פירוש הדבר הוא שמותר למדינות להטיל איסור על הפלות, גם אם מדובר בקטינה שהרתה, או שמקור ההיריון הוא אונס או גילוי עריות; או שמכל סיבה אחרת, כלכלית, אישית או משפחתית, הלידה היא קשה ובלתי רצויה ליולדת.

מדינות דמוקרטיות כמו ניו-יורק וקליפורניה תמשכנה לתמוך בזכות לסיים היריון, אולם מדינות שמרניות, טקסס למשל, מיהרו לאשרר חוקים האוסרים על האישה להפיל והם קובעים סנקציה פלילית על ביצוע פרוצדורה של הפסקת היריון.

וזה לא חייב להיות כך: בית המשפט בעניין Dobbs ביטל הלכה ותיקה משנת 1973 המוכרת בשם Row v. Wade. בעניין Roe, בית המשפט הכיר בזכות יסוד של אישה להפסיק היריון כחלק מהזכות החוקתית לפרטיות. ההיריון חולק לשלושה טרימסטרים, על בסיס הידע הרפואי.

1. נפסק כי בשליש הראשון של ההיריון זכאית האישה להפסיקו מבלי שהשלטון רשאי להטיל עליה מגבלות.
2. מהשליש השני להיריון מותר למדינה לקבוע רגולציה, אך זאת רק לטובת הגנה על בריאות האישה, כגון כללים בדבר כשירות הצוות הרפואי המבצע.
3. בשליש השלישי, לעומת זאת, המדינות רשאיות להגביל ואף לאסור על הפלות, על מנת להגן על חיי העובר, וזאת אלא אם כן בריאות האישה מחייבת להפסיק את ההיריון.

בית המשפט שפסק בעניין Roe הכיר בכך שזכות האישה, כיתר זכויות האדם, איננה זכות מוחלטת אלא כפופה לאינטרסים חברתיים לגיטימיים. כאן מדובר בפוטנציאל החיים של העובר, אך "פוטנציאל החיים" לא נתפס כעניין דתי או אמוני, אלא כעניין שבעובדה הנקבע לפי הידע הרפואי הקיים.

העיקרון שאומץ הוא עקרון "יכולת הקיום" (viability): כל עוד העובר תלוי ברחם אמו, אין לו יכולת קיום עצמאית וממילא אין סיבה מוצדקת להסיג מפניו את חירות האישה. פוטנציאל החיים נוצר בשלב שבו לעובר יש סיכוי לחיות מחוץ לרחם אמו. אז נולד כושר חיים בר הגנה.

בשנת 1992, כמעט עשרים שנים מאוחר יותר, ההלכה אושרה בפסק-דין בעניין Planned parenthood v. Casey. בית המשפט העליון חזר ואימץ את עקרון יכולת הקיום של העובר: עד לנקודת יכולת הקיום – האישה מחזיקה בחירות להחליט על המשך או על הפסקת הריונה ללא התערבות רגולטורית. מעת שהעובר הפך להיות בר-חיים מחוץ לרחם – מותר לשלטון להגביל את הזכות להפיל כדי להגן על פוטנציאל החיים. לאישה ניתנה הגנה מלאה על הזכות להפסיק היריון עד לשלב החיות, שמבחינה רפואית מקובל להעמידו אחרי השבוע ה-24 להיריון.

שני פסקי הדין של בית המשפט העליון, בעניין Roe משנת 1973 ובענין Casey משנת 1992, הכירו במעמד החוקתי של חירות האישה על גופה והסיגו אותה רק במקרה שבו נולד פוטנציאל ריאלי לחיים. זו מלאכת שיפוט מורכבת, המאזנת בעדינות בין אינטרסים מתנגשים, שניהם בעלי ערך רגיש.

פסק-הדין החדש שיבש את האיזון העדין. הוא הסיר את ההגנה החוקתית מעל זכות האישה והנמיך אותה למעמד פגיע. הפגיעה כבר מומשה במספר מדינות. נשים אמנם עשויות למצוא פתרונות מעשיים: הקפדה מראש על אמצעי מניעה, שימוש בגלולת הפלה בשלבי היריון ראשונים, כמו גם נסיעה (לעיתים יקרה ומכבידה) למדינה שבה ניתן לקבל את השירות.

ואולם השאלה איננה רק מעשית; זו שאלה מהותית המתייחסת לעומק הדמוקרטיה ולהגנה הניתנת בגדרה לזכויות נשים, שעדיין נאבקות בעולם על זכותן לשוויון. פסק הדין החדש חושף מאבק כוחות, וידה של האישה על התחתונה. יש בו ניסיון למשמע נשים חופשיות שאינן סרות לסדר החברתי ה"רצוי".

אני מציעה לעיין בפסק-הדין האחרון מתוך מחשבה על "אלימות רכה". זהו מושג שטבע פייר בורדיה, הוגה דעות צרפתי, בספרו "השליטה הגברית" משנת 1998, כדרך לתאר פרקטיקות גבריות שמטרתן לשלוט בנשים בדרך של טיבעות המחשבה האנדרוצנטרית; כלומר: נשים (והחברה בכללותה) משודלות להאמין שההתנהגות הנשית הרצויה היא דבר "טבעי", מהלך של הטבע שהוא בגדר מה שמתבקש.

אלימות רכה היא אלימות מוסווית, משום שהיא מדרבנת לחשוב שמה שהגברים מייעדים לנשים קשור לתכונות "נשיות", כמו למשל חמלה (ולכן נשים מיועדות למקצועות טיפוליים).

לפי גישה זו, נשים יכולות ללדת, משמע שעליהן להיות אימהות, שהרי גופן יועד בדיוק למטרה זו מטבע ברייתו. בורדייה אינו מתכחש להבדלים ביולוגיים בין המינים אלא לניסיון לגזור מהם מסקנות נורמטיביות ביחס למרחב החיים הרצוי של נשים, הן בפן האישי-משפחתי והן במישור החיים המקצועי והציבורי.

העובדה שהיריון רצוי מוביל באופן טבעי ללידה אין פירושה שמותר לאסור על אישה להפיל. גזירה כזו מתעלמת מכבודה של אישה כבת אנוש, מהאוטונומיה של האישה על גופה ועל חייה, כמו גם מטובת התינוק שצפוי להיוולד בכפייה ומטובת המשפחה הקשורה בו. לכפות על נשים ללדת זו אלימות, שכן לא כל הריון הוא רצוי, ולא כל מגע מיני נועד ליצור חיים חדשים.

מילה לסיום. בית משפט אשר הופך את החלטותיו ללא שינוי נסיבות אלא רק משום דעה ערכית שונה הוא בית משפט שקשה לתת בו אמון. קשה עוד יותר להכיל שבית המשפט העליון האמריקאי הסיג לאחור את זכויות הנשים ובכך חטא לתפקידו השיפוטי המרכזי כמגן על זכויות של קבוצות מוחלשות בחברה.

עניינו של פסק הדין Roe vs. Wade בגב' נורמה מקורווי[2], אישה צעירה בהיריון עם ילדה השלישי. נורמה ביקשה לבצע הפלה אך התגוררה בטקסס, מדינה בה הפלות נאסרו מכח חוק, אלא אם מטרתן היא הצלת חיי האם. מקורווי הגישה תביעה נגד פרקליט המחוז – הנרי וייד, בטענה לפיה חוקי טקסס האוסרים על הפלות מנוגדים לחוקה. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה, אך מדינת טקסס ערערה לבית המשפט העליון.

בינואר 1973, בפסק דין תקדימי ומכונן, בית המשפט העליון קבע כי תיקון 14 לחוקה האמריקאית, המעגן את הזכות לפרטיות, מגן על זכותה של האם לבחור אם לבצע הפלה. בית המשפט העליון סייג את בחירת האם בקובעו כי זכותה אינה מוחלטת וכי יש לאזנה עם אינטרסים חברתיים להגנה על חיי העובר. המבחן שאומץ קשר בין חוקיות ההפלה לבין שלושה שלבים במהלך ההיריון, באופן שהזכות להפסיק היריון הותלתה בשלב ההיריון: בשליש הראשון, האישה ההרה נהנתה מבחירה עצמאית לבצע הפלה; בשליש השני – בחירתה הוכפפה לשיקולים של צורך, כגון צורך בריאותי, גיל האישה ההרה או היריון שמקורו באונס או גילוי עריות; ואילו בשליש השלישי של ההריון, בהיות העובר בעל פוטנציאל ממשי לחיים – ההפלה נאסרה.

בשנת 1992 בחן בית המשפט העליון את המקרה שלPlanned Parenthood v. Casey ושוב נפסק, כי לאישה זכות חוקתית מוגנת לביצוע הפלה; עם זאת, המבחן הקושר את הזכות לשלב ההיריון עודן במבחן יכולתו של העובר לשרוד מחוץ לרחם (fetal viability). ככלל, הלכה זו מאפשר לנשים הרות לבצע הפלות במסגרת 24 השבועות הראשונים של ההיריון, קרי: עד לסוף השליש השני.

המקרה הממתין כיום לפסיקת בית המשפט העליון, Dobbs vs. Jackson Women's health Organization, עוסק בחוק משנת 2018 במדינת מיסיסיפי, האוסר על ביצוע הפלות לאחר שבוע 15 להריון[3]. בערכאות הנמוכות בהן נדון המקרה עד כה, אושרו צווים כנגד אכיפת החוק בטענה שהחוק המדינתי נוגד את חוקת ארה"ב ואת פסיקת בית המשפט העליון. ואולם נראה כי הגישה השיפוטית השתנתה בבית המשפט העליון. אין זה סוד שבית המשפט העליון בארה"ב נשלט כיום על ידי רוב של שישה שופטים שמרניים (מאז חילופי שופטים בשנת 2020 לאחר מותה של השופטת רות גינזבורג). שינוי פרסונלי זה עלול להטות את הכף לטובת שינוי ההלכה הנתפסת בעיני רבים כליברלית יתר על המידה.

מאז מאי 2021, עת המקרה הגיע לדיון בבית המשפט העליון, נחקקו חוקים והוצעו הצעות חוק כנגד הפלות בלא פחות מ-22 מדינות בארה"ב, רובן בעלות רוב רפובליקני. האפשרות לאכוף חוקים אלה תלויה בהכרעה שתתקבל בפסק הדין בעליון. ל-8 מדינות (אלבמה, אריזונה, ארקנסו, מישיגן, מיסיסיפי, אוקלהומה, ויסקונסין ווירג'ינה המערבית) עדיין קיימים חוקים אשר אוסרים או מגבילים הפלות ואשר יכנסו לתוקף אם פסיקת בית המשפט העליון תהפוך את הפסיקה הקודמת. ב-13 מדינות (ביניהן קנטאקי, איידהו, מיזורי, טנסי ועוד) קיימים Trigger laws (חוקים שיכנסו לתוקף בשינוי נסיבות) האוסרים על ביצוע הפלות גם בשליש הראשון והשני של ההיריון.

אחד החוקים הידועים כנגד הפלות אשר עלה לכותרות הוא  Texas Heartbeat Act. על פי חוק זה, שנחתם על ידי מושל טקסס במאי 2021, ניתן לתבוע בתביעה כספית את מבצעי ההפלות ועוזריהם, אם ביצעו הפלה לאחר שאותרה בעובר פעילות לבבית. סביב תוקפו של חוק זה לפי הלכת Roe v. Wade  פרץ דיון ציבורי סוער. בטקסס עברה בהמשך השנה הצעת חוק נוספת – The Human Life Protection Act – האוסרת על הפלות למעט לצורך הצלת חיי האם.

יש הטוענים כי החוקים שהוצעו לאחרונה, בציפייה להכרעת בית המשפט העליון בפרשת Dobbs, הם הקיצוניים ביותר מזה 70 שנה, אף יותר משהיו לפני Roe v. Wade. דוגמא לכך ניתן לראות בחוק באוקלהומה המטיל עד 10 שנות מאסר ועד 100,000$ קנס על מבצעי הפלות[4]. שנת 2021 הוכרזה כשנה בה הוצעו ונחקקו מרבית החוקים האוסרים על הפלות מאז פסק דין Roe v. Wade  (561 חוקים נחקקו רק מיוני 2021, מתוך 1327 הגבלות מדינתיות שהוטלו על ביצוע הפלות מאז פסק הדין בשנת 1973([5].

הפסיקה החדשה של בית המשפט העליון, אם תתקבל, צפויה לפגוע פגיעה קשה באוטונומיה של הפרט, וביתר דיוק: בזכותן של נשים לקבל החלטות על גופן ועל חייהן. איסור על הפלות מפקיע את הרחם הנשי משליטתה של האישה ומכפיפו לשיקולים חיצוניים לה, דתיים וחברתיים. הפסיקה היא בעלת השלכות משמעותיות גם בחתך חברתי רחב: ראשית, הגבלת הפלות צפויה להגדיל  פערים חברתיים: לפי הסטטיסטיקה, נשים עניות ושחורות עוברות יותר הפלות מקבוצות אחרות באוכלוסייה ולפיכך הפיכת ההלכה צפויה לפגוע בהן יותר מאשר בקבוצות אחרות[6]. בנוסף, צפויה התפתחות של שוק שחור להפלות לא חוקיות, אשר מעבר לאתגרי האכיפה הוא מהווה סכנה ממשית לבריאותן של נשים. כמו כן, הפסיקה צפויה להוביל לשינויים פוליטיים בחלק מהמדינות;[7] וכן להגדיל את הפערים בין מדינות "רפובליקניות" למדינות "דמוקרטיות" בתוך ארצות-הברית.

למרות מחאה שפרצה לאחר שהטיוטה הודלפה, דעת הקהל האמריקאית אמנם חלוקה בנושא ההפלות: סקרים מראים כי כשני שלישים מהאמריקאים תומכים בהלכה הליברלית המשתקפת בפרשת Roe v. Wade, אך בד בבד רבים תומכים באיסור הפלות כבר בשליש השני להריון, וכ-55% מהאמריקאים תומכים באיסור הפלות בכל המקרים. נטען כי חלקים רחבים של הציבור עונים באופן לא עקבי על שאלות בסקרים בנושא ההפלות והנושא ידוע כקשה למדידה והערכה[8]. הנשיא ביידן כינה את טיוטת פסק הדין "קיצונית", וקרא לגבש חוק פדרלי שיגן על הזכות להפסיק היריון[9].

מעניין בהקשר זה להתבונן בתמונת המצב לפני ההלכה משנת 1973 כמו גם במצב הצפוי היה וההלכה תשתנה[10]:

ארה"ב לפני Roe vs. Wade[11]:

ב-30 מדינות (באדום) הפלות היו לא חוקיות; ב-13 מדינות (בירוק) הפלות היו מותרות רק במקרה של סכנה לאם, פגמים עובריים, אונס או גילוי עריות; ב-4 מדינות (בצהוב) הפלות היו מותרות על פי בקשת האם; ב-2 מדינות (בכחול) הפלות היו מותרות במקרה של סכנה לאם; ובמדינה אחת (בסגול) הפלות היו מותרות במקרה של אונס.

מדינות בהן קיימים כיום Trigger laws (באדום): חוקים אשר יאסרו על הפלות אם פסק דין Roe v. Wade יתהפך[12].

אין לתמוה שנושא טעון זה מעורר רגשות עזים ודעות מנוגדות. הזכות להפסיק היריון נוגעת בשורשי זכויות הפרט, שהרי מדובר בזכות של אישה על גופה ובבחירה שהיא הרת גורל להמשך חייה. אין מדובר באחת מן הזכויות אשר עשויה להיחשב למותרות או שניתן להסיגה בקלות מול ערכים מתנגשים, שכן בגוף האישה ובגורלה מדובר. אכן, כנגד חירות האישה נשמעות דעות – שמקורן בדרך כלל דתי, לפיהן אסור לבן-אנוש לאבד עובר; זאת משום היותו בעל פוטנציאל של חיים. ואולם השקפה קיצונית המחייבת את הלידה כמעט בכל מחיר אינה מתחשבת בהשלכות הנפשיות, החברתיות והכלכליות, של אם שחויבה ללדת באונס ושל תינוק שנולד בכפייה. כרגיל, נשים עשירות עשויות למצוא פתרון ברכישת השירות במקומות מותרים; ואולם קבוצת האוכלוסייה המוחלשת, שידה אינה משגת, תסתבך בפעילות לא חוקית או בלידה בלתי רצויה, אשר צפויה לאמלל את התינוק ואת אמו ולהעמיס נטל כלכלי על המשפחה והחברה בכללותה. בית המשפט העליון האמריקאי צריך להיזהר מאוד בשינוי ההלכה; הלכותיו נודעות בעולם כולו והן בעלות השלכה רוחבית על רמת ההגנה שתינתן לזכויות נשים  ולזכויות אדם בכלל. אל לו לבית המשפט העליון להסס: עליו להכיר בכך שאישה איננה מכונת הולדה חברתית. אין לרתום את הגוף הנשי לצרכים חברתיים הזרים לרווחה האישית שלה. עדיפה הפסקת היריון בזמן, מאשר לידה אומללה.

[1] פסק הדין הסופי צפוי להתפרסם בסוף יוני או ביולי, אולם הסברה הרווחת היא כי נוסחו לא יהיה שונה מהותית מהטיוטה המודלפת (שאמינותה כבר אושרה על ידי בית המשפט עצמו) לאור התמיכה המשוערת של לפחות 5 מהשופטים בבית המשפט העליון בעמדה זו

https://www.bbc.com/news/world-us-canada-61302740

[2] התובעת נקראת בכתב התביעה "ג'יין רו" – כינוי נפוץ לתובע אלמוני בארה"ב.

[3] החוק אמנם מאפשר הפלות אחרי שבוע 15 במקרים של צורך רפואי או מומים מולדים בעובר אך לא מתייחס למקרים בהם ההיריון הוא תוצאה של אונס או גילוי עריות.

[4] The Washington Post, 14/4/22, https://www.washingtonpost.com/politics/2022/04/14/extreme-abortion-laws/

[5] https://www.americanprogress.org/article/state-abortion-legislation-2021/

[6] BBC News, 4/5/22, https://www.bbc.com/news/world-us-canada-61302740

[7] The New York Times, 4/5/22, https://www.nytimes.com/2022/05/04/upshot/polling-abortion- states.html

[8] The New York times, 4/5/22, https://www.nytimes.com/2022/05/04/upshot/polling-abortion-states.html

[9] Time, 3/5/22, https://time.com/6173002/joe-biden-abortion-fundamental-right/

[10] התרשים המדגים את המדינות בהן קיימים Trigger Laws, בהן צפויה אכיפה מיידית של החוקים האוסרים הפלות לאחר שינוי ההלכה, מהווה כמובן המחשה של תמונת מצב חלקית בלבד למצב האפשרי אחרי שינוי ההלכה.

[11] https://en.wikipedia.org/wiki/Abortion_in_the_United_States

[12] https://en.wikipedia.org/wiki/Dobbs_v._Jackson_Women%27s_Health_Organization