מן הצד האחד ההסדר הקיים מאז שנת 2000 הביא תועלות לצרכנים בכך שיצר תחרות מבוססת איכות ומגוון והביא להורדת מחירים עם כניסתם של מתחרים למקטע גישה לאינטרנט. מן העבר השני, ההסדר יצר עלויות חיפוש כפולה עבור צרכן המבקש לקבל גישה לרשת האינטרנט. השירות הכפול מצריך מעקב של הצרכן אחר חשבונות משני שירותים שונים. לעיתים צרכנים אף ממשיכים לשלם לאחד הספקים למרות שהתקשרו עם ספק חדש – כלומר, נוצר כפל תשלומים. נוסף לכך, טיפול בתקלות נפל בין הכיסאות שכן הצרכן לא תמיד יודע לאיזו חברה לפנות – זו המספקת לו את התשתית או זו המספקת את הגישה לשירות האינטרנט. לעיתים החברות אף מפילות את האחריות על התקלות זו על זו.[2]

מהמסמך של משרד התקשורת עולה כי השירות המפוצל חדל מלהגשים את מטרותיו התחרותיות שכן הוא מטיל עלויות רבות על המשק ופוגע ברווחת הצרכן. לכן, משרד התקשורת סבור שיש לקדם האחדה של שירות האינטרנט.[3] לפי המדיניות המוצעת על ידי משרד התקשורת החל מינואר 2022:[4]

1. יבוטל האיסור על ספקי תשתית שנחשבים למונופול לספק בעצמם שירות גישה לרשת האינטרנט המיועד לצרכנים פרטיים. כך שכל ספק תשתית יהיה רשאי לספק גם גישה לרשת האינטרנט.
2. לא תבוטל החובה על ספקי תשתית לספק מקטעי רשת שונים בסיטונאות. בכך, האינטרנט לצרכנים פרטיים חדשים יסופק כמוצר אחוד.
3. ייאסר על ספק תשתית להציע שירות של גישה לרשת האינטרנט גם אם מדובר בחברה קשורה. מתוך הנחה שבעלי התשתית יבחרו לשווק רק את השירות האחוד מתוך כדאיות כלכלית. 
4. כדי להימנע מניתוקים ותקלות לצרכנים קיימים בלבד, ספק התשתית יוכל להמשיך להציע את שירות התשתית כשירות עצמאי. לצרכנים קיימים, ספק הגישה לרשת האינטרנט יוכל לספק את שירותיו באופן מפוצל.

במיוחד בעת הזו וכפי שנכתב בהחלטת הממשלה בדבר "מתן מענה נדרש במהלך מגפת הקורונה באמצעות קידום פרישה כלל ארצית של תשתיות תקשורת מתקדמות בישראל" קיימת חשיבות בפרישה ארצית של תשתיות במיוחד בעת האחרונה "לאור משבר הקורונה שמדגיש ביתר שאת את הצורך בקידום תשתיות תקשורת מתקדמות על מנת לאפשר ניהול שגרת חיים תקינה ואספקת שירותים חיוניים בתנאי ריחוק חברתי ובהם לימודים מרחוק, רפואה מרחוק ועבודה מרחוק".^[5]

מנתונים שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי ב-98% ממשקי הבית היהודים יש חיבור לאינטרנט לעומת 92% במשקי הבית בחברה הערבית. מנתוני אגף הכלכלן הראשי עולה של-27% מהתלמידים בישראל אין חיבור לאינטרנט. הפערים הגדולים נמצאו בין האוכלוסייה הערבית והחרדית לאוכלוסייה הכללית. כמו כן, בקרב המשתייכים לעשירונים הנמוכים (1 ו-2) רק כ-50% מחוברים לרשת האינטרנט.[6]

לפיכך, נראה שישנן אוכלוסיות בישראל שאין להם כלל חיבור לרשת האינטרנט לכן עבורן אין זה משנה אם השירות יינתן באופן אחוד או נפרד. כדי לאפשר לאותן אוכלוסיות להשתתף בחברת הידע נדרש לחברן לרשת האינטרנט מוקדם ככל הניתן – דבר אשר יסייע להן מבחינה כלכלית וחברתית כאחת.[7] ובאשר להאחדת השירותים – כל עוד יינתן מידע מלא ומדויק לצרכן, כל עוד ההסדר יביא בחשבון את תועלתו, וכל עוד ייעשה באופן אחיד ללא אבחנה בין צרכן אחד למשנהו – הרי נראה שיש בו תועלת רבה.

[1] משרד התקשורת מדיניות אספקת שירות גישה לאינטרנט – בחינת ההפרדה בין שירות תשתית רחבת-פס לבין שירות גישה לאינטרנט  ("ISP") 2 (אוקטובר 2020) www.gov.il/BlobFolder/rfp/04102020/he/Hearing_ISP_04102020.pdf.

[2] שם, בעמ' 5–6.

[3] שם, בעמ' 11.

[4] שם, בעמ' 13.

[5] החלטת 371 של הממשלה ה-35 "מתן מענה נדרש במהלך מגפת הקורונה באמצעות קידום פרישה כלל ארצית של תשתיות תקשורת מתקדמות בישראל" (13.9.2020) www.gov.il/he/departments/policies/dec371_2020.

[6] מריה רבינוביץ' זמינות אמצעי קצה וחיבור לאינטרנט עבור ילדים לצורך למידה מרחוק (הכנסת, מרכז מחקר ומידע, 2020) fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/3dbd13a0-0fcc-ea11-8107-00155d0aee38/2_3dbd13a0-0fcc-ea11-8107-00155d0aee38_11_16279.pdf.

[7] לעיל ה"ש 1, בעמ' 6.