הבדיקה נערכה ביחס לכל רמות ההשכלה במדינות החברות בארגון. בשלב ראשון נבדקה השגת השכלה תיכונית ובשלב השני נבדקו פערים מגדריים בבתי ספר תיכוניים. בשלב שלישי נותחו הגורמים לפערים המגדריים המושפעים ממוטיבציה וסטראוטיפים בבית, בבתי הספר ובקהילות. בשלב רביעי נבדק המעבר של נשים וגברים מהשכלה תיכונית להשכלה גבוהה. בשלבים חמישי ושישי נערך דיון במיומנויות של סטודנטים בתחומי לימוד שונים דוגמת מתמטיקה וקריאה. שלב נוסף במחקר עסק בהשלכות של חוסר איזון מגדרי בלימודים על בחירת קריירה. לבסוף הוצגו הצעות מדיניות בניסיון לצמצם פערים מגדריים.

על פי הדו"ח, נראה שהפערים במיומנויות בקריאה, במתמטיקה ובמדעים בין בנים לבנות הולכים ומצטמצמים תוך כדי הלימודים הגבוהים. יחד עם זאת, לפי נתונים משנת 2021, בנות בוחרות לרוב במקצועות הקשורים בהוראה, רווחה ואומנות, ואילו בנים בוחרים במקצועות הנקשרים להכנסה גבוהה דוגמת הנדסה, ייצור ובנייה. בחירות אלה מובילות לכך שנשים צפויות להרוויח רק 76% מהכנסת בני גילם הגברים בעלי השכלה גבוהה. נראה כי הגורם הדומיננטי שמשפיע על תלמידים בבחירת מקצוע אינו כישורים, אלא נורמות המובנות בתרבות. נטען כי חסמי תרבות הובילו למצב בו נשים לא מממשות את מלוא הפוטנציאל  המקצועי שלהן. מצב זה הוא בר פתרון ומושפע מחינוך, גישת הורים וגישת מעסיקים.

התוכנית הבינלאומית להערכת תלמידים (Program for International Student Assessment)שניזומה ע"י ה-OECD, מבוססת על מבחן בינלאומי במדינות שמסכימות להשתתף בכך. בתוך כך, מבחן PISA בודק רמת למידה בגילאי 15 בקריאה, מתמטיקה ומדעים. בשנת 2018 נמצא כי ביצועי הבנות בקריאה גבוהים בשלושים נקודות בממוצע בהשוואה לבנים. נטען שהפער נובע מהאופן בו תלמידים מנצלים את שעות הפנאי, כשכמעט חמישים אחוזים מהבנות מבלות את זמנן בקריאה, בניגוד לסטטיסטיקה הנמוכה אצל בנים. הנתונים מראים כי הישגים ירודים של בנים בתחום זה נובעים מהשקעה פחותה בתרגול עצמאי וכן משימוש במכשירים אלקטרוניים ובמשחקי וידיאו בשיעור גבוה משמעותית בהשוואה לבנות (53% מול 10%). תחביב הקריאה מסייע לבנות בפיתוח מיומנויות הבנה ואוצר מילים נרחב, ואילו בנים נוטים פחות לפתח מוטיבציה ביחס לקריאה.

באשר למתמטיקה: 12% מהבנים ו9% מהבנות הגיעו להישגים הגבוהים ביותר, בעוד שבמדעים, 7% מהבנים ו6% מהבנות הגיעו להישגים הגבוהים ביותר. נתון זה יכול לנבוע מכך שלבנות יש פחות ביטחון עצמי מבנים ביכולתן לפתור שאלות במתמטיקה ובמדעים ושהן נוטות בסבירות גבוהה יותר לחוש חרדה מכישלון. נטען כי תחושה זו דווקא מעוררת אצל הבנות מוטיבציה גבוהה יותר להתמיד בלימודים ומשפיעה על שיפור הישגיהן. למעשה, למרות קיומו של סטראוטיפ לפיו בנים טובים מבנות במתמטיקה, הישגי הבנים במתמטיקה גבוהים מהישגי הבנות רק ב-32 מתוך 79 מדינות. בישראל, תפקודי הבנות גבוה יותר ביחס לתפקודי הבנים בתחום המתמטיקה פער של בערך 9 נקודות (אולם נציין כי על פי הכתוב בגרף מרווח הטעות רחב).

מידע נאסף גם באמצעות שאלוני הורים משנת 2012 במסגרת מבחני PISA. השאלונים הצביעו על תחושות של חרדה וחוסר ביטחון המקושרות לסטראוטיפים מגדריים. סטראוטיפים נפוצים במדינות בהן להורים יש ציפייה גבוהה יותר מבנים לעיסוק בתחומי מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. ציפייה זו משפיעה על בחירת מקצוע: רק 14% מהבנות התעניינו בלימודים ריאליים, בהשוואה ל-26% מהבנים בגילאי 15.

המחקר מראה שנשים מפגינות זיקה חזקה יותר ללמידה נמשכת בהשוואה לגברים, גם בגיל מבוגר. בעשרים השנים האחרונות גברה מגמה בה נשים מחזיקות בתארי השכלה גבוהה בשיעור גבוה בכ- 15% מגברים. על פי הדו"ח, לימודי השכלה גבוהה משפיעים על הכנסות נשים יותר מאשר על הכנסות גברים, כאשר נשים בעלות תואר אקדמי מרוויחות 52% יותר מנשים בעלות השכלה תיכונית. זאת, בהשוואה לפער שעומד על 39% בין גברים בעלי תואר לגברים בעלי השכלה תיכונית. ואולם חרף השכלתן, בכל מדינות ה- OECD נשים מרוויחות כ- 24% פחות מגברים, במיוחד בגלל בחירתן בעיסוק רווחי פחות. בנוסף, שיעור התעסוקה של נשים במשרה חלקית גבוה יותר מגברים. זאת, משום שנשים צריכות להתמודד עם דרישות גבוהות יותר במשק הבית ובגידול הילדים, ולכן מחפשות תחומים פחות תחרותיים המובילים לרווחים נמוכים יותר. כך, רק 25% מהנשים לומדות מקצועות הנדסה, ייצור ובנייה, בניגוד ל80% מהנשים שלומדות מקצועות של בריאות וחינוך. מחברי הדו"ח מעריכים שבחירת נשים מושפעת מהתפיסה החברתית לפיה מקצועות מתמטיים ומדעיים הם יותר "גבריים" וכן מהעובדה שמרבית האימהות של הנערות נשוא המחקר, המשמשות כ"מודל לחיקוי", לא עוסקות במקצועות מסוג זה.

התוכנית הבינלאומית להערכת כישורי מבוגרים (Program for the International Assessment of Adult Competencies) מיושמת בידי ה-OECD ומקיימת סקרים במחזורים שונים ב- 40 מדינות. על פי נתוני הסקר משנים 2012, 2015 ו-2018, 58% מהנושרים מבתי הספר בגילאי 18-24 הם גברים. שיקוליהם נובעים מהעדר מוטיבציה ללמידה, הישגים וקבלת מרות. הנתונים מראים כי גברים ללא תואר מועסקים בהיקף של כ- 26% יותר מנשים ללא תואר באותם גילאים. כמו כן, נשים מרוויחות יותר כשהן בעלות השכלה גבוהה בהשוואה לגברים וגם נתון זה מסביר פרישה של גברים מלימודים. גברים שבחרו להמשיך ללמוד מושפעים גם הם מהשקפה חברתית מגדרית, המסלילה אותם לעסוק בתחומים מתמטיים ומדעיים.

המסקנה המוצעת בדו"ח היא שהמפתח לצמצום פערים מגדריים בחינוך ובתעסוקה נעוץ בראש ובראשונה במודעות. הורים, מורים ומעסיקים לא תמיד מודעים להטיות מגדריות המובילות לחוסר שוויון בהזדמנויות. מחברי הדו"ח מציעים לטפל בהטיות אלה. לדוגמה, מוצע שבתחום החינוך יוענק סיוע לבנות בהתמודדות בחרדה ובחוסר ביטחון בתחומי מתמטיקה ומדעים, ולבנים יינתן סיוע לשיפור מיומנויות קריאה לשם מימוש הפוטנציאל בצורה מלאה יותר. בשוק העבודה, ממשלה יכולה לקדם מדיניות של שקיפות בשכר שיגדיל את מודעות המעסיקים והעובדים לפערי השכר. הפנמת פערי שכר היא קריטית: לפי מאמר שאוזכר בדו"ח ועוסק בפערי מגדר בשוק העבודה, אי השוויון בין המינים מוביל לאובדן הכנסה כולל של 27% במזרח התיכון וצפון אפריקה, 23% בדרום אסיה ו15% בשאר העולם.

לדו"ח ה-OECD  ראו:  Marta Encinas-Martin and Michelle Cherian, Gender Education, and Skills (March 2.2023):

https://read.oecd-ilibrary.org/education/gender-education-and-skills

הכותבים סבורים ששלום כתהליך חינוכי מתחיל אצל הפרט. ניתן לחלק את הפעילויות האנושיות לשתי קטגוריות, "עימות" ו"אי עימות". עיקר הפעילויות האנושיות הן "ללא עימות", כמו פעולות שאנשים עוסקים בהן באופן עצמאי. מנגד, פעילויות תחת קטגוריית "עימות" מאופיינות כפעילויות בהן הפרט פועל לעלייה ברווחתו תוך פגיעה פוטנציאלית ברווחת האחר. הליכה היא בדרך כלל פעולה שאינה יוצרת עימותים, אך הליכה בשדה של אחר ללא רשות, היא פעולה המעוררת פוטנציאל לעימות. פעילויות שאינן יוצרות עימות הן מטבען שלוות יותר. מצבים בהם נוצר עימות עלולים לגרור פעולות אלימות. הכותבים מציעים לחנך לבחירה בין הפתרונות – בדרכי נועם ולא אלימות.

הכותבים מציגים כתיבה של הוגי דעות לתמיכה בחשיבות החינוך לשלום. ההיסטוריונית פרופ' אליזבת אייזנשטיין, במאמרה "The printing press as an agent of change", חוקרת את השפעת מכונות הדפוס על תרבות השלום, עת הפכו מנדירות לנפוצות במאה ה-15. מכונות הדפוס שינו את האופן שבו הידע נשמר והופץ והן תרמו לגלובליזציה. כך גם התפתחות המדיה, מהדפוס ועד לסרטים עולמיים, מלמדת צופים על הליכים שונים ברחבי העולם, מחגים ומסורות של תרבויות שונות ועד מלחמות והרס. באמצעות המדיה, הפרט נחשף לתוצאות ההרס שמלחמה מותירה והפגיעה הקשה שנגרמת כאשר אלימות נבחרת כאמצעי לפתרון סכסוכים. הלמידה שמתקיימת אצל הפרט תורמת להבנה טובה יותר של התהליכים, לרכישת ניסיון ולגיבוש זהות האדם והחברה אליה הוא רוצה להשתייך. לפי הסוציולוגית אליז בולדינג, במאמרה “Cultures of Peace”, שלום אינו מצב קבוע אלא תהליך פעיל ומתפתח של אנשים הבוחרים לתרגל שיטות של שלום בחיי היום-יום. שלום מוצג כדרך חיים, עיצוב מתמיד של דרך החשיבה, מחויבות לתרגול, והוא נחוץ בכל מקום בו קיים פוטנציאל לאלימות. פוטנציאל לאלימות מופיע בקרב המשפחה, במקומות העבודה, ובקהילות המקומיות. גם במקרים בהם האלימות נכפית על קהילה מכורח נסיבות חיצוניות, חברי הקהילה מסוגלים לנהוג בשלום פנימי.

הכותבים מתארים את החינוך לשלום כמהלך נמשך הפועל במסגרות החברתיות המלמדות את הפרט להיות "אזרח החברה". אזרח החברה לומד דפוסים חברתיים, צורות חשיבה והתנהגות. התהליך מתחיל במגרש המשחקים בו הילדים לומדים את כללי המשחק עם אחרים. חלק מכללים הם פורמליים, כמו "אל תרביץ". אך הכללים שאינם פורמליים הם המרכזיים לשלום, כמו מוסר חברתי, סטיגמות חברתיות וענישה חברתית. הכותבים מאזכרים את ג'יין ג'ייקובס, עיתונאית וסופרת שהביעה דעה כי אזרחי החברה הם סוכנים חברתיים המשמשים כ"עיניים על הרחוב" ויכולים להרתיע בזמן אמת מפני אלימות.

המאמר גורס שניתן להתבונן בעולם כשוק מסחר הכולל אינטראקציות בין אנשים, קונים ומוכרים. משא ומתן יכול להתנהל תוך איפוק, סבלנות וכבוד לצד שכנגד, בכדי להביא להשגת תוצאות מיטביות עבור הצדדים כולם. האינטרקציות בשווקים משמשות מרחב בו אנשים לומדים מאחרים דרכי התנהגות, מהלכים עסקיים ותגובות חברתיות. פיטר באואר הצביע על כך שהושק המסחרי משמש לקביעת אופן השימוש במשאבים, לפתרון התנגשויות אינטרסים ולהפצת מידע. מאפיינים אלה הופכים את השווקים למרחב שאינו רק מסחרי אלא גם חינוכי,  המסוגל לטפח תרבות של שלום.

הכותבים מציינים כי עבור רוב הכלכלנים, חינוך אינו מתקשר באופן ישיר כמקור לשלום. אך מחקרים מוצאים שחינוך קשור באופן חיובי לצמיחה כלכלית של החברה. ההסבר לכך הוא שהשקעה בחינוך פירושה פיתוח מיומנויות ויכולות שיובילו לחדשנות ופרודוקטיביות. אוכלוסיות משכילות מייצרות יותר סחורות ושירותים וכך מקדמות מסחר גדול יותר בין קהילות, דבר הנקרא  "שלום קפיטליסטי". ההנחה היא, ששותפים לסחר נוטים פחות לעסוק בסכסוכים אלימים עקב האינטרסים והיתרונות של עסקאות חוזרות ונשנות.

המאמר דוגל בתפיסה רחבה של חינוך. חלק מרכזי בחינוך הוא למידת שלום אקטיבית, ובתוך כך עידוד לחשיבה יצירתית על דרכים לפתור מצבים של קונפליקטים ללא שימוש באלימות. לחינוך יש חלק מרכזי בעיצוב דמותו של הפרט בחברה, והדרך בה הוא תופס את תפקידו בחברה. מנקודת  מבט זו, תהליך השלום צריך להתחיל מלמטה למעלה, מהפרט לחברה. שלום אינו ניתן לכפות, אלא שאנשים צריכים להתנסות, להצליח, להיכשל ולהסתגל לקונפליקט כפי שהנסיבות דורשות. הבניית שלום כתהליך חינוכי מעידה על כך שהפרט מסוגל לקדם שלום באופן התורם לפרט ולחברה בכללותה.

למאמר ראו: file:///C:/Users/97250/Downloads/SSRN-id4306460.pdf

Peace as an educational process: An economic perspective by Christopher J. Coyne and Virgil Henry Storr, Department of Economics Working Paper No. 23-05. (December 18, 2022).