כידוע, חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 מסדיר חקירה של מקרי מוות מסיבה שאינה טבעית, שעה שמתעורר חשד שנגרמו בעבירה, או כשאדם מת במעצר, מאסר, או אשפוז במוסד סגור, וזאת על ידי שופט חוקר בבית משפט השלום, לבקשת גורמים מוסמכים או בני משפחה. בית המשפט העליון דן בבקשת המשפחות להימנע מנתיחת הגופות על יסוד סעיפים 19 ו- 26 לחוק. סעיף 19 לחוק קובע כי כאשר יש יסוד סביר להניח שסיבת מותו של אדם אינה טבעית או מותו נגרם בעבירה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעוניין, לבקש משופט בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאה הגוויה, לחקור בסיבת המוות. סעיף 26 לחוק מורה כי שופט חוקר רשאי לצוות על בדיקת או ניתוח גוויה בידי רופא או מומחה אחר לרבות דחיית הקבורה עד להשלמת הבירור וכן להורות על פתיחת הקבר והוצאת הגוויה, אם הדבר דרוש לבירור סיבת המוות.

בג"ץ פסק כי במקרה של התנגדות המשפחה, נדרשים שני תנאים מצטברים כדי להתיר ניתוח של הגופה. כאן, מותם הטרגי של הפעוטות בפעוטון ממלא אחר התנאי היסודי בסעיף 19 לחוק ומעורר יסוד סביר לחשש שסיבת המוות אינה טבעית או נגרמה בעבירה. אך לאור התנגדות המשפחות, אין די בתנאי זה אלא שלפי סעיף 26 לחוק נדרש שניתוח הגופות "דרוש לבירור סיבת המוות". בית המשפט הבהיר כי על השופט שחוקר את סיבת המוות לוודא שניתוח הגופה אמנם עשוי להביא לממצא רפואי קונקרטי באשר לסיבת המוות וכי ניתוח הוא הדרך הטובה ביותר לכך. ככל שניתן לבחון את סיבת המוות ללא ניתוח – אין להורות על ניתוח הגופות.

בית המשפט הפנה לבג"צ 5427/22 פלונים נ' כבוד השופטת מוריה צ'רקה (מיום 15.8.2022), בו התקבלה עתירה של משפחת פעוט מנוח ובוטלה החלטת בית משפט השלום לבצע נתיחה לאחר המוות בפעוט כבן ארבע, שלפי החשד נחנק על ידי דודו. בית המשפט קבע כי מתקיים יסוד סביר לחשש שהמוות נגרם בעבירה; ברם, מכלול הממצאים הרפואיים לא מעלים טעם אפשרי אחר לגרימת מות הפעוט או חשש ממשי שבהיעדר נתיחה לא ניתן יהיה להוכיח קשר סיבתי בין מעשה העבירה למות הפעוט. בית המשפט הבהיר כי מאזן האינטרסים מטה את הכף לטובת העדפת כבוד המת ותפיסת העולם של משפחתו. ביהמ"ש הדגיש, כי כאשר יש התנגדות מצד משפחות הפעוטות המנוחים, ניתוח גופה יתאפשר כאשר יש בו תועלת ממשית ומוגדרת לחקירת סיבת המוות ולא השערות גרידא. כלומר, הניתוח יאושר שעה שקיימת היפותזה סבירה המצביעה על סיבת המוות וניתן לאששה או להפריכה בהסתברות משמעותית רק באמצעות ניתוח ולא באמצעי אחר.

בית המשפט התייחס גם לבג"צ 754/03 בני משפחות שרחה יוסף ז"ל נ' כבוד השופט דוד מינץ (מיום 31.7.2003) מפי כב' הנשיא א' ברק בהסכמת חבריו למותב, בו עתרה משפחת מנוח שנהרג בעבודתו באתר בניה בבקשה למנוע את נתיחת גופתו. מנגד ביקשו גורמי החקירה לבצע את הנתיחה על מנת לבסס קשר סיבתי בין הנפילה לבין המוות לשם הגשת כתב אישום כמו גם לשלילת טענות הגנה אפשרויות מטעם העומדים לדין. בית המשפט סקר את השיקולים התומכים בעריכת הנתיחה ובכללם האינטרס הציבורי לחשיפת עבירות והעמדת עבריינים לדין, ייעול הליכי חקירה ורצון המשפחות לדעת נסיבות המוות. מנגד עומדים שיקולי דת, מצפון ואמונה וקשת שיקולים נוספים הנוגעים לכבוד המת ומשפחתו. בית המשפט מצא שבאותו מקרה קיים אמצעי חלופי לבחינת סיבת המוות, כמו דגימות דם שנלקחו מהמנוח ומשפחתו. המדינה לא העלתה טענה שלא די בהן ומכאן שבאיזון האינטרסים לא עולה הצורך בנתיחה כנגד רצון המשפחה.

במקרה הנדון, לאחר שמיעת הצדדים, עיון בראיות רפואיות ושיחה עם ד"ר חן קוגל מהמכון לרפואה משפטית, בג"ץ הסיק שלא מתקיים התנאי המכריע למתן צו נתיחה בניגוד לעמדת המשפחות. בשיחה עם ד"ר קוגל הועלו סיבות המוות המתקבלות על הדעת, יתרונות אפשריים של הנתיחה בהשוואה לבדיקות אחרות לאיתור סיבת המוות, ולא הוצג יתרון ממשי מוגדר לנתיחה. בית המשפט פסק כי על יסוד מכלול הנתונים לא היה מקום להוצאת צו לנתיחת גופות הפעוטות והורה על ביטולו.

ייחודו של הליך חקירת סיבות המוות ומוסד השופט החוקר נדונו במאמרו של כב' שופט בית המשפט העליון בדימוס יוסף אלרון, בעת שכיהן כשופט בבית משפט השלום בחיפה:  "השופט החוקר על פי חוק חקירת סיבת מוות, תשי"ח – 1958" (ספר שמגר, מאמרים, חלק ב', ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ג-2003). עבודת השופט החוקר מבוצעת בצורה אינקוויזטורית, במסגרתה הוא גובה עדויות בהליך שעיקרו מנהלי עם סממנים שיפוטיים. תכלית חוק חקירת סיבות מוות היא לייצר הליך טרומי לגילוי  סיבת המוות בטרם ננקטים מהלכים שיפוטיים. השופט החוקר מכוון את מהלך החקירה ושלביה, עוסק במלאכת איסוף הראיות וקובע את סיומה. זאת באופן אקטיבי ובשונה מהליך אדברסרי מקובל של הבאת ראיות בפני בית המשפט על ידי הצדדים.

לפסק הדין ראו בג"צ 56635-01-26 פלונים נ' השופטת ענת גרינבאום ואח' (מיום 20.1.2026)

לנימוקי פסק הדין ראו: בג"צ 56635-01-26 פלונים נ' השופטת ענת גרינבאום ואח' (מיום 26.1.2026)