תחילה נקט השלטון באמצעים וולונטריים. כך, ביום 24.1.2020 פרסם משרד הבריאות המלצה להימנע מנסיעות "לא הכרחיות" לעיר ווהאן בסין.[2] אך ככל שהתבררו ממדי המגפה וסיכוניה, החליטה הממשלה לנקוט באמצעי כפייה, במטרה להגן על בריאות הציבור. לצורך כך הוצאו צווים להגבלת פעילות מכוח פקודת בריאות העם המנדטורית משנת 1940,[3] ונחקקו תקנות לשעת חירום, שעוגנן הוא סעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה.[4] הרגולציה שאומצה היא דרמטית ורחבת היקף: בחקיקה לשעת חירום הורתה הממשלה לאזרחיה להסתגר בבתיהם ולא לצאת אלא למרחק של 100 מ';[5] מרחבים ציבוריים (כמו פארקים, חופי ים, קניונים) – נסגרו;[6] הפעילות במקומות עבודה -צומצמה במידה ניכרת;[7] אנשים חויבו לעטות מסכות על פיהם ואפיהם;[8] וכן לשמור על בידוד חברתי במרחק של 2 מ' זה מזה.[9] לראשונה, הרגולציה חדרה ביד רמה למרחב החיים הפרטי של כל אחד ואחת מאתנו. דומה שמעולם רגולציה לא הייתה כה פולשנית, מוחקת זכויות אדם ואזרח.

פקודת בריאות העם, מהווה משטר הסמכה מיוחד והיא המסדירה את סמכויותיו של שר הבריאות ב"שעת חירום", אשר יש לה השפעה מהותית על בריאות הציבור.[10] בפרט, כאשר מרחפת מעל מדינת ישראל סכנה של "מחלה איומה אפידמית".[11] כדוגמת, מגפת הקורונה. ואכן, ביום 27.1.2020 תיקן שר הבריאות את פקודת בריאות העם, 1940, והכריז על המחלה הנגרמת בשל נגיף הקורונה מחלה שיש בה כדי להוות סכנה לבריאות הציבור.[12] בעקבות זאת, פרסם משרד הבריאות מספר צווים כדוגמת: צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף-2020; צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019) (בידוד בבית חולים) (הוראת שעה), התש"ף-2020, וצווים נוספים.[13] צווים אלו שימשו כלי משפטי עיקרי לצורך הטלת חובת בידוד על מי שנחשדו כנשאי נגיף הקורונה.

משרד הבריאות הוא הגוף האמון על המדיניות הציבורית בתחום הבריאות.[14] למרות זאת, ההחלטות המינהליות אשר קיבל המשרד במסגרת ההתמודדות עם מגפת הקורונה עמדו במרכזם של מספר פסקי דין אשר ניתנו לאחרונה. כך לדוגמה, בבר"מ 2199/20 ברוק פשה נ' משרד הבריאות, נדרש בית המשפט להחלטת משרד הבריאות לפנות דיירים של בית חולים גריאטרי במטרה להסב אותו למרכז אשפוז לחולי קורונה.[15] גם, בבג"ץ 2233/20 המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' משרד הבריאות, עמדה לדיון החלטה דומה של משרד הבריאות להסב מחלקות במרכז גריאטרי, לטובת אשפוזם העתידי של חולי קורונה.[16]

אחת השאלות המרכזיות אשר עלתה הן בפרשת ברוק פשה נ' משרד הבריאות והן בפרשת המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' משרד הבריאות הייתה שאלת סמכותו של משרד הבריאות לפנות את דיירי בתי החולים לטובת אשפוזם העתידי של חולי קורונה. בפרט, טענו העותרים כי לא נתמלאו התנאים להחלת סעיף 20(2)(ט) לפקודת בריאות העם המסמיך את מנכ"ל משרד הבריאות, להורות, במצבים מסוימים, על תפיסת בניינים או קרקעות כדי להתקין בהם בתי חולים זמניים.[17]

בפרשת ברוק פשה נ' משרד הבריאות, נמנע כבוד השופט פוגלמן מהכרעה חד משמעית לעניין  סמכות מנכ"ל משרד הבריאות להורות, במצב הדברים הקיים, על תפיסת בניינים או קרקעות כדי להתקין בהם בתי חולים זמניים.[18] מבלי לפסוק לעניין הסמכות, קבע בית המשפט כי אין בטענות העותרים לעניין סמכות משרד הבריאות כדי לשנות את תוצאות האיזון שערך בית המשפט לעניינים מינהליים בין השיקולים השונים הנוגעים לעניין. לעומת זאת, בפרשת המועצה המקומית פרדס-כנה כרכור נ' משרד הבריאות, הדגיש בית המשפט העליון את שיקול הדעת המקצועי הנתון למשרד הבריאות בכל הקשור למאמץ לבלום את התפשטות נגיף הקורונה.[19] בפרט, הכיר בית המשפט העליון במספר חלופות למקור הסמכות הנתונה למשרד הבריאות להורות להסב מחלקות במרכז הגריאטרי שהם לבית חולים לחולי קורונה: "סמכות כאמור נתונה למדינה מכוח הפררוגטיבה הכללית שלה כרשות מבצעת, מכוח הוראותיה של פקודת בריאות העם בעניין הקמה וניהול של בתי חולים ומוסדות רפואיים אחרים בשעת חירום, וכן מכוח הוראות חוק הפרשנות בדבר סמכויות עזר (ראו, בהתאמה: סעיף 32 לחוק יסוד: הממשלה; סעיף 20, ובפרט סעיף 20(ט), לפקודת בריאות העם, 1940; וכן סעיף 17 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981) וכן מתוקף היותה בעלים של בית החולים שבו עסקינן."[20]

בסיכומו של דבר, בשתי העתירות, אישרר בית המשפט את החלטת משרד הבריאות ודחה את בקשת העותרים למתן צד ביניים. למרות זאת, הואיל ואין להוציא את האפשרות כי בעתיד נזדקק שוב לתקנות שעת חירום, אם בשל התפרצות נוספת של מגפת הקורונה או נסיבות אחרות; השאלות אשר התעוררו בפרשת ברוק פשה נ' משרד הבריאות ובפרשת המועצה המקומית פרדס-כנה כרכור נ' משרד הבריאות בסבר סמכותו של משרד הבריאות הן שאלות מהותיות הנוגעות לתפיסת מעמד הרגולטור במצב חירום אפידמי.

כאמור, עם העלייה בשיעור הנדבקים במחלת הקורונה, וכחלק מקשת האמצעים אשר הפעילה ממשלת ישראל למניעת התפשטות המגפה, התקינה הממשלה מגוון תקנות לשעת חירום גם מכוח סעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה. סעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה, שכותרתו "התקנת תקנות שעת חירום", מקנה לממשלה את הסמכות להתקין תקנות שעת חירום במצב חירום כדי "להגן על המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים".[21] בכוחן של תקנות שעת חירום להשעות, לעקוף ולגבור – באופן זמני – על  חקיקה של הכנסת אשר התקבלה בהליך דמוקרטי תקין.[22] הכנסת היא זו הרשאית להכריז על מצב חירום ״ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה", אם ראתה שקיים במדינה "מצב של חירום".[23] לחלופין, אם עקב דחיפות העניין יש להכריז על מצב חירום עוד בטרם ניתן לכנס את הכנסת, רשאית הממשלה להכריז על מצב חירום, לתקופה מוגבלת של עד שבעה ימים.[24] אולם, אין בהוראות חוק היסוד, כדי להגדיר מהו "מצב חירום", או לחייב את המדינה להצהיר ממה נובע מצב החירום (איום ביטחוני, אסון טבע וכיוצא בזאת). מבחינה הזו, משבר הקורונה ממחיש את אחד הקשיים המרכזיים של חקיקת החירום בישראל.

כידוע, מדינת ישראל נמצאת במצב חירום מתמיד מעת הקמתה.[25] למעשה, מידי שנה, נוהגת הכנסת להאריך את שעת החירום, כעניין שבשגרה. הואיל וכך, לרשות מוסדות השלטון במדינת ישראל עומד מנגנון חירום מן המוכן שאינו תלוי בהכרה במצב חירום ספציפי.[26] במצב דברים זה, עלולים להיווצר מצבים בהם הרשות המבצעת תפעיל את סמכותה להתקין תקנות שעת חירום ללא צורך בחקיקה של הכנסת.[27] גם לנוכח התפרצות מגפת הקורונה פעלה הממשלה על סמך ההכרזה הכללית הקיימת בדבר מצב חירום ולא פנתה לכנסת בבקשה להכריז על מצב חירום מיוחד בשל התפרצות נגיף הקורונה.[28]  השימוש בהכרזה כללית בדבר שעת חירום הנשענת ברובה על מניעים ביטחוניים מעוררת את השאלה אם ראוי להבחין בין רגולציה של מצבי חירום ביטחוניים ובין רגולציה של מצבי חירום אזרחיים? שהרי, אין שעת משבר כתוצאה מפרוץ מלחמה כמוה כשעת חירום בשל פרוץ מגיפה. לפיכך, לא מן הנמנע שכל אחד מן המצבים הללו מצריך שימוש באמצעים משפטיים-כלכליים וציבוריים שונים.

תקנות שעת חירום שהותקנו למאבק בנגיף הקורונה הן משלוש קבוצות: (א) תקנות שעניינן הגבלת פעילות וחופש התנועה של תושבי המדינה; לדוגמה: תקנות לשעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), התש"ף-2020. (ב) תקנות שעניינן מתן הקלות וסיוע לתושבי המדינה אשר נפגעו כלכלית ממגפת הקורונה, לדוגמה: תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (מענק סיוע לעצמאים ולשכירים בעלי שליטה בחברת מעטים), התש״ף-2020. (ג) תקנות שנועדו לאפשר הפעלת אמצעים אמצעי ניטור ואכיפה, לדוגמא: תקנות שעת חירום (הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020.[29]

תקנות שעת חירום שהסמיכו את השב"כ לאסוף, לעבד ולהשתמש ב"מידע טכנולוגי" במטרה לעקוב אחר חולי קורונה, עמדו במוקד סערה תקשורתית וציבורית.[30] במהלך חודש מרץ 2020 הוגשו לבג"ץ מספר עתירות נגד החלטת הממשלה להתקין תקנות אלה. במרכז העתירות עמדו טענות בדבר העדר פיקוח פרלמנטרי על הליך התקנת התקנות ואופן יישומן, הפגיעה הנגרמת לזכות לפרטיות, וסמכויות שירות הביטחון הכללי. הדיון בעתירות אוחד וביום 19.3.2020 ניתן צו ביניים זמני. במסגרת צו הביניים, צומצמה משמעותית סמכויות השב"כ מכוח אותן תקנות,[31] והמשך קיומן הותנה בפיקוח פרלמנטרי על ידי וועדות הכנסת.[32] בנוסף, שופטי בג"ץ הורו למדינה להתייחס בתגובתה לשאלות העקרוניות הבאות: (א) האם ההכרזה על מצב חירום לפי סעיף 38 לחוק יסוד: הממשלה, נוגעת גם למצבי חירום שאינם נובעים מסיבות ביטחוניות? (ב) האם מתוקף סעיף 7(ב)(6) לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002 ניתן להקנות לשב״כ סמכויות לפעול בתחום שאינו נוגע לביטחון המדינה?[33]

בהמשך להחלטת בג"צ, ביום 24.3.2020 הוקמו בכנסת הוועדה המסדרת וכן מספר ועדות זמניות, בהן ועדת החוץ והביטחון וועדת המשנה לענייני השירות של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. במקביל, קיבלה הממשלה את החלטה מספר 4916, המסמיכה את השב"כ – מכוח סעיף 7(ב)(6) לחוק השב"כ – לקבל, לאסוף ולעבד "מידע טכנולוגי" הנוגע לחולה קורונה מאומת.[34]

בג"ץ הביע חוסר נחת משימוש בשב"כ למעקב ובילוש המופנה כנגד אזרחי המדינה, שאינם אויביה. בפסק הדין, מיום 26.4.2020, קבע בג"ץ כי ניתן אמנם לפרש את סעיף 7(ב)(6) לחוק השב"כ כהוראה המאפשרת לממשלה להסמיך את השב"כ לבצע מעקב ובילוש גם בתחומים שאינם נוגעים לביטחון במובנו הצר; עם זאת נקבע, כי סמכות זו צריכה להתפרש בצמצום. בית המשפט הבהיר כי ככל שהמדינה תבקש להמשיך ולהסתייע בשב"כ לצורך המאבק בנגיף הקורונה, הרי שמדובר בהסדר ראשוני, ויש לפעול לעיגון סמכות זו במסגרת חקיקה ראשית.[35] בלשונה של נשיאת בית המשפט העליון, כב' השופטת אסתר חיות: "על רשויות המדינה לשקול כל העת אם צרכי השעה עודם מצדיקים את האמצעים הקשים שבהם היא נוקטת…".[36]

תקנות מגבילות מכוח סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה נדונו בבג"ץ 2435/20 ידידיה לוונטהל נ' בנימין נתניהו ראש הממשלה.[37] במרכז העתירה עמדה החלטת הממשלה להכריז על השטח המוניציפאלי של העיר בני ברק כ"אזור מוגבל" לתקופה מוגבלת, על רקע מגפת הקורונה.[38] לטענת העותרים, ההכרזה על העיר בני ברק על "אזור מוגבל" יש בה משום פגיעה בחופש העיסוק, חירותם, כבודם ובחופש התנועה של תושבי העיר בני ברק. עוד טענו העותרים כי לא נתמלאו שני התנאים המקדמיים לשם הכרזה על בני ברק כאזור מוגבל: (1) הסגר נחוץ כדי למנוע התפשטות מחלה; (2) מתקיימת אספקה נאותה של מצרכים ושירותים חיוניים בתוך האזור.[39] בית המשפט פסק כי התקנת התקנות נעשתה על פי סמכות הממשלה מכוח סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה. עוד נקבע כי למרות שההכרזה על העיר בני רק כאזור מוגבל גוררת שורה של פגיעות בזכויות יסוד, היא התקבלה על סמך נתונים מקצועיים ותכליתה שמירה על בריאותם וחייהם של תושבי העיר וכלל תושבי מדינת ישראל.[40] לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה.

תקנות שעניינן הגבלת פעילות וחופש התנועה של תושבי המדינה עמדו גם במרכז העתירה בבג"ץ 2705/20 ‏‏ נתן (נתי) סמדר נ' ראש הממשלה. בפרשה זו נדרש בית המשפט לבחון הוראה שנקבעה בתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) (תיקון מס' 6), התש"ף – 2020, המגבילה את הזכות להיכנס לבתי עלמין ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.[41] העותרים טענו כי תיקון מס' 6 לתקנות שעת חירום תוקן בחוסר סמכות, שכן הגורם המוסמך להסמיכו הוא הכנסת ולא ממשלת ישראל. עוד נטען כי הפגיעה הכרוכה בהוראה, גם אם נעשתה כחוק, בלתי סבירה ובלתי מידתית.[42] בית המשפט חוזר על הגישה אשר אומצה בפרשת לוונטהל, על פיה אין בית המשפט מתערב בענייני מדיניות, במיוחד כאשר זו מתבססת על נתונים מקצועיים מובהקים הקשורים בבריאות הציבור.[43] יתר על כן, לעניין הפגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, נמצא כי התקנות עומדות במבחני המשנה וכי ההסדר שאומץ במסגרתן אינו בלתי חוקתי. על כן, נדחתה העתירה וההגבלה נותרה על כנה.[44] 

יוער כי, התקנת תקנות שעת חירום יכולה לשמש כמהלך זמני בלבד ואינה יכולה להוות את "דרך המלך" להתמודד עם מצבים נמשכים. שכן, תקנות שעת חירום מאפשרות לממשלה להפר את עקרון הפרדת הרשויות,[45] ואת הכלל בדבר הסדרים ראשוניים.[46]

לא ייפלא אפוא כי השימוש הנרחב של הממשלה בתקנות שעת חירום במסגרת המאבק במגפת הקורונה זכה לביקורת ציבורית רחבה. בתחילת אפריל 2020 העביר היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לראש הממשלה, לשר המשפטים ולמזכיר הממשלה חוות דעת על פיה יש להעדיף חקיקה רגילה בכנסת על פני התקנת תקנות שעת חירום.[47] בהמשך לכך, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בפרשת שחר בן מאיר,[48] ב- 28 למאי, 2020, פרסמה הממשלה תזכיר חוק שנועד להסדיר בחקיקה רגילה את תקנות שעת החירום למאבק הקורונה.[49] בין היתר, מציע תזכיר החוק להסמיך את הממשלה, בדרך של חקיקה ראשית, להתקין תקנות לשם התמודדות עם מגפת הקורונה. תזכיר החוק מבהיר כי ההסדר המוצע ייקבע "כהוראת שעה" למשך 10 חודשים וכי תנאי להקניית הסמכויות מכוח החוק הוא הכרזה של הממשלה על מצב חירום להתמודדות עם נגיף הקורונה.[50] התזכיר מציע להעניק לממשלה סמכויות נרחבות להטיל מגבלות על התנהלות האוכלוסייה במרחב הפרטי והמרחב הציבורי. כדוגמת, הגבלת מספר הנוסעים ברכב ואיסור יציעה מהבית לטווח של יותר מחמישים מטרים. מעבר לכך, כולל התזכיר הצעות לעניין אמות המידה והתנאים אשר בהתקיימם תוכל הממשלה להתקין תקנות מכוחו של החוק.[51] עוד מוצע כי תוקפן של ההגבלות והאיסורים הספציפיים יעמוד ל-28 ימים, או 14 במקרים בהן ישנה פגיעה קשה בזכויות אדם.

הגבלת תוקפן של ההגבלות לתקופה קצרה והדרישה להכרזה על מצב חירום תחייבנה את הממשלה לשקול ראשית כל, ולבחון מעת לעת, את המצב הקיים והאם יש צורך בחקיקה המסמיכה את הממשלה להטיל הגבלות פעילות על האוכלוסייה במגוון תחומי החיים, בדרך שיש בה חריגה ממנגנון הפרדת הרשויות הקיים. עם זאת, רגולציה לשעת חירום מהסוג המוצע במסגרת תזכיר החוק מעוררת חשש להשגרה של החירום. החשש הוא שהממשלה תהפוך לגוף מחוקק עיקרי, חלף הכנסת. ואילו האזרחים, הם יסתגלו אט אט לצעדים שהם פוגעניים מטיבם, הן במישור הפגיעה הקשה בזכויות הפרט, והן במישור שחיקתה של הפרדת הרשויות.

[1] בשמו המדעי: SARS-CoV-2. הנגיף גורם למחלת ה-COVID-19. ראו, World Health Organization, Naming the Coronavirus Disease (COVID-19) and the Virus that Causes It, https://www.who.int/emergencies/diseases/novel-coronavirus-2019/technical-guidance/naming-the-coronavirus-disease-(covid-2019)-and-the-virus-that-causes-it. 

[2] ראו, משרד הבריאות "נגיף הקורונה: המלצה להימנע מנסיעה לעיר ווהאן בסין" (24.1.2020). https://www.health.gov.il/NewsAndEvents/SpokemanMesseges/Pages/24012020_1.aspx

[3] ראו, פקודת בריאות העם, 1940, ע"ר מס' 1065 מיום 20.12.1940.

[4] סעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה, ס"ח תשס"א.

[5] ראו, ראו, ס' 2 לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) (תיקון מס' 2), התש"ף-2020. (הסעיף בוטל). ראו גם, משרד ראש הממשלה "הממשלה אישרה: תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) (תיקון) (31.3.2020). ("הבהרה לסעיף הנוגע ליצירת אנשים: הממשלה החליטה כי יציאה ממקום מגורים, תותר ליחיד או לאנשים הגרים באותו בית, לזמן קצר ולמרחק של עד 100 מטר ממקום") המגורים.https://www.gov.il/he/departments/news/spoke_regulations310320

[6] ראו, תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) (תיקון מס' 10), התש״ף-2020.

[7] תקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים במקום עבודה לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020.

[8] ראו, ס' 2א לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – אכיפה), תש"ף-2020.

[9] ראו ס' 3 לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), התש״ף-2020.

[10] לפירוט ראו, מרגית כהן, מעשה טלאים, בדיני החירום, משפטים כט 623 (תשנ"ט)

[11] ראו, ס' 20 לפקודת בריאות העם.

[12] צו בריאות העם (שינוי רשימת מחלות מידבקות שבתוספת השנייה לפקודה), התש״ף-2020.

[13] ראו, צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (הגבלת פעילות מוסדות חינוך) (הוראת שעה), תש"ף-2020; צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019) (הוראות למעסיק של עובד בבידוד בית) (הוראת שעה), תש"ף-2020.

[14] להרחבה ראו, יובל שני, עודד רון ונדיב מרדכי "משבר הקורונה שמירה על עקרונות חוקתיים" 84 פרלמנט (15.3.2020). https://www.idi.org.il/parliaments/30997/30972

[15] בר"מ 2199/20 ברוק פשה נ' משרד הבריאות (פורסם בנבו, 24.03.2020).

[16] בג"ץ 2233/20 המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' משרד הבריאות (פורסם בנבו, 26.03.2020).

[17] ראו, ס'  20(2)(ט) לפקודת בריאות העם.

[18] פרשת  ברוק פשה נ' משרד הבריאות, לעיל ה"ש ____.

[19] פרשת המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' משרד הבריאות, לעיל ה"ש _____.

[20] שם, פס' 7 לפסק דינו של השופט שטיין.

[21] ראו, סעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה, ס"ח תשס"א.

[22] ראו, ברק מדינה ועשור ויצמן "המהפכה החוקתית או מהפכת זכויות האדם? על העיגון החוקתי של הנורמות המוסדיות" עיוני משפט מ 634 (2017)

[23] ראו, סעיף 38(א) לחוק יסוד: הממשלה.

[24] ראו, סעיף 38(ב)-(ג) לחוק יסוד: הממשלה.

[25] ראו, ברק מדינה ועשור ויצמן, לעיל ה"ש___, בעמ' 635.

[26] יואב מחוזאי "רגולציה כלכלית באמצעות סמכויות חירום: ישראל, 1974 – 1985" משפט חברה ותרבות 402 (2016).

[27] חשוב לציין כי מאז שנת 1992, עת תוקן חוק יסוד הממשלה, הכנסת נדרשת להצביע פעם בשנה על הארכת מצב החירום בישראל. ראו סעיף 28 לחוק יסוד: הממשלה. לעניין הסמכות השיורית של הממשלה להתקין תקנות שעת חירום במצבי חירום מיוחדים ראו, אריאל בנדור
מצבי חירום", ספר דורית ביניש 447, 459 (אונ' בר אילן, נבו 2018)

[28] ראו,מרדכי קרמניצר ונדיב מרדכי "שעת חירום, מצב חירום וסדר חוקתי" המכון הישראלי לדמוקרטיה (מרץ 2020). https://www.idi.org.il/articles/31139; לילה מרגלית "סמכויות חירום ובקרה פרלמנטרית במשבר הקורונה: סקירה משווה המכון הישראלי לדמוקרטיה (7.5.2020). https://www.idi.org.il/articles/31524. ראו גם, בג"ץ 2399/20 עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ. ראש הממשל (עתירה למתן צו על תנאי, בקשה למתן צו ביניים ובקשה לקיום דיון דחוף) (7.4.2020). https://www.adalah.org/uploads/uploads/Motion_for_interim_order070420.pdf

[29] לדיון מפורט בתקנות אלו ראו בגץ 2109/20 שחר בן מאיר ואח' נ' ראש הממשלה ואח' (פורסם בנבו, 26.4.2020).

[30] שם, החלטה מיום 19 במרץ 2020 (פורסם בנבו).

[31] שם, פס' 4ב (פורסם בנבו). ("תקנות השב"כ יופעלו בשלב זה אך ורק לצורך איתור מי ששהו בסביבת חולים עם ממצא מעבדתי חיובי ל-nCoV).

[32] שם. ראו גם, שחר בן מאיר ואח' נ' ראש הממשלה ואח', החלטה מיום 24 במרץ 2020 (פורסם בנבו).

[33] ראו, שחר בן מאיר ואח' נ' ראש הממשלה ואח', החלטה מיום 19 במרץ 2020 (פורסם בנבו).

[34] ראו, בגץ 2109/20 עו"ד שחר בן מאיר נ' ראש הממשלה (פורסם בנבו, 26.4.2020).

[35] שם.

[36] שם, פסקאות 41-42 לפסק דינה של נשיאת ביהמ"ש העליון, כב' השופטת אסתר חיות.

[37] בג"ץ 2435/20 ידידיה לוונטהל נ' בנימין נתניהו ראש הממשלה (פורסם בנבו, 7.4.2020).

[38] ראו, תקנה 2(א) לתקנות שעת חירום (נגיף קורונה החדש)(אזור מוגבל), התש"ף-2020, ק"ת 8460 מיום 6.4.2020 עמ' 1036. ("2.(א) התפשטה מחלת הקורונה בהיקף נרחב באזור מסוים בישראל, ושוכנעה ועדת השרים כי יש הכרח בהגבלת הכניסה אליו והיציאה ממנו כדי למנוע את התפשטות המחלה מחוץ לאזור כאמור, רשאית היא על דעת הממשלה להכריז על האזור כאזור מוגבל, ובלבד שבתקופת תוקפה של ההכרזה תתקיים אספקה נאותה של מצרכים ושירותים חיוניים בתוך האזור".)

[39] ראו, פרשת ידידיה לוונטהל נ' בנימין נתניהו ראש הממשלה, לעיל ה"ש _____, פס' 15 לפסק הדין.

[40] ראו, פרשת ידידיה לוונטהל נ' בנימין נתניהו ראש הממשלה, לעיל ה"ש _____, פס' 19 לפסק הדין.

[41] יוער כי עתירות נוספות אשר הוגשו כנגד הגבלות מכוח תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות) (תיקון מס' 2), התש"ף-2020 (להלן: התקנות), וכן מכוח צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 12), התש"ף-2020  נדחו על ידי בג"ץ.  לדוגמה, בג"ץ 2470/20 אלקין נ' ראש-הממשלה (פורסם בנבו, 8.4.2020); בג"ץ 2394/20 באמונתו יחיה ואח' נ' ראש-הממשלה (פורסם בנבו, 16.4.2020).

[42] פס' 5 לפסק דינו של בית המשפט בבג"ץ 2705/20 ‏‏ נתן (נתי) סמדר נ' ראש הממשלה (פורסם בנבו, 27.4.2020).

[43] שם, פס' 11 לפסק הדין.

[44] ראו, פס' 12 – 18 לפסק הדין.

[45] ראו, פסק דינו של הנשיא ברק בבג"ץ 3267/97 רובינשטיין נ' שר הבטחון, פ"ד נב (5) 481 (1998); יואב דותן, הסדרים ראשוניים ועקרון החוקיות החדש, משפטים מב 384 (תשע"ב); ברק מדינה "הכלל החוקתי בדבר החובה לקבוע 'הסדרים ראשוניים' בחוק – תגובה ליואב דותן ולגדעון ספיר" משפטים מב 449 (2012).

[46] ראו, ברק מדינה ועשור ויצמן, לעיל ה"ש___; בג"ץ 6971/98 פריצקי נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(1) 763, 777, 789 (1999).

[47] ראו, אביחי מנדלבליט עיכוב הקידום של חקיקה ממשלתית דחופה בכנסת במסגרת המאבק בנגיף הקורונה (6.4.2020). https://www.haaretz.co.il/embeds/pdf_upload/2020/20200406-212657.pdf

[48] פרשת שחר בן מאיר, לעיל ה"ש _____.

[49] ראו, תזכיר חוק זכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020. https://www.tazkirim.gov.il/s/tzkirim?language=iw&tzkir=a093Y00001Rd9B1QAJ

[50] ראו, ס' 2 לתזכיר חוק זכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020.

[51] ראו, ס' 4 – 10 לתזכיר חוק זכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020.