בעקבות
ת"צ (מרכז) 52768-07-15 דורון אשל נ' Google Inc (ניתן ביום 22.10.2020)
שוב Google בכותרת והפעם – כללי ברירת הדין. אפתח בקביעתה של כב' השופטת אסתר שטמר כי בענייננו יש להחיל את הדין הישראלי ולא את הדין של מדינת קליפורניה ארצות הברית, תוך אימוץ פרשנות צרכנית.
בפני בית המשפט עמדו שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד Google. האחת, נוגעת לכך ש-Google העבירה במשך כארבע שנים פרטים למפעילי יישומון אודות משתמשים שרכשו יישומונים דרך החנות הייעודית במערכת ההפעלה Android. זאת, בניגוד לכאורה להתחייבות שלה בתנאי השימוש ומבלי שקיבלה את ההסכמה של משתמשיה. כמו כן, Google לא רשמה את מאגר מידע שכולל פרטים אישיים של משתמשיה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981. בבקשה השנייה נטען כי Google אוספת מידע אישי על בעלי חשבונות Gmail בכך שסורקת, מנתחת ומעבדת את הודעות הדואר האלקטרוני ומשתמשת בו למגוון מטרות, כולל מטרות מסחריות. זאת, ללא ידיעת המשתמשים ומבלי שקיבלה את הסכמתם.
תניית ברירת הדין שגוגל קובעת מחילה על יחסי הצדדים את דיני מדינת קליפורניה, והחריג הוא אם דיני מקום מגורי המשתמש לא מכירים באוטונומיית המשתמש להסכים להחלת דין זר. בית המשפט מצא שמדובר בחוזה צרכני אחיד ויש לפרש את תניית הדין מהמשמעות הפשוטה והרגילה של הכתוב. קרי, בדומה לעמדת המבקשים, "במקום שלא חלים דיני קליפורניה יחולו דיני המדינה של התובע".[1] השופטת שטמר קובעת כי על תניית ברירת הדין להיות כתובה בצורה ברורה ומפורשת. נפסק שמשתמש סביר מבין שסכסוך בינו לבין Google ידון לפי הדין הישראלי. תניית ברירת הדין מעידה על כך שכוונתה של Google היתה כי בכל מקום שדיני מדינת קליפורניה לא חלים במדינת מושבו של המבקש, יש להתדיין לפי הדין הקיים במדינת מושבו של המבקש.
חשוב בהקשר זה להזכיר את עניין בן חמו, שם נקבע כי מקום השיפוט וכללי ברירת הדין בהתייחס לסכסוך בין משתמשי חברת Facebook יוכרעו לפי הדין הקליפורני. נקבע כי תניית השיפוט הזר המצויה בתנאי השימוש היא תניה מקפחת בחוזה אחיד, ולכן יש נדרשת התערבותו של בית המשפט. לעומת זאת, תניית ברירת הדין הקבועה בתנאי השימוש לא הוכחה כמקפחת.[2]
בעניין נכט הובאה לפתחו של בית המשפט בקשה לתביעה ייצוגית שעסקה בתנאי השימוש של Facebook באשר למי שמוגדר "צרכן". נקבע כי קיים אי שוויון משמעותי בין Facebook למשתמשיה –פרטיים או עסקיים – ולכן הם זקוקים להגנת החקיקה הצרכנית. למרות תנאי השימוש שקובעים סמכות שיפוט לבית המשפט במדינת קליפורניה, נקבע כי הדיון יתקיים בבית המשפט המחוזי שבתל אביב.[3] Facebook, באמצעות באי כוחה, הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. יש לקוות שבתי המשפט בישראל יכירו בחשיבות לתת מענה וסעד לצרכנים ישראליים הנפגעים מהתנהלות פוגענית של חברות דיגיטליות בינלאומיות. מן הראוי להכיר בכך שיחסי הכוחות אינם שווים. שעה שחברה בינלאומית זרה פועלת בישראל, באמצעות חוזים אחידים המוכתבים מראש, עליה לקבל על עצמה את פורום השיפוט המקומי ואת דיני המקום.
[1] פס' 34 לפסק הדין.
[2] רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' אוהד בן חמו (פורסם בנבו, 31.5.2018).
[3] ת"צ (מחוזי ת"א) 1393-01-17 אלי נכט נ' Facebook Ireland Ltd (פורסם בנבו, 6.8.2020).
