בערוץ 14 טענו שהתיאום והחרם עולים כדי הפרה של חוק התחרות הכלכלית ומהווים הסדר כובל, מטעמים שאינם עסקיים אלא פוליטיים בלבד, במטרה לפגוע כלכלית בערוץ ובכך לפגוע בתחרות בשוק העיתונאי- חדשותי.

בדיקת הממונה העלתה שאף חברה שכבר פרסמה בערוץ לא הפסיקה לפרסם בו, והחברות אשר צוטטו ע"י ערוץ 14 (קבוצת BIG, חברת ההשקעות MORE, מלאנוקס, דלק)– אף הן לא הפסיקו לפרסם בערוץ. הממונה על התחרות ציינה שהמניע של החרם הוא פוליטי- אידיאולוגי, ולא עסקי-מסחרי, עליו אמונה הרשות, ולכן, חוק התחרות הכלכלית אינו מתאים להפעלה במקרה זה.

בהחלטתה נעזרה הממונה בפסק דין אמריקאי משנות השמונים. באותו עניין, מדינת מיזורי הגישה תביעה כנגד הארגון הלאומי למען נשים בבית המשפט המחוזי הפדרלי. המדינה טענה שהארגון הפר את חוק ההגבלים העסקיים הפדרלי, בשמו 'חוק שרמן', בכך שגרם לנזק כלכלי למדינה על ידי קריאה לארגונים להימנע מעריכת כנסים ואירועים במדינה מאחר שלא אשררה את התיקון לשוויון זכויות. המדינה טענה שהחרם המתואם והמאורגן מהווה "הסדר כובל" שמטרתו להגביל את התחרות בשוק תוך פגיעה בתעשייה המקומית, בייחוד בתחום התיירות והאירוח. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המדינה; בית המשפט הפדרלי לערעורים דחה את ערעור המדינה בנימוק שהחרם נובע ממניע פוליטי ואינו נועד בתכליתו לפגוע בתחרות ולכן אינו מפר את חוק שרמן (ראו: State of Missouri v. National Organization for Women, Inc., 620 F.2d 1301 (8th Cir. 1980)).

שאלת החוקיות של חרם על גוף עסקי, מטעמים פוליטיים או אידיאולוגיים, עלתה גם בבתי המשפט בישראל. בע"א 386/15 בן-מאיר נ' דנקנר אשר עסק בחרם מפרסמים על עיתון הארץ על רקע כתבות שפרסם העיתון כנגד נוחי דנקנר, בעל השליטה בקבוצת אי. די. בי. בית המשפט המחוזי פסק ביום 17 לדצמבר 2014 שהחרם אינו מהווה עילה להתערבות מצד בית המשפט משום שלגוף פרטי ומסחרי יש חופש בחירה היכן לפרסם ואף אין איסור בדין על "חרם מודעות". בערעור לבית המשפט העליון ביום 22 לפברואר  2016 התביעה נמחקה בהמלצת בית המשפט ובהסכמת הצדדים, ולבקשת המערער נקבע שכל מקרה תלוי בנסיבותיו.

על הרקע הזה, מעניין לעיין בהחלטת הממשלה מס' 2463 מיום 24 לנובמבר 2024. בישיבת הממשלה הוחלט כי היא תנתק כל קשר פרסומי עם עיתון הארץ, משום שלטענת הממשלה הוא פוגע בלגיטימציה של מדינת ישראל בעולם ובזכותה להגנה עצמית. בנוסף מו"ל העיתון מר עמוס שוקן לטענת הממשלה התבטא בדרך של תמיכה בטרור וקריאה להטלת סנקציות על הממשלה והעומד בראשה, "מחבלים פלסטינים הם לוחמי חירות ויש להטיל סנקציות על ראש הממשלה והשרים סמוטריץ' ובן גביר", "לממשלת נתניהו לא אכפת להשליט שלטון אפרטהייד אכזרי על האוכלוסייה הפלסטינית". החלטה שלטונית מעין זו, מהווה לכאורה פגיעה לא מידתית בחופש הביטוי, המוכר כזכות יסוד חוקתית במערכת המשפט בישראל כבר משנות ה-50 (ראו: בג"ץ 73/53  חברת קול העם נ' שר הפנים 16.03.1953;וכן ראו הכרזת העצמאות של מדינת ישראל מיום 14 למאי 1948: "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום… תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"). שלטון שמחרים עיתון משום שהעיתון מתנגד לעמדות השלטון, אינו מכבד את זכות הבעת הדעה, וחותר תחת עקרונות הפלורליזם והסובלנות החיוניים למשטר דמוקרטי.

לעיון בהחלטת הממונה על התחרות: הימנעות מפרסמים מלפרסם בערוץ 14 28.07.2024.

לפסק הדין האמריקאי: State of Missouri v. National Organization for Women, Inc. 620 F.2d 1301.

להחלטת ממשלת ישראל בדבר ניתוק קשר עם עיתון הארץ: החלטת ממשלה מס' 2463 24.11.202