בבג"ץ 3545-11-25 התבקש בית המשפט להורות ליועצת המשפטית לממשלה שלא לעסוק בחקירת נושאי ההדלפות על ידי הפרקליטה הצבאית הראשית. עתירה זו התייתרה שכן היועמ"שית הודיעה מיוזמתה שלא תעסוק בחקירה זו. בהמשך, בבג"ץ 18615-11-25 עתר משמר הדמוקרטיה הישראלית בדרישה לבטל את החלטת שר המשפטים למנות לליווי חקירת הפצ"רית את נציב תלונות הציבור על השופטים, כב' השופט בדימוס אשר קולה. השר נשען על סעיף 23(ד) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט–1959, שקובע: "היה נושא משרה מנוע מלעסוק בעניין מסוים במסגרת תפקידו, רשאי השר, לאחר התייעצות עם נציב השירות, להטיל על עובד מדינה אחר למלא את התפקיד באותו עניין עד שתוסר המניעה".  בג"ץ קיבל עתירה זו ופסק כי נציב תלונות הציבור על השופטים אינו יכול ללוות את החקירה. הטעם לכך נעוץ בסעיף 11(א)(1) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002, המייחד את משרת הנציב ואינו מתיר לו לכהן במקביל בתפקיד נוסף. כב' השופטת י' וילנר ציינה כי הוראת-חוק זו היא גורפת וחד משמעית, וכי תכליתה היא שמירה על אמון הציבור, מניעת ניגוד עניינים ווידוא כי מלוא מרצו של הנציב יוקדש לתפקידו העיקרי.

בג"ץ התייחס בפסק-דין זה לעצם מינויו של חוקר מלווה בידי שר המשפטים. מהלך זה נתפס כחריג. כב' הש' י' וילנר עמדה על העיקרון הדמוקרטי האוסר התערבות של גורמים פוליטיים בחקירות פליליות, זאת מכח עקרון שלטון החוק, כי חקירה פלילית צריכה להיעשות על ידי גורמי האכיפה שמונו לכך לפי דין, המשטרה והפרקליטות. האינטרס הציבורי הוא שהחקירה תהא אמינה ונקייה מהטיה פוליטית, תונע בהתאם ליסודות העבירה הרלוונטית ולא לפי שיקולים פוליטיים. שר המשפטים אמנם מוסמך להפעיל את סמכות המינוי לפי סעיף 23(ד) לחוק שירות המדינה (מינויים), ואולם סמכות זו מוגבלת ל"מקרה נדיר שבנדירים", תוך הדגשה שהגורם שימונה צריך לפעול באופן עצמאי לחלוטין. כדי למזער את הפגיעה בעצמאות הגורם החוקר, בית המשפט מנה מספר מגבלות התוחמות את המינוי בידי שר המשפטים. ואלה יפורטו כדלקמן: ראשית, על השר להעדיף מינוי מתוך הייעוץ המשפטי או הפרקליטות, וחריגה מכלל זה דורשת הצדקה מובהקת. שנית, על המתמנה להיות עובד מדינה בכיר, משפטן מובהק, שתחום עיסוקו כרוך בהפעלת שיקול דעת בתחום התביעה או החקירה הפלילית. בנוסף, הוטל איסור להעביר סמכות פיקוח בחקירה פלילית לעובד מדינה בעל זיקה פוליטית, בעבר או בהווה, וכן איסור להפעיל את הסמכות כאשר מושא החקירה הוא גורם פוליטי. כב' השופט שטיין הוסיף כי המתמנה צריך להיות בעל כשירות ומעמד קרובים ככל האפשר לאלה של פרקליט בכיר.

עתירה מאוחרת בפרשה הנ"ל התייחסה למינוי של כב' הש' בדימוס בן-חמו לפקח על החקירה הפלילית הנדונה. לשכת עו"ד והתנועה למען איכות השלטון בישראל עתרו לבג"ץ בדרישה לבטל מינוי זה. העותרות טענו כי המינוי אינו עומד בתנאי המהותי שנקבע בפסק הדין בעניין משמר הדמוקרטיה, שלפיו  הסמכות לפקח על חקירה צריכה להימסר לעובד מדינה בכיר. עוד נטען כי השופט בדימוס בן-חמו נגוע בזיקה פוליטית לשר, כמועמד לשעבר מטעם הליכוד לראשות עריית טבריה. מנגד, שר המשפטים השיב שמסגרת האפשרויות שהותיר בג"ץ למינוי היא מצומצמת מאוד, וכי פנה למספר רב של בכירים במערכת המשפט בעבר ובהווה בניסיון להביאם להסכמה למינוי, אך רבים סירבו. עוד נטען כי השופט בדימוס בן חמו הוא בעל ניסיון מקצועי ורלוונטי כזה העומד באמות המידה שנקבעו בפסק הדין, וכי לא מדובר במינוי עם שיוך פוליטי (בג"ץ 58681-11-25, 64154-11-25). כב' השופטת וילנר פסקה שלא ניתן למנות כחוקר מלווה מי שייקלט לשירות המדינה רק לצרכי התפקיד ובאופן זמני, וכי הדין מחייב למנות לתפקיד משמעותי זה אדם המכהן בפועל כעובד מדינה בכיר. זאת, מבלי להטיל דופי בניסיונו המקצועי של כב' הש' בדימוס בן חמו, הרי שהתפקיד מחייב הפעלת שיקול דעת בתחום התביעה או החקירה הפלילית, וספק רב אם עברו הרחוק כתובע משטרתי הוא מספק. לפיכך, מינוי זה נפסל. לאחרונה הוגשה בקשה  מצד שר המשפטים לבג"ץ לבחון מחדש את הטלת התפקיד על כב' הש' בדימוס אשר קולה, באופן שיצא האחרון לחופשה מתפקידו כנציב תלונות הציבור על שופטים לתקופה קצובה מראש. בקשה זו נדחתה בנימוק שבג"ץ אינו נדרש לדון פעמיים בעניין שכבר הוכרע. צוין כי פתוחה בפני השר הדרך לפנות לבג"ץ בבקשה שימנה גורם מלווה לחקירה בהתאם לסמכותו הכללית לפי ס' 15(ג) לחוק-יסוד: השפיטה (בג"ץ 18615-11-25).

לפי פרסומים בתקשורת, מפכ"ל המשטרה הורה להעביר אליו את דיווחי החקירה עד למינוי חוקר מלווה.

ראו:

בג"ץ 3545-11-25 ח"כ אביחי בוארון נ' היועצת המשפטית לממשלה מיום 16.11.2025;

בג"ץ 18615-11-25 משמר הדמוקרטיה הישראלית (ע"ר) נ' שר המשפטים ‏מיום 16.11.2025;

בג"ץ 58681-11-25 64154-11-25 לשכת עורכי הדין בישראל ואח' נ' שר המשפטים‏ מיום 03.12.2025;

בג"ץ 18615-11-25 משמר הדמוקרטיה הישראלית (ע"ר) נ' שר המשפטים מיום 23.12.2025.