ועדת הפיקוח למעשה דורשת מפייסבוק להסביר כיצד פועלת המערכת ולספק תשובות בנושא, במטרה לפרסם זאת בדו"ח השקיפות הרבעוני, אשר עתיד לראות אור בחודש אוקטובר הקרוב. במקביל לדרישתה, בוחנת הועדה כיצד מועצת המנהלים של החברה יכולה להמשיך ולחקור סוגיות נוספות הקשורות למערכת הפנימית של החברה. כזכור, זאת אינה ההסתבכות הראשונה של חברת פייסבוק, שידעה לא מעט פרשיות במהלך השנים האחרונות – ביניהן קיימברידג' אנליטיקה המפורסמת.

בהחלטה שפורסמה, הועדה מתייחסת לעניין השקיפות שהיא מנחה את החברה לאמץ בצורה משמעותית יותר ומציינת כי הוגשו על ידה עד כה כ-70 המלצות לשיפור מדיניות, אשר עוסקות בשקיפות. כמו-כן, מציינת הועדה את חשיבות ההשלכות של מדיניות החברה על חופש הביטוי של המשתמשים ברשת החברתית.

כאמור, ועדת הפיקוח של פייסבוק הינה גוף פרטי, אשר הוקם בעיצומה של מגפת הקורונה – בחודש אוקטובר 2020. מלבד היותה גוף מפקח, היא גם מהווה "ערכאת ערעור" על החלטות שהתקבלו בנוגע להסרת פוסטים ברשת החברתית. הועדה מורכבת מאנשי משפט, זכויות אדם ומדינאים שונים מרחבי העולם, ביניהן מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר, עו"ד אמי פלמור. אך גם על הועדה נשמעה ביקורת, בטענה שאינה באמת "גוף ביקורת עצמאי", אלא גוף שנועד למקסם את רווחיה של הרשת החברתית. מאחר שמדובר בגוף שפעיל פחות משנה, נותר לנו רק לחכות ולראות האם באמת יצליח לטפל בביקורת החיצונית הנשמעת – ולבצע את עבודתו באופן שיכול להטיב עם כל הצדדים.

בתקופה האחרונה, נחשפנו יותר מתמיד לכוחה של חברת "פייסבוק" ברשת האינטרנט. החברה מחזיקה גם באפליקציות נוספות, כמו "ווטסאפ" ו"אינסטגרם", ומהווה גורם משמעותי בתקשורת העולמית, שכן מרבית התקשורת שנעשית כיום בין אנשים, נעשית באפליקציות הנ"ל. לצד זה, עקב כוחה הרב של החברה, למרות היותה פרטית, רצוי לבחון אם ניתן להתייחס אליה כגוף דו-מהותי, ולהחיל עליה לפחות את חלק מהכללים, זאת עקב היותה ציר מרכזי להפצת מסרים ותקשורת. באם תקבל מעמד כזה, בתפקודה כרשת חברתית, חברת "פייסבוק" למעשה תאלץ לנהל הליכים הוגנים בקרב משתמשיה הרבים ולאפשר שוויון בין המשתמשים, בניגוד למה שקורה כרגע. החלטה תקדימית שכזו, יכולה להביא לכך שרשתות חברתיות אחרות יחששו לנצל את כוחן לרעה כלפי המשתמשים.

[1] קישור להחלטה שפורסמה על ידי הועדה: https://oversightboard.com/news/3056753157930994-to-treat-users-fairly-facebook-must-commit-to-transparency

[2] קישור לתחקיר שפורסם בוול-סטריט ג'ורנל: https://www.wsj.com/articles/the-facebook-files-11631713039

בחודשים האחרונים מתפרסמות בתקשורת פעם אחר פעם ידיעות אודות המאבק שמנהל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, נגד ענקיות האינטרנט והרשתות החברתיות. אחד מרגעי השיא של המאבק נרשם לאחר שטוויטר החלה לפרסם, בצמוד לציוציו של הנשיא טראמפ תגית אזהרה אשר דחקה במשתמשים לבדוק את אמיתות העובדות הנוגעות לנושא הציוץ.[1] כך לדוגמה, לחיצה על תגית האזהרה, אשר הופיעה בצמוד לציוץ העוסק בהצבעה באמצעות הדואר,[2]  הובילה את הגולשים לרשימת נקודות שפרסמה טוויטר ונועדה  להפריך אי דיוקים בציוציו של הנשיא, העלולים לבלבל את המצביעים.[3] כמו גם, לפרסום של רשת CNN בו נטען כי הטענות של הנשיא טראמפ אינן מבוססות.[4]

בתגובה צייץ הנשיא טראמפ כי " Republicans feel that Social Media Platforms totally silence conservatives voices. We will strongly regulate, or close them down, before we can ever allow this to happen…."[5]  

ואכן, בסמוך לאחר מכן, חתם טראמפ על צו נשיאותי, שכותרתו "מניעת צנזורה ברשת".[6] צו זה קורא תיגר על החסינות המשפטית שמעניק הדין האמריקאי לספקי שירותי מחשב אינטראקטיביים, לרבות רשתות חברתיות, מפני תביעות שבמרכזן תכנים שפורסמו על ידי צדדים שלישיים,. חסינות המעוגנת בסעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת (Communications Decency Act).[7]

סעיף 230 מקנה לספקי שירותי מחשב אינטראקטיביים כדוגמת גוגל, יוטיוב, פייסבוק וטוויטר חסינות מפני אחריות משפטית בגין תכנים שהועלו על ידי משתמשים (בהתקיים תנאים מסוימים).[8] נקבע כי לא יראו ספק של שירותי מחשב אינטראקטיביים, כדובר או מפרסם של תוכן שמקורו בצדדים שלישיים.[9] משמע, בהתאם להוראות סעיף 230, רשתות חברתיות כדוגמת טוויטר נהנות מחסינות מפני עוולות אזרחיות בגין תוכן מכפיש אשר הופץ על ידי משתמש. אלא אם, הרשת החברתית הייתה מעורבת ישירות בהפקת התוכן המשמיץ.[10] בנוסף, מקנה סעיף 230 לספקי שירותי מחשב אינטראקטיביים הגנה מפני אחריות בגין פעולות שמטרתן הגבלת גישה או פרסום תוכן פוגעני, מסית, ביטויי תועבה או כל תוכן אחר השנוי במחלוקת.[11] בכך, סעיף 230 מעודד הטמעת מדיניות וולונטרית של ניטור תכנים בקרב ספקי שירותי מחשב אינטראקטיביים.[12]

במהלך השנים, פורשה החסינות המעוגנת בסעיף 230 באופן רחב על ידי בתי המשפט בארצות הברית,[13] והיא יושמה ביחס למגוון עוולות אזרחיות למעט הפרות זכויות קניין רוחני.[14] חשוב לציין לעניין זה כי שאלת אחריותם של ספקי שירות ופלטפורמות בגין הפרת זכויות יוצרים מוסדרת בהוראות סעיף 512 ל- Digital Millennium Copyright Act (DMCA).[15]

הרעיון של עיגון כללים המסדירים את אחריותם של שירותי מחשב אינטראקטיביים בגין תכנים שמקורם בצדדים שלישיים, מקורו בימים הראשונים של המרשתת. עת, החלו להגיע לפתחם של בתי המשפט בארצות הברית תביעות אשר ביקשו להטיל על ספקיות האינטרנט השונות אחריות בגין תוכן שהופץ על ידי משתמשים. כך למשל, בפרשת Prodigy נדונה שאלת אחריותה של ספקית שירותי האינטרנט Prodigy, בגין הודעה משמיצה שפרסם גולש אנונימי באחד הפורומים אשר נוהלו על ידי Prodigy.[16] בית המשפט פסק כי ספקית האינטרנט פרסמה עצמה כמי שמסננת ועורכת את התכנים אשר פורסמו בפורום האמור, לפיכך יש להטיל עליה אחריות בגין התכנים הללו.[17] מעצבי המדיניות וקבוצות בעלי אינטרסים שונות חששו כי הטלת אחריות על ספקי שירותי אינטרנט – כדוגמת Prodigy – בגין תכנים שפורסמו על ידי משתמשים עלולה לפגוע בחופש הביטוי והתפתחות המסחר המקוון.[18] אשר על כן ובתגובה לפסיקה האמורה, התערב הקונגרס וחוקק את סעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת.

אין חולק כי רשתות חברתיות ופלטפורמות מקוונות אחרות כדוגמת גוגל ופייסבוק, ממלאות תפקיד חשוב בשגרת חיינו והן אף הפכו למקור העיקרי שלנו לצריכת מידע, חדשות ובידור. זוהי "כיכר השוק החדשה"  בה אנשים מתכנסים בכדי להביע את דעתם, ליצור קשר עם אחרים ולצרוך מידע.[19] הואיל וכך יש בידן כוח עצום והן מעצבות במידה רבה את השיח הציבורי.[20] לכל הפלטפורמות המובילות כללי קהילה המגדירים את גבולות ה"מותר" וה"אסור". מעבר לכך, מרביתן מתערבות בתכנים אליהם אנו נחשפים, אם באמצעות כלים טכנולוגיים מבוססי אלגוריתמים או בינה מלאכותית ואם באמצעות אלפי "עורכי תכנים" האחראים על אכיפת כללי הקהילה. מדיניות הסרת התכנים שלהן זכתה זה מכבר לקיתונות של ביקורות, הן מצד אקדמאים והן מצד הציבור הרחב. מחד גיסא, יש הטוענים כי הרשתות אינן עושות מספיק[21] ומאידך גיסא, אחרים מזדעקים כי הן עושות יותר מידי.[22] עתה, טוען הנשיא טראמפ, כי טוויטר, פייסבוק וחברות מדיה אחרות נוהגות לצנזר דעות איתן הן אינן מסכימות. כאשר הן עושות זאת, לטענתו, הן מפסיקות לתפקד כלוחות מודעות פאסיביים המאפשרים לכל מי שחפץ בכך להעלות תכנים כאוות נפשו, ויש לראות בהן כמי שיוצרות תוכן או עוסקות בפעילות עריכה. אי לכך, הן אינן זכאיות לחסינות הנתונה להן על פי הוראות סעיף, 230 לחוק ההגינות בתקשורת.[23]   

בין השאר, קורא הצו הנשיאותי עליו חתם טראמפ, לכל הרשויות הפדרליות, לרבות נציבות התקשרות הפדרלית Federal Communications Commission (FCC), ונציבות הסחר הפדרליתFederal Trade Commission (FTC), לפעול לצמצום החסינות המוענקת לספקיות שירותי מחשב אינטראקטיביים – מכוח הוראות סעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת.[24] זאת ועוד, מנחה הצו את הרשויות הפדרליות לפעול לצמצום ההוצאות הפדרליות על פרסום מקוון בפלטפורמות מקוונות אלו, נוכח מדיניות ניטור התכנים בה הן נוקטות.[25] מעבר לכך, מורה הצו לנציבות הסחר הפדרלית לבחון האם פעילות ניטור התכנים של הפלטפורמות, בפרט כאשר הן מסירות תוכן המפורסם על ידי צדדים שלישיים, מתערבות בו או נוקטות עמדה לגביו, מהווה "אמצעים בלתי מטעים או בלתי הוגנים במסחר". כלומר, פעילות אסורה על פי הוראות חוק הסחר הפדרלי.[26] לבסוף, מטיל הצו על התובע הכללי של ארצות הברית לקדם תיקוני חקיקה שנועדו לקדם את המדיניות אשר מתווה הצו הנשיאותי.[27]

כאמור, סעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת נחשב לאחת ההגנות החשובות ביותר של חופש הביטוי בעידן הדיגיטלי בארצות הברית וכמי שתרם באופן משמעותי לצמיחתו של השוק המקוון.^[28]  עם זאת, גם בחלוף למעלה מ-20 שנה מיום שנחקק, הסעיף נותר שנוי במחלוקת.[29] בשנים האחרונות, ובפרט לאור התפשטות חדשות הכזב (פייק ניוז), גזענות וסרטונים פוגעניים בסביבה המקוונות, הולכים וגוברים הקולות הטוענים כי יש לשנות או לכל הפחות לצמצם את תחולתו של סעיף 230.[30]  לעניין זה, הצו הנשיאותי עליו חתם הנשיא טראמפ, נראה כניסיון להביא לאותו שינוי חקיקתי אשר יטיל אחריות משפטית על הרשתות החברתיות בנוגע לתכנים המופצים בהן.

המאבק הציבורי, הכלכלי והמשפטי שמוביל הנשיא טראמפ נגד הרשתות החברתיות מקבל חשיבות בתקופה בה הביקורת הציבורית בסוגיית ניטור תכנים ומקומן של ענקיות הטכנולוגיה בחברה עולה חדשים לבקרים. כך לדוגמה, בחודשים האחרונים החל קמפיין הקורא למפרסמים וחברות שלא לפרסם בפייסבוק, לאור מה שנתפס ככישלון של החברה לנקוט צעדים קונקרטיים לחסימת ביטויי שנאה ומידע כוזב ברשת החברתית, בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד, ב־25 במאי השנה, במהלך מעצר משטרתי.

לתוצאות מאבק זה הפוטנציאל לשנות את האופן בו אנו צורכים מידע ומשתפים תכנים בסביבה המקוונת. החשש הגדול הוא כי שינוי או פגיעה בחסינות הנתונה לפלטפורמות ורשתות חברתיות מכוח הוראות סעיף 230 לחוק, עלולים להביא לאפקט מצנן.[31] אפקט מצנן העלול בסופו של דבר להביא לפגיעה בחופש הביטוי ובשיח הציבורי, דבר המנוגד לכאורה לכוונת הנשיא טראמפ. 

ביטול סעיף 230 עלול לחשוף את הרשתות החברתיות ופלטפורמות מקוונות נוספות לתביעות אזרחיות מצד פרטים או גורמים החשים כי פרסום זה או אחר פגע בהם. מחד, מהלך זה של הטלת אחריות על הרשתות החברתיות יכול, באופן תיאורטי, לצמצם את התופעות של "פייק ניוז", גילויי גזענות ובריונות ברשת. מנגד, הטלת אחריות על רשתות חברתיות ופלטפורמות מקוונות אחרות, בגין פרסום תכנים מסיתים, פוגעניים או שנויים במחלוקת עלולה להביא לכך שהפלטפורמות תגבלנה את טווח הדעות שתוכלנה לקבל במה. דהיינו, תכנים שונים עלולים להימצא מחוץ לשיח הציבורי, ומי שמצנזר אותם הם גורמים מסחריים פרטיים. התוצאה עלולה להיות פגיעה בשיח הציבורי ובחופש הביטוי, המחייבים סובלנות כלפי קשת רחבה של דעות, אף כאלה שאינן נעימות לאוזן.[32]

אחת השאלות המהותיות בעניין זה היא האם החסינות מפני תביעות, המוענקת לרשתות החברתיות ולמפעילי אתרים אחרים בסעיף 230 מקדמת את חופש הביטוי והשיח הציבורי או לא. בעוד שניתן לראות בפעילות ניטור התכנים משום פעילות מצנזרת, המדכאת את חופש הביטוי של המשתמשים וצדדים שלישיים, הרי שמצד שני אפשר לראות בפעילות זו, ובפרט בסימון תכנים כבעייתיים, כפי שעשתה טוויטר בציוציו של הנשיא טראמפ – אקט שיש בו דווקא כדי לאפשר קיומו שיח ציבורי מלא.[33] כך, הציוץ המקורי, התוכן שהעלה הגולש, נשאר, אולם לשאר הגולשים באמצעות הסימון של התכנים הבעייתיים, ניתנת את האפשרות לבחון את העובדות בעצמם. ניתן לאמר שאין בכך משום צנזורה, כי אם אולי העלאת מודעות של גולשים לאופיו הבעייתי של התוכן.

החשש הוא כמובן שצמצום או ביטול החסינות הנתונה לפלטפורמות עלולה לגרום לריכוז כוח בלתי מידתי אצל קבוצה קטנה של ענקיות תקשורת.[34] זאת מכיוון שעל מנת שיוכלו להימנע מן ההשלכות של אחריות משפטית, ייאלצו הפלטפורמות והרשתות החברתיות להשקיע משאבים רבים בהפעלת מערכות לניטור תכנים. נטל עודף זה עשוי לחזק את כוחן של ענקיות האינטרנט ולצמצם את מספר הגופים שיפעלו בשוק. כפועל יוצא גם את מספר "כיכרות השוק" בהן יוכלו הפרטים השונים להתבטא.[35] במילים אחרות, אימוץ כלל משפטי שיש בו כדי לצמצם את החסינות של רשתות חברתיות ופלטפורמות אחרות מפני אחריות בגין תכנים שפורסמו על ידי צדדים שלישיים עשוי להביא לעלייה בעוצמתן של מעצמות האינטרנט, החזקות ממילא. כבר עתה יש הטוענים כי הפלטפורמות המובילות נהנות מכוח רב המוביל לפגיעה בתחרותיות בשוק המקוון, התנהגות דורסנית וחוסר שוויון.[36]

לסיכום, קשה לנבא בשלב זה מהו מתווה השינוי שמבקש הנשיא טראמפ להוביל ומה הן ההשלכות שתהיינה לצו הנשיאותי. עם זאת, ברור כי תוצאות המאבק שבין הנשיא טראמפ וענקיות האינטרנט, בהן טוויטר ופייסבוק, עלולות לשנות את פני רשת האינטרנט כפי שאנו מכירים אותה כיום. כך או אחרת, המאבק בין הצדדים העלה לתודעה הציבורית שאלות משמעותיות בנוגע לאופיו של שיח ציבורי מקוון, גבולות חופש הביטוי ברשתות חברתיות וניטור תכנים.

[1] להלן לשון התגית: "Get the facts about main-in ballots".

[2] להלן נוסחו של הציוץ המלא: "There is NO WAY (ZERO!) that Mail-in Ballots will be anything less that substantially fraudulent. Mail boxes will be robbed, ballots will be forges & even illegally printed out & fraudulently signed. The Governor of California is sending Ballots to millions of people, anyone…living in the state, no matter who they are or how they got there, will get one. That will be followed up with professionals telling all of these people, many of whom have never even thought of voting before, how, and for whom, to vote. This will be a Rigged Election. No way!"  . ראו, https://twitter.com/realDonaldTrump/status/1265255835124539392

[3] ראו, https://twitter.com/TwitterSafety/status/1265838823663075341.

[4] ראו, https://twitter.com/i/events/1265330601034256384. ראו גם, https://twitter.com/TwitterSafety/status/1265838823663075341.

[5] ראו,  https://twitter.com/realdonaldtrump/status/1265601611310739456

[6]Executive Order on Preventing Online Censorship,  INFRASTRUCTURE & TECHNOLOGY, Issued on: May 28, 2020 https://www.whitehouse.gov/presidential-actions/executive-order-preventing-online-censorship/.

[7] Communications Decency Act, 47 U.S.C. §230

[8] שם.  

[9] זאת למעט בהתקיים מספר מוגבל של סייגים. ראו, 47 U.S.C. §230.

[10] החסינות חלה רק במקרים בהם ספק שירותי המחשב האינטראקטיביים אינו מספק את התוכן בעצמו או אחראי להפקתו. ראו סעיף 230(f)(3) ("someone who is responsible, in whole or in part, for the creation or development of the offending content.")

[11] הגנה זו מוכרת בשם הגנת השומרוני הטוב. ראו, סעיף 230(c)(2).

[12] ניבה אלקין-קורן "המתווכים החדשים "בכיכר השוק" הווירטואלית" משפט וממשל ו 381, 394 (תשס"ג).

[13] ראו לדוגמה, Zeran v. AOL, 129 F.3d 327 (4th Cir. 1997).

[14] ראו לדוגמה, Gucci America v. Hall & Assocs., 135 F. Supp. 2d. 409 (S.D.N.Y 2001).

[15] Digital Millennium Copyright Act, Pub. L. No 302-105 § 512. לדיון מעמיק ראו Niva Elkin-Koren, Yifat Nahmias & Maayan Perel,Is It Time to Abolish Safe Harbor? When Rhetoric Clouds Policy Goals, 31 Stan. L. and Pol'y Rev.1 (2020).

[16] ראו, Stratton Oakmont, Inc. v. Prodigy Servs. Co. 1995 N.Y. Misc. Lexis 229 (להלן: "פרשת Prodigy").

[17] שם.

[18] לדיון בנימוקים בעד ונגד הטלת אחריות על ספקי שירות ראו, Niva Elkin-Koren, Copyright Law and Social Dialogue on the Information Superhighway: The Case against Copyright Liability of Bulletin Board Operators, 13 Cardozo Arts & Ent. L J. 345 (1995).

[19] ניבה אלקין-קורן "המתווכים החדשים "בכיכר השוק" הווירטואלית" משפט וממשל ו 381 (תשס"ג).

[20] ראו, James Grimmelmann, The Virtues of Moderation, 17 YALE J.L. & TECH. 42 (2015);

 Kate Klonick, The New Governors: The People, Rules, and Processes Governing Online Speech, 131 HARV. L. REV. 1598 (2017).

[21] ראו לדוגמה את נאומו של סשה ברון כהן בו הוא מתח ביקורת חריפה על התנהלותן של הרשתות החברתיות הגדולות, ובפרט על פייסבוק , שלדבריו מאפשרת הפצת שקרים ודברי שנאה. https://www.adl.org/news/article/sacha-baron-cohens-keynote-address-at-adls-2019-never-is-now-summit-on-anti-semitism

[22]

[23]Executive Order on Preventing Online Censorship,  INFRASTRUCTURE & TECHNOLOGY, Issued on: May 28, 2020 https://www.whitehouse.gov/presidential-actions/executive-order-preventing-online-censorship/.

[24] שם, סעיף 2.

[25] שם, סעיף 3.

[26]  שם, סעיף 4.

[27]  שם, סעיף 6.

[28] לדיון מפורט ראו The Recorder, "Zeran v. AOL 20th Anniversary Essays" (2017). Historical and Topical Legal Documents. 1767. https://digitalcommons.law.scu.edu/historical/1767.

[29] ראו,  Madeline Byrd and Katherine J. Strandburg, CDA 230 for a Smart Internet, 88 Fordham L. Rev. 405 (2019). Available at: https://ir.lawnet.fordham.edu/flr/vol88/iss2/2

[30] ראו, Gregory M. Dickinson, An Interpretive Framework for Narrower Immunity under Section 230 of the Communications Decency Act, 33 Harv. J. L. & Pub. Pol'y 863 (2010).  

[31] ראו, Jeff Kosseff, Defending Section 230: The Value of Intermediary Immunity, 15 J. Tech. L. & Pol'y 123 (2010). ראו גם, ניבה אלקין-קורן "המתווכים החדשים "בכיכר השוק" הווירטואלית" משפט וממשל ו 381, 391 (תשס"ג);  Section 230 Letter from 46 Academics, March 9, 2020 https://digitalcommons.law.scu.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=3164&context=historical

[32] ניבה אלקין-קורן "המתווכים החדשים "בכיכר השוק" הווירטואלית" משפט וממשל ו 381, 392 (תשס"ג).

[33] ראו לעניין זה דיון מרתק שהתפתח ברשת טוויטר עצמה, בעקבות ציוציו של פרופ' מיכאל בירנהק. https://twitter.com/Birnhack/status/1266312537009774593

[34] Section 230 Letter from 46 Academics, March 9, 2020 https://digitalcommons.law.scu.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=3164&context=historical

[35] ניבה אלקין-קורן "המתווכים החדשים "בכיכר השוק" הווירטואלית" משפט וממשל ו 381, 393(תשס"ג).

[36] עדות לכך ניתן לראות בדיוני וועדת השיפוט של בית הנבחרים האמריקאי מיום 29 ליולי 2020. עת המנכלים של ארבע מן החברות הגדולות והמשפיעות בעולם – מארק צוקרברג מפייסבוק, טים קוק מאפל, סומדר פיצ'אי מגוגל וג'ף בזוס מאמזון התייצבו לשימוע בפני תת הוועדה להגבלים עסקיים. הארבעה העידו בפני הוועדה ונדרשו להתייחס לשלל סוגיות וטענות בדבר התנהגות אנטי-תחרותית לכאורה של החברות שהן עומדים בראשן. לרבות, העלאת מחירי מודעות פרסום, ניצול כוחן בשוק לשם קידום מוצרים ואפליקציות שלהן על פני מוצרי המתחרים באופן שמשמר את מעמדן המונופוליסטי, גביית עמלות לא הוגנות בחנות האפליקציות של אפל, שליטה בשוק מנועי החיפוש על ידי גוגל, שליטה בשוק המסחר המקוון על ידי אמזון ושליטה ברשתות החברתיות של פייסבוק. עם זאת, החקירה גלשה פעמים רבות ועסקה בנושא מדיניות השיח וניטור התכנים הרשתות החברתיות.  ראו, Brian Fung, Rishi Iyengar and Kaya Yurieff, Four Tech Titans ho Before Congress, CNN Business, (July 29, 2020). https://edition.cnn.com/business/live-news/antitrust-hearing-tech-ceos/h_cb4a1d8aba149cba05c0ecc68ca017b8.