המשותף לענפים השונים הוא, שהריכוזיות השתלטה עליהם וצמחו בהם מונופולים גדולים שאינם מהססים לנצל לרעה את כוחם בשוק, להפקיע מחירים ולדחוק מתחרים. אין זה חדש: הכח מסנוור. מי שזכה בהגמוניה מונופוליסטית, רוצה להישאר שם, עטור בזרי דפנה. צריך לשים לב שהמונופול אינו מגונה ככזה, משום שיתכן והמוצר או השירות שהוא מציע לנו – הוא מצוין. לא אמרנו שמונופולים מגיעים אל מעמדם מתוך דרכי רמייה חלילה. פייזר, למשל, לצד חברות תרופות אחרות, הוכיחו עתה יכולות מדעיות מרשימות ביותר בפיתוח חיסונים לקורונה. חברות הטכנולוגיה הצעידו את האינטרנט קדימה והביאו לעולם בשורה של נגישות למידע, מסחר המקוון, וגיוון דרכי התקשורת בין הפרטים בחברה. אך זאת יש לזכור: במידה רבה אחראית לכך התחרות. מתוך התחרות העסקית צומחת שאיפה של יצרנים וספקים להציע לשוק משהו חדש שעוד לא היה, לחדש דבר מה, לשבות את לב הצרכן עם מוצר או שירות איכותי, וכמובן – להוזיל מחירים. אך הקסם של התהליך התחרותי מתפוגג שעה שנוצרים מונופולים גדולים. ישנם שווקים מועדים לפורענות, שבהם חסמי הכניסה הם מלכתחילה גבוהים. למשל תחום התרופות דורש הון ומומחיות, לצד נטילת סיכון הכרוך במחקר ופיתוח; שוק הבנקאות רווי רגולציה שנועדה להבטיח את יציבות הבנקים לטובת האינטרס הצרכני. בשווקים הטכנולוגיים, אפקט הרשת מקנה יתרון לגודל לרשת הגדולה (כמו פייסבוק רבת המשתמשים) ובאופן טבעי דוחף להיווצרותם של תאגידי ענק. שווקים חסומי כניסה או כאלה שיש בהם העדפה טבעית לספק "גדול", יפלו למלכודת של המונופול. הבעיה היא, שברגע שהמונופול הגיע אל מעמדו הרם, הוא צפוי לנצל את כוחו כדי לנטרל תחרות. אלא אם נעצור אותו.

המדיניות הרגולטורית שביידן מתווה שואפת למנוע שימוש לרעה בכוח שוק שמטרתו לחסל את השוק. נשיא המעצמה האמריקאית צועד בעניין זה בעקבות אירופה, חלוצת הטיפול במעצמות הטכנולוגיה. זהו תחום מרתק משום חשיבותו הרבה, וגם משום ראשוניותו. באירופה, הוצעו לאחרונה חוקים במטרה לצמצם את פערי הכוח בין הפלטפורמות המקוונות לבין המשתמשים העסקיים. החשש הוא שכמויות וטיב המידע שמחזיקות הפלטפורמות יאפשרו לניצול לרעה של כוח שוק, פגיעה בצרכנים וברווחה החברתית. החשיבות ברגולציה בתחום זה נעוצה בכך שאלה הן פלטפורמות חיוניות המהוות כיום את המפתח לעשייה כלכלית וחברתית. נכון לשנת 2018, יותר ממיליון חברות באיחוד האירופי ביצעו מסחר באמצעות פלטפורמות מקוונות במטרה להגיע ללקוחותיהן. כ-60% מהצריכה הפרטית וכ-30% מהצריכה הציבורית של סחורות ושירותים הקשורים לכלכלת הדיגיטל עוברים באמצעות מתווכים מקוונים, והמספרים הולכים ועולים. שימוש הולך וגובר לצד צבירה מסיבית של מידע רב ומגוון (ביג דאטה), והשפעות רשת חזקות, מובילים לתלות מסיבית של עסקים בפלטפורמות; עד כי מקובל לטעון שהפלטפורמות המקוונות הגדולות (גוגל, פייסבוק, אמזון, אפל ומיקרוסופט) הפכו ל"שומרי סף" לעצם הכניסה לשווקים המקוונים.

מאפייני הכלכלה הדיגיטלית דוחפים להיווצרות מונופולים גדולים: (א) אפקט הרשת מתעצם משום שמדובר בשוק דו-צדדי, שבו יש גם לספקים וגם לצרכנים תועלת ברשת גדולה; (ב) המידע הרב על אודות צרכנים הנצבר אצל חברות הטכנולוגיה אינו שקוף ואינו נגיש למתחרים; (ג) מודל המימון העיקרי של הפלטפורמות המקוונות הוא פרסום ייעודי, הניזון ממידע פרטי הנשאב מלקוחות; (ד) מוצרים חינמיים המסופקים על ידי הפלטפורמות הגדולות מושכים עוד ועוד לקוחות, באופן המגביר את עוצמת התנועה במעגל: מוצרים חינמיים – עיבוד מידע פרטי – פרסום פרסונלי – כח שוק מונופוליסטי.

חקיקה אירופאית חדשה מיוני 2020 אינה מתביישת להתערב באופן כירורגי בחוזים האחידים שבין הפלטפורמות האינטרנטיות לבין המשתמשים, כדי למנוע חוזים חד-צדדים לרעת הצרכנים. כך, על הפלטפורמות המקוונות להבטיח שהגבלות בחוזים שלהן: (א) ינוסחו בשפה פשוטה ומובנת; (ב) יהיו זמינים למשתמשים בקלות; (ג) יקבעו את העילות להפסקת פעילות בחשבון; (ד) יכללו מידע על ערוצי הפצה חלופיים; (ה) יכללו מידע בדבר הגבלות מכח קניין רוחני. הפלטפורמה נדרשת לפרט איזה מידע יישמר על המשתמש ואם הוא עתיד להיות מועבר לצדדים שלישיים. תנאי הסף לתחולת הרגולציה החדשה הם נמוכים: כל פלטפורמה מקוונת הפועלת  באיחוד האירופי ואשר מאפשרת עסקאות בין עסקים לצרכנים, מחויבת לפעול לפי התקנות החדשות.

אירופה לא מסתפקת בכך. היא מציעה עתה שני חוקים חדשים: חוק השווקים הדיגיטליים The Digital Markets Act  וחוק השירותים הדיגיטליים The Digital Services Act. הצעת החוק בעניין השווקים הדיגיטליים מתייחסת לפלטפורמות שהן "שער כניסה" למרחב הדיגיטלי, למשל משום שיש להן שליטה בשירותי ליבה ברשת, כגון מנועי חיפוש, רשתות חברתיות, שירותי הודעות, מערכות הפעלה ושירותי תיווך; וכן בסיס לקוחות גדול לאורך זמן. חברות כאלה מחויבות לאפשר לצדדים שלישיים גישה בלתי מפלה לשירותים שהן מציעות. ייאסר עליהן למנוע מצרכנים להתחבר לעסקים מחוץ לפלטפורמה והן לא תוכלנה למנוע ממשתמשים לבטל התקנה של אפליקציה, אם הם רוצים בכך. ואולי חשוב מכל: מוצע להטיל על הפלטפורמה איסור להעדיף באופן מפלה את השירותים שלה, בהשוואה לטיפול השגרתי שהיא נותנת לשירותים דומים שמציעים ספקים אחרים על גבי הפלטפורמה. הכוונה היא למנוע אפשרות שהפלטפורמה תדחוף מוצרים שלה, על חשבון מוצרים של מתחרים, תוך ניצול היתרון היחסי שלה כ"שומרת הכניסה" לאתר המקוון. כך נאפשר לעסקים צעירים ולחברות הזנק הזדמנות להתחרות מבלי לעמוד בתנאים מכשילים. גם לצרכנים תהיינה אפשרויות בחירה בין פלטפורמות, אפשרות להחליף בין ספקי שירותים שונים, וגישה ישירה לשירותים שלא דרך הפלטפורמה.

הצעת החוק האירופאית השנייה, בעניין שירותים דיגיטליים, מציעה כללים להגנה על זכויות יסוד ובמרכזן חופש הביטוי. חוק מוצע זה עתיד להסדיר מנגנונים להסרת תוכן בלתי חוקי ולאפשר פיקוח ציבורי חזק יותר על פלטפורמות מקוונות. ההצעה קובעת כללים שיאפשרו עקיבות אחר זהות הספקים ברשת כדי להילחם בתוכן לא חוקי. מוצעת הרחבה של חובות השקיפות של הפלטפורמות, כולל ביחס לאלגוריתמים המקדמים המלצות מסחריות. ונקודה מעניינת: החוק המוצע מייסד גוף חדש – המועצה האירופית לשירותים דיגיטליים. גוף רגולטורי זה יורכב מגורמים רמי דרג מכל אחת ממדינות האיחוד, והוא יהווה זרוע שלטונית לצרכי פיתוח הרגולציה במרחב המקוון. שתי הצעות החוק האירופאיות שואפות לקדם סביבת שוק דיגיטלית הוגנת ותחרותית, באופן הדרגתי ועד שנת 2030.

הוכחות מהשטח מלמדות כי ללא התערבות רגולטורית הולמת, מעצמות האינטרנט צפויות לנצל את יכולותיהן להעמקת המונופוליזציה. ניתן לפעול למיתון העוצמה המונופוליסטית באמצעות דיני התחרות הכלכלית. די אם נתבונן לעניין זה בשלוש החלטות החלטות משמעותיות שניתנו על ידי הנציבות האירופאית בעניינה של גוגל, אשר מלמדות על פרקטיקות מונופוליסטיות לדחיקת מתחרים. בהחלטה מיוני 2017 הוטל על גוגל קנס בסך 2,424,495,000 יורו. ההחלטה מתייחסת לפרקטיקה של מינוף מוצר מונופוליסטי לחיזוק כוח שוק. גוגל עיצבה אלגוריתם לחיפוש כך שיעדיף את "שירות השוואת המחירים" שלה על פני שירותי השוואת מחירים של ספקים מתחרים. גם בהחלטה מיולי 2018, הנציבות האירופית מצאה הפרה של חוקי התחרות על ידי גוגל במשך מספר שנים, וזאת בפרקטיקות הקשורות למערכת ההפעלה אנדרואיד. אנדרואיד משמשת כטכנולוגיית תשתית לטלפונים חכמים בכ-80% מהשוק האירופי המשותף. גוגל מצידה מחזיקה ביותר מ-90% בענף מנועי החיפוש האינטרנטי בגבולות השוק האירופי. הנציבות מצאה כי גוגל ביקשה לקבע את הדומיננטיות שלה בענף החיפוש האינטרנטי בטלפונים חכמים מבוססי אנדרואיד: היא דרשה מיצרנים של הטלפונים מבוססי אנדרואיד להתקין את האפליקציות שלה על מכשיר ההפעלה; היא דרשה להעניק לה בלעדיות באפליקציה של מנוע החיפוש; היא אסרה על יצרני הטלפונים מלהשתמש בגרסאות של אנדרואיד שהיא לא אישרה, וזאת כדי לוודא שרק האפליקציות שלה, ולא של מתחרים, יותקנו על מערכת ההפעלה. הנציבות קבעה כי מהלכים משולבים אלה נועדו לבצר את מעמדה של גוגל בשוק מנועי החיפוש והטילה על גוגל קנס כספי בסך 4,342,865,000 יורו.

החלטה נוספת של הנציבות האירופית ניתנה במרץ 2019, ובגינה גוגל נקנסה בסך של 1.49 מיליארד יורו. הפעם עמדה על הפרק פרקטיקה שנמשכה כעשור ועניינה ניסיון השתלטות של גוגל על עולם הפרסום האינטרנטי. גוגל ביקשה לעשות זאת באמצעות שורת פרקטיקות: תחילתן בהסכמי בלעדיות עם מפרסמים גדולים, בהם נאסר על המפרסמים לפרסם שלא דרכה. גוגל הוסיפה לכך פרקטיקה של "מיקום פרימיום", כשהכוונה היא להצבת פרסומות המבוצעות באמצעותה במקום גבוה בתוצאות החיפוש האינטרנטי, ודחיקת פרסומות מתחרות לשורות נמוכות. בהמשך, גוגל דרשה מהמפרסמים לקבל את הסכמתה, מראש ובכתב, לדרך שבה הם יציגו מודעת אצל מתחריה, וזאת במטרה לשלוט ברמת האטרקטיביות של הפרסום המתחרה. נקבע כי הפרקטיקות שבהן נקטה עולות כדי ניצול לרעה של כוח שוק דומיננטי במטרה לבצר את מעמדה של גוגל כמתווכת פרסומות.

אכן, הוכחות מן השטח מלמדות כי מונופולים מנצלים את כוחם לרע. הדבר נכון בארצות-הברית, באירופה, בכל העולם. ומה ניתן לעשות בישראל? ישראל היא מדינה קטנה, אך אין פירוש הדבר שעליה לשבת בחיבוק ידיים. יוזמה יפה שננקטה לאחרונה על ידי רשות התחרות שלנו בוחנת לאמץ חקיקה במתכונת האירופאית שנסקרה לעיל. אסדרה חקיקתית כזו היא מהלך ראוי. יש ערך באסדרה ייעודית המותאמת לזירה הטכנולוגית ואשר תאפשר הגנה טובה יותר על ציבור המשתמשים. ואולם כבר עתה יש בידי רשות התחרות כלים רגולטורים חשובים מכח החוק הקיים: יש לה סמכויות חקירה שראוי להפעיל כדי לחשוף פרקטיקות אנטי תחרותיות, וסמכויות להטיל עיצומים כספיים משמעותיים. האכיפה צריכה להתמקד בפרקטיקות מונופוליסטיות לדחיקת מתחרים, העלולות לחזק חסמי כניסה. המתחרים הם החיילים של התחרות ויש להגן עליהם. לכן, בין אם מדובר בשוק מסורתי או טכנולוגי, ניסיונות אסטרטגיים של מונופולים לדחוק מתחרים – הם פסולים. למשל, הפרקטיקה של "חינם ברשת" צריכה להזמין חקירה ועיון. ראוי להבחין בין שימוש בחינמיות ככלי שיווקי מזדמן, לבין שירות הניתן באופן שיטתי "בחינם". יש לזכור: מוצרים חינמיים אינם באמת בחינם. המשתמשים משלמים במידע האישי שלהם, בדרך כלל ללא מודעות ותמיד מבלי לקבל תשלום. הציבור נוהה אחר חינמיות, אך אינו ער להגבהת חסמי הכניסה אל השוק. גם מדיניות המיזוגים צריכה להיות מוקפדת יותר. מן המפורסמות היא שיזמים צעירים ונמרצים שואפים למכור בממון רב את הפעילות החדשנית שפיתחו (תופעת ה-exit). חברות ענק ממהרות לרכוש סטארט-אפים, כדי שלא יאיימו על ההגמוניה שלהן. שילוב אינטרסים זה אינו בהכרח לטובת הציבור. הציבור צפוי ליהנות דווקא מקיומם של שחקנים רבים, גם קטנים. הציבור אינו נהנה מחברות ענק שהופכות לקונגלומרטים. לכן, כאשר מדובר במיזוג עם ענקית טכנולוגיה, נקודת המוצא צריכה להיות כנגד המיזוג.

יש להתייחס אל מעצמות הטכנולוגיה כאל גופים מעין ציבוריים, נוכח היקף הפעילות שלהן, השלכותיה על הפרט ועל המרחב הציבורי, ועצימותה הגבוהה. החלת דיני המנהל הציבורי על גופים כאלה תאפשר מנעד רחב יותר של פיקוח מכוח כללי המנהל הציבורי; למשל: ניתן יהיה לשפוט החלטה עיסקית פוגענית באמצעות מבחנים של סבירות ומידתיות. זאת ועוד: ראוי לשים לב לכלי חשוב שיש בידנו והוא ראוי לחיזוק: התובענות הייצוגיות, שהפכו זה מכבר למכשיר משמעותי לקידום המשפט בתחומי הגנת הצרכן והתחרות. ידוע כי תובענות ייצוגיות נתקלות במכשולים דיוניים לא מבוטלים בשער הכניסה לבתי המשפט, למשל בגלל שאלות של סמכות ומעמד התובע. בכל הקשור למעצמות הטכנולוגיה, ראוי להרחיב את שער הכניסה לבתי המשפט. נכון להכיר בחוק בסמכותם של בתי משפט בישראל לדון בתביעות צרכנים ועסקים כנגד פלטפורמות אינטרנטיות, כאן ולפי החוק בישראל. יש לזכור כי פעילותן של חברות הטכנולוגיה הגלובליות היא חלק מהמהלך המסחרי שהן מובילות, והיא מורגשת היטב בישראל; די אם נתבונן בפעילות יומית שגרתית של אזרח ישראלי מהשורה, הכוללת חיפוש אינטרנטי (גוגל), שימוש באפליקציות (אפל), מסחר מקוון (אמזון), וגלישה ברשתות חברתיות (פייסבוק). יש להכיר בכך שהתובע הייצוגי הוא סוכן חברתי, ובאמצעותו ניתן לחזק את האכיפה בישראל.

הצו הנשיאותי של ג'ו ביידן צריך להוות השראה לחיזוק מהלכים רגולטוריים ואכיפה כנגד מונופולים, גם בישראל.

בין הגורמים הקלאסיים המשפיעים על שעור האינפלציה ניתן למנות שער חוב, מחירי ייבוא ותוצר.המחקר בודק את השפעת התחרות הענפית על האינפלציה ומנתח גורמים המשפיעים על רף המחירים. הבחינה נעשתה על ידי בדיקה אמפירית של שיעור האינפלציה בין השנים 2018-2002 ומתוך ניסיון לזהות השפעת שינוים בתחרות. הענפים שנחקרו הם ענף ההלבשה, המזון, התקשורת, צורכי רחצה וקוסמטיקה, הבראה, נופש וטיולים.

במסגרת בחינת השפעת מבנה התחרות על המחירים והשינוי שחל בהם על ציר הזמן, נראה כי התגברות התחרות בשנים האחרונות מושפעת מעלייה במודעות הצרכנית (בין היתר בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011), התפתחות הגלובליזציה והחשיפה ליבוא ולרכישה בחו״ל באמצעות מסחר במרשתת אלה מציבים מחסום בפני הפירמות הגדולות להעלאת מחירים. למשל, בין השנים 2017-2014 סטה שיעור האינפלציה מגבולות היעד של טווח האינפלציה השנתי כלפי מטה ואף הגיע לטריטוריה שלילית. המחקר מראה כי בשנים אלה ניכרה שחיקה ברווחיות החברות בענפים שנבדקו.

השינויים ברמת התחרות נמדדו באמצעות שני מדדים עיקריים: שיעור הרווח ויחס הוצאות, כאשר חישוב המשתנים נעשה על בסיס נתונים ודו״חות כספיים שחברות ציבוריות מפרסמות בבורסה לניירות ערך. ״שיעור הרווח״ הוא מדד קונבנציונאלי לתחרות ומוגדר כיחס בין הכנסות לעלויות המכר והתפעול של חברות הענף. עלייה במדד מסמנת עליה בכח השוק וירידה ברמת התחרות.

המדד השני, ״יחס ההוצאות״ מהווה את אחד ממדדי התחרות. הוא מוגדר כיחס בין הוצאות מכירה ושיווק לבין הכנסות של החברות בענף. מדד זה דומה במבנהו למשתנה המכונה "עוצמת הפרסום" המוגדר כיחס שבין הוצאות פרסום למכירות, וזאת כאינדיקציה לבידול מוצרים יחס ההוצאות הנו מדד הכולל את כל הוצאות המכירה והשיווק שהחברה הוציאה עד הגעת המוצר ללקוח.

בענפי התקשורת וההלבשה בלטה התופעה של עלייה בהוצאות מכירה ושיווק ביחס להכנסות.

בענף ההלבשה, תופעה זו  נבעה מכניסתם של שחקנים נוספים וחיצוניים כתוצאה מהמסחר באינטרנט, אשר מציע מוצרים במחיר נמוך מהמחיר המוצע על ידי הקמעונאיות המקומיות. נוכח הרחבת ההיצע הנובעת מכניסת השוק האינטרנטי, חברות מקומיות מעוניינות לשמור על נתח השוק שלהן ונאלצות להגדיל הוצאות שיווק על מנת לקדם את מוצריהן, בדרך של  פרסום, הגדלת כמות סניפים, פתיחת ערוצים אלטרנטיביים לשיווק כמו אינטרנט ושיגור המוצר ללקוח באמצעות משלוחים ללא תוספת מחיר. פעולות אלה נועדו לקדם יצירת נאמנות בין החברה המקומית ללקוח, כך שהצרכן יעדיף לקנות מהקמעונאי הקרוב ולא מהשחקן הזר והרחוק. מהמחקר עולה כי הקשר השלילי בין העלייה בתחרות לבין שיעור האינפלציה בולט במיוחד בענף זה.

 לעומת ענף ההלבשה, בענף התקשורת העלייה בתחרות מיוחסת לרגולציה שמטרתה להגביר את התחרות בענף. צוין כי החל משנת 2012 שחקנים חדשים החלו להציע מוצרים במחיר מוזל, ביניהם שיחות ללא הגבלה. כתוצאה מכך, השחקנים הוותיקים ספגו שחיקה ברווחיות והתחרות בענף עלתה.

בענף התרבות, בילויים ופנאי, התחרות השפיעה על המחירים  לאור הדינמיות שנוצרה בשל פיתוח אמצעי רכישת חבילות נופש באמצעות אתרים ויישומונים בסלולר. כן נמצא כי ישנה השפעה של המצב הביטחוני על ירידת המחירים המקומית. בנוסף, ניכרת העדפה לחבילות נופש בחו״ל נוכח ירידה במחירי הטיסות ושירותי מלונאות אטרקטיביים.

הבשורות הן טובות. המסקנה המרכזית של המחקר היא שככל שרמת התחרות גבוהה יותר, כך שיעור האינפלציה בענף מתמתן, ומכאן שלרמת התחרות יש השפעה על המחירים ועל התפתחותם. מסקנה אמפירית חשובה זו מאששת את התכלית של דיני התחרות הכלכלית, הרואים בתחרות אמצעי יעיל להשגת יעד של יעילות ובתוך כך שמירה על מחירי שוק תחרותיים.

לדו"ח המלא ראו:  ״השפעת התחרות במשק הישראלי על המחירים: ניתוח מצעות עקומת פיליפס עפית״, שולמית ניר 06/01/2021

הלוואת משכנתא לרכישת בית מגורים נחשבת לאחת העסקאות הכלכליות הגדולות של משק בית בישראל. אשראי המשכנתאות מהווה נתח של כ-71% מסך האשראי הבנקאי למשק בית, ובשנת 2019 עמד על כ-346 מיליארד ש"ח. הסכום החציוני של הלוואות משכנתא לרכישת דירה בישראל הוא כ-650 אלף ש"ח, ותשלומי ההחזר מהווים בממוצע כ-23% מההכנסה הפנויה של משק בית.

הלוואת משכנתא לרכישת דירה איננה מוצר אחיד. ההלוואה מתאפיינת במספר משתנים: אופי הריבית – פריים, קבועה או משתנה; הצמדה למדד – כן או לא; משטר התשלומים (לוח סילוקין) – שפיצר, קרן שווה, בלון או גרייס. כמו כן, ניתן לחלק הלוואת משכנתא למספר מסלולי משנה, כל אחד מהם מהווה למעשה הלוואה נפרדת, בעלת המאפיינים הנזכרים לעיל. כך יוצא, שלמעשה קיימות אין-ספור אפשרויות להֵרכבה ולמאפייניה של הלוואת משכנתא. בשל סכום ההלוואה הגבוה ומשך הזמן שלה, לכל פרט עשויה להיות משמעות כספית ניכרת, המגיעה לעשרות אלפי שקלים ואף יותר. בנוסף, המשכנתא מהווה מוצר בנקאי-פיננסי עצמאי, הנפרד מסל השירותים הבנקאיים הנצרכים ע"י משק הבית. משכך, הלוואה זו עשויה להילקח בבנק שונה מהבנק בו מתנהלת שאר פעילותו הבנקאית של משק הבית. ואולם אפשרות זו נתקלת בשמרנות הישראלית בצריכת שירותי בנקאות, המתבטאת במיעוט מעבר של לקוחות בין בנקים, ובצריכת סל השירותים הבנקאי-פיננסי, רובו ככולו, ב"בנק הבית".

מאפייני שוק המשכנתאות מקימים פוטנציאל לתחרות בין הבנקים על לוֹוי המשכנתאות: ראשית, קיים ביקוש ער למשכנתאות, על אף משבר הדיור השורר בשנים האחרונות; שנית, מאפייניו המגוונים של מוצר המשכנתא, ושלל האפשרויות להֵרכבו; ושלישית, תפיסתו כמוצר עצמאי, הניתן לצריכה מכל בנק. עם זאת, ממצאי דו"ח רשות התחרות בדבר הפיזור הגבוה של מחירי המשכנתאות, מצביעים על רמת התחרותיות הנמוכה השוררת בשוק. אמנם פיזור המחירים הגבוה בשוק מעיד על עצם יכולתם של לקוחות-הלווים להשוות ומחירים ולהתמקח, ועל אפקטיביות הליך התיחור, אולם רק מיעוט מבין נוטלי המשכנתאות מבצעים הליך זה בפועל.

לכאורה, פיזור המחירים הגבוה המשתקף בדוח אמור לעודד לווים להשוות מחירים בין הגופים המציעים הלוואות משכנתא ולערוך התמקחות על תנאיה. למרות זאת, רק 44% מקרב הרוכשים-הלווים פונים לקבלת ההצעת מחיר נוספת על זו שקיבלו בבנק בו נטלו לבסוף את ההלוואה. משמע, בפועל לרוב לא מתבצע הליך של השוואת מחירים והתמקחות, ולא מתפתחת תחרות יעילה בשוק. הדו"ח מסביר זאת ברמה נמוכה של שקיפות במחירי המשכנתאות, לנוכח מורכבות מוצר המשכנתא. כמו כן, מוצע קשר לבעיית האינפורמציה שיש למלווים ביחס לרמת הסיכון הכרוך בהעמדת ההלוואה ללווים שאין להם איתם היכרות מוקדמת.  רמת השקיפות הנמוכה מתבטאת בכך שהצעות המחיר של הבנקים אינן "נצמדות" למאפייני המשכנתא המדויקים – תמהיל מסלולי ההלוואות ומאפייניהן – המבוקשים ע"י הלווים. כך נוצר מצב שגם לווים המבקשים הצעות מחיר ממספר מלווים מתקשים להשוות בין ההצעות באופן אפקטיבי.

המלצתה המרכזית של רשות התחרות היא לשפר את הליכי מתן הצעת המחיר מטעם המלווים, ובפרט להטיל על הבנקים להתייחס לתמהיל המשכנתא כפי שהתבקש ע"י הלווים. זאת, בהתאם להוראות בנק ישראל ליישום תקן בנקאות פתוחה, המעניק לבנקים נגישות למידע הפיננסי של הלווים, בהסכמתם, ובכך מאפשר להם ניהול סיכונים מושכל יותר ומתן הצעה להלוואה המותאמת לפרופיל הספציפי של הלווים. בנוסף, ממליצה הרשות לבחון דרכים לפישוט מוצר המשכנתא באופן שיקל על הלווים להשוות בין מוצרי הבנקים השונים. ולבסוף, הרשות מעודדת שימוש בממשקים מקוונים אחידים לתקשורת עם מבקשי הצעות המשכנתא, שכן הנגשת המידע באופן זה תקל על הלווים להשוות בין ההצעות שיקבלו.

עיסוקה של רשות התחרות בשוק המשכנתאות נראה לנו חשוב, בייחוד לאור מרכזיותה של הלוואת המשכנתא לדיור. לטעמנו רצוי להתייחס להיבטים  נוספים בניתוח שוק זה, ולבחון את השפעתם על ענף המשכנתאות והתחרות בו. ראשית, קיימת מגמה מתמשכת של עליית מחירי הדיור (ראו: נתוני הלמ"ס אודות מדד מחירי הדירות בשנים 2020-2012). היות שוק הנדל"ן למגורים "שוק של מוכרים" דוחף לקיצור משך המו"מ בין מוכרי הדירות והרוכשים, שכן הרוכשים להוטים לסיים את עסקת הרכישה לפני שמחיר הנכס יעלה, או בטרם יגיע רוכש אחר שיועדף ע"י המוכר. זמן מו"מ קצר עלול לגרום לירידה במוטיבציה של הרוכשים להליך תיחור ארוך מול מספר בנקים להשגת תנאי משכנתא משופרים. בנוסף, חלה עליה מתמדת בביקוש למשכנתאות (ראו למשל: פרק "האשראי לדיור" בסקירה החצי שנתית לשנת 2020 אודות מערכת הבנקאות בישראל, מטעם בנק ישראל), והדבר עלול לפגע בתחרות, בהעניקו לבנקים כוח נוסף על פני הלווים. היבט זה עשוי לקבל מענה באמצעות חיוב הבנקים להפעיל ממשק טכנולוגי יעיל לריכוז המידע הרלבנטי לנטילת משכנתא והנגשתו ללווים. שנית, בשנים האחרונות צמחה "תעשייה" של חברות ייעוץ לנטילת משכנתאות (ראו למשל: ס' 2-1 בנוהל המפקח על הבנקים: ניהול בנקאי תקין, העוסק בקשר של הבנקים עם יועצי משכנתאות). עצם צמיחתו של שחקן מתווך מלמדת על כשלי שוק בדמות העדר שקיפות ונגישות למידע. שלישית, בשנים האחרונות ננקטו צעדי רגולציה לצמצום פערי המידע של הבנקים ביחס ליכולתם של מבקשי המשכנתאות לפרוע את ההלוואה. הוקם מאגר נתוני אשראי מתוקף חוק נתוני אשראי, התשע"ו-2016, המאפשר לבנקים לקבל, בהסכמת הלקוח, מידע על האשראי וההלוואות שנטל ועל מידת עמידתו בהתחייבויותיו, ובכך להעריך את יכולתו לעמוד בתנאי ההלוואה. כמו כן, הוגש תזכיר  חוק מתן שירותי מידע פיננסי, התש"ף-2020, שבין מטרותיו הסדרת העברת מידע פיננסי של לקוחות לספקי שירותים פיננסיים לשם מתן הצעות מחיר מתחרות ביחס לשירותים פיננסיים מבוקשים. הדו"ח לבסוף, הרשות מציינת כי יש לבחון דרכים לפישוט מוצר המשכנתא, וראוי לפתח הצעות קונקרטיות בנושא.

קישור לטיוטת דו"ח רשות התחרות הכלכלית מינואר 2021: https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/mortgagemarket-draft

העובדות הרלוונטיות הן בתמצית כדלקמן: במהלך אוגוסט 2015 פרסם תאגיד המים "מי חדרה" מכרז לביצוע עבודות לבניית מערכות מים וביוב. המכרז היה בנוי באופן של תחרות בין מציעים על גובה הנחה מהמחירון שפורסם במסמכי המכרז. אומדן התאגיד, שלא היה גלוי למגישי ההצעות במכרז, עמד על הנחה של 3% מהמחירון. את מסמכי המכרז רכשו שש חברות, וביניהן מגנזי תשתיות, חב' משה בוצ'ן (ביוב – עבודות ואחזקה) בע"מ וחב' חכמון גבאי בע"מ.

טרם הגשת ההצעות למכרז, הגיע הנאשם לחדרה במטרה להיפגש עם קבלן משנה שצפוי היה לעבוד בפרויקט עם חב' מגנזי תשתיות בע"מ. במקום נכחו נציגי חלק מהחברות אשר בהמשך הגישו הצעות למכרז, ביניהם נציג חב' בוצ'ן. בכתב האישום המתוקן נטען שבמסגרת המפגש, בעצם נוכחותו ובאמצעות המידע שהעביר, הנאשם סייע לתיאום ההצעות במכרז.

הנאשם הודה שנכח בפגישה עם נציגי החברות המתחרות, בטרם הגשת ההצעות למכרז. באותה פגישה, החברות חילקו ביניהן את הזכייה במכרז כך שחב' מגנזי תשתיות תזכה בו. החברות סיכמו ביניהן שחב' מגנזי תשתיות וחב' בוצ'ן תצענה מחיר שיעמוד על תוספת של 6% תוספת מעל המחירון, בעוד שחב' חכמון גבאי וחברות נוספות תצענה מחירים שעמדו על תוספות שבין 8.9% לבין 9.6% מעל המחירון. לפי ההלכה הפסוקה, תיאום מחירים בין מתחרים במכרז עולה כדי הסדר כובל כהגדרתו בסעיף 2(א) ובסעיף 2(ב)(1) לחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (ראו למשל פרשת תיק הרמזורים בחיפה, שם הורשעו שניים מהנאשמים בעבירת הסדר כובל לאחר שתיאמו מחירים, והנאשם השלישי הורשע בעבירה של סיוע להסדר כובל: ע"פ 7829/03 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ, 14.07.2005). במקרה כאן, הנאשם סייע לביצוע עבירה של הסדר כובל, ובכך עבר עבירה נגזרת לעבירה העיקרית.

בגזר הדין, בית המשפט התחשב בכך שהנאשם הודה באשמה, במעמדו כמסייע, ולכך שלא הפיק טובת הנאה לעצמו מההסדר.  בכל הקשור לתיאום בין המציעות במכרז, תלוי ועומד כתב אישום נפרד. במסגרת פרשה זו, הוגשו שלושה כתבי אישום בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון, צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים.

לגזר הדין ראו: ת"פ (מרכז לוד) 18619-10-19 מ"י נ' ירון רן, מיום 20.10.2020.

שוק ביטוחי הבריאות מתקיים בשלושה רבדים: הרובד הראשון, ביטוח בריאות ממלכתי שניתן לכל תושב באמצעות החברות בקופת חולים מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; הרובד השני, שירותי בריאות נוספים (שב"ן) הנמכרים על ידי קופות החולים; והרובד השלישי, ביטוחים הנמכרים על ידי חברות הביטוח הפרטיות העצמאיות.

בשוק ביטוחי הבריאות הפרטיים פועלות 11 חברות ביטוח פרטיות עצמאיות, ביניהן: AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ, איילון חברה לביטוח בע"מ, כלל ביטוח בע"מ, מגדל חברה לביטוח בע"מ. מוצרי הביטוח המצעים על ידי חברות הביטוח מחולקים לפי שלושה קריטריונים בולטים:

1. ביטוח פרט לעומת ביטוח קבוצתי: ביטוח אותו ניתן לרכוש באופן פרטני או דרך מעסיק. תחום הביטוחים הקבוצתיים בולט בהיותו ריכוזי ופועלות בו שלוש חברות הביטוח הגדולות ביותר (הראל השקעות בביטוח ושירותים פיננסיים בע"מ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ וכלל ביטוח בע"מ). שלוש חברות אלה מחזיקות יחד בנתח שוק מצרפי שעומד על 90% מהפרמיות. שני סוגי הביטוחים נבדלים במספר היבטים:
   • מילוי הצהרת בריאות – "חיתום": כשלקוח רוכש ביטוח פרט הוא ממלא שאלון אישי המעיד על מצבו הרפואי. באמצעות הצהרה זו, חברת הביטוח מקטינה את הסיכון שהיא לוקחת, ואף באפשרותה לבחור אם לבטח את הלקוח ובאיזה מחיר. בביטוחים קבוצתיים, ישנו חלון זמן שמאפשר למבוטח להצטרף לפוליסה מבלי למלא את הצהרה זו. לעומת זאת, לצורך רכישת ביטוח פרט החיתום הוא חובה. מסיבה זו תהליך החיתום מהווה חסם מעבר בין פוליסות ביטוח שמציעות חברות שונות.
   • אופק המכירה: בביטוח פרט אפיק המכירה העיקרי הוא סוכן הביטוח, בעוד שבביטוחים קבוצתיים לרוב שוכרים יועץ שיערוך מכרז בין חברות הביטוח השונות והצעותיהן. בביטוח קבוצתי התמחור נמוך יותר משום שעסקת המכירה מבוצעת מול קבוצה גדולה יותר של לקוחות.
   • משך הזמן: ביטוחים קבוצתיים לרוב תחומים בזמן. בביטוח פרט, חברת הביטוח מתחייבת לחייב את הלקוח לכל חייו. ביטוח הפרט יקר יותר משום שהוא מגלם בתוכו את הסיכון המיוחד שחברת הביטוח לוקחת על עצמה.
2. מוצרי פיצוי לעומת מוצרי שיפוי: מוצרי פיצוי הם מוצרים שמעניקים פיצוי כספי (מחלות קשות ותאונות אישיות). מוצרי שיפוי נותנים ללקוח מימון עבור הליכים רפואיים (ניתוחים, השתלות, ייעוץ ותרופות). בגין מוצרי פיצוי ניתן לתבוע מספר חברות ביטוח.
3. הבחנה בין כיסויים המבטחים כנגד "קטסטרופות" מול כיסויים שאינם כאלו: זוהי אבחנה שאיננה רשמית. מצב קטסטרופלי הוא כזה שבמידה והתרחש הוא צפוי לגורם להוצאה כספית מאוד גדולה. כיסוי השתלות נחשב למצב "קטסטרופה" בשל עלותו הגבוהה.

מנתוני המחקר עולה, כי במהלך התקופה שנבדקה נצפה גידול של 30% במספר המבוטחים בשוק ביטוחי הבריאות. תחום הביטוחים הקבוצתיים נמצא הרבה יותר ריכוזי משוק ביטוחי הפרט. בתחום הביטוחים הקבוצתיים נרשמה עקביות במספר הגבוה של הביטוחים הנרכשים אצל שלוש חברות הביטוח הגדולות בשוק. לעומת זאת, בתחום ביטוחי הפרט ניכרה ירידה עקבית בביטוח שנרכש משלוש החברות הגדולות. קרי, במסגרת ביטוחי הפרט התבטאה עליה בתחרות על מבוטחים חדשים.

בעיה שעולה מהמחקר היא ביטוח יתר וכפילות. בעיה זו נובעת בעיקר משום היעדר מידע אצל רוכשי הביטוחים לגבי טיב הביטוח שרכשו, או בשל רכישה מודעת המבוססת על הרצון להחזיק במספר ביטוחים השונים אחד מהשני במידת מה. ביטוח יתר הוא שם כולל למצב בו המבוטח מחזיק במספר ביטוחים שונים לאותו אירוע ביטוחי, אך בפועל בעת התרחשות האירוע הביטוחי המבוטח יוכל לתבוע רק חברת ביטוח אחת. התמונה המתקבלת היא שזו תופעה שכיחה מאוד. הערכת הרשות היא שתופעה זו נובעת מחוסר הבנה ו/או מודעות לגבי המוצר הביטוחי. מידת הבידול הנמוכה שבין הביטוחים בהם מחזיק המבוטח מבטאת חוסר יעילות שעלול לגרום להוצאות מיותרת של המבוטחים.

בעיה נוספת עליה מצביעה הרשות קשורה לאופן העסקתם של סוכני הביטוח על ידי חברות הביטוח. סוכני הביטוח מהווים ערוץ מכירה עיקרי של ביטוחי הפרט. סוכן הביטוח עשוי לצמצם את פערי המידע שבין המבוטח לבין החברה, בדרך של בירור מצבו של המבוטח וצרכיו. תפקידם של סוכני הביטוח כמתווכי מידע עשוי לעורר תחרות בשוק הביטוח, על ידי ציוד הלקוח במידע הנדרש לו בדבר סוגי הביטוח המוצעים למכירה ומחיריהם ואולם, סוכני ביטוח אשר אינם מצויים ביחסי עובד-מעביד עם חברות הביטוח יכולים להתקשר עם מספר חברות ביטוח; חברות הביטוח מתגמלות את סוכן הביטוח לפי כמות המכירות ללקוחות ובדרך זו ממריצות את הסוכן להעדיף את חברת הביטוח לפי התגמול המוצע לו, ולא לפי צרכי המבוטח. מנתוני המחקר עולה שבמרבית המקרים, הסוכן מוכר פוליסות של חברה אחת בלבד. דפוס זה מעיד על נטייה חזקה לרכז את המכירות אצל חברה אחת, שלא בהכרח מיטיבה עם כל המבוטחים.

לדו"ח המחקר לחצו כאן.

• תודות לד"ר אסף טבקה על הארותיו המועילות.
  [1] דברי הסבר להצעת חוק הסדרי עבודה גמישה, התשע"ב–2012, פ/4101/18; ראו גם פרוטוקול ישיבה מס' 114 של הכנסת ה-17 (4.3.2008) www.knesset.gov.il/protocols/data/html/maamad/2008-03-04.html. כמתואר, נשים מוצאות עצמן נפלטות ממעגל העבודה, במיוחד לאחר הגדלת המשפחה.
  [2] OECD Better Life Index, Work-Life Balance (2019), available at http://www.oecdbetterlifeindex.org/topics/work-life-balance/.
  [3] יערה מן "האיזון הנכון: איך מקומות עבודה יכולים לקדם איזון בית-עבודה ולמה כדאי להם לעשות את זה" שדולת הנשים (2019) iwn.org.il/wp-content/uploads/2019/12/Home-work_mail-1.pdf.
  [4] עירית אבישר "עובדים נהנים, נהנים פחות: למה בישראל אין איזון בין חיי עבודה ובית" Ynet (10.10.2019) www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5604201,00.html.
  [5] הגר צמרת-קרצ'ר, חנה הרצוג, נעמי חזן, יוליה בסין, רונה ברייר-גארב והדס בן אליהו "מדד המגדר: אי-שוויון מגדרי בישראל" מכון ולר ליר (2019) www.vanleer.org.il/sites/files/product-pdf/%D7%9E%D7%93%D7%93%20%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%A8%202019%20-%20%D7%98%D7%A7%D7%A1%D7%98%20%D7%9E%D7%9C%D7%90.pdf.
  [6] OECD Better Life Index, לעיל ה"ש 2.
  [7] מיכל עופר-צפוני "ביטול החרגתם של עובדי הנהלה ונושאי משרות אמון מגדר חוק שעות עבודה ומנוחה – האמנם תיקון נדרש ואפקטיבי?" מאזני משפט ט 317 (2013). www.netanya.ac.il/Schools/LawSchool/Journal/Documents/michal.pdf; ראו גם עדנה רבנו "תיקון חוק שעות עבודה ומנוחה לגבי מנהלים ונושאי משרות אמון (תיקון מס' 14): האם הגבלת שעות העבודה תפחית שחיקה בעבודה?" מאזני משפט ט 341 (2013).
  [8] בהתאם לאתר ה-OECD.Stat זמין ב: http://stats.oecd.org/index.aspx?DataSetCode=HEALTH_STAT תחת הקטגוריה Labour Force Statistics Labour Force Statistics – Hours worked – Average usual weekly. נכון לשנת 2019 ממוצע שעות העבודה השבועיות בישראל הוא 40.6, בתחתית הרשימה – צ'ילה, קוריאה ומקדוניה כ-41 שעות שבועיות, יוון וקוסטה ריקה כ-42 שעות שבועיות, מקסיקו ודרום אפריקה כ-43 שעות שבועיות, קולומביה 44.5 שעות שבועיות וטורקיה 45.5 שעות שבועיות.
  [9] שם. נכון לשנת 2013 ממוצע שעות העבודה השבועיות בישראל הוא 40.7, חולקות את אותן מספר שעות שבועיות עם ישראל – סלובקיה, בולגריה ופולין. בתחתית הרשימה – יוון ומקדוניה כ-42 שעות שבועיות, צ'ילה 42.5 שעות שבועיות, קוסטה ריקה ומקסיקו כ-43 שעות שבועיות, קוריאה ודרום אפריקה כ-44 שעות שבועיות, קולומביה 45.5 שעות שבועיות וטורקיה עם כמעט 48 שעות שבועיות.
  [10] OECD.Stat, לעיל ה"ש 8.
  [11] בהתאם לאתר ה-OECD.Stat, זמין ב: http://stats.oecd.org/index.aspx?DataSetCode=HEALTH_STAT תחת הקטגוריה Labour Force Statistics – Full-tine Part-time employment – Incidence of FTPT employment – common definition.
  [12] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקט נתונים לרגל יום האישה הבין-לאומי 2020 (2020) www.cbs.gov.il/he/mediarelease/Pages/2020/%D7%9C%D7%A7%D7%98-%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A8%D7%92%D7%9C-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99-2020.aspx.
  [13] נטע משה הסדרים לאיזון עבודה – חיים אישיים במדינות שונות (הכנסת, מרכז מחקר ומידע, 2015) fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/731307dc-1277-e511-80d1-00155d0ad6b2/2_731307dc-1277-e511-80d1-00155d0ad6b2_11_10421.pdf.
  [14] שם; ראו גם אורלי אלמגור-לוטן הסדרים להגמשת שוק העבודה עבור הורים – סקירה משווה (הכנסת, מרכז מחקר ומידע, 2008) fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/714d6b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977/2_714d6b58-e9f7-e411-80c8-00155d010977_11_12450.pdf.
  [15] Eurofound, Work-life Balance Directive (2019), available at: https://www.eurofound.europa.eu/observatories/eurwork/industrial-relations-dictionary/work-life-balance-directive. זאת בהמשך לדירקטיבה 2006/54/ec שהתקבלה באיחוד האירופי בשנת 2006 ועניינה יישום שוויון הזדמנויות בין נשים לגברים בתעסוקה, זמין ב: https://eige.europa.eu/sites/default/files/ep_council_eu_directive_2006-54-ec.pdf.
  [16] Eurofound, Flexibility of Working Time in Europe, available at: https://www.eurofound.europa.eu/publications/report/1998/flexibility-of-working-time-in-europe; ראו גם מיכל פרנקל מדיניות שילוב עבודה-משפחה: ממצאים מארגונים בינלאומיים, מדינות ומעסיקים 31 (2011) www.economy.gov.il/Research/Documents/X11501.pdf.
  [17] OECD.Stat, לעיל ה"ש 8.
  [18] אלמגור-לוטן, לעיל ה"ש 14, בעמ' 5–7.
  [19] משה, לעיל ה"ש 13.
  [20] OECD.Stat, לעיל ה"ש 8.
  [21] שם.
  [22] אלמגור-לוטן, לעיל ה"ש 14, בעמ' 34.
  [23] משה, לעיל ה"ש 13.
  [24] OECD.Stat, לעיל ה"ש 8.
  [25] משה, לעיל ה"ש 13.
  [26] אלמגור-לוטן, לעיל ה"ש 14, בעמ' 8–9; ראו פרנקל, לעיל ה"ש 16, בעמ' 26–28.
  [27] OECD.Stat, לעיל ה"ש 8.
  [28] פרנקל, לעיל ה"ש 16, בעמ' 25–26.
  [29] משה, לעיל ה"ש 13.
  [30] שירות כלכליסט "עבדים של הזמן: כמה שעות אתם עובדים בהשוואה לשאר העולם" כלכליסט (1.10.2019), www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3768570,00.html.
  [31] OECD.Stat, לעיל ה"ש 8.
  [32] חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951.
  [33] דבי ספיר אליעזר, נטע ברנר-נאור וחן כהן "חוק שעות עבודה ומנוחה: סקירת הדין הישראלי (למעט המנוחה השבועית)" www.economy.gov.il/About/Units/LegalBureau/Documents/SkiraIsraelit.pdf.
  [34] צו הרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק, 2018 www.nevo.co.il/law_word/Law100/%D7%A6%D7%95%20%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%94%20%D7%91%D7%93%D7%91%D7%A8%20%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8%20%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%20%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94%20%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A7.doc.
  [35] פרנקל, לעיל ה"ש 16, בעמ' 39–40.
  [36] הצעת חוק הסדרי עבודה גמישים, התש"ז–2017 www.nevo.co.il/law_html/law04/4473_20_lst_389504.htm. כאמור בדברי ההסבר להצעת חוק הסדרי עבודה גמישה, הצעת החוק מבוססת על מודלים בחקיקה במספר מדינות בעולם.
  [37] יוסי רחמים זכויות העובדים בעת חילופי מעבידים 101–115 (2014).
  [38] בג"ץ 454/94 שדולת הנשים נ' ממשלת ישראל, פ"ד מח(5) 501, 526 (1994).
  [39] שי אוקסנברג "נשים בצל הקורונה: השפעתם של משברים על שוויון מגדרי" שדולת הנשים 1 (2020) iwn.org.il/wp-content/uploads/2020/04/IWN-Woman-and-Corona.pdf/
  [40] אהרן ברק"זכויות חוקתיות והמשפט הפרטי: התחולה במשפט העבודה" ספר אליקה ברק-אוסוסקין 363 (2012). בישראל לא כונן חוק-יסוד: זכויות חברתיות שעשוי להגדיר באופן מפורש ולתת מעמד חוקתי על חוקי להכרה בזכות איזון משפחה-עבודה.
  [41] אריאן רנן-ברזילי "הורים א/עובדים: רב ממדיות והפמיניזם החברתי של מעמד הפועלות – תשתית תיאורטית לשילוב משפחה ועבודה בישראל" עיוני משפט לה 352 (2012).
  [42] בג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 1–4, 6–9, 12–29 (פורסם בנבו, 29.11.2009).
  [43] ספיר אליעזר, ברנר-נאור וכהן, לעיל ה"ש 33.
  [44] עופר-צפוני, לעיל ה"ש 7.
  [45] הילה ויסברג "הנתונים המטרידים של OECD: אתם לא מבלים ולא ישנים – רק עובדים" דהמרקר (4.1.2012) www.themarker.com/career/1.1608681.
  [46] מן, לעיל ה"ש 3.
  [47] אוקסנברג, לעיל ה"ש 39.
  [48] שם, בעמ' 3.
  [49] United Nation, Policy Brief: The Impact of COVID-19 on Woman (2020), available at: https://www.unwomen.org/-/media/headquarters/attachments/sections/library/publications/2020/policy-brief-the-impact-of-covid-19-on-women-en.pdf?la=en&vs=1406.
  [50] טלי חירותי-סובר "בזמן משבר – נשים נפגעות יותר" דהמרקר (5.5.2020), www.themarker.com/coronavirus/1.8822400; ראו גם מיכל מטס ליטמנוביץ' ורונית קרק "'התו השווה לשוויון מגדרי': קידום העסקה שוויונית בעקבות משבר הקורונה" עבודה שווה (2020) 1a2174a8-c317-49ba-bddd-9592acfd6340.filesusr.com/ugd/a5d3ef_3c14eb4a46f24eeba89bd53771c9698d.pdf.
  [51] World Economic Forum, The Coronavirus Fallout may be Worse for Women than Men. Here's Why (2020), available at: https://www.weforum.org/agenda/2020/03/the-coronavirus-fallout-may-be-worse-for-women-than-men-heres-why/.
  [52] אמיר פרגר "נתונים על דורשי עבודה בעת משבר נגיף הקורונה: מבט מגדרי (הכנסת, מרכז מחקר ומידע, 2020) fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/8dbe9a67-3794-ea11-8104-00155d0aee38/2_8dbe9a67-3794-ea11-8104-00155d0aee38_11_13868.pdf.
  [53] לי ירון "535 אלף נשים איבדו את עבודתן בתקופת הקורונה – 116 אלף יותר מגברים" הארץ (1.5.2020), www.haaretz.co.il/health/corona/.premium-1.8811761.
  [54] International Labor Organization, The COVID-19 Response: Getting Gender Equality Right for a Better Future for Women at Work (2020), available at: https://www.ilo.org/wcmsp5/groups/public/—dgreports/—gender/documents/publication/wcms_744685.pdf.
  [55] ויקי אוסלנדר "מסימני הקורונה: חלום העבודה מהבית מתגשם" כלכליסט (2.3.2020) www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3797970,00.html.
  [56] Joseph Johnson, Working from Home and Work-Life Balance of Marketers in the UK in 2020, Statista (May 29, 2020 https://www.statista.com/statistics/1104762/coronavirus-home-office-and-work-life-balance-of-uk-marketers/.
  [57] Titan M. Alon, Matthias Doepke, Jane Olmstead-Rumsey & Michèle Tertilt, The Impact of COVID-19 on Gender Equality, Working Paper No. 26947 (2020) https://www.genderportal.eu/sites/default/files/resource_pool/w26947.pdf.
  [58] שם.
  [59] שם.
  [60] United Nation, לעיל ה"ש 49.
  [61] חירותי-סובר, לעיל ה"ש 50.
  [62] Bobbi Thomason & Heather Williams, What Will Work-Life Balance Look Like After the Pandemic? Harvard Business Review (April 16, 2020), available at: https://hbr.org/2020/04/what-will-work-life-balance-look-like-after-the-pandemic.
  [63] International Labor Organization, לעיל ה"ש 54.

ביום 28 ביוני 2020 פרסמה רשות התחרות מסמך בנושא שקילת שיקולי תחרות במכרזים על ידי הגופים המזמינים (להלן: ״מסמך רשות התחרות״ או ״המסמך״).[1] המסמך נועד לשקף את ההיבטים המרכזיים בניתוח הכלכלי שמבצעת רשות התחרות בהקשרים אלו. פרסום השיקולים אותם שוקלת רשות התחרות בבואה לייעץ לעורכי מכרזים ציבוריים, נועד לסייע למאסדרים ענפיים בעת תכנון מכרזים, אך המסמך עשוי לסייע גם לגורמים עסקיים העתידיים להתמודד במכרזים אלו ולכן עתידים להיות מושפעים מהשיקולים האמורים.

במסגרת רשימה קצרה זו אבקש לפרט בקצרה את המסגרת התיאורטית הרלוונטית – אסביר מהו מכרז ומה המטרות והתכליות העומדות בבסיסו; בשלב הבא אסקור את מסמך רשות התחרות ולסיום אציג פסק דין מהעת האחרונה, אשר עסק בקשר שבין מכרזים לשיקולי תחרות ובו נדונה החשיבות של שקילת שיקולי תחרות בעת תכנון ועריכת המכרז.

דיני מכרזים על קצה המזלג

המלומד עומר דקל מגדיר מכרז מוגדר כ״הזמנה לתחרות מאורגנת לקראת כריתתו של חוזה״.[2] סעיף 2(א) לחוק חובת המכרזים, התשנ״ב-1992, מטיל חובת מכרז רחבה מאוד על: ״המדינה, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, קופת חולים ומוסד להשכלה גבוהה״. מכך נובע, כי בכל רגע נתון המדינה הינה צד לעשרות-אלפי התקשרויות חוזיות, כשבשנים האחרונות ניכרת מגמה של עלייה דרמטית במספר העסקאות שמבצעת המדינה. העלייה נובעת ממגמה כללית של המינהל הציבורי לעבור מביצוע עצמי של פעילויות ושירותים ל״משטר של חוזים״, שבו גורם פרטי מבצע את העבודה או השירות.[3] המדינה הייתה ונותרה גם כיום – הגוף העסקי הגדול ביותר בכל המשק וחלק ניכר מהרכישות של המדינה של טובין ושירותים נעשה באמצעות מכרזים. מידת השימוש במנגנון המכרז כמנגנון ההתקשרות המרכזי של הרשות המנהלית הולכת וגדלה בכל שנה. מכאן שחלקו של הליך המכרז בחיי המשק, החברה והכלכלה של המדינה הוא עצום.[4]              

דיני המכרזים נמצאים על קו התפר שבין המשפט המנהלי למשפט הפרטי. מחד גיסא, המכרז הינו פעולה מנהלית המתבצעת על-ידי רשות מנהלית, ולפיכך היא כפופה לעקרונות המשפט הציבורי המחייבים הימנעות ממשוא פנים, שקיפות, סבירות, מידתיות, שוויון הזדמנויות ויתר הכללים המחייבים כל רשות מנהלית. מאידך גיסא, המכרז הינו ״משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה״ ולכן הוא כפוף לדיני החוזים ולעקרונות המשפט הפרטי. דואליות נורמטיבית זו יוצרת מתח הנובע מהחדירה של כמה תחומי משפט אל תוך תחום דיני המכרזים.[5]

דיני המכרזים נועדו לקדם שלוש מטרות עיקריות: הראשונה, הבטחת הגינות שלטונית, ובכלל זה שמירה על טוהר המידות ומניעת התקשרות מתוך משוא פנים או כתוצאה משחיתות. השנייה, קידום היעילות הכלכלית ויצירת אפשרות לרשות המינהלית להתקשר בעסקה אופטימלית מהבחינה הכלכלית. השלישית, יצירת שוויון הזדמנויות בהתמודדות על קשירת עסקה עם הרשות המנהלית.[6] דיני המכרזים נעים בין שלושת קטבים אלו, ולעיתים עלול לשרור מתח בין המטרות והן עלולות אף לסתור זו את זו. מהאמור נובע, כי המכרז, בבסיסו, הינו מכשיר כלכלי. ככזה, אחת מתכליותיו העיקריות, הינה לאפשר לרשות לנהוג ביעילות ובחיסכון בכספי הציבור המופקדים בידיה, זאת על ידי השגת מירב היתרונות באמצעות מנגנון התחרות.[7]

מסמך רשות התחרות – שקילת שיקולי תחרות במכרזים

רשות התחרות מופקדת על שמירת התחרות החופשית במשק ועל קידומה. עשיית הרשות מתפרשת על פני מגוון תחומים, בהם פיקוח על עסקאות, אכיפה, ייעוץ לגופי מממשלה ולכנסת – והכל על מנת לאפשר את התחרות החופשית והתועלות שהיא טומנת בחובה לרווחת הצרכן ולטובת הצמיחה הכלכלית והרווחה החברתית. אחד מיעדי רשות התחרות הוא לקדם ולהטמיע שיקולי תחרות בפעילות הכנסת והממשלה.[8] המסמך נשוא רשימה זו, פורסם מכוח סמכותה של רשות התחרות לייעץ למשרדי הממשלה ולרגולטוריים שונים ביחס להיבטים תחרותיים הנוגעים להפעלת סמכויותיהם.[9]

רשות התחרות מייעצת, מעת לעת, לעורכי מכרזים במגזר הציבורי באשר להיבטים תחרותיים הקשורים למכרזים המבוצעים על ידי אותם גופים, ובפרט מכרזים של הקצאת זכויות וזיכיונות אשר יש להם השפעה על שווקי המשך ומידת התחרות השוררת בהם. במסמך זה, רשות התחרות התמקדה בשני סוגים של מכרזים בהם תוצאות המכרז עלולות להעלות חששות בנושאי תחרות: מכרזי זיכיונות בהם הזיכיון המוענק מהווה תשומה לשוק ההמשך ומכרזי רכש.[10] בשלב זה, אבקש לסקור בקצרה את המסמך.

שיקולים תחרותיים במכרזים המשפיעים על שווקי המשך

תוצאות מכרזים עשויות להשפיע על רמת התחרותיות בשוק המצוי במורד שרשרת הייצור של השוק בו נערך המכרז. במקרים אלו, לדידה של רשות התחרות, יש לתת את הדעת לשני היבטים הצפויים להשפיע על התחרות בשווקי ההמשך: (1) זהות הגורם הזוכה במכרז ו-(2) המשתנה עליו נערך המכרז.

• זהות הגורם הזוכה במכרז

בנסיבות מסוימות, בעיקר בשווקים ריכוזיים המאופיינים במספר מועט של שחקנים, לשחקנים הקיימים קיים תמריץ להציע הצעות גבוהות יותר, זאת בכדי להבטיח תחרות מועטה ולמנוע את כניסתם של שחקנים חדשים. כניסה של שחקן חדש לשוק צפויה להביא לשיפור המצב התחרותי, ולכן בעלת חשיבות בשווקים מעוטי משתתפים.

בידי עורך המכרז קיימם שלושה כלים עיקריים להגדלת מספר השחקנים הניגשים למכרז ובכך להיטיב את המצב התחרותי:

• קביעת תנאי סף המונעים משחקנים המקימים חשש תחרותי מלהתמודד במכרז: מניעת כניסתם של שחקנים חדשים תתבצע מקום שקיים חשש שזכייה של שחקנים אלו במכרז תביא להשפעות תחרותיות לא רצויות. חשש זה עלול לעלות כאשר השחקנים פועלים באותו מקטע בו מתבצע המכרז (חשש אופקי) או פועלים במקטע המשך (חשש אנכי).

אשר על כן, עורך המכרז יכול לעצב את תנאי הסף של המכרז באופן שיאפשר לשחקנים חדשים להיכנס לשוק, בין על ידי מתן עדיפות לשחקנים חדשים ובין באמצעות קביעה שהמכרז איננו מוצע לשחקן קיים.

• סבסוד מציעים חדשים: באופן שבו ככל שהצעתם של מציעים חדשים תזכה, הם ישלמו רק אחוז מסוים מגובה ההצעה. כלי זה מהווה אמצעי רך יותר מהכלי הקודם, שכן ניתן להשתמש בו מבלי להגביל את גישתם של כלל השחקנים הפוטנציאלים למכרז.
• חלוקת הזיכיון למספר זיכיונות: במקרים מסוימים ניתן לאפשר זכייה של מספר מציעים ובכך להיטיב את המצב התחרותי. חלוקת הזיכיון מאפשרת לנקוט באמצעים הפרו-תחרותיים שנסקרו לעיל ביחס לחלק מהזיכיון. למשל ״לשמור״ חלק מסוים מהזיכיון למפעיל חדש. 

• קביעת המשתנה עליו נערך המכרז

עורך המכרז קובע מהו המשתנה לגביו מוצעות ההצעות במכרז. לקביעה זו עשויה להיות השפעה ניכרת הן ביחס לשוק בו מתקיים המכרז והן ביחס לשוקי המשך. במכרזים קיימות שיטות תמחור שונות, כשלכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות שעל עורך המכרז לשקול, זאת בהינתן מאפייני השוק הספציפי ולצורך קבלת החלטה המאזנת בין הפדיון העתיד להתקבל ובין ההשפעה על שווקי ההמשך.

רשות התחרות מתייחסת לשתי שיטות תמחור שכיחות:

• תשלום קבוע: תשלום חד פעמי עלול להוות חסם כניסה לשחקנים קטנים וחסרי ״כיסים עמוקים״, או שחקנים שיכולת גיוס האשראי שלהם טובה פחות מזו של שחקנים גדולים ומבוססים יותר. שחקנים אלו עשויים להידרש לתשלומי ריבית גבוהה יותר וכתוצאה מכך יכולתם לזכות במכרז תקטן. בנוסף, מנגנון זה מטיל את כל הסיכון על הזוכה במכרז. זאת מאחר ועורך המכרז מקבל את התשלום ללא תלות בביצועי מפעיל הזיכיון. סיכון זה עלול להרתיע שחקנים מלהשתתף במכרז.
• תשלום תמלוגים: תמלוגים מועברים כסכום קבוע בגין כל יחידה שנמכרת. התמלוג הופך לרכיב בעלות השולית של מפעיל הזיכיון. עלות זו צפויה להתגלגל (לפחות בחלקה) למחיר בשוק ההמשך ולהביא לעליית מחירים ולצמצום הכמות הנמכרת. מנגד, מכרז מסוג זה מאפשר חלוקת סיכונים מאוזנת יותר בין עורך המכרז לזוכה.

במכרזים מסוימים ניתן לשלב בין המנגנונים השונים לתמחור ובכך להביא לידי ביטוי את היתרונות הקיימים בכל אחד מהמנגנונים, למשל: מכרז הקבוע תשלום קבוע שעל בסיסו מתקיים המכרז ובנוסף תשלום תמלוגים קבועים בסכום שנקבע על ידי עורך המכרז; מכרז על גובה התמלוג, תוך הכללת תשלום קבוע משמעותי שישולם עבור הזכות לקבל את הזיכיון; עריכת מכרז על גובה התמלוג ומתן הנחות מן התמלוג ככל שהכמות הנמכרת עולה.

שיקולים תחרותיים במכרזי רכש

מכרזי רכש הם מכרזים בהם עורך המכרז מבקש לרכוש מוצר או שירות. במכרזים אלו תיבחר ההצעה שמעניקה את מירב היתרונות לעורך המכרז. במכרזי רכש גדולים שבהם המדינה היא קונה משמעותית בשוק, הזוכה במכרז צפוי לפתח מומחיות בתחום ולזכות ביתרונות משמעותיים לגודל כתוצאה מעיצוב המכרז. דברים אלו מקבלים חשיבות יתרה כאשר מדובר במכרזים בהם מוגדר זוכה יחיד. במצבים אלו קיים חשש תחרותי הנובע מכך שהזוכה הוא היחיד שיצבור מומחיות ויתרונות משמעותיים לגודל כתוצאה מהמכרז, בעוד שיכולתם של שחקנים אחרים לזכות ביתרונות אלו מוגבלת. באופן זה, עלול להיווצר מצב של שימור או יצירה של מעמד דומיננטי של שחקנים קיימים בשוק. במצב דברים זה, עלולה להיווצר פגיעה במכרזים עתידיים, שכן במכרז הבא מספר המציעים הפוטנציאליים יהיה קטן (בשל חוסר מומחיות וגודל) והדומיננטיות של הזוכה הקודם תאפשר לו להציע מחיר גבוה יותר מהמחיר שהיה מוצע ככל שהיו מתחרים נוספים. רשות התחרות מפרטת מספר דרכים להתמודדות עם תופעה זו:

• הגדרה שונה של הנכס העומד למכרז: במקרים בהם הנכס ניתן לחלוקה יש לשקול פיצול של הנכס למספר מכרזים שונים. באופן זה מכרזים יתקיימו בתדירות רבה יותר וכך ישמרו מספר שחקנים גדול יותר ואף יאפשרו כניסה של שחקנים חדשים לשוק. החיסרון במקרה זה שבפיצול המכרזים ישנו קושי למציעים להקטין עלויות ולהוריד מחירים.
• הגדרת מספר זוכים במכרז נתון: באופן זה התחרות בין החברות הזוכות על המחיר לצרכן הסופי נשמרת גם לאחר המכרז.

שיקולים כלליים לגבי כלל סוגי המכרזים

בסיום המסמך מפרטת רשות התחרות מספר שיקולים נוספים, הרלוונטיים לכלל סוגי המכרזים, שיש להם השפעה על הצלחת המכרז וכן עשויה להיות להם השפעה על התחרות.

1- הפחתת חסמי כניסה בפני המציעים במכרז

• הפחתת עלויות גישה למכרז: צמצום הבירוקרטיה הנלווית להגשת מסמכי המכרז; הגשת הצעות עתידיות מכוח אותם מסמכים; לספק מידע נרחב לספקים כדי להקטין את עלויות החיפוש וכו׳.
• חסמי מימון: תשלומים חד-פעמיים גבוהים עלולים להרתיע שחקנים קטנים וחדשים מלהתמודד במכרז, לכן יש לאפשר פריסת תשלומים נוחה והפחתת חסמי הכניסה המימוניים (כגון סכום ערבות המכרז).
• דרישות ניסיון מוקדם: על עורך המכרז לבחון היטב מהן דרישות הניסיון המוקדם ההכרחיות ולהימנע מהצבת דרישות ניסיון מוקדם שאינן הכרחיות לצורך הבטחת הצלחת המכרז. באופן זה תתאפשר הגדלת מספר המציעים הפוטנציאלים למכרז.

2- קביעת תקופת המכרז: הקצאת הזכייה במכרז לתקופה ארוכה מעלה חשש שהשחקן הזוכה במכרז יצבור מומחיות בתחום וכי הדבר ירתיע שחקנים נוספים מלהתמודד מולו במכרזים עתידיים. מנגד, הקצאה לתקופה קצרה עשויה להביא להשקעה תת-אופטימלית או לשימוש תת-אופטימלי בהקצאה. על כן, עורך המכרז נדרש לבצע איזון בין השיקולים ולקבוע את התקופה המיטבית בהתבסס על מאפייני השוק הרלוונטי תוך התחשבות בשיקולי תחרות.

3- אכיפת תנאי המכרז: מעת שנקבעו תנאי המכרז השונים לא ניתן לשנותם בדיעבד. עורך המכרז נדרש להקפיד על הכללים שקבע ביחס לבחירת ההצעה הזוכה ולהימנע מקיומו של משא ומתן בדיעבד. שינויים בתנאי המכרז בדיעבד עלולים להביא לעלויות המושתות על הגורמים השונים בשוק. הדבר עלול להשפיע על התמריצים של השחקנים בעת תמחור ההצעה (למשל להציע הצעה גבוהה יותר מתוך מחשבה שלאחר מכן במשא ומתן המחיר ירד). בנוסף, ניתן לכלול בתנאי המכרז מנגנונים המעניקים ״ציון״ להתנהגות הזוכה במהלך תקופת ההתקשרות מכוח המכרז. ״ציון״ זה יילקח בחשבון במכרזים עתידיים.

לסיכום, לדידה של רשות התחרות, הקדשת תשומת לב אל הנושאים שהועלו במסמך עשויה לטייב את התחרות. אשר על כן, יש חשיבות שעורכי מכרזים יהיו מודעים להשפעות של מכרז על התחרות ויינקטו, בצורה יזומה באמצעים פרו-תחרותיים על מנת לאפשר לשחקנים רבים ככל הניתן לגשת אליהם.

פסק הדין בנושא הקמת רציף המלט של חברת נמלי ישראל

לאחרונה (16.5.2016) ניתן פסק דין מעניין של בית-המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, אשר עסק בנושאים שהועלו במסמך רשות התחרות שנסקר לעיל.[11] במרכזו של פסק-הדין עמד מכרז שעניינו שימוש ברציף ייעודי לפריקת מלט בצובר בנמל אשדוד לצורך יבוא מלט. המכרז פורסם על-ידי חברת נמלי ישראל (חנ״י) – חברה ממשלתית שעיסוקה בפיתוח נמלי הים המסחריים בחיפה, אשדוד ואילת ובניהולם. כנגד תנאי המכרז, וטרם הגשת ההצעות, הוגשו עתירות על ידי שתי מתמודדות פוטנציאליות. האחת תקפה בעתירתה את תנאי הסף הפוסל אותה כליל מהתמודדות במכרז; ואילו העותרת השנייה תקפה את תנאי המכרז המגבילים את התחרות על הכמות המיובאת ואת העדר הדרישה לניסיון רלוונטי.

בית המשפט (כבוד השופטת ד״ר מיכל אגמון-גונן) קיבל את העתירות ופסק כלהלן:

שוק המלט בישראל הוא שוק ריכוזי, הנשלט על ידי מונופולין חברת נשר – מפעלי מלט ישראליים בע״מ. המלט והבטון מהווים תשומה מרכזית בבנייה ומשפיעים על מחירי המלט, על יוקר המחייה ומחירי הדיור. לאור העובדות הנ״ל, הממשלה נדרשה, בעקבות מסקנות ועדת טרכטנברג, להתערב בשוק זה כדי להביא להגברת התחרות בשוק המלט, זאת במטרה להוביל להוזלת מחירי הדיור. המכרז נשוא העתירה הוא אחד הצעדים עליהם החליטה הממשלה במסגרת זו. המכרז עשוי להשפיע על התחרות בשוק המלט, ודרכה על המשק בכללותו, לרבות על מחירי הדיור.

לאור האמור נקבע, כי בעת כתיבת המכרז היה על חנ״י לשקול גם שיקולים של טובת הציבור הנוגעים לתחרותיות בשוק המלט.[12] כן נקבע, כי חנ״י הייתה צריכה לפנות לממונה על התחרות עובר לפרסום המכרז, ולבקש את חוות דעתה בכל הנוגע לשאלות הנוגעות לתחרותיות הענפית בשוק המלט ובשאלה האם יש מקום להגביל את המשתתפים במכרז.

בנסיבותיו של עניין זה, הן תנאי הסף, הן התנאי לפיו התחרות היחידה היא על דמי ההרשאה והן התנאי לגבי תקופת ההתארגנות, אינם יכולים לעמוד. לאור זאת, קבע בית המשפט כי יש לאפשר לחנ"י לשוב ולשקול מחדש את כלל תנאי המכרז, ובעיקר התנאים האמורים.

כן נקבע, כי לאור העובדה שהמכרז הוא חלק מהמהלך הכולל של הממשלה הנועד להגביר את התחרות בשוק המלט, ולאור העובדה ששיקולי התחרות בהקשר זה מורכבים, על חנ"י לשקול, בראש ובראשונה האם תנאי המכרז אכן מקדמים מהלך זה. לצורך כך על חנ"י לפנות לממונה על התחרות כדי שתחווה דעתה בשאלות הבאות: הראשונה, מהו האופן המיטבי לעידוד התחרות בשוק המלט במסגרת המכרז והאם הדבר מחייב קביעת תנאי סף או קביעת התחרות כאחת מאמות המידה להכרעה במכרז; השנייה, ככל שהממונה תהא סבורה כי יש צורך בתנאי סף כאמור, תחווה דעתה האם ראוי להותיר את תנאי הסף שנקבע על כנו או האם יש לתקנו באופן כלשהו; השלישית, האם קידום התחרות מחייב כי עיקר התחרות במכרז תהיה על כמויות הייבוא כפי שנקבע בהחלטת הממשלה, או שניתן להסתפק בתחרות על מחיר דמי השימוש. חנ״י הגישה ערעור על פסק-הדין והערעור נמצא בפני בית-המשפט העליון.[13]

הקביעות בפסק הדין מדגישות את החשיבות שבשקילת שיקולי תחרות על ידי עורך המכרז במסגרת הכנת המכרז, בפרט כאשר מדובר במכרזים בעלי השפעה על שווקי המשך. בדומה למסמך רשות התחרות, פסק הדין מדגיש את הצורך להתייחס בעת תכנון ועריכת מכרז, גם בטובת הצרכנים וברווחתם ביחס לשוק בו מתבצע המכרז. כמו כן, פסק הדין מדגיש את החשיבות בהיוועצות ברשות התחרות בנושאים הנמצאים בתחומי אחריותה, שכן מדובר בגוף מקצועי, אשר אמון על התחום שבאחריותו ויודע לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים לנושא.

[1] לקישור למסמך רשות התחרות – לחצו כאן.

[2] עומר דקל, מכרזים – כרך ראשון, 73 (2004)

[3] שם, עמ׳ 37.

[4] שם, עמ׳ 37- 38.

[5] שם, עמ׳ 40.

[6] שם, עמ׳ 91- 140; אבישי בניש ורועי צרפתי ״כאשר העבודה חוזרת להיות מצרך: בחינה ביקורתית של מכרזי הפסד ברכישת שירותים עתירי כוח אדם״ מעשי משפט א, 93, 96 (2008).

[7] בג״צ 368/76 גוזלן נ׳ המועצה המקומית בית שמש, פ״ד כו(1) 118, 123 (1976); גבריאלה שלו, חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית, 162 (1999).

[8] מתוך אתר רשות התחרות, בקישור: https://www.gov.il/he/departments/about/about-us1 (נדלה ביום 5.8.2020)

[9] ראו סעיפים 11 ו-12 לחוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, תשע״ד–2013.

[10] פרק זה סוקר את המסמך שפורסם על ידי רשות התחרות וכל האמור בו מתבסס על המסמך שפורסם על ידי רשות התחרות.

[11] עתמ (ת״א) 11800-03-16 מלט הר טוב בע״מ נ׳ חברת נמלי ישראל – פיתוח ונכסים בע״מ (פורסם בנבו, 16.5.2016) (להלן: ״פס״ד מלט״).

[12] חובתה של חנ״י לבחון שיקולי תחרות ענפית נובעת מסעיף 11 לחוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע״ד-2013 לפיו: ״בהקצאת זכות ובקביעת התנאים באותה זכות יביא המאסדר בחשבון, נוסף על כל שיקול אחר שעליו לשקול לפי דין לעניין ההקצאה, שיקולים של קידום התחרותיות הענפית״.

[13] עע״מ 4432/16 חברת נמלי ישראל – פיתוח ונכסים בע״מ נ׳ מלט הר טוב בע״מ.