תביעה לא שגרתית הוכרעה לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.[1] מדובר בתביעה שהגישה עו"ד מיכאלי, סגנית היועץ המשפטי לתכנון ובניה בעיריית ירושלים, שטענה לריקון תפקידה מתוכן, ודרשה השבת מלוא סמכויותיה ופיצוי בגין העסקה פוגענית, התנכלות תעסוקתית, התעמרות במקום העבודה ועגמת נפש. זאת, לאחר שהיועץ המשפטי של העירייה החליט להדיחה, לטענתה, ממרבית מהתפקידים שמילאה, בצורה שרירותית ומשפילה.
עו"ד מיכאלי טענה כי החלטת העירייה להדירה מהתפקידים שמילאה ולשלול את מרבית סמכויותיה היא בלתי חוקית ואינה עומדת בכללי הצדק הטבעי, בהם: זכות הטיעון, חובת השימוע וחובת ההיוועצות. לא זו אף זו, עו"ד מיכאלי טענה שההחלטה התקבלה משיקולים זרים ופסולים, עולה כדי פגיעה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1988 וכי מדובר בהתנכלות ובהתעמרות תעסוקתית. העירייה השיבה כי בוצע שינוי ארגוני שהביא, בין השאר, לשינוי בסמכויות התובעת. השינוי הארגוני התבקש עקב רצון לשפר את השירות לתושב ועקב ביקורת על התנהלות אגף הייעוץ המשפטי בעירייה בדוח מבקר המדינה.
כב' השופט כאמל אבו קאעוד קבע כי עו"ד מיכאלי היא הגורם המקצועי הבכיר ביותר בתחום התכנון והבנייה בעירייה. מתוקף תפקידה כסגנית היועץ המשפטי, סמכויות מקצועיות רבות הופקדו בידיה כמו גם סמכויות ניהוליות. מהעדויות שנשמעו עלה שעו"ד מיכאלי מודרה מפעילויות באגף הייעוץ המשפטי בנושא תכנון ובנייה, תוך שניטלו ממנה סמכויותיה. היא הורדה לדרגה של עורך דין מן המניין האחראית על הייעוץ לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בלבד. נוסף על כך, עו"ד מיכאלי לא זומנה לישיבות והתיקים המשפטיים בתחום התכנון והבנייה שהועברו אליה התמעטו. לפיכך, לא רק שמעמדה נפגע וסמכויותיה ניטלו ממנה אלא שהיועץ המשפטי הסתיר כי תיקים ותפקידים ניטלו ממנה ואף בחר להלבין את פניה ברבים תוך השפלתה וביזויה לעיני כל. נמצא כי השינוי הארגוני שנעשה הוא בבחינת תירוץ שהומצא כדי להצדיק את הפגיעה שנעשתה בעו"ד מיכאלי.
בין אם הפגיעה במעמדה ובמהות תפקידה של התובעת בוצעה במסגרת רה-ארגון ובין אם לאו, התובעת לא עודכנה מבעוד מועד על הפגיעה הצפויה בה, לא קיבלה הזדמנות לשכנע כנגד המהלך או להיערך אליו כראוי, והתנהלות העירייה בעניינה לא עולה בקנה אחד עם חובותיו של מעסיק, לא כל שכן מעסיק ציבורי, להתנהלות בתום לב ובדרך מקובלת, בסבירות וללא שיקולים זרים.[2]
כב' השופט אבו קאעוד ציין כי עיקר הטענות שיוחסו לעו"ד מיכאלי על ידי העירייה "מקורן בהתנהלותה לאחר הפגיעה במעמדה ובתפקודה".[3] בית הדין לא קיבל את ניסיונה של העירייה להצדיק בדיעבד את הפגיעה בטענה לחוסר שביעות רצון מתפקודה. נקבע כי חוסר שביעות רצון אינו יכול להיות תירוץ להדחתה של עו"ד מיכאלי מתפקידה, תפקיד שבו זכתה מכוח מרכז לפי הדין.
אשר לטענת העירייה לפררוגטיבה ניהולית קבע בית הדין: "הפררוגטיבה הניהולית אינה מקנה למעסיק את הזכות לפגוע במעמדו של עובד ובמהות תפקידו, בו זכה במכרז כדין, בצורה שרירותית בחוסר תום לב ולא סבירה".[4] טענת הפררוגטיבה הניהולית לא יכולה להביא לתיקון הפגם שנפל בהתנהלות העירייה אשר פגעה במעמדה ובתפקידה של עו"ד מיכאלי, מבלי לקבל את הסכמת ארגון העובדים, מבלי שניתנה לעו"ד מיכאלי זכות טיעון וזכות שימוע. הדבר נעשה באופן שרירותי ובחוסר תום לב.
במישור החוזי, חוזה העסקה מכוח מכרז הוא חוזה העסקה לכל דבר ועניין, ואפשר להחיל עליו את סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א–1981 המאפשר לאכוף חוזה. לבית הדין מסורה גם הסמכות שלא לאכוף את החוזה במלואו מכוח סעיף 3(4) לחוק החוזים תרופות הקובע: "אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין". בית הדין קבע כי החוזה ניתן לקיום באופן חלקי, מבלי לפגוע בצדדי ג', ובאופן שישיב לעו"ד מיכאלי חלק מהמעמד שהוקנה לה מכוח המרכז בו זכתה.
לפיכך, ניתן צו עשה לפיו העירייה נדרשה להפסיק למדר את עו"ד מיכאלי מפעילויות אגף הייעוץ המשפטי בתחום התכנון והבניה. נקבע שעל העירייה לערבה בתהליכים ובפרויקטים באגף, לעדכן אותה באופן שוטף ולהעביר אליה חוות דעת משפטיות בתחום כמו גם תביעות משפטיות המוגשות על ידי העירייה או נגדה. העירייה גם נדרשה להזמין את עו"ד מיכאלי לפגישות עבודה בתחום.
בשים לב לחוסר היכולת להחזיר את המצב לקדמותו, מעורבות צדדים שלישיים והוצאת צו עשה חלקי, הוחלט לפסוק לטובתה של עו"ד מיכאלי פיצוי כספי בגין ההתנהלות הפוגענית כלפיה והנזק שנגרם לה בסך של 150 אלף שקלים.
יצוין כי לשם התמודדות עם התופעה החמורה של התעמרות בעבודה חוברה הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה–2015. לדברי כב' השופט אבו קאעוד, ניתן ללמוד כי: "הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה נועדה לקבוע הסדר קונקרטי להחלת כבוד האדם בחיי העבודה בישראל. זאת, לצד חיזוק והגנה על ערכים נוספים כגון רווחת הפרט וחופש העיסוק".[5] מדברי ההסבר להצעת החוק עולה שהתעמרות בעבודה היא תופעה חברתית נפוצה ממנה סובל לפחות אחד מכל ארבעה עובדים בישראל. כפי שעולה עוד מדברי ההסבר, התעמרות בעבודה היא התנהגות פוגענית הנעשית באופן תדיר ולא באופן חד-פעמי והיוצרת סביבת עבודה עוינת. אומנם העובד הוא הנפגע הישיר אך גם המעסיק יכול להיפגע בשל היעדרויות ומוטיבציה ירודה של העבודה שעלולה להשפיע על השירות שמספקים ללקוחות, למשל.[6]
נפנה לשני פסקי דין בהם נבחנה תביעה בגין התעמרות בעבודה ואשר זיכו את התובעים בפיצוי כספי בגין עוגמת נפש של העסקה פוגענית בסך 80 אלף שקלים – בעניין מני נפתלי,[7] ו-65 אלף שקלים בעניין גיא אליהו בגין עוגמת נפש.[8] שניהם עובדים לשעבר במעון ראש הממשלה.[9]
אין צורך לומר כי הזהות התעסוקתית של עובדים ועובדות היא בעלת משמעות אישית רבה. העבודה צורכת מאתנו שעות רבות, לעיתים סביב השעון. מקום העבודה הופך לזירת פעילות משמעותית ובעלת השלכות על הפרנסה ועל איכות החיים של העובד/ת. נושא ההתעמרות בעבודה מעורר סוגיה חשובה וקשה, ובית הדין לעבודה התמודד עמה באומץ. לצד פסיקה שיפוטית, ראוי להסדיר את הסוגיה באמצעות חקיקה, שתהווה מורה דרך ותציג ממד של הרתעה מפני התנהגות פסולה.
[1] סע"ש (י-ם) 67012-07-18 עו"ד אילנית מיכאלי – עירית ירושלים (ניתן ביום 21.2.2021)
[2] פס' 57 לפסק הדין.
[3] פס' 71 לפסק הדין.
[4] פס' 75 לפסק הדין.
[5] פס' 86 לפסק הדין.
[6] הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התש"ף–2019, זמין ב: www.nevo.co.il/law_html/law04/1352_22_lst_565150.htm.
[7] סע"ש (י-ם) 14-03-38335 מנחם נפתלי נ' מדינת ישראל – משרד ראש הממשלה (ניתן ביום 10.2.2016).
[8] סע"ש (י-ם) 14-04-16783 גיא אליהו נ' משרד ראש הממשלה (ניתן ביום 31.5.2016).
[9] אפרת נוימן "עובדת בכירה בעיריית ירושלים שהושפלה ומודרה תקבל פיצוי של 150 אלף ש"ח" דהמרקר 23.2.2021 www.themarker.com/law/.premium-1.9559902.
