בספרות המקצועית, עבודה בעלת אופי זמני ומרובה מקומות, הנשענת על שימוש באמצעים דיגיטליים, מסווגת ל"כלכלת פלטפורמות" או "כלכלת חלטורה" (ראו למשל: גלית קליין, מריאנה דלגץ "השפעת יציאה לחל"ת בזמן משבר הקורונה על מאפייני הקשר שבין עובדים לבין מעסיקים ועל נטיות לעזיבה בקרב העובדים" מחקרי רגולציה ה 27, 93 (2022)). כלכלת פלטפורמות מציגה מודל חדש, שבו העבודה מנוהלת מרחוק ובאופן מקוון ומאפשרת גמישות בזמן וריבוי מקומות עבודה. מדובר במודל התקשרות שונה מהמודל המסורתי, המאפשר לקיים הסדרי התקשרות גמישים ומשתנים, והוא מאתגר בנוגע לשאלה אם לפנינו "יחסי עבודה" לפי דין.

בבקשה לאישור התובענה הייצוגית נטען כי שליחי וולט זכאים לזכויות הנלוות למעמד "עובד", כמו הפרשות סוציאליות ופיצויי פיטורים. חברי הקבוצה, המונים כ-4,000 משתתפים, דרשו סעד כספי בסך 23,976,000 ₪ עבור הפרשות לפנסיה, ימי חופשה ודמי נסיעות. לשם הכרעה בבקשה, בית הדין הפעיל את המבחנים המקובלים לקביעת יחסי העבודה. כך, לפי מבחן ההשתלבות – הפן החיובי, יש לשאול אם העבודה נחוצה לפעילות הרגילה של המפעל הנבחן, ואם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני שלו ולא גורם חיצוני, וכן אם העבודה מצויה בליבת העיסוק של המעסיק. בית הדין קבע שהשליח משתלב לכאורה בעסק של וולט וכי וולט מפעילה מערך גדול של שליחים וזהו עיקר עיסוקה. בהיעדר אלפי השליחים בהם מדובר, וולט לא תוכל לספק את המשלוחים ללקוחותיה.

בנוסף, בית הדין התייחס למבחן ההשתלבות – הפן השלילי, ובחן את השאלות: האם לשליח יש עסק למתן שירותים שהוא מעניק גם לחברות אחרות; האם עבודתו מהווה חלק מעסקו העצמאי; האם השליח נושא ברווחים ובסיכונים של עסקו; האם שליחים רשאים לעבוד בחברה מתחרה או לנהל עסק אחר. בית הדין מצא כי השליחים רשאים לעבוד בחברה מתחרה וכן לנהל עסק אחר. נבחן הסכם ההתקשרות בין הצדדים, שבו נקבע כי דרך ההתקשרות היחידה עם השליח היא כקבלן עצמאי. השליחים גם הופנו על ידי וולט לחברות שסייעו להם בפתיחת עוסק מורשה או בהנפקת תלושי שכר. אך כאשר התקבלה אצל וולט תלונה על התנהלות לא תקינה של השליח, המשיבה הפסיקה את העברת התמורה, דבר המעיד על שליטה לכאורה בשכר. בנוסף צוין כי השליחים לא לקחו על עצמם סיכון כלכלי כפי שלוקח עצמאי וגם אין להם שליטה ברווחים.

במבחן הציוד, בית הדין מצא כי השליחים מקבלים מחב׳ וולט ארגז לאחסון, חולצה ומעיל והם רשאים להשתמש בציוד זה. השליח מצידו צריך לדאוג לטלפון נייד ולכלי תחבורה. וולט טענה שמכיוון שהשליחים מחליטים באיזה כלי תחבורה להשתמש, ויש באפשרותם להחליט אם להשתמש בציוד שקיבלו, הרי שמדובר בסממן של עצמאות. ואולם בית הדין קבע שדי לכאורה שחב׳ וולט דואגת לספק לשליחים את הציוד, בו חלקם עושים שימוש, כדי ליצור מצג כלפי צדדים שלישיים שמדובר בעובדיה. גם לפי מבחן השליטה והפיקוח נראה שמדובר בעובדים: השליחים מקבלים הנחיות מוולט בהודעות, מתבצע מעקב, וחב' וולט היא שקובעת מי השליח שיבצע את השליחות.

נראה כי מרב המבחנים המקובלים מכוונים לקיומם של יחסי עבודה בין וולט לשליחיה, ולפיכך אושרה הבקשה להגיש תובענה ייצוגית. מדובר בהליך בעלת משמעות חברתית, הן במישור מודל יחסי העבודה בעידן הפלטפורמות והן משום שהעלויות הכרוכות ביחסי עבודה צפויות להתגלגל על ציבור הלקוחות (למשל בדמי משלוח גבוהים יותר). נציין כי  סקר שנערך בישראל מצא כי 52% מעובדי פלטפורמות אמרו שהם מעדיפים לעבוד כשכירים "במידה רבה מאוד" (הסקר פורסם בכלכליסט ביום 9.3.2022 https://www.calcalist.co.il/calcalistech/article/rysbearzc).

המחלוקת בשאלה חורגת מגבולות ישראל. באפריל 2018 פסק בית משפט בקליפורניה שיש להכיר בנהגי המוניות בשירותה של חב' Uber המפורסמת כ"עובדים" (ראו:Dynamex Operations W. v. Superior Court, 4 Cal.5^th 903 (2018) bit.ly/3ko0XoK). לאחר פסיקה זו, בשנת 2019, אומצה שם חקיקה מפורשת לפיה עובדים בכלכלת פלטפורמה, כגון נהגי Uber יחשבו ל"עובדים" (ראו: bit.ly/3XlOQXV US AB 5 California Assembley Bill, Cal 2019). ואולם במסגרת הליך באמצעותו ניתן להביא את החקיקה למשאל עם, נערך במדינת קליפורניה בשנת 2020 משאל עם (Proposition 22") בשאלה אם יש להכיר בנהגים שלUber   כעובדים; משאל העם קבע ברוב גדול (59% מקולות המצביעים) כי יש להחריג את חברת Uber מהחוק, וביטל למעשה את הקביעה לפיה מדובר בעובדים. אך הפרשה הוסיפה להסתבך: פסק דין של בית המשפט העליון במחוז Alameda קבע שמשאל העם אינו חוקתי והנושא הוחזר לדיון שיפוטי נוסף (ראו: bit.ly/3WdRH3M). נמשיך לעקוב!

להחלטה בת"צ (תל אביב-יפו) 35327-08-20 גולן חזנוביץ נ׳ וואלט אנטרפריזס ישראל בע"מ, 3.8.2022, ראו: https://www-nevo-co-il.ezproxy.colman.ac.il/psika_html/avoda/A-20-08-35327-44.htm.