בין השנים 1995 ל-2018 שיעור המכס בענף ההלבשה והטקסטיל ירד ב-27 אחוזים, בעוד שכמות העובדים ירדה ב-80 אחוזים (מ-45,100 ל-9,000), שני אלו, בצירוף התרחבות היקף המסחר המקוון, הובילו לצמצום משמעותי של שוק האופנה הישראלי (אזנקוט למרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2018).

כך, למרות שמדדי הייצור לשעת עבודה עלו, הפדיון בענף הטקסטיל ובענף ההלבשה ירדו ב-50% ו-35% בהתאמה. יתרה מכך, בדומה לאירופה, גם בישראל, חרף העלייה הכללית במדד המחירים לצרכן,[3] מדד מחירי ההלבשה לצרכן ירד. למעשה בעוד שהעלייה הכללית באירופה ובישראל היא בשיעורים דומים, הירידה במחירי ההלבשה בישראל גדולה בעשרות אחוזים מאשר באירופה[4] (אזנקוט למרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2018).

בנוסף, בעוד שמחירי האופנה ירדו משנת 1997 ועד לשנת 2017 בכ-34%, ההוצאה החודשית של משק בית על אופנה, נשארה קבועה (בן שחר, 2018), משמע, משקי הבית קונים יותר פריטים זולים, אך באותה רמת הוצאה. כל אלו יחד מעידים על חדירת מודל האופנה המהירה,[5] לשוק הישראלי באופן ניכר.

חדירת מודל האופנה המהירה לישראל, בצירוף הפריון הנמוך לשעת עבודה, הובילו את חברות האופנה הישראליות להעביר את הייצור למדינות בהן עלויות הייצור נמוכות. מדינת ישראל לעומת זאת, ניסתה להתמודד עם הנושא, ע"י עידוד שיפורים טכנולוגיים והתייעלות בענף, שיפור ההון האנושי ועידוד ופיתוח יצור מתקדם מטעם הממשלה, אך אמצעים אלו הם בבחינת מעט מידי מאוחר מידי.

בשנים האחרונות קיימת מגמת התכווצות בייצור התעשייתי בענפי הטקסטיל וההלבשה, בשנת 2017 נסגרו 396 עסקים מקומיים בתחום האופנה, ב-2018 נסגרו 701, ובשנת 2019 נסגרו 750 נוספים (רט, 2019; מוזס, 2019). מגמה זו אינה תולדה של צריכת אופנה מקיימת ואיכותית יותר בהיקפים קטנים, אלא ביטוי לבחירת הצרכנים ברשתות אופנה מהירה שמקורן בחו"ל.

הצרכנים הישראלים קונים את מרבית הבגדים שלהם ברשתות תוצרת חוץ. כך, בשנת 2017 נרכשו בגדים בשווי 3.5 מיליארד דולר בחנויות בגדים תוצרת ישראל וזאת בהשוואה לרכישות בשווי 7.5 מיליארד דולר בחנויות תוצרת חוץ. באינטרנט נרכשו בגדים בשווי מיליארד דולר מרשתות ישראליות, בהשוואה ל-2 מיליארד דולר מרשתות בין לאומיות וזאת בנוסף לבגדים בשווי מיליארד דולר שנרכשו ע"י ישראלים בנסיעות לחו"ל (משרד הכלכלה, 2017)

חברות האופנה הקטנות והבינוניות בישראל (רובה של תעשיית האופנה נופלת תחת הגדרה זו) מתקשות לעמוד בתחרות על המחירים, בעוד שהתאגידים הישראלים (קסטרו ופוקס) מתקשים לעמוד בקצב התחלופה המהיר: בזמן שבקסטרו ופוקס תהליך הייצור נמשך בין חצי שנה לשנה, ב-ZARA ו-H&M עוברים שבועיים מרגע השרטוט ועד לנחיתת המוצר בחנות (בן שחר, 2018).

מגמה זו, בדומה לעולם, גם בישראל, מועצמת ע"י המעבר למסחר מקוון: בשנת 2016 היקפי המסחר המקוון בישראל שברו שיאים, כאשר הוערכו על פי הערכות שונות ב-7 עד 12 מיליארד שקלים, 58% מהמוצרים שנרכשו היו פריטי אופנה, אולם היקף הרכישות המקוונות היווה רק 6% משוק האופנה הישראלי, בעוד ש-53% מהרכישות התבצעו באתרים סינים (טאסק, 2018; משרד הכלכלה, 2017).

כיום, משקי הבית בישראל מוציאים על ביגוד מדי שנה 21–22 מיליארד שקל, לא כולל מע"מ. 20 אחוזים מכוח הקניה של משקי הבית מתבטא בקניות מקוונות, כאשר שני שלישים מהקניות האלו הם מאתרים בחו"ל (רט, 2019). זאת ועוד שיעור ההוצאה על אופנה, מתוך סך ההוצאה של משקי הבית, היא הנמוכה מבין מרבית המדינות החברות ב-OECD (בן שחר, 2018). במילים אחרות, הצרכן הישראלי מכוון קניה בכמות גדולה ובמחיר נמוך במיוחד.

החברות הקמעונאיות ויצרני האופנה הישראלים חווים קשיים בתחרות בענף המסחר המקוון מול תחום היבוא האישי, הנובעים מגודל השוק הישראלי הקטן מאוד בהשוואה לענקיות הקמעונאיות הבינלאומיות. הן מתקשות להגיע להיקף פעילות רווחית, בעיקר בשל סכום הרכישה של הלקוחות אשר לרוב מסתכם בסכום נמוך יחסית, בעבור פריטים רבים המחייבים מערך הפצה ולוגיסטיקה נרחב וזאת בנוסף לסוגיות הפטור ממכס בעבור יבוא אישי, אשר עומדת בלב המחלוקת בין איגוד הטקסטיל למשרד הכלכלה.  

מגפת הקורונה תרמה גם היא למעבר למסחר מקוון, בחסות הקורונה מכירות האופנה באינטרנט זינקו. היקפי הרכישות וקהל הרוכשים גדלו שניהם באופן משמעותי. הנהנות העיקריות מהצמיחה הן רשת האופנה המהירה הסינית, SHEIN, האוחזת ב-33% מנתח המכירות המקוונות בישראל. רשת האופנה המהירה הבריטית, ASOS, אשר הפעילה במהלך הסגר השני בישראל גל מבצעים אגרסיבי הייעודי לישראל ובתמורה נהנתה מאחזקת 19% מנתח המכירות המקוונות,ורשת האופנה המהירה NEXT, הבריטית גם כן, שהגדילה את היקף מכירותיה ב-17% (מוזס, 2020).

רשתות אופנה נוספות שנהנו מגידול בהיקף המכירות, דרך גידול בהיקף המסחר המקוון במהלך הסגר השני, הן טרמינל איקס, זארה ועדיקה. חשוב לציין, בבחינה של גובה הסל הממוצע, סל הקניות הגבוה ביותר נמצא גם הוא ברשת SHEIN, המתאפיינת בפריטים זולים במיוחד, מה שמעיד על מספר פריטים גדול יותר בכל סל. לעומתה, רשת ASOS, היקרה יותר, חוותה ירידה בגובה סל הקניות, לצד הגידול בהיקף המכירות, מה שמעיד גם כן על ריבוי פריטים במחירים זולים (מוזס, 2020).

לחדירת מודל האופנה המהירה לישראל והתכווצות היצור המקומי, השלכות רבות:  בין השנים 1990 ל-2017 מספר העובדים הישראלים בענף ההלבשה ירד מ-49,000 ל-9,000, ירידה בשיעור מצטבר של 82 אחוזים; אל העובדים הישראלים מצטרפים גם עובדי מתפרות ברשות הפלסטינית ובעזה שאיבדו את פרנסתם,[6] מה שעל פי משרד הכלכלה והתעשייה, עשוי לגרור השלכות ביטחוניות כבדות (משרד הכלכלה והתעשייה, 2018; רט, 2019);

משקל תעשיית האופנה בתמ"ג הכולל ירד בכ-4 אחוזים; ומשנת 2005 ועד לשנת 2010 חלה ירידה חדה ביצוא מוצרי הלבשה. משנת 2013 חלה ירידה מתונה יותר, אשר נמשכה עד לשנת 2017, סך כל הירידה בהיקף של 346 מיליוני דולרים וזאת על רקע עליה בייבוא, בהיקף של 1,728 מיליוני דולרים (איזנקוט למרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2018).

היקף העלייה אינו מסתכם ביבוא על ידי קמעונאים. כאמור, צריכה פרטית של אופנה מהירה מתאגידים בין לאומיים עלתה בעשורים האחרונים בממדים עצומים. על פי דוח ועדת היגוי של משרד הכלכלה, ישראל היא בין 15 המדינות המובילות מבחינת כמות הקונים והמוכרים ביבוא אישי. 95% מהגולשים בישראל הם גם קונים וזאת לעומת 81% בגרמניה ו-77% בארה"ב. בהתאמה, סך היבוא האישי, בתחום האופנה, הוערך בשנת 2016 ב-2.9 מיליארד שקלים (משרד הכלכלה, 2017) ובשנת 2019, כבר עמד על 3.6 מיליארד,מה שמעיד על הגידול המהיר בתחום,הן בהיקף הרוכשים והן בכמות החבילות.

מביטויי הגידול ביבוא אישי: ישראלי ממוצע מייצר 1.7 קילו פסולת מדי יום, 5% מתוכה פסולת טקסטיל שאינה ברת מיחזור. בנוסף, בשנים האחרונות חלה עליה גדולה בהיקף הפסולת היבשה שאינה מתכלה (המשרד להגנת הסביבה, 2019). גידול זה משויך לאריזות הפלסטיק הרבות הנדרשות לשינוע המוצרים.[7]העלייה בהיקף הפסולת מצטרפת אל שלל ההשלכות הסביבתיות של תעשייה האופנה המהירה אשר תוארו בהרחבה ברשומה הקודמת.

נזק נוסף הנקשר לייבוא אישי ומסחר מקוון ונובע מהעדר רגולציה בתחום, נוגע בבריאות הציבור:  בשנת 2012 ארגון גרינפיס פרסם דו"ח חמור שעוסק בחומרים בעלי פוטנציאל לנזק בריאותי וסביבתי המצויים בבגדים (Greenpeace, 2012), בין החומרים פורמלין, פתאלאטים וצבעי אזו (AZO). הדו"ח הוביל רבים מתאגידי האופנה הגדולים והמוכרים, כמו H&M  וליוויס להתחייב ל"ניקוי" פס הייצור מחומרים מסוכנים. אולם בישראל בכל הנוגע למסחר מקוון לא מתקיימת שום רגולציה בנושא וניתן לשער כי רשתות האופנה המהירה וזולה במיוחד, הנסחרות באינטרנט בלבד, כמו SHEIN ו-boohoo, הפופולריות בישראל, עושות שימוש בחומרים מסוכנים באין מפריע.

לאור כל זאת ניתן היה לצפות שמדיניות המיסוי של ישראל בתחום האופנה תעודד צריכה מקומית ומקיימת, אך לא כך הדברים. בזמן שמדינות המערב פועלות להעלאת המס על ייבוא ועידוד אופנה מקומית ומקיימת, ממשלת ישראל, במטרה להוריד את יוקר המחיה, בוחרת לתמוך בתאגידי האופנה הבין לאומיים על גבם של היצרנים הקטנים.

כתוצאה מכך בזמן שפעילים מהאגודה לעידוד ייצור האופנה בישראל, העומדים בפני פשיטת רגל, שורפים בגדים במחאה במשך חודשים ארוכים, מהעבר השני בנובמבר 2020 נשברו שיאי ההזמנות בישראל, בשנה הרביעית ברציפות, עם עלייה של 30% במשלוחי האקספרס מחו"ל.

הפתרון נחלק לשנים: מובן מאליו שיש לשנות את מנגנוני המיסוי על טקסטיל, כך שיתמכו באופנה מקיימת, תוצרת ישראל והרשות הפלסטינית, אבל זה רק צד אחד של המטבע. הצד השני נוגע לנו, הצרכנים. בבחירה בין עוד הזמנת ענק מ- SHEINו-ASOS, של בגדים שנלבש פעמים ספורות אם בכלל, לבין פריט איכותי אחד תוצרת הארץ, עלינו לבחור בעיצוב מקומי, איכותי ועל זמני.

• הכותבת היא חוקרת אופנה, צריכה וצדק סביבתי וממקימות מיזם מתלבשות על נובמבר.

מקורות

אזנקוט למרכז המחקר והמידע של הכנסת. המחלקה לפיקוח תקציבי. (2018). תיאור וניתוח ענפי       ההלבשה והטקסטיל בעשורים האחרונים.

בן שחר, צ'. (2018). שוק האופנה קטן במידה (דו"ח).

המשרד להגנת הסביבה. (2019). נתוני הפסולת בישראל.

טאסק – חברת יעוץ אסטרטגי, מאמר בנושא מסחר מקוון חלק א' – אוקטובר 2017 , חלק ב' – מרץ 2018

מוזס, ש'. (2019). השנה המאתגרת של מותגי האופנה המובילים בישראל. גלובוס.              https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001294060

מוזס, ש'. (2020). קניות באונליין בקורונה: מי עשו קפיצה משמעותית ומי נותרו מאחור. גלובוס.       https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001340410  [נמצא באוקטובר,         13, 2020]

מוזס, ש'. (2020). השמיים סגורים, הישראלים ממשיכים לקנות בחו"ל: איזה אתרי אופנה נהנים,      ומי נשארים מאחור. גלובוס. https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001345249&after_registration       [נמצא באוקטובר, 13, 2020]

משרד הכלכלה. (2017), ועדת ההיגוי להמלצות על הסרת חסמים לייבוא אישי– דוח ועדת העבודה      והמלצותיה.

משרד הכלכלה. (2017). שים עליך משהו- ניתוח רכישות ביגוד בישראל בשנת 2017.

משרד הכלכלה והתעשייה. (2018). תכנית לחיזוק תעשיית הביגוד והאופנה המקומית.

רט, ר'. (2019). סוף אופנה. מקור ראשון. [גרסה אלקטרונית].

Greenpeace. (2012). Toxic Threads: The Big Fashion Stitch-Up.

Hines, T,, & Bruce, M. ( 2001) . Fashion marketing – Contemporary issues. Oxford:             Butterworth-Heinemann.

Trusted Clothes. (2019) Are You A Consumer Of Fast Fashion?

[1] ההפחתה חלה משיעור של 33% לשיעור של 6% ב-2018, הנמוך מהמקובל במדינות מפותחות ועד לפטור מלא ב-2019. סוגיית מס ההגנה על ייבוא עמדה בלב מחאת אנשי תעשיית הטקסטיל ב-2019.

[2] נמדד באחוזים מתוך ההוצאה הכוללת של משקי בית.

[3] עליה של 39.4% ב-28 המדינות המובילות באירופה, ו-31.5% בישראל, בין השנים 1995 ל-2017

[4]  ירידה של 1.2% באירופה לעומת 28.8% בישראל.

[5] אופנה מהירה היא אופנת המונים המיוצרת באופן זהה, מוסדר וגלובלי, בדומה למזון מהיר. המהירות מתייחסת הן לקצב הגעת פרטי האופנה מהמסלול לצרכן והן לשימוש קצר-המועד ע"י הצרכנים. מודל הרווח נשען על קיצוץ מרבי בעלויות הייצור, המבוסס על ייצור מהיר והפצה רחבה ככל האפשר ופעמים רבות על פגיעה בסביבה ובזכויות עובדים. מהדוגמאות הבולטות לרשתות אופנה מהירה:  ZARA, H&M, TopShopו-Primark (Hines, Tony & Bruce, 2001; Trusted Clothes, 2019).

[6] מלאכת התפירה בשוק האופנה הישראלי מתבצעת בעיקר ברשות הפלסטינאית, בהיקף של 20 עד 30 אלף פועלים, מתוכם כאלפיים ברצועת עזה (משרד הכלכלה והתעשייה, 2018).

[7] על פי רוב מוצרי אופנה יארזו ב-3 עטיפות פלסטיק, על מנת להימנע מחדירת לחות בעת השינוע הבין לאומי.