית השנה ל-4.5%, ולאחר מכן שמר עליה ברמה זו בניגוד למגמה העולמית של הפחתות ריבית, על רקע אינפלציה של 3.2%, והחשש מפגיעה ביציבות הפיננסית. שוק העבודה שמר על יציבות יחסית מפתיעה, עם ירידת שיעור האבטלה ל-2.8%. המלחמה חידדה אתגרים מבניים במשק הישראלי, כולל פריון עבודה נמוך ושיעורי עוני גבוהים. המלצות ועדת נגל לתקציב הביטחון הדגישו את המתח בין צורכי הביטחון לבין היציבות הפיסקלית.

התוצר והתעסוקה

המשק הישראלי הושפע מהתפתחויות מלחמת "חרבות ברזל", שהובילו לצמצום יכולת הייצור עקב ירידה בהיצע העבודה. הגידול המהיר של הצריכה הציבורית יצר עודפי ביקוש במשק, בעיקר בשל גיוס משרתי מילואים שצמצם את כושר הייצור של המגזר העסקי. איסור כניסת פלסטינים לעבודה בישראל צמצם את היצע העבודה במגזר העסקי, והמעבר לשירות מילואים הוסיף לפגיעה זו. המשק הישראלי פעל בקרבת יכולת הייצור המרבית בהינתן מגבלת היצע כוח האדם. תוצר חברות ההזנק הצטמצם בחדות ותרם לירידה הכוללת בפעילות. הצריכה הפרטית נפגעה במידה מתונה, ורמתה הממוצעת הייתה גבוהה בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. היצוא ירד השנה, גם בניכוי יצוא שירותי התיירות.

ההשקעה בנכסים קבועים הייתה נמוכה ב-12.7% מאשר בשנת 2023, בעיקר בשל ירידת ההשקעה בבנייה כתוצאה ממחסור בעובדים פלסטינים. הפעילות הכלכלית נפגעה באופן דיפרנציאלי לפי אזורים, כאשר אזורי העימות חוו פגיעה משמעותית. העודף בחשבון השוטף במאזן התשלומים ירד מעט השנה והסתכם ב-3.2% מהתוצר, כאשר הירידה בחשבון השוטף מבטאת ירידה חדה בחיסכון לצד ירידה מתונה יותר בהשקעה.

האינפלציה והמדיניות המוניטרית

בשנת 2024 עמדה האינפלציה השנתית בישראל על 3.2%, מעט מעל הגבול העליון של יעד האינפלציה (1%-3%). הוועדה המוניטרית פעלה לשמירה על יציבות השווקים הפיננסיים באמצעות מגוון כלים ייעודיים. הכוחות העיקריים שהשפיעו על האינפלציה בשנת 2024 היו קשורים למלחמה, ובראשם מגבלות היצע בשל מחסור בעובדים, פגיעה בפריון ושיבושים ביבוא, לצד התאוששות הביקוש בתמיכת המדיניות הפיסקלית ועליית פרמיית הסיכון. פרמיית הסיכון של ישראל עלתה משמעותית בעקבות המלחמה, כפי שבא לידי ביטוי בעליית התשואות על האג"ח הממשלתיות הדולריות, בעליית מחירי ה-CDS, ובהורדת דירוגה של ישראל. לקראת סוף השנה חלה ירידה ניכרת בפרמיית הסיכון.

בתחילת 2024 הפחיתה הוועדה המוניטרית את הריבית ל-4.5%, אך בהמשך השנה הותירה אותה ללא שינוי נוכח ההתפתחויות הגיאו-פוליטיות. בניגוד להתפתחויות בישראל, שיעורי האינפלציה במרבית המדינות המפותחות התקרבו ליעדים במהלך 2024, והחלו להפחית את שיעורי הריבית.

התפתחויות במקורות המימון של המגזר הפרטי הלא-פיננסי

החוב של המגזר הפרטי הלא-פיננסי המשיך לצמוח בשנת 2024, תוך עלייה מתונה ביחס החוב לתוצר. בתחום האשראי העסקי, מרווחי איגרות החוב של המגזר העסקי ירדו בשנת 2024 אל מתחת לרמתם ערב מלחמת "חרבות ברזל", וזאת למרות עליית התשואות של האג"ח הממשלתיות. האשראי לענף הבינוי, המהווה כרבע מהאשראי העסקי הבנקאי, המשיך להיות רכיב מרכזי בהתרחבות האשראי הבנקאי. באשר למשקי הבית, שיעור הגידול של יתרת האשראי היה גבוה יותר מאשר בשנת 2023 (6.6% לעומת 2.3%), בהובלת האשראי לדיור.

בשנת 2024 חל גידול משמעותי בתיק הנכסים של הציבור, שעלה בשיעור של כ-15% והגיע לכ-6.2 טריליוני ש"ח. בתחום הרגולטורי, הונחה על שולחן הממשלה הצעת חוק האיגוח, השואבת השראה מהאסדרה האירופית.

שוק העבודה

מספר גורמים מרכזיים תרמו לחולשה בהיצע העבודה בשנת 2024: ירידה משמעותית במספר העובדים הלא-ישראלים, גיוס נרחב למילואים, ופינוי תושבים מאזורי הלחימה. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ירד מ-63.9% בשלושת הרבעונים הראשונים של 2023 ל-62.7% ב-2024. הביקוש לעובדים במגזר העסקי ירד בחדות עם פרוץ המלחמה, אך התאושש בהדרגה ולקראת סוף השנה חזר לרמתו ערב המלחמה. השכר הנומינלי עלה בשנת 2024 בכ-5%. במגזר העסקי עלה השכר הריאלי מעבר לקו המגמה הרב-שנתי, בעוד שבמגזר הציבורי השכר הריאלי נותר ברמה הדומה לזו של שנת 2019. לצד ההשפעות הישירות של המלחמה, המגמה של אימוץ בינה מלאכותית יוצרת התחזקה השנה במשק הישראלי, כחלק ממגמה עולמית.

המגזר הציבורי ומימונו: השלכות מלחמת "חרבות ברזל" על התקציב והחוב הממשלתי

מלחמת "חרבות ברזל" הביאה לעלייה חדה בהוצאות הממשלה. תקציב 2024 נפתח שלוש פעמים במהלך השנה לצורך תקצוב תוספות בסך כולל של כ-5 אחוזי תוצר. הגירעון התקציבי עמד על 6.8% אחוזי תוצר, וגירעון הממשלה הרחבה הסתכם ב-9.4% אחוזי תוצר. יחס החוב הציבורי לתוצר עלה בסוף 2024 ל-67.8%. בתגובה למצב התקציבי המחמיר, הממשלה נקטה צעדי התכנסות משמעותיים שנכנסו לתוקף בתחילת 2025, הכוללים בעיקר העלאת מסים. צעדים אלה צפויים להניב כ-30 מיליארדי ש"ח בשנה (כ-1.5 אחוזי תוצר). עם זאת, הגירעון המבני של הממשלה עומד על כ-3.6 אחוזי תוצר, שיעור הגבוה מהרמה הנדרשת להפחתת יחס החוב לתוצר.

התפתחות ההכנסה וההוצאה של משפחות צעירות עובדות

למלחמה נודעו השפעות שליליות ייחודיות על רווחתן של משפחות צעירות עובדות, בשל שירות מילואים, הכבדת נטל הטיפול בילדים ועבודה בצל המלחמה. בהשוואה בינלאומית, שיעור המשפחות הצעירות שבהן שני הורים עובדים גבוה בישראל מאשר במדינות OECD אחרות. מאז 2010 ההכנסה הכלכלית הריאלית של משפחות צעירות שבהן שני הורים עובדים עלתה בעקביות. בתחום הדיור, שיעור ההוצאה הכספית על שכר דירה עלה לאורך השנים, ושיעור המשפחות הצעירות הגרות בדיור בבעלותן ירד בעקביות.

שוק הדיור

ענף הבנייה חווה במהלך שנת 2024 אתגרים משמעותיים. המחסור בעובדים גרם לירידה ניכרת ביכולת הייצור של ענף הבנייה, עם השפעה משמעותית על היצע הדירות הזמינות. הממשלה פעלה להתמודדות עם המחסור בעובדים בשני אפיקים עיקריים: עידוד תעסוקת ישראלים בענף הבנייה והגדלת מכסת העובדים הזרים. אף על פי שהיקף התחלות הבנייה בשנת 2024 נותר יציב יחסית, נרשמה ירידה משמעותית בסיומי הבנייה. במקביל, פינוי יישובים מהדרום ומהצפון צמצם את המלאי האפקטיבי של הדירות, והגדיל את הביקוש לשירותי דיור באזורים האחרים. מחירי הדירות עלו בשנת 2024 עלייה מואצת והצטברו לשיעור שנתי של 7.3%, לאחר ירידה של 1.7% אשתקד, לצד עלייה של כ-30 אחוזים במספר העסקאות. למרות אתגרי המלחמה, אישרו מוסדות התכנון 204,000 יחידות דיור בשנת 2024, חלקן במסגרת תוכניות לשיקום הדרום והצפון.

דברי נגיד בנק ישראל

במכתבו המצורף לדו"ח השנתי, מדגיש נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, את עוצמת האתגרים שהציבה המלחמה בפני המשק הישראלי ואת חוסנו של המשק בהתמודדות עמם. הנגיד מתייחס לאי-הוודאות הגבוהה שליוותה את כלכלת ישראל לאורך השנה, ולמורכבות הנובעת מריבוי החזיתות והאיומים. הוא מבליט במיוחד את תפקידם של "כריות הביטחון" שנבנו בשנים שקדמו למלחמה – רמה נמוכה של יחס החוב הציבורי לתוצר, עודף מתמשך בחשבון השוטף ומערכת פיננסית חסונה – כגורמים מכריעים שאפשרו למשק להתמודד עם הזעזוע הכלכלי. הנגיד מדגיש את חשיבות ההבחנה בין ההוצאות החד-פעמיות הקשורות למלחמה לבין הגידול הפרמננטי בצרכים הביטחוניים, ומזהיר כי השלכות המלחמה ארוכות הטווח צפויות ללוות את המשק עוד שנים רבות. בחלק הסיכום של מכתבו, מדגיש הנגיד את הצורך להמשיך ולהשקיע בהון האנושי ובתשתיות הפיזיות ולהתמודד עם האתגרים המבניים של המשק, במקביל לניהול האתגרים הביטחוניים החדשים. בראייתו, חיזוק התשתית הכלכלית ארוכת הטווח היא המפתח ליכולת המשק לצלוח את אתגרי התקופה.

בהקשר זה, בהשוואה בין דוח בנק ישראל לשנת 2023 לבין הדוח לשנת 2024, ניכרים הבדלים בין שתי התקופות. בעוד דוח 2023 מתמקד בהשפעות המיידיות של מלחמת "חרבות ברזל" על המשק הישראלי, המתבטאות בצמיחה מתונה של 2% בלבד ובפגיעה משמעותית בענפי הבנייה, החקלאות והתיירות, הדוח לשנת 2024 מציג תהליכי התאוששות הדרגתיים לצד התמודדות עם השלכות ארוכות טווח של המלחמה המתקיימת גם כיום. בתחום המוניטרי, דוח 2023 מתאר מעבר מדיניות חד מהעלאות ריבית לריסון אינפלציה להפחתה ראשונה בינואר 2024, בעוד שב-2024 מורגשת המשכיות של מגמת הפחתות הריבית לתמיכה בפעילות הכלכלית. האינפלציה, שירדה מ-5.4% בתחילת 2023 לכ-3% בסופה, ממשיכה להתמתן ב-2024 ומתקרבת ליעד. בהיבט הפיסקלי, דוח 2023 מציג את הזעזוע הראשוני של הוצאות המלחמה ותחילת עלייה ביחס החוב לתוצר, בעוד שב-2024 המוקד עובר לאתגר ארוך הטווח של איזון בין צורכי הביטחון והשיקום לבין שמירה על יציבות פיסקלית בת-קיימא. שוק העבודה, שסבל מזעזועים ב-2023 עקב המחסור בעובדים פלסטינים, מציג ב-2024 סימני התייצבות הדרגתית אך עדיין מתמודד עם אתגרים מבניים בענפים מסוימים.

דוח בנק ישראל לשנת 2024

דוח בנק ישראל לשנת 2023

המשבר הבריאותי שפקד את העולם במהלך שנת 2020 השפיע על שוק העבודה הישראלי, תחילה ע"י צמצום הפעילות הכלכלית החל מחודש מרץ, והשבתת חלק ניכר של הפעילות במשק במהלך שלושת הסגרים. על מנת להתמודד עם השבתת הפעילות הכלכלית, הופעלו מספר כלי סיוע שנועדו לתמוך בעסקים ובעובדים שנפגעו מכך: סיוע ממשלתי בשוק העבודה, ובראשו הפעלת מנגנון החל"ת (חופשה ללא תשלום) והארכת הזכאות לקבלת דמי אבטלה. כלים אלו אפשרו לספוג חלק מהפגיעה של המשבר, אך משכו ועוצמתו של המשבר הם ייחודיים: שיעור התעסוקה בגילאי 15+ צנח מ61.1% בשנת 2019 ל-53%, והאבטלה נסקה משיעור נמוך של 3.8% ל-15.7%. מספר הבלתי מועסקים לא ירד מתחת לכ-500 אלף איש מפרוץ המשבר. האבטלה כוללת את שלושת המרכיבים הבאים: 1) בלתי מועסקים/ות בהגדרה הצרה (מובטלים/ות שמחפשים/ות עבודה); 2) נעדרי/ות קורונה (מועסקים/ות שנעדרו זמנית מעבודתם/ן בשל סיבות שקשורות לקורונה לרבות העובדים/ות שהוצאו לחל"ת); 3) לא-משתתפים/ות בכוח העבודה בשל סיבות שקשורות לקורונה.

המדיניות שננקטה בישראל בשוק העבודה: הממשלה הקלה בקריטריונים לזכאות לדמי אבטלה הן ליוצאים לחל"ת והן למובטלים, העלתה את שיעור דמי האבטלה והאריכה מספר פעמים את משך הזכאות. במסגרת רשת הביטחון שנפרסה בסוף יולי, הוארך משך הזכאות לדמי אבטלה עד לסוף יוני 2021 או עד ששיעור האבטלה במשק יירד מתחת ל-7.5%. כתוצאה מצעדים אלו 79% מסך דורשי העבודה החדשים שנרשמו בשירות התעסוקה בחודשים מרץ-דצמבר היו בגין חל"ת, ולא בשל פיטורין או התפטרות.

 כדי לעודד חזרה לעבודה ולהתמודד עם התמריץ השלילי שגלום בדמי האבטלה ננקטו הצעדים הבאים:

1. הסדר של "חזרה גמישה מחל"ת" – כלי זה נועד למקבלי דמי אבטלה שחזרו לעבוד במשרה חלקית בתקופת משבר הקורונה, כולל אצל המעסיק שהוציאם לחל"ת, ואיפשר תשלום דמי אבטלה על חלק השכר שהופחת ביחס לשכר שקיבלו ערב המשבר (עם תקרות). מהלך זה הוסיף גמישות חשובה לשוק העבודה, אך הגיע באיחור (אחרי הסגר השני) והיה כפוף לתנאים מחמירים, שאמנם הקטינו את החשש לניצולו לרעה, אך גם הקטינו את האפקטיביות שלו.

2. הגדלת מענק העבודה לשנת 2020 ב-62% כדי לתמרץ את היצע העבודה והעברת תשלום מיידי של מקדמה בגין מענק העבודה עבור שנת 2020 שאמור להיות משולם רק במחצית השנייה של 2021 – לאור התובנות שהופקו ממענק התעסוקה בסוף הסגר הראשון. על בסיס השיפור בזמינות המידע, החליטה הממשלה, עם הכניסה לסגר השני, לצמצם הוצאת עובדים לחל"ת באמצעות מענק לשימור עובדים בסכום של 5,000 ש"ח. המענק שולם בגין כל עובד (מעל סף מסוים) שהעסקתו נמשכה בחודשים ספטמבר-אוקטובר. הזכאות של המעסיק למענק נקבעה בהתאם לפגיעה בפדיון שלו ולאחוז העובדים ששימר במהלך התקופה.

3. מענק למעסיקים שפעלו לקליטת עובדים – המענק שולם למעסיקים שבמהלך החודשים אפריל-ספטמבר קלטו עובדים שעמדו במספר תנאים, ביניהם קבלת דמי אבטלה לאחר הסגר. מענק התעסוקה שאושר במאי נתן מענה מהיר לצורך להחזיר עובדים לאחר הסגר, כדי להימנע מאבטלה מתמשכת וגם לצמצם את תשלומי דמי האבטלה, חסרונו היה שהפיצוי התבסס על עצם ההחזרה של עובדים מחל"ת/אבטלה, בלי להתחשב במידת הפגיעה בעסק ובמספר המועסקים בפועל.

כמו ישראל, מדינות מפותחות רבות התאימו בתחילת המשבר מנגנוני סיוע קיימים לעובדים שהצורך בהם פחת, תוך הגמשת הקריטריונים לזכאות לסיוע, שיפור התנאים והארכת משך הזכאות.

שלא כמו בישראל, במרבית המדינות המפותחות, מדיניות הסיוע לעובדים התבססה על אפשרות להמשך העסקה חלקית, כאשר המעסיק משלם את השכר והממשלה משתתפת בתשלום חלקי או מלא עבור שעות העבודה שהופחתו:

– תוכנית ה-Kurzarbeit הוותיקה של גרמניה ("המודל הגרמני") – המודל תומך בשימור עובדים בעת פגיעה בהכנסות בשל ירידה זמנית של הביקושים. במסגרת התוכנית, מעסיקים שהצורך שלהם בתשומת עבודה פחת יכלו לצמצם את מספר שעות ההעסקה של עובדיהם תוך תשלום שכר מלא על שעות העבודה בפועל ותשלום של 60% עד 87% משכר העובד על שעות העבודה שהופחתו ביחס להיקף תעסוקתו לפני המשבר. התשלום על השעות שהופחתו כוסה באופן מלא על ידי המדינה (כולל ויתור על תשלום דמי ביטוח לאומי בגין שעות אלו), כך שהמעסיק לא נשא בעלויות נוספות מעבר לתשלום עבור שעות העבודה שלהן נזקק בפועל.

– מנגנונים דומים הופעלו בצרפת (תוכנית ה-Time Work ,(Short  בבריטניה Coronavirus Job Retention) (Scheme , באיטליה,  בספרד,  בקנדה,  בשבדיה  ובצ'כיה.  בכל המדינות המוזכרות, המדינה משלמת,  באמצעות  המעסיקים,  עבור  שעות  עבודה  שהופחתו.

מעבר לתוכניות התמיכה בהכנסה ובהעסקה- שנסקרו לעיל, הפעילו המדינות תוכניות משלימות, שנועדו לעודד שימור והחזרה של עובדים למעגל העבודה. בבריטניה הוכרזה התוכנית scheme ,Kickstart המסבסדת העסקה של עובדים צעירים, וקנדה סבסדה את שכר העובדים המועסקים בשיעור התלוי במידת הירידה של הכנסות החברה.

מהסקירה עולה שרוב המדינות התבססו במהלך המשבר על תוכניות סיוע ותמיכה בהכנסות העובדים שהיו קיימות לפניו, עם התאמות והרחבות. חלק מהן הוסיפו תוכניות חדשות, אך אלה לא החליפו את כלי המדיניות שנהגו לפני המשבר. ממצא זה מצביע על החשיבות של יצירת מנגנונים בישראל המספקים מענה בעת משבר מבעוד מועד – בתקופות השגרה.

בנק ישראל ממליץ לבנות בישראל את התשתית שתאפשר ליישם כלי תמיכה מגוונים וממוקדים, כדי להרחיב את האופציות שיעמדו לרשות הממשלה לניהול משברים בשוק העבודה.

לדוח המלא ראו: דוח בנק ישראל, דין וחשבון 2020, ניסן התשפ"א מרץ 2021