ההטרדות אותן חוותה התובעת כללו פניות אישיות ופרסומים פומביים בעלי אופי מיני בוטה, אשר הופצו במגוון פלטפורמות והתמקדו במידות גופה, במשקלה ובמיניותה. הפרסומים כללו סרטונים, תמונות וקבצי שמע בהם ניתן לראות ולשמוע את הנתבע מדבר באריכות ומעיר הערות משפילות ומבזות על גוף התובעת. באחד הפרסומים נשמע הנתבע אומר: "תתחילי לעשות דיאטה כפרה … יאללה תחזרי לעצמך שהיית בגיל 15-16 שהיית נורמלית … עם סימני מתיחה כאלו, ועוד אחרי זה לפמיניסטיות האלו יש ציפייה לקבל גבר כזה וחתיך, איזה גבר רזה וחתיך יסתכל עליכן בכלל".

התובעת טענה כי התנהלות הנתבע, שנמשכה ממרץ 2021 ועד ליום 7.4.2022 בו ניתן צו מניעה זמני, מהווה "הטרדה מינית" כמשמעותה בחוק הטרדה מינית, התשנ״ח-1998. זאת, הן בשל הפניות האישיות הרבות שביצע הנתבע לתובעת ממספרי טלפון שונים, והן בשל הפרסומים הפומביים הבוטים והמשפילים שפרסם נגדה. לטענת התובעת, אותן הטרדות מתמשכות גרמו לה להתקפי חרדה קשים ואילצו אותה להסתגר בביתה. הנתבע, לעומת זאת, טען כי מעולם לא הטריד את התובעת וכי פרסומיו נועדו לשם העברת ביקורת לגיטימית על תופעת ההשמנה בחברה.

בית המשפט נדרש להכריע בשאלה היכן עובר הגבול בין חופש ביטוי וביקורת עניינית מותרת לבין הטרדה מינית פסולה במרחב הווירטואלי. בית המשפט קבע כי התנהלות הנתבע כלפי התובעת חצתה בבירור את הגבול ומהווה הטרדה מינית אסורה בהתאם לסעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית; סעיף זה אוסר על "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום". בית המשפט ציין כי "מתוך הפרסומים ניכר מיד שאין מדובר בדיון אקדמי הנוגע לתופעת ההשמנה, כי אם בפניות והתייחסויות חוזרות ונשנות הנוגעות לגופה של התובעת כאשה ולאיברי גופה האינטימיים, תוך התייחסות למינה, למיניותה ולשאלת היותה אישה מושכת או לא". נוכח ריבוי הפרסומים המשפילים, היקפם הבלתי סביר ותוכנם הבוטה, בית המשפט לא התקשה להגיע למסקנה שמדובר בהטרדה מינית מובהקת ולא בפרסומים הנעשים בתום לב ומתוך רצון להעביר ביקורת לגיטימית. בית המשפט דחה את טענת הנתבע לפיה עצם מעורבותה ופעילותה של התובעת ברשתות החברתיות מהווה משום הסכמה מצידה לקבל תגובות ביקורתיות מכל סוג שהוא. נקבע כי גם אם ניתן אולי לבקר חלק מהתכנים שמפרסמת התובעת, אין בכך כדי להתיר לנתבע או לכל אדם אחר לבזות ולהשפיל אותה בפומבי באופן החורג בבירור מגדר ביקורת לגיטימית.

הכרעת בית המשפט משקפת התפתחות בשיח המשפטי-פמיניסטי בישראל, והיא מתכתבת עם שיח תיאורטי המתנהל בין שתי גישות מוכרות: גישתה של פרופ' אורית קמיר מציעה להסתמך על ערך כבוד האדם כבסיס להגנה על זכויות נשים, בטענה שהדבר מאפשר התייחסות ישירה לצרכים ולאינטרסים הייחודיים של נשים ללא צורך בהשוואה לגברים. קמיר מדגישה את הצורך בהגנה על זכותן של נשים לאוטונומיה. מנגד ניתן להציג את גישתה של ד"ר נויה רימלט המדגישה את חשיבותו של עקרון השוויון כבסיס למאבק הפמיניסטי, בטענה שההשוואה בין מצבם של נשים למצבם של גברים היא חיונית לחשיפת אי-שוויון מבני ולהבנת מנגנוני ההדרה החברתיים. השיח בין גישות אלו נדון במאמרה של אורית קמיר ״כבוד האדם של הלהט״ב בהקשר התרבותי ישראלי: הצעה פרשנית לחוק יסוק: כבוד האדם וחירותו ולאיסור הטרדה מינית״ זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה וזהות מגדרית 259 (עינת מורגנשטרן, יונתן לושינסקי ואיתי הראל עורכים, 2023). במאמר זה מציגה קמיר תפיסה מורכבת של כבוד האדם, המשלבת בין ההגנה על האוטונומיה האישית לבין ההכרה בצורך בשוויון מהותי. נראה שהגישות העיוניות הנ"ל מקבלות ביטוי בפסק הדין הנוכחי, המדגיש את חשיבות ההגנה על זכות האישה לבחור כיצד להציג את עצמה במרחב הציבורי המקוון, ובה בעת מכיר בזכותה לשוויון בהשתתפות במרחב זה.

התוצאה של פסק הדין היא פסיקת פיצויים בסך 80,000 ₪ ללא הוכחת נזק, בתוספת 10,000 ₪ הוצאות משפט, וכן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע ליצור קשר עם התובעת או לפרסם תכנים המתייחסים אליה.

ראו: ת״א 34899-03-22 פלונית נ' פלוני, מיום 11.08.2024. להוסיף קישור

המסמך עומד על כך שתופעת ההשמנה גורמת לתמותה ותחלואה קשה ובנוסף גובה מחיר חברתי וכלכלי כבד. אחד האתגרים הגדולים של המאה ה-21 הוא מגפת השמנת היתר ועודף משקל בילדות. ההשמנה לא נובעת בהכרח מחוסר רצון של הפרט, אלא מתעשיית המזון שמשפיעה על דפוסי המזון ואורח החיים של הפרטים בחברה. גורמים נוספים יכולים לגרום להשמנה, כגון: קשיים נפשיים ורגשיים, מחלות, פציעות, לידה ונטילת תרופות. ישנן גם השפעות כלכליות וחברתיות, לדוגמא: עוני ואי ביטחון תזונתי אשר מפחיתים את היכולת לצרוך מזון בריא, בדידות ושימוש מרובה במסכים לפי איגוד רפואי בריאות הציבור בישראל. בישראל ההשמנה היא תולדה של אורח חיים בסביבה שמעודדת אכילה מרובה על ידי שעות עבודה ארוכות ושעות פנאי מצומצמות, חשיפה לפרסום ושיווק אגרסיביים של מזונות מזיקים, יוקר מחיה גבוה וחוסר סבסוד של מזונות מומלצים.

השמנה בקרב ילדים מהווה אתגר מרכזי בבריאות הציבור בגלל השפעותיה לטווח הקצר והארוך. השמנת יתר בקרב ילדים מעלה את הסיכון למחלות, כמו: מחלות לב, סוכרת, דלקת מפרקים ניוונית וסרטן בבגרות. השמנה בקרב ילדים יוצרת נטל כבד בשני מישורים: (1) נטל כלכלי כבד הנובע מצורך בטיפול רפואי (2) נזק כספי עקיף שנובע מאובדן תפוקה בשוק העבודה בגלל פגיעה באיכות החיים, הוצאות על דיאטות ועוד. תת ועדה בנושא מניעה וטיפול בהשמנה שפעלה במסגרת היוזמה של משרד הבריאות "לעתיד בריא 2020" כתבה כך: "משקל יתר ובמיוחד השמנת יתר גוררים עלות כלכלית ברורה; מדובר בהוצאות ישירות על בריאות וכן בעלות עקיפה הנובעת מאובדן פריון עבודה. אומדן עדכני של העלויות מגיע ל-5.76 מיליארד שקל בשנה, סכום המתקרב ל-10% מההוצאה הלאומית השנתית על בריאות".

מדיניות לאומית למניעת התופעה: בישראל ננקטו אמצעים רגולטוריים לסייע בצמצום התופעה, בהם החוק "הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשע"ח-2017", החוק ל"פיקוח על איכות המזון ותזונה נכונה במוסדות החינוך, התשע"ד-2014", התקנות ל"פיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות החינוך, תשע"ט-2018" והחוק "הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע"ו-2015". אך חרף מדיניות הממשלה הנתונים מראים שאין שינוי משמעותי לאורך השנים. יתר על כן, לפערים חברתיים ישנה השפעה על כוח הקנייה של מזון בריא בקרב אוכלוסיות עניות לעומת אוכלוסיות עשירות. מהנתונים עולה כי, לרוב, עם הירידה ברמה הסוציו-אקונומית ישנה עלייה של השמנת יתר.

החלטת הממשלה להפעלת התוכנית הלאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא, 2011: הממשלה השיקה, בהובלת משרדי הבריאות, החינוך התרבות והספורט, תוכנית לאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא. בתוך כך הושקה התוכנית "אפשריבריא" שפועלת בהתאם ליוזמה "לעתיד בריא 2020" שמובילה תהליך ליצירת סביבה המאפשרת ומטפחת תרבות של בריאות. מטרות התוכנית: (1) הפחתת שיעור השמנת יתר בקרב בני 18 ומעלה בכלל האוכלוסייה ב-11.2%; (2) העלאת שיעור בני 18 ומעלה שמשקל גופם תקין בכלל האוכלוסייה ב-10%; (3) הפחתת שיעור בעלי סיכון למשקל יתר בקרב ילדים ומתבגרים ב-10%.

נתונים על היקף בעיות עודף משקל בישראל: א. על פי מדידות גובה ומשקל בקופות החולים עולה, כי בשנת 2021 שיעור הימצאות בעודף משקל בגילאי 20-64 עמד על 34.3% שיעור דומה לשיעור עודף המשקל בגילאי 20-64 לשנת 2013. שיעור השמנת יתר בקרב מבוגרים באותו הגיל עמד בשנת 2021 על 25.1% מכלל האוכלוסייה, שיעור שגבוה ב2.3% מהשיעור בשנת 2013. כך שחרף ההשקעה הממשלתית הבעיה לא צומצמה אלא החריפה בין השנים 2013 ל-2021. ב. שיעור ההשמנה בקרב נשים עומד על 27% לעומת אצל גברים שיעור ההשמנה הוא 23%. ג. יישובי מגורים המאופיינים ברמה סוציו אקונומית נמוכה יחסית, ששיעור ההימצאות בעודף משקל הוא גבוה יותר. ד. לפי נתוני גדילה של תלמידי בתי הספר בישראל, שיעורי עודף משקל והשמנה בקרב ילדים ונוער עולים במידה ניכרת עם הגיל. בשנת 2021-2022 שיעור ההימצאות בעודף משקל בקרב תלמידי כיתות א' עמד על 19.5% ובכיתות ז' עמד על 31.4%. בנוסף, לפי הנתונים לשנת 2020-2021, השיעור הגבוה ביותר של תלמידים עם עודף משקל והשמנה הוא בקרב התלמידים הערבים. השיעורים הנמוכים ביותר הם בקרב ילדים חרדים ובדואים בדרום.

הרגלי אכילה: אחד הגורמים להשמנה הנם הרגלי אכילה לא בריאה, כגון אכילת חטיפים, שהם בעל ערך קלורי גבוה ועשיר בשומן. זאת, לצד משקאות ממותקים המכילים מספר רב של קלוריות אשר לא גורמים לתחושת שובע ועל כן מקושרים לצריכת אנרגיה עודפת ולהשמנה. צורת האכילה וסביבת האכילה משפיעות על תופעת עודף המשקל וההשמנה, לדוגמא: אכילה מחוץ לבית תורמת לעודף משקל, האכילה מול הטלוויזיה נמצאה כמגדילה צריכה אנרגטית (כל שעה נוספת של צפייה מול מסך מעלה את הסיכוי להשמנת יתר אצל ילדים בעוד כ-13%). הרגלים כאלה עלולים לגרום לדימוי עצמי נמוך ולהתמודדות עם בעיות חברתיות, כמו: דיכאון ובדידות.

מבט משווה: מחקר שבוצע על ידי HBSC (תוכנית המחקר הבינלאומית לרווחתם ובריאותם של בני נוער) מראה, כי בשנים 2018-2019, 15% מהילדים בישראל בגילאים 11, 13 ו-15 סבלו מעודף משקל. ישראל ממוקמת במקום ה-28 מתוך 46 מדינות שהשתתפו במחקר, עם עודף משקל הקרוב לממוצע.

נתונים של ה-CECD : בשנת 2020 54.7% מהישראלים מגיל 15 ומעלה דיווחו על משקל שהתאים להגדרות של עודף משקל. ישראל ממוקמת במקום ה-14, הקרוב לממוצע המדינות מתוך 29 המדינות החברות ב-CECD.

למסמך  של מרכז המחקר והמידע "עודף משקל והשמנת יתר: רקע ונתונים, בדגש על ילדים ובני נוער מיום  26 לפברואר 2023 ראו: https://bit.ly/3KJvjLO.