בנובמבר 2022 הגישה רשות התחרות כתב אישום נגד מור, בטענה להפרת סעיף 5 לחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח–1988, בדרך של המלצה לקביעת קו פעולה בידי איגוד עסקי. מור שימש כמנכ"ל רשת מסעדות וכמנכ"ל עמותת "מסעדנים חזקים ביחד" – עמותה הפועלת לקידום האינטרסים העסקיים בענף המסעדנות, התראיין לאתר 'כלכליסט' מתוקף תפקידו; שם הצהיר על עליית מחירים צפויה בענף המסעדנות בשיעור של בין 5%-10% במחירי התפריטים, זאת עקב עליית מחירים של 10%-20% בכל חומרי הגלם. כותרת הכתבה, במסגרתה פורסמו דבריו, הייתה "ענף המסעדות: דחינו ודחינו והגיע הרגע להעלות מחירים". לפי כתב האישום, באותו היום הפיץ מור את הכתבה בקבוצות וואטסאפ שונות ובדף הפייסבוק של העמותה וכן התראיין לתחנת רדיו באותו עניין.

על יסוד דברים אלה, ובהתאם להודאתו במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, הורשע מור בהכרעת־הדין בעבירה של המלצה לקביעת קו פעולה בידי איגוד עסקי לפי סעיף 5 לחוק התחרות הכלכלית: "קו פעולה שקבע איגוד עסקי לחבריו או חלקם העלול למנוע או להפחית תחרות בעסקים ביניהם, או קו פעולה כאמור שהמליץ עליו לפניהם, יראו כהסדר כובל כאמור בסעיף 2, ואת האיגוד העסקי וכל אחד מחבריו הפועל על פיו כצד להסדר כובל" (להכרעת הדין בבית המשפט המחוזי ראו: ת"פ 29261-11-22 מדינת ישראל נ' מור ואח' (מיום 17.07.2023) https://tinyurl.com/2s3fz2y4).

בגזר הדין, בית המשפט המחוזי אימץ את המלצת שירות המבחן בדבר אי הרשעה. צוינו העקרונות שההלכה הפסוקה התוותה בסוגיית אי הרשעה, לפיהם בית המשפט נדרש לאזן בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מעצם ההרשעה. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף חומרתן הרבה של עבירות לפי חוק התחרות, מדובר במעידה חד פעמית, ללא תכנון מוקדם או הכנה מראש. באשר לנזק הצפוי למור, נמצא כי הרשעתו עלולה להוביל לפגיעה בלתי מידתית בעתידו המקצועי והתעסוקתי. איזון בין שני השיקולים הוביל למסקנה כי יש להורות על אי הרשעתו של מור לצד הטלת צו של"צ (לגזר הדין בבית המשפט המחוזי ראו: ת"פ 29261-11-22 מדינת ישראל נ' מור ואח' (מיום 04.02.2024) https://tinyurl.com/3facu797).

רשות התחרות הגישה ערעור בטענה שאי הרשעה מהווה חריג לכלל לפיו יש למצות את הדין עם מי שאשמתו הוכחה, וציינה כי ההצדקות לכלל זה מקבלות משנה תוקף כאשר מדובר בעבירות על חוק התחרות הכלכלית. נטען כי עבירות אלה הן חמורות ומובילות לפגיעה ממשית באינטרס הציבורי. המערערת הדגישה כי אין תקדים לאי הרשעה בעבירות על חוק התחרות, וטענה שהנזק עליו הצביע בית המשפט המחוזי הוא נזק ספקולטיבי בלבד. בנוסף, טענה כי מעשיו של מור היו חמורים ולא היו בגדר מעידה חד פעמית. מור השיב כי הטענה לפיה בכל מקרה של עבירה על חוק התחרות הכלכלית נדרשת הרשעה – היא שגויה. נטען כי בנסיבות המקרה העבירה מצויה ברף הפלילי הנמוך ביותר והודגשה המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה, תוך שצוין כי הנאשם נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה.

בית המשפט העליון קבע כי בכל הנוגע לעבירות לפי חוק התחרות הכלכלית, מן הראוי לנקוט בגישה מחמירה ולהימנע מאי הרשעה. נקבע כי יש לבחון כל עבירה לגופה ולשלול אפשרות של אי הרשעה, תוך איזון ראוי בין הנזק שעלול להיגרם מהרשעה מול החשיבות של הרשעה בעבירות לפי חוק התחרות. התוצאה של אי ההרשעה עשויה להימצא ראויה רק בהתקיימות שני תנאים מצטברים: האחד, שההרשעה תפגע בשיקום הנאשם; והשני, שסוג העבירה ונסיבות המקרה מאפשרים לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן משמעותי בשיקולי ענישה נוספים.

בית המשפט העליון הדגיש את חשיבות חוק התחרות הכלכלית בקידום תחרות הוגנת ומשוכללת, תוך יצירת תמריצים להתייעלות ולחדשנות. נקבע כי החוק נועד לשמור על התחרות בעסקים ולהצר צעדיהם של הסדרים שיועדו לפגוע בתחרות החופשית. כב' השופט כבוב ציין כי עבירות על חוק התחרות הכלכלית הן עבירות חמורות, אשר פוגעות באופן קשה בערכי יסוד כלכליים וחברתיים, וכי הימנעות מהרשעה במקרים כגון דא יש בה משום "איתות" שלילי לציבור בכלל, ולאנשי עסקים בפרט.

בעניינו של מור נקבע כי לא הוכח שייגרם לו נזק קונקרטי מעצם הרשעתו, קל וחומר נזק שאינו פרופורציונלי לאינטרס בדבר ההגנה על הערכים המוגנים שניצבים ביסוד חוק התחרות הכלכלית. נקבע כי מור לא הביא ראיות לכך שמעמדו החברתי, מצבו התעסוקתי או מצבו הכלכלי ייפגעו בצורה אנושה מעצם ההליך הפלילי והרשעתו. בנסיבות אלה, נפסק כי יש לבטל את אי ההרשעה. בית המשפט העליון בחן מכלול של שיקולים לטובתו של מור: אורח חייו הנורמטיבי, פעילותו הענפה למען החברה, לרבות שירותו הפעיל במילואים, והעובדה שלא מדובר במעשים מתוחכמים הנמצאים בליבת האיסור הפלילי. למרות זאת, בבחינת האיזון בין כלל השיקולים, קבע בית המשפט כי ידה של המדינה על העליונה, ואין לסטות מהכלל המחייב הרשעה של נאשם שהודה בביצוע עבירה פלילית.

עם זאת, בהערת סיום, בית המשפט העליון ביקר את רשות התחרות כשהכיר בכך שהמקרה אינו מצוי ב"גרעין הקשה" של חוק התחרות הכלכלית, ונסיבותיו אינן הולמות באופן מלא את המקרה הפרדיגמטי שעליו נועד לחול החוק. כמו כן, בשים לב למשאבים המוגבלים של רשות התחרות, מצופה ממנה להקצותם בצורה יעילה, כך שיופנו לאותם המקרים המצויים בליבת החוק ואשר מאופיינים בפגיעה רוחבית, קשה ועמוקה בתחרות החופשית, ובהשפעה משמעותית על חיי היומיום של אזרחי המדינה, הנתונים לגזרות כלכליות ועליית מחירים גבוהה.

בסיכומו של דבר, התקבל ערעור רשות התחרות – בית המשפט העליון (כב' השופט כבוב, בהסכמת כב' השופטים אלרון ושטיין) ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי בדבר אי הרשעת מור, והורה על הרשעתו בעבירה של צד להסדר כובל בדרך של המלצה לקביעת קו פעולה בידי איגוד עסקי, לפי חוק התחרות הכלכלית. יחד עם זאת, בית המשפט העליון הותיר על כנם את צו השל"צ בהיקף של 300 שעות בהתאם לתוכנית שיגבש שירות המבחן, וההתחייבות בסך 50,000 ₪ שלא לעבור עבירה לפי חוק התחרות במשך שנה (שתיחתם תוך 30 ימים, אחרת יאסר המשיב למשך 7 ימים), אשר נקבעו בגזר הדין המקורי.

לפסק הדין ראו: ע"פ 2299/24 מדינת ישראל נ' תומר מור (מיום 04.02.2025) https://tinyurl.com/ms7pwra.

נציין כי רשות התחרות פועלת למיגור תופעות של קרטלים בענף המזון. ביום 19 בפברואר 2025 הגישה כתב אישום כנגד אייל רביד, מנכ"ל ובעלי רשת הקמעונאות ויקטורי, וכנגד מנהלים ברשתות יוחננוף וסופר ברקת, על רקע התבטאויות פומביות המהוות לפי הנטען ניסיון להסדר כובל. האישום מתייחס לשורה של התבטאויות פומביות שביצע רביד בין החודשים ספטמבר-אוקטובר 2021, שבהן הצהיר על עליות מחירים צפויות של 8%-10% העתידות להתרחש בחודשים נובמבר-דצמבר 2021. התביעה טוענת כי התבטאויות אלה במדיה החברתית, בראיונות טלוויזיה וברדיו, נועדו להעביר מסר לספקים ולקמעונאים אחרים על הזמנה מצד הנאשם להעלות מחירים באופן מתואם. לפי הנטען, בשיחות פרטיות עם ספקים, רביד הודה כי התבטאויותיו נועדו "לפתוח דלת" לעליית מחירים. לפי כתב האישום, התבטאויות אלה נעשו תוך מודעות לאופיין האסור ובמטרה לשכלל הסדר כובל להעלאת מחירים לצרכן, ללא שהתקבל אישור, היתר זמני או פטור כנדרש בחוק התחרות הכלכלית.

(לכתב האישום ראו: ת"פ 49409-02-25 מדינת ישראל נ' איל פליקס רביד ואח' (מיום 19.02.2025) https://tinyurl.com/3hd3n7wp).

ירקות ופירות מהווים מרכיב חשוב ובסיסי בסל המזון של משקי בית בישראל. היקף הצריכה הכולל של פירות וירקות עמד נכון לשנת 2020 על 29.1 מיליארד ₪ בשנה, מזה כ- 24.7 מיליארד ₪ לפירות וירקות טריים. המחיר המשוקלל של פירות וירקות עלה בכ- 70% בעשרים השנים האחרונות. לשם ההשוואה, מדד מחירי המזון ללא פירות וירקות עלה באותה תקופה בכ- 50% בלבד, ומדד המחירים לצרכן ללא פירות, ירקות ודיור עלה באותה התקופה ב- 21% בלבד.

הוועדה נדרשה לערוך מספר בדיקות: לנתח את שרשרת האספקה של פירות וירקות; לבחון חסמים וכשלי שוק שעלולים להביא לפגיעה בצרכן, לרבות פערי תיווך בהפצת תוצרת חקלאית של פירות וירקות או רווחיות חריגה לאורך שרשרת האספקה שלהם; ככל שיימצאו כשלי שוק או חסמים או רווחים חריגים בכל אחת מחוליות שרשרת האספקה, הוועדה תמליץ לשרים על פעולות נדרשות לשיפור התחרות במקטעים אלה; לתת המלצות אחרות בנושא הורדת יוקר המחיה של פירות וירקות.

הועדה בחנה את תרומתם של שלושת המקטעים המרכזיים (החקלאי, הסיטונאי והקמעונאי) למחיר לצרכן. מדובר בבחינה חשובה, בפרט תרומתו של המקטע החקלאי למחיר לצרכן, שכן החלטה להפחית מכסים על יבוא פירות וירקות צפויה לחשוף את המקטע החקלאי לתחרות מוגברת.

בהקשר זה, ניתן להיווכח, על פי דוח ניתוח השפעת הפחתת מכסי יבוא על מדדי המחירים לצרכן (מרכז המחקר והמידע של הכנסת) ממרץ 2022, כי קיים מתאם חיובי בין משקל גבוה יחסית של יבוא בצריכה הפרטית של משקי בית לבין ירידת מחירים בשיעור גבוה יחסית. לא זו בלבד, אלא שאף נמצא כי קיים מתאם חיובי בין משקל גבוה יחסית של יבוא בענף לפריון (תוצר לשעת עבודה) עבודה גבוה. את התרחבות פערי הפריון בענפים בעלי פריון נמוך מסבירים שיעור התחרותיות והחשיפה לייבוא. במקרה כזה, ענפים שאינם סחירים או ענפים שמוגנים מיבוא מאופיינים בצמיחה איטית של פריון העבודה בהשוואה למדינות אחרות. כמו כן, נמצא כי חסמי יבוא מכסיים ובלתי מכסיים (למשל תקנים ייחודים) יש בהם כדי להוביל לירידה ברווחה החברתית, בתוצר ובפריון. כך, משקל היבוא של פירות טריים עמד בשנת 2019 על כ-15.2%, ומדד מחירי פירות טריים עלה בכ-41.1%.

דו"ח הביניים מצא כי התרומה של המקטע החקלאי למחיר לצרכן של כלל הפירות והירקות הטריים בשנת 2020 הייתה בממוצע 64%. שרשרת התיווך מהחקלאי לצרכן תורמת 36% בממוצע מהמחיר לצרכן, כאשר השיווק לצרכן נעשה במספר ערוצים; במקרה של תיווך סיטונאי התרומה הממוצעת למחיר לצרכן של המקטע החקלאי בשנת 2020 עמדה על 57% מהמחיר לצרכן (המקטע הסיטונאי תרם בממוצע 18% והמקטע הקמעונאי תרם בממוצע את 25% הנותרים). הממצאים מלמדים כי קיימת תועלת פוטנציאלית להורדת מחירי הפירות והירקות כתוצאה מהפחתת מכסים על יבואם.

שיעור הרווח הגולמי הממוצע של המקטע הסיטונאי עמד בשנת 2020 על כ- 25% ואילו הרווח התפעולי הממוצע עמד על כ- 5% (גידול ביחס לשנים קודמות בהן נע בין 3%-4%). שיעור הרווח הגולמי הממוצע של המקטע הקמעונאי תלוי בסוג קמעונאי. שיעור הרווח הגולמי הממוצע של קמעונאים עם מרלו"ג (מרכז לוגיסטי שמטרתו אחסון ושינוע סחורות במקום ממוקד) בשנת 2020 עמד על כ- 33% ושל קמעונאים ללא מרלו"ג על כ- 26% (יצויין כי השונות ברווח הגולמי במחלקת הפירות והירקות בין קמעונאים שונים בתוך אותה קבוצה (עם או בלי מרלו"ג) גבוהה יחסית). שיעור הרווח התפעולי הממוצע של קמעונאים משתי הקבוצות עמד בשנת 2020 על כ- 6%.

ניתוח המקטע הקמעונאי העלה כי שלושה שחקנים גדולים שולטים בכ- 54% משוק הפירות והירקות (והם: שופרסל, רמי לוי שיווק השקמה ומרב-מזון כל ("אושר עד")), ואילו ארבעת הגדולים שולטים בכ- 62% (והם: שופרסל, רמי לוי שיווק השקמה, מרב-מזון כל ("אושר עד") ויוחננוף). דו"ח הביניים מתאר מספר מאפיינים, מנגנונים ותהליכים בשרשרת התיווך העשויים להעיד, אף טרם בדיקתם לעומק, על כשלים תחרותיים. בעיקר ראוי לציון בהקשר זה כי התחרות בין רשתות המזון בעלת היבטים ארציים ומקומיים. מבנה התחרות ברמה הארצית מתאפיין בריבוי שחקנים, כשבישראל פועלות למעלה מ-20 רשתות שיווק מובילות שהיקף מכירותיהן הסתכם בשנת 2019 בכ-42 מיליארד שקלים. רמת הריכוזיות, שהיא חלק מניתוח מידת התחרות במקטע הקמעונאי, נמצאת במגמת ירידה משנת 2014. אף נתחי השוק של שלושת השחקניות הגדולות מצביע על ירידה בשיעור הריכוזיות (ירידה של כ-7% משנת 2014). לעומת זאת, מבנה התחרות ברמה המקומית – בו הצרכנים בוחרים את מקום ביצוע הקנייה לפי שיקוליהם השונים, לרבות קרבה למקום המגורים – מצביע על אזורים בהם קיימת רמות ריכוזיות גבוהות ותחרות נמוכה.

במסגרת עבודת הוועדה נערכה השוואה בינלאומית של תרומת המקטעים השונים (תוך מיקוד במקטע החלקאי והמקטע הקמעונאי) למחיר לצרכן  ביחס למדינות שונות בעולם (והן: צרפת, ספרד, ארה"ב, גרמניה מדינות האיחוד האירופי ואוסטרליה). מטרת ההשוואה הייתה לבחון האם ביחס למדינות אלו תרומת המקטעים השונים למחיר לצרכן בישראל היא סבירה. נתוני ההשוואה הבינלאומית העלו כי ישראל נמצאת ברף הגבוה ביחס למדינות ההשוואה, עם ממוצע של כ- 50%-60% לנתח של המקטע החקלאי מהמחיר לצרכן; זאת לעומת ממוצע של כ- 20%-30% בספרד וארה"ב וממוצע של כ- 40%-55% בצרפת, גרמניה, ממוצע מדינות האיחוד האירופי ואוסטרליה.

עם זאת, ככלל, מדדי הרווחיות של חברות קמעונאות המזון בישראל בין השנים 2017-2020 בהשוואה ל-11 חברות מקבילות ב-7 מדינות ההשוואה דומים לאלה שבמדינות ההשוואה ולא אותרה חריגה ברווחיות בחברות הקמעונאות בישראל.

לדו"ח הביניים ראו:  https://www.gov.il/BlobFolder/news/report_price_gap_140322/he/report_price_gap.pdf.

לדו"ח ניתוח השפעת הפחתת מכסי יבוא על מדדי המחירים לצרכן של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ראו:      .https://bit.ly/3J0icD7