עודד גולדרייך הוא מדען מחשב ישראלי, פרופסור מן המניין למתמטיקה ומדעי המחשב, במכון ויצמן למדע. ועדת השופטים להענקת פרס ישראל מצאה כי הוא ראוי לקבל את הפרס, בגין תרומתו המשמעותית לביסוס מעמדה של מדינת ישראל ככוח עולמי מוביל בתיאוריה של מדעי המחשב. במוקד הסירוב של שרת החינוך לא עמדו שיקולי מקצועיות, אלא חתימתו של פרופ' גולדרייך על עצומה: בעצומה התבקש האיחוד האירופי ליישם את מדיניותו, שעניינה הימנעות משיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים ישראליים הפועלים באזור יהודה ושומרון, וביניהם אוניברסיטת אריאל. לשיטת השרה, חתימתו על העצומה, לצד אמירותיו של פרופ' גולדרייך במהלך השנים, מובילות למסקנה כי מדובר בקריאה לחרם על מוסד אקדמי ישראלי.

מאז היווסדו, פרס ישראל מוסדר בתקנון פרסי ישראל. מדובר בהנחיה פנימית של משרד החינוך, שנועדה להבטיח את עצמאות ועדות השופטים ולהגן על הפרס מפני השפעות פוליטיות. הזוכים נבחרים על-ידי ועדת שופטים ציבורית, המתמנת בידי שר החינוך ולאחר התייעצות עם מומחים בתחום. סמכות שר החינוך נועדה לאפשר פיקוח על פגמים ארגוניים בפעולת הוועדה, ולאשררה מבחינה פורמלית, ללא התערבות בתוכן המקצועי.

בג"צ פסק כי שיקול דעתו של שר החינוך אם לאשר את המלצות הוועדה או לדחותן הוא מצומצם ביותר. ככלל, הוא לא יכול להתבסס על שיקולים "חיצוניים" כגון שיקולים חברתיים, ערכיים או מוסריים, הנוגעים לאופיו של המועמד, לעמדותיו ולהתבטאויותיו בהקשרים כלליים. שיקולים כאלה חורגים מהמסגרת המקצועית ומעוררים חשש לפגיעה בחופש הביטוי של המועמדים. חופש הביטוי כולל גם את זכותם של המועמדים להביע עמדות חריגות, ואף מכעיסות. לכלל זה נקבע חריג מצומצם, המאפשר להביא בחשבון שיקולים חיצוניים במקרים נדירים. הפסיקה לא הגדירה מקרים אלו, אולם נקבע כי המלצת הוועדה כמעט חסינה מפני התערבותו של השר.

כב' השופטת וילנר, אשר הובילה את דעת הרוב, קבעה כי חתימתו של פרופ' גולדרייך על העצומה אינה מגעת כדי נסיבה חיצונית קיצונית ונדירה, אשר ניתן להביאה בחשבון כשיקול לבר-מקצועי לסרב להעניק את פרס ישראל. זאת, משום שמדיניות האיחוד האירופי שלא לתמוך במוסדות אקדמיים בשטחים הכבושים עוגנה במפורש בהסכם שיתוף פעולה בין האיחוד לבין ממשלת ישראל. כב' השופט סולברג, שנותר בדעת מיעוט, סבר כי השאלה שעל בית-המשפט לשאול היא, אם קמה עילה משפטית להתערבות בהחלטת השרה. השופט הסכים כי פרס ישראל ניתן על בסיס שיקולים מקצועיים מובהקים, וכי שיקול דעתה של שרת החינוך בהיבט המוסרי-ערכי הוא מצומצם מאוד. עם זאת, לדידו, החלטת השרה לסרב להענקת הפרס מטעם ערכי מצויה במתחם הסבירות.

בעתירה קודמת שנדונה בפני הרכב שופטים זהה, נפסק פה אחד כי יש לבטל את החלטת שר החינוך דאז, יואב גלנט, שלא להעניק את פרס ישראל לפרופ' גולדרייך, והנושא הוחזר לבחינה חוזרת של השר. כב' השופט סולברג הסביר כי השר גלנט לא שקל את השיקולים המתאימים: הוא נתן משקל רב לשיקול הערכי, ולמעשה הפך את החריג לכלל. במקרה של השרה שאשא-ביטון, החלטתה ניתנה תוך מודעות מלאה להחלטה הקודמת של בית המשפט, ולמרות זאת השרה ביכרה להניח בצד את השיקול המקצועי לטובת שיקול שאופיו פוליטי.

ואנחנו נאמר: החופש האקדמי הוא מקור חשוב מאין כמותו לחשיבה מאתגרת וביקורתית במדינה דמוקרטית. אקדמיה אינה רק מקור לידע; אקדמיה היא בעיקר מקום לעורר שאלות ולהביע דעות, גם אם הן מקוממות ומתנגדות לשלטון. קשה להלום מצב בו אקדמאי בכיר מפעיל את חירות הביטוי, המשמעותית כל כך, והשלטון משתמש בכוחו כדי לשלול ממנו פרס מקצועי אשר הוא זכה בו בדין.

לפסק הדין ראו: בג"ץ 8076/21 ועדת השופטים להענקת פרס ישראל לשנת תשפ"א בתחום חקר המתמטיקה, חקר מדעי המחשב נ' שרת החינוך (29.3.2022).

לפסק הדין בעתירה קודמת כנגד שר החינוך גלנט ראו: בג"ץ 2199/21 ועדת השופטים להענקת פרס ישראל לשנת תשפ"א בתחום חקר המתמטיקה, חקר מדעי המחשב נ' שר החינוך (נבו 12.8.2021).