בספטמבר 2020 פרסמה הרשות להגנת הפרטיות מדריך להגנת הפרטיות בגופי תחבורה בסביבה דיגיטלית. מטרת המדריך היא להנגיש מידע אודות אתגרי הפרטיות הנגזרים מטכנולוגיות התחבורה החכמה ולהצביע על כלים להתמודדות עם אתגרים אלה. זאת, לשם קידום האיזון שבין פיתוח הטכנולוגיות החדשות והכנסתן לשימוש יעיל ובין שמירה על זכות האזרחים לפרטיות.
בשנים האחרונות, הולכות ונכנסות לשימוש טכנולוגיות מתקדמות המשפיעות באופן משמעותי על האופן בו אזרחי המדינה צורכים שירותי תחבורה פרטית וציבורית. אדם המעוניין להגיע מנקודה א' לנקודה ב' יכול להשתמש במגוון אפליקציות לתכנון מסלולו תוך התחשבות בנקודות המוצא והיעד, שעת הנסיעה, אמצעי התחבורה המועדף ועוד. בהיותו בדרך, עומדים לרשותו אמצעי תחבורה מגוונים, ביניהם כלי רכב פרטיים, אמצעי הסעת המונים, וכן אמצעי תחבורה שיתופיים שונים. שירותי התחבורה החדשים – ביניהם יישומי תכנון ותשלום, יישומי הזמנת מונית דרך הטלפון החכם, זימון נסיעות משותפות בין אנשים פרטיים והשכרה מזדמנת של גלגינוע (קורקינט חשמלי) – מבוססים במידה רבה על מידע שנאסף אודות ציבור המשתמשים בדרך. יש שהמידע הרלוונטי הוא מקובץ (אגרגטיבי), ומתייחס לציבור באופן כללי ובלתי מסוים, ויש שהמידע הרלוונטי הוא מסוים (פרטיקולרי), ומתייחס לנתוניו הספציפיים של אדם נתון.
בשנים הקרובות צפויה התפתחות של שירותי התחבורה המתקדמים, ובעשורים הבאים צפוי שינוי דרמטי באופן השימוש שלנו באמצעי התחבורה השונים. עם המשך התפתחות התחבורה החכמה צפוי גידול בכמות המידע האישי הנאסף על ידי ספקי השירותים החדשים, שכן "חומר הגלם" העיקרי הדרוש להם הוא מידע מסוגים שונים אודות שימוש האזרחים במערכות התחבורה השונות. בשל איסוף המידע המוגבר עלולה להיפגע גם פרטיותם של אזרחים אשר כלל אינם עושים שימוש בשירותי התחבורה הרלוונטיים. כנגזרת מכך, פוטנציאל הסיכון לזכות לפרטיות גדל, וצפוי לגדול עוד יותר בעתיד.
לצורך קידום התחבורה החכמה והטמעתה נדרש שיתוף פעולה בין המגזר הפרטי לממשלתי. בעוד האינטרס המוביל של המגזר הפרטי המפתח את הטכנולוגיה הוא אינטרס כלכלי וטכנולוגי, הרי שלמגזר הציבורי יש אינטרסים נוספים, ביניהם הרצון לשמור על פרטיות האזרחים. פרטיות האזרחים מאוימת מעצם איסוף המידע, וכן בשלב עיבודו ואחסונו. תמיד קיים הסיכון לדליפת המידע החוצה, ולכך שהמידע ישמש לתכליות שלא לשמן נאסף ומבלי לקבל את רשותו של הפרט.
הזכות לפרטיות מעוגנת בסעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 והתקנות שחוקקו מכוחו, קובעים כי אין לאסוף מידע על אדם ואין להשתמש במידע זה ללא הסכמתו של אותו אדם. החוק מגן על מידע אישי שנאסף ואוחסן במאגרי מידע (ממשלתיים או פרטיים), ומתווה את הכללים לניהול ולאבטחת מאגרי מידע. החוק והתקנות מטפלים בהיבטים שונים הנוגעים לרישומו של המאגר, אבטחתו וניהולו, לרבות הסכמת המשתמשים שנתוניהם יאוחסנו בו, קיום עקרון צמידות המטרה, זכות העיון במידע ותיקונו ע"י האדם אשר המידע מתייחס אליו.
המתח המרכזי נובע מכך שהפגיעה בפרטיות והתועלת הצומחת מהטכנולוגיות החדשות כרוכות זו בזו. כלומר, על מנת להנות משירותי התחבורה החכמה אדם חייב לוותר על חלק מפרטיותו. הקפדת-יתר על הפרטיות עלולה להוות חסם לפיתוחים טכנולוגיים ועסקיים שתכליתם שיפור מערכות התחבורה וייעול השירות הניתן לאזרח.
המדריך שפורסם מציג עקרונות להטמעת הטכנולוגיות החדשות, באופן המשקלל את הסיכונים לפרטיות הנובעים מהטכנולוגיות החדשות. במסגרת זאת, הוא ממליץ, כי גופי התחבורה הצפויים להכניס לשימוש טכנולוגיות רלוונטיות ימנו גורם בכיר לתכלול יחסי הגומלין בין הטכנולוגיות השונות והצלבות המידע הנאסף מהן. ככלל, מציע המדריך להתייחס לסוגיית הפרטיות כבר מהשלבים המוקדמים של פרויקטים של תחבורה חכמה. זאת, באמצעות עריכת תסקיר מקדים בדבר האיומים על הפרטיות, ועיצוב הטכנולוגיה החדשה באופן הנותן מענה לממצאיו. בנוסף, מציין המדריך את הצורך בהקפדה יתרה על היבטי הפרטיות בעת שיתוף הפעולה עם גורמים מסחריים, ולבסוף מתייחס לצורך בנקיטת שקיפות כלפי האזרחים באשר למדיניות הפרטיות הנהוגה. עקרונות אלה מובאים כקווים מנחים בלבד, ואינם מהווים הנחיות או כללים מחייבים.
תרומתו המרכזית של המדריך היא בהעלאת המודעות להיבטי הפרטיות המתלווים להכנסת טכנולוגיות חדשניות לתחום התחבורה, תוך התייחסות לשיתופי הפעולה המייחדים תחום זה בין הגורמים הממשלתיים ובין גופים פרטיים. כך, מקדם המדריך את הטמעת שיקולי הפרטיות כבר בשלב פיתוח הטכנולוגיות החדשות, ולאחר מכן בעיצוב מערכות התחבורה החכמה ובהכנסתן לשימוש.
לדוח הרשות להגנת הפרטיות לחצו כאן.
