ירקות ופירות מהווים מרכיב חשוב ובסיסי בסל המזון של משקי בית בישראל. היקף הצריכה הכולל של פירות וירקות עמד נכון לשנת 2020 על 29.1 מיליארד ₪ בשנה, מזה כ- 24.7 מיליארד ₪ לפירות וירקות טריים. המחיר המשוקלל של פירות וירקות עלה בכ- 70% בעשרים השנים האחרונות. לשם ההשוואה, מדד מחירי המזון ללא פירות וירקות עלה באותה תקופה בכ- 50% בלבד, ומדד המחירים לצרכן ללא פירות, ירקות ודיור עלה באותה התקופה ב- 21% בלבד.

הוועדה נדרשה לערוך מספר בדיקות: לנתח את שרשרת האספקה של פירות וירקות; לבחון חסמים וכשלי שוק שעלולים להביא לפגיעה בצרכן, לרבות פערי תיווך בהפצת תוצרת חקלאית של פירות וירקות או רווחיות חריגה לאורך שרשרת האספקה שלהם; ככל שיימצאו כשלי שוק או חסמים או רווחים חריגים בכל אחת מחוליות שרשרת האספקה, הוועדה תמליץ לשרים על פעולות נדרשות לשיפור התחרות במקטעים אלה; לתת המלצות אחרות בנושא הורדת יוקר המחיה של פירות וירקות.

הועדה בחנה את תרומתם של שלושת המקטעים המרכזיים (החקלאי, הסיטונאי והקמעונאי) למחיר לצרכן. מדובר בבחינה חשובה, בפרט תרומתו של המקטע החקלאי למחיר לצרכן, שכן החלטה להפחית מכסים על יבוא פירות וירקות צפויה לחשוף את המקטע החקלאי לתחרות מוגברת.

בהקשר זה, ניתן להיווכח, על פי דוח ניתוח השפעת הפחתת מכסי יבוא על מדדי המחירים לצרכן (מרכז המחקר והמידע של הכנסת) ממרץ 2022, כי קיים מתאם חיובי בין משקל גבוה יחסית של יבוא בצריכה הפרטית של משקי בית לבין ירידת מחירים בשיעור גבוה יחסית. לא זו בלבד, אלא שאף נמצא כי קיים מתאם חיובי בין משקל גבוה יחסית של יבוא בענף לפריון (תוצר לשעת עבודה) עבודה גבוה. את התרחבות פערי הפריון בענפים בעלי פריון נמוך מסבירים שיעור התחרותיות והחשיפה לייבוא. במקרה כזה, ענפים שאינם סחירים או ענפים שמוגנים מיבוא מאופיינים בצמיחה איטית של פריון העבודה בהשוואה למדינות אחרות. כמו כן, נמצא כי חסמי יבוא מכסיים ובלתי מכסיים (למשל תקנים ייחודים) יש בהם כדי להוביל לירידה ברווחה החברתית, בתוצר ובפריון. כך, משקל היבוא של פירות טריים עמד בשנת 2019 על כ-15.2%, ומדד מחירי פירות טריים עלה בכ-41.1%.

דו"ח הביניים מצא כי התרומה של המקטע החקלאי למחיר לצרכן של כלל הפירות והירקות הטריים בשנת 2020 הייתה בממוצע 64%. שרשרת התיווך מהחקלאי לצרכן תורמת 36% בממוצע מהמחיר לצרכן, כאשר השיווק לצרכן נעשה במספר ערוצים; במקרה של תיווך סיטונאי התרומה הממוצעת למחיר לצרכן של המקטע החקלאי בשנת 2020 עמדה על 57% מהמחיר לצרכן (המקטע הסיטונאי תרם בממוצע 18% והמקטע הקמעונאי תרם בממוצע את 25% הנותרים). הממצאים מלמדים כי קיימת תועלת פוטנציאלית להורדת מחירי הפירות והירקות כתוצאה מהפחתת מכסים על יבואם.

שיעור הרווח הגולמי הממוצע של המקטע הסיטונאי עמד בשנת 2020 על כ- 25% ואילו הרווח התפעולי הממוצע עמד על כ- 5% (גידול ביחס לשנים קודמות בהן נע בין 3%-4%). שיעור הרווח הגולמי הממוצע של המקטע הקמעונאי תלוי בסוג קמעונאי. שיעור הרווח הגולמי הממוצע של קמעונאים עם מרלו"ג (מרכז לוגיסטי שמטרתו אחסון ושינוע סחורות במקום ממוקד) בשנת 2020 עמד על כ- 33% ושל קמעונאים ללא מרלו"ג על כ- 26% (יצויין כי השונות ברווח הגולמי במחלקת הפירות והירקות בין קמעונאים שונים בתוך אותה קבוצה (עם או בלי מרלו"ג) גבוהה יחסית). שיעור הרווח התפעולי הממוצע של קמעונאים משתי הקבוצות עמד בשנת 2020 על כ- 6%.

ניתוח המקטע הקמעונאי העלה כי שלושה שחקנים גדולים שולטים בכ- 54% משוק הפירות והירקות (והם: שופרסל, רמי לוי שיווק השקמה ומרב-מזון כל ("אושר עד")), ואילו ארבעת הגדולים שולטים בכ- 62% (והם: שופרסל, רמי לוי שיווק השקמה, מרב-מזון כל ("אושר עד") ויוחננוף). דו"ח הביניים מתאר מספר מאפיינים, מנגנונים ותהליכים בשרשרת התיווך העשויים להעיד, אף טרם בדיקתם לעומק, על כשלים תחרותיים. בעיקר ראוי לציון בהקשר זה כי התחרות בין רשתות המזון בעלת היבטים ארציים ומקומיים. מבנה התחרות ברמה הארצית מתאפיין בריבוי שחקנים, כשבישראל פועלות למעלה מ-20 רשתות שיווק מובילות שהיקף מכירותיהן הסתכם בשנת 2019 בכ-42 מיליארד שקלים. רמת הריכוזיות, שהיא חלק מניתוח מידת התחרות במקטע הקמעונאי, נמצאת במגמת ירידה משנת 2014. אף נתחי השוק של שלושת השחקניות הגדולות מצביע על ירידה בשיעור הריכוזיות (ירידה של כ-7% משנת 2014). לעומת זאת, מבנה התחרות ברמה המקומית – בו הצרכנים בוחרים את מקום ביצוע הקנייה לפי שיקוליהם השונים, לרבות קרבה למקום המגורים – מצביע על אזורים בהם קיימת רמות ריכוזיות גבוהות ותחרות נמוכה.

במסגרת עבודת הוועדה נערכה השוואה בינלאומית של תרומת המקטעים השונים (תוך מיקוד במקטע החלקאי והמקטע הקמעונאי) למחיר לצרכן  ביחס למדינות שונות בעולם (והן: צרפת, ספרד, ארה"ב, גרמניה מדינות האיחוד האירופי ואוסטרליה). מטרת ההשוואה הייתה לבחון האם ביחס למדינות אלו תרומת המקטעים השונים למחיר לצרכן בישראל היא סבירה. נתוני ההשוואה הבינלאומית העלו כי ישראל נמצאת ברף הגבוה ביחס למדינות ההשוואה, עם ממוצע של כ- 50%-60% לנתח של המקטע החקלאי מהמחיר לצרכן; זאת לעומת ממוצע של כ- 20%-30% בספרד וארה"ב וממוצע של כ- 40%-55% בצרפת, גרמניה, ממוצע מדינות האיחוד האירופי ואוסטרליה.

עם זאת, ככלל, מדדי הרווחיות של חברות קמעונאות המזון בישראל בין השנים 2017-2020 בהשוואה ל-11 חברות מקבילות ב-7 מדינות ההשוואה דומים לאלה שבמדינות ההשוואה ולא אותרה חריגה ברווחיות בחברות הקמעונאות בישראל.

לדו"ח הביניים ראו:  https://www.gov.il/BlobFolder/news/report_price_gap_140322/he/report_price_gap.pdf.

לדו"ח ניתוח השפעת הפחתת מכסי יבוא על מדדי המחירים לצרכן של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ראו:      .https://bit.ly/3J0icD7

מדד המחירים לצרכן מודד את אחוז השינוי שחל במהלך תקופה מסוימת ב"סל מוצרים" קבוע, הכולל מוצרים ושירותים נפוצים שניתן לעקוב באופן סדיר אחר מחיריהם. עלייה במדד המחירים לצרכן מצביעה על עלייה ביוקר המחיה, ושחיקה בערך הכסף (אינפלציה).

גרף אחוז השינוי החודשי במדד המחירים הכללי – אתר הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה

הנתונים שפורסמו באתר הלשכה מלמדים כי העלייה הדרמטית ביותר נצפתה במחירי האנרגיה, שהאמירו בכ-29% במהלך השנה. נרשמה עליית מחירים משמעותית גם בשוק כלי-הרכב המשומשים ובשוק הטבק, בשיעורים של 37% ו-9% בהתאמה. הנתונים מראים כי מחירי המזון עלו בשיעור של 6.3%.

טור שפורסם לאחרונה במגזין New York Times, מבקש להסביר את העלייה החדה במחירים. מוצע כי הסיבה המרכזית לעלייה נעוצה בשיבושים בשרשראות האספקה, שנגרמו בעקבות התפרצות מגפת הקורונה; זאת, מאחר והמאבק במגפה העולמית הוביל לסגרים מרובים ולצמצום היקף המסחר בין המדינות. כפועל יוצא מכך, היכולת של היצרנים לספק כרגיל את מוצריהם ולהפיצם ברחבי העולם נפגעה משמעותית. היצע מוצרי הצריכה בשוק הצטמצם, והוביל לעליית מחירים. יתר על כן, מחסור במוצרים חדשים הוביל לעליית מחירים בשוק המוצרים המשומשים, כך שבתחילת שנת 2021 נרשמה עליה ניכרת במחירי מוצרים מ"יד-שנייה", כגון ספות ומכוניות. נטען כי בעוד שההשלכות על המחירים של מוצרי הצריכה היו צפויות, המאבק הממושך במגפה גרר אחריו גם השלכות פחות צפויות. כך למשל, מתחילת המגפה מחירי הבתים בארה"ב עלו משמעותית, והשאירו קונים פוטנציאליים רבים "מחוץ למשחק" בשוק הדירות. העלייה במחירי הדירות הובילה גם לעלייה במחירי השכירות. העלייה במחירי הדיור (הן בקנייה והן בשכירות) תופסת נפח משמעותי במדד הכללי של מחירים לצרכן.

בכתבה מובאת דעתו של Jerome H. Powell, נגיד הבנק הפדרלי של ארה"ב (The Federal Reserve System), שהתבטא בנושא במהלך נאום בקונגרס. לשיטתו, העלייה החדה במחירים של מוצרי הצריכה היא תוצאה ישירה של הפרת האיזון בין ההיצע והביקוש בשוק. העובדה המדאיגה היא שהעלייה במחירים התרחבה לתחומים נוספים, כמו שוק הדיור. לדבריו, ההתרחבות הזו מגבירה את הסיכון לאינפלציה. דבריו של Powell כוונו לתוכנית פעולה למאבק באינפלציה: בשלב ראשון, ה-FED מתכוון להפסיק לרכוש אג"ח ובכך להזרים פחות כסף לשוק; בשלב שני, התכנון הוא להעלות את שיעור הריבית על ההלוואות, ובכך להאט את הביקוש הכולל בשוק כך שבהדרגה יהלום את ההיצע הקיים. הציפייה היא שהתוכנית הדו-שלבית תביא להאטה בעליית המחירים ובאינפלציה.

בישראל, העלייה במדד המחירים לצרכן בשנת 2021 הייתה מתונה יחסית: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2021 נרשמה עלייה של כ-2.8% במדד הכללי. הנתונים מלמדים כי העלייה החדה ביותר נמדדה במחירי הריהוט והציוד לבית (עלייה של כ-8.3%). לעומת זאת, בתחום ההלבשה וההנעלה נרשמה ירידת מחירים (ירידה של כ-7.3%-).

גרף אחוז השינוי החודשי במדד הכללי – אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל

קישור לנתונים מאתר ה U.S. Bureau of Labor Statistics-

קישור לנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל

קישור לטור שפורסם במגזיןNew York Times