תקופה זו של מגפה מתמשכת ומגבלות סגר חוזרות הולידה סכסוכים משפטיים הנובעים מקושי של חייבים לבצע חיובים. ככלל, נראה שבתי המשפט עומדים על קיום החיובים ונמנעים מהחלה רחבה של דוקטרינת הסיכול.
סוג רווח של סכסוכים נוגע ליחסי שכירות. כך למשל חדל"ת 26076-02-20 עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות, שותפויות ואח' (8.7.2020), עוסק בבקשת נאמן להורות על פטור מתשלום דמי שכירות בחנות שהייתה מושבתת מפעילות בשל ההוראות על סגירת העסקים. החברה הגיעה לחדלות פירעון טרם פרוץ משבר הקורונה ומונה לה נאמן. הנאמן טען לסיכול מכוח סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א–1970, שכן לא ניתן היה לצפות את משבר הקורונה ולא היה בידי החברה למנוע את סגירת העסקים.
בית המשפט, מפי כב' השופט חגי ברנר, דחה את בקשת הנאמן. נפסק כי סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א–1971, המקנה לשוכר סעדים מיוחדים במקרה של סיכול, חל רק אם מטרת השכירות סוכלה מסיבות הקשורות למושכר או לדרכי הגישה אליו – ולא כאשר הנסיבות הן משבר עולמי כללי שנבע מהתפרצות מגיפה. נוסף לכך, הבחירה שלא להפעיל את החנות ולהוציא את העובדים לחל"ת היתה של הנאמן, והיא נבעה מרצונו לחסוך בעלויות של הפעלת החנות. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה בדבר היעדר אפשרות גישה ואיסור הפעלה של המושכר.
לפי ס' 18 לחוק החוזים (תרופות), המעגן את דין הסיכול, יש צורך בהתקיימותם של שלושה תנאי מצטברים כדי שפלוני יזכה בהגנה: הראשון, קיומן של נסיבות מסכלות ההופכות את קיום החוזה לבלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם; השני, העדר ידיעה או יכולת לצפות, בעת כריתת החוזה, את הנסיבות המסכלות; והשלישי, חוסר יכולת של המפר למנוע את אותן נסיבות. בית המשפט קבע כי היה קשה לצפות את השלכות המגיפה שכללו סגירת המסחר ופגיעה בכלכלה. לכן, התנאי השני – העדר צפיית הנסיבות המסכלות בעת כריתת החוזה – מתקיים. עם זאת, קיומו של התנאי הראשון – קיומן של נסיבות ההופכות את קיום החוזה לבלתי אפשרי או לשונה באופן יסודי ממה שהוסכם– מוטל בספק. בענייננו סוכלה מטרת החוזה מבחינת השוכר; לכן נדרשת בדיקת הגנת הסיכול לפי סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה ולא לפי סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות), שהרי הדין הספציפי גובר על הדין הכללי. לעיתים יכולה לעמוד גם ההגנה מכוח סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) אך הדבר לא נכון למקרה זה, שכן החברה הפיקה טובת הנאה מעצם העובדה שהמשיכה להחזיק בחנות בתקופת ההשבתה, ואף העמידה את החנות למכירה לכל המרבה במחיר. עוד נקבע ביחס לקיומו של התנאי שלישי – חוסר יכולת של המפר למנוע את אותן נסיבות – שגם הוא מוטל בספק, שכן הנאמן מונה לאחר פרוץ משבר הקורונה. הנאמן יכול היה לבטל את חוזה השכירות לאחר כניסתו לתפקיד שכן ידע על התפרצות המגפה.
לפסק הדין לחצו כאן.
סכסוך אגב חוב התברר בפש"ר 46210-07-18 רותם ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח' (1.9.2020). שם דובר בבני-זוג להם חמישה ילדים. בני-הזוג נדרשו לפנות דירה לכיסוי חוב בעקבות הסדר נושים שחתמו ביולי 2018. כעבור כשנה מונתה נאמנת להסדר הנושים, ובפברואר 2019 ניתן תוקף להסכמת החייבים למימוש זכויות בדירת המגורים. בספטמבר 2019 אושר ההסכם למכירת הדירה ומועד פינויה נקבע לספטמבר 2020. אז פרץ משבר הקורונה ומועד מסירת הדירה התעכב. החייבים טענו כי סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) חל בעניינם. אלא שמועד פינוי הנכס היה ידוע לחייבים, והם לא חיפשו דירה חלופית. מגפת הקורונה הובילה להגבלת התנועה והמסחר ומנעה אפשרות לחפש נכס חלופי במשך כחודשיים. מצבם הכלכלי הורע מפני שהוצאו לחל"ת. בנסיבות אלה, כב' השופטת רחל ערקובי פסקה כי "גם אם מגפת הקורונה איננה אירוע מסכל או שלא מתקיימים מלוא התנאים המצטברים לתחולת הגנת דיני הסיכול, לא מן הנמנע להחיל את עיקרון דיני הביצוע בקירוב. מדובר כאמור במשפחה בת שבע נפשות עם חמישה קטינים, כן מדובר בדירת מגורים ולא בנכס עסקי, אנו מצויים בתקופה של אי וודאות שאין לדעת מתי תחלוף". לכן, יש לדחות את מועד הפינוי, בכפוף לתשלום מסוים שישולם על ידי החייבים בתקופת הדחייה.
לפסק הדין לחצו כאן.
תא"ח 4492-05-20 מ.ג. יצחקי נכסים בע"מ נ' ח.י.א שותפויות בע"מ ואח' (23.6.2020) עוסק בתביעה לפינוי אולם אירועים אשר נסגר עם פרוץ משבר הקורונה וההגבלות על התקהלות במקומות ציבוריים, לרבות אירועים. אין מחלוקת כי לא שולמו דמי השכירות. עם זאת, הנתבעים טענו שעומדת להם הגנת הסיכול, וכי אי-התשלום אינו עולה כדי הפרת הסכם השכירות המזכה את התובעים (המשכירים) בסעד של פינוי.
כב' הש' עמית יריב קבע כי אם הגורם המסכל אינו ייחודי למושכר עצמו אזי אין למשכיר יתרון ביכולת לצפות את הסיכון ולהיערך אליו, ואין תחולה להסדר המיוחד שבסעיף 15; אנו חוזרים אל דיני הסיכול הרגילים – קרי להסדר הקבוע בסעיף 18 לחוק התרופות. מניעת השימוש בנכס נבעה מהאיסור על התקהלות שעוגן בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, ומניעת שימוש שכזו היא לא ייחודית לנכס זה – לכן סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה לא חל.
השופט יריב קבע: "[…] שגם בחינת המצב באספקלריה של הוראות סעיף 18 לחוק התרופות אין בה כדי להצדיק… מתן רשות לנתבעים להמשיך ולהחזיק במושכר". הנתבעים הודיעו באופן חד צדדי על אי תשלום שכירות ללא שזכות זו הייתה מעוגנת בחוזה או בדין. התוצאה: בית המשפט קיבל את התביעה והורה על פינוי המושכר.
לפסק-הדין לחצו כאן.
בת"א 28265-05-20 אביבה ארועים-השכרת ציוד 2003 בע"מ ואח' נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ ואח' (22.6.2020) נבחנה בקשה למתן צו למניעת חילוט של ערבות בנקאית אוטונומית. הערבות הבנקאית נמסרה לגב-ים מכוח הסכם שנכרת בין הצדדים לשכירות מבנה המשמש כאחסנה לציוד לאירועים ציבוריים פרטיים. בנובמבר 2019 הגישה גב-ים תביעת פינוי המושכר נגד המבקשים בשל בנייה ללא היתר בחצרי המושכר. המבקשים רצו לפנות את הנכס בסוף פברואר 2020 – טרם סיום מועד החוזה בינואר 2021 – אלא שאז פרצה מגפת הקורונה ומועד הפינוי נדחה לסוף מרץ 2020. לטענתם, מגפת הקורונה לא אפשרה להם לעבור לנכס חלופי. המבקשים החליטו על דעת עצמם לבטל את הוראת הקבע ששמשה לתשלום דמי השכירות וטענו שאינם חבים בשכירות עבור החודשים מרץ עד מאי 2020.
כבוד הש' יואב פרידמן דחה את הבקשה למניעת חילוט הערבות. נפסק כי אין תחולה לסעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, שכן הוא נועד ליתן מענה למצבים בהם נמנע מן השוכר השימוש במושכר מסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו. המניעות בה דן הסעיף אינה חייבת להיות בהכרח ממן ה'כוח העליון' ויכולה היא להיות גם מניעות משפטית. אך חייבת היא להתייחס לנסיבות "חיצוניות" הקשורות למושכר הספציפי או דרכי הגישה אליו; לא מניעות כללית ממין מגיפה שיכולה להקרין על יחסי שכירות בריבוא חוזים, להבדיל מחוזה במושכר ספציפי.
באשר לסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות) צוין כי פרוץ משבר הקורונה הביא עימו תקנות וצווים שצמצמו את הפעילות במשק ואלה הביאו לסיכול החוזה. אלא שהמניעות בעניינו עוסקת בירידה בהכנסות ולא במניעה להשתמש במושכר או לאחסן בו ציוד. המבקשת אף לא הראתה שיש לה קושי בתשלומי השכירות. קשיי נזילות הנובעים מירידה במחזור המכירות במשך כמה חודשים הם סיכון עסקי שניתן וצריך לצפות אותו.
לפסק-הדין לחצו כאן.
