בעתות משבר ביטחוני או חברתי נוצר מתח בין חופש הביטוי לבין אינטרסים לאומיים, ביטחוניים וחברתיים, המצריכים אסדרה מיידית וקביעת כללים מנחים שיבטיחו את איזון הערכים השונים. החופש האקדמי וחופש הביטוי הם עקרונות יסוד במוסדות ההשכלה הגבוהה. בעוד שחופש הביטוי מאפשר את הבעת הדעות המגוונות, החופש האקדמי מבטיח את חירות המחקר וההוראה. עם זאת, כותבות המאמר מציינות את היעדר האסדרה השיטתית בנושא, המתבטאת בהעדר התייחסות מספקת בתקנוני המשמעת של המוסדות להשכלה גבוהה לגבולות חופש הביטוי. לרוב, תקנונים אלו מגדירים התנהגויות אסורות, אך אינם מספקים כלים להתמודד עם ביטויים מעוררי מחלוקת או פוגעניים.

מוסדות ההשכלה הגבוהה, כגופים דו-מהותיים, נדרשים לשמור על שיח מכבד וערכי שוויון. המאמר בוחן את תפקידה של הרגולציה בהקשר זה, תוך הבחנה בין רגולציה מדינתית לבין רגולציה מוסדית-עצמית. הכותבות מציגות גישות שונות לעניין הרגולציה. הן דוחות את הגישה הליברטאריאנית, הדוגלת בחופש ביטוי מוחלט ומתעלמת מהמחלוקות בין ביטויים לגיטימיים לבין ביטויים פוגעניים או בלתי חוקיים. במקום זאת, הן מציעות להעדיף את הגישה המגבילה את חופש הביטוי במקרים מסוימים, כדי לשמור על ערכים חברתיים וביטחוניים.

המאמר סוקר מקרי בוחן בהם התעוררו מחלוקות סביב התבטאויות של אנשי סגל וסטודנטים, כגון פיטורי עובדים בשל התבטאויות שקשורות לאירועים ביטחוניים, השעיית מרצים שהביעו עמדות שנוי במחלוקת, והרחקת סטודנטים מהמוסד האקדמי בעקבות התבטאויות שנחשבו לפוגעניות כלפי יחידים או קבוצות אחרות בקמפוס. מקרים אלו מדגישים את הצורך בקביעת גבולות ברורים לחופש הביטוי תוך שמירה על האיזון בין עקרון חופש הביטוי לבין מניעת פגיעות חמורות בקהילה האקדמית ובציבור הרחב.

המאמר מציע מודל רגולציה שיבסס את חופש הביטוי כנקודת מוצא, ויגביל אותו במקרים חריגים בלבד. המודל המוצע כולל רגולציה עצמית באמצעות קוד אתי ותקנון משמעת עצמאי בכל מוסד אקדמי. המודל מבחין בין ביטויים במרחב המוסדי ומחוצה לו, ובין ביטויים שפוגעים ביחידים או קבוצות במרחב האקדמי, ומציע חסינות לביטויים שנעשים במסגרת מחקר אקדמי, תוך שימת דגש על חומרת הביטוי, במיוחד אם הוא מגיע מאנשים בתפקידי מפתח במוסדות.

לסיכום, המאמר מדגיש את החשיבות של שמירה על חופש הביטוי והחופש האקדמי כעקרונות יסוד, לצד הצורך בהגדרת גבולות ברורים לשם מניעת ביטויים פוגעניים. המאמר קורא לפיתוח רגולציה עצמית בכל מוסד אקדמי ורגולציה מדינתית שתספק מסגרת כללית שתחזק את הרגולציה העצמית ותקדם הסדרה מקצועית של הסוגייה.

המחקר צפוי להתפרסם בכתב העת מחקרי רגולציה.

בפסיקתו נסמך בית המשפט על פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' ראש עירית חיפה, מנובמבר 2020. באותו ענין דובר בדרישה של כנסיות נוצריות להסיר מתערוכה במוזיאון עירוני יצירות שלפי הנטען הציגו את ישו באור נלעג ופוגעני. בעקבות סערה ציבורית, חלק מהיצירות שבמחלוקת הוכנסו לחדר נפרד, ובכניסה אליו תלה המוזיאון שלט אזהרה. בית המשפט פסק כי המוזיאון רשאי היה לפעול בדרך זו, שכן הוא נהנה מאוטונומיה לניהול תערוכות. צוין כי שעה שמדובר במוזיאון עירוני, ראש העירייה רשאי להביע עמדתו בפני הגורם המוזיאולי, במטרה להגן על רגשות הציבור. יושם אל לב כי באותו מקרה, היצירות לא הוסרו כליל מהתערוכה.

נראה כי פסק-הדין בענין ריב מציין נסיגה מהלכות מושרשות המרוממות את חופש הביטוי לדרגה של זכות בעל ערך מיוחד בתרבות דמוקרטית; זוהי זכות הנדחית רק מול וודאות קרובה לפגיעה ממשית באינטרס ציבורי מוגן. ברי כי מוזיאון ציבורי מוסמך לקבוע את התוכן של התערוכה; ואולם לצד עצם הסמכות, עומדת שאלת שיקול הדעת המנהלי. ספק אם בעניין ריב ניתן משקל מספיק למבחני הסבירות החוקתיים, שמטרתם למנוע פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי והיצירה. השיקול בדבר "רגשות הציבור" עלול להוות מדרון חלקלק לפסילה צנזוריאלית של תכנים שמקורה בשיקולים פוליטיים. כבר נפסק כי חופש הביטוי נמדד על פי כוחה של החברה לספוג ביטויים פוגעניים שנועדו לזעזע ולטלטל, שהרי אין זו חכמה להגן על אמירות הנעימות לאוזן. נזכיר את משנתו החשובה של בית המשפט העליון בענין יצחק לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות משנת 1987 (מפי כב' הש' א' ברק, בפס' 24 לפסק דינו):

"ההשוואה בין הנער היהודי שהעביר תכשיטים תחת הכיבוש הנאצי לבין הנער הערבי שהעביר תכשיטים תחת הממשל הצבאי… עשוי לפגוע ברגשות הציבור היהודי… אני עצמי, ילד הייתי בשואה, וחציתי גדירות וגבולות הנשמרים על ידי הצבא הגרמני כאשר על גופי דברים שהעברתם אסורה. ההקבלה בין חייל גרמני העוצר ילד זה לבין חייל ישראלי העוצר נער ערבי צורבת את לבי. עם זאת, אנו חיים במדינה דמוקרטית, אשר בה צריבת לב זו היא לב ליבה של הדמוקרטיה. כוחה של זו אינה ההכרה בזכותי לשמוע דברי נועם, הערבים לאוזני. כוחה של זו בהכרה בזכותו של הזולת להשמיע דברים הצורמים את אוזני והצובתים את לבי."

לפסק הדין בענין ריב ראו: עת"מ 56535-12-21 ריב נ' ראש עיריית רמת-גן (נבו 30.12.2021).

לחוק המוזיאונים ראו: חוק המוזיאונים, התשמ"ג–1983.

לפסק הדין בענין עירית חיפה ראו: עע"מ 2211/19 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' ראש עירית חיפה ומוזאוני חיפה (נבו 11.11.2020).

להלכת לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות ראו: בג"ץ 14/86 לאור נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות (תקדין 5.2.1987).

רקע: ביום 6.1.2021, במהלך התפרעות במסגרתה נכנסו פורעים בכוח לבניין הקפיטול בוושינגטון הבירה, פרסם הנשיא דאז, דונלד טראמפ, בחשבונות הפייסבוק והאינסטגרם שלו, סרטון ובו אמר כי הוא מבין את כאבם של הפורעים, בשל ״גניבת הבחירות לנשיאות״, אולם ביקש מהם להפסיק את מעשיהם וללכת הביתה. פייסבוק ראתה בפרסום האמור הפרת כלליה ותמיכה באנשים וארגונים מסוכנים, והסירה את הפרסום. טראמפ בתגובה פרסם הודעה חדשה ובה הביע מעין תמיכה בהתפרעויות, לצד קריאה להפסיקם. לאחר בחינת הודעותיו של טראמפ בחשבונותיו וברשתות חברתיות נוספות, ובהתחשב בהחמרת האלימות בקפיטול, פייסבוק החליטה  לחסום את החשבון לזמן בלתי מוגבל. ביום 21.1.2021 הפנתה פייסבוק את המקרה למועצה המפקחת וביקשה את המלצותיה לגבי השעית משתמשים המכהנים בתפקידים פוליטיים.

המועצה מצאה כי טראמפ הפר בפרסומיו את הנחיות הקהילה של פייסבוק ואינסטגרם, בדגש על הכללים האוסרים לפרסם שבחים או תמיכה בפעילויות אלימות. במעשיו, כך נקבע, יצר טראמפ סיכון ממשי לאלימות, קל וחומר כאשר באותם ימים כיהן כנשיא ארה״ב והיה בעל השפעה גבוהה, עם 35 מיליון עוקבים בפייסבוק ו -24 מיליון באינסטגרם. המועצה הביעה דעה כי השעיית החשבונות הייתה מוצדקת, אך לא היה ראוי לעשות זאת לתקופה 'בלתי מוגבלת', ללא קריטריונים הקובעים באיזה מועד ואם בכלל החשבון יוחזר. המועצה הזכירה בהחלטתה כי תפקידה של פייסבוק הוא ליתן מענה מידתי כנגד הפרות של מדיניותה ואילו תפקידה של המועצה הוא להבטיח כי הכללים והתהליכים של פייסבוק עולים בקנה אחד עם מדיניות זו. בתוך כך, היה על פייסבוק להפנות את המקרה למועצה בטרם קיבלה החלטה. צוין כי אין בהעברת התיק למועצה כדי להסיר מפייסבוק אחריות בגין מעשיה.

המועצה הנחתה את פייסבוק לבחון מחדש את תגובתה הקיצונית ולהחליט על מענה מתאים יותר, תוך התייחסות לחומרת ההפרה והסיכוי לפגיעה עתידית. כמו כן, צוין כי כלליה של פייסבוק צריכים לחול באופן אחיד על כל מִשְׁתַּמְּשֶׁיהָ, אולם כחלק מהערכת ההסתברות לפגיעה עתידית, ניתן להתחשב ברמת ההשפעה של המשתמש שעשויה להצריך נקיטת פעולות מנע באופן מידי.

נזכיר כי "מועצת הפיקוח" הנ"ל היא גוף וולונטרי אשר פייסבוק הקימה כחלק מהתנהלות תאגידית, וכי אין מדובר בגוף פיקוח שלטוני. ההחלטה מעוררת דיון מעניין באפקטיביות של רגולציה עצמית מצד תאגיד מסחרי.  שעה שמדובר במונופול רב עוצמה כפייסבוק, החלטה בדבר השעיית חשבון צפויה להיות בעלת השלכה רחבה, הן במישור חופש הביטוי של הפרט והן מבחינת ניקיון השיח הציבורי הכללי. על רקע מעמדה המיוחד, ראוי לעודד את פייסבוק לפעול לפי עקרונות של סבירות ומידתיות, החלים על גופים ציבוריים ומעין ציבוריים.

להחלטת המועצה החיצונית של פייסבוק בענין טראמפ לחצו כאן