רשות התחרות אישרה פטור מהסדר כובל למיזם משותף בין כמה חברות הפצה: דיפלומט, בר הפצה, ליימן שליסל, נאייקס וגורי. נקבע שעיקר ההסדר לא עתיד לפגוע בתחרות או למנוע אותה, לכן מוענק למיזם פטור לתקופה בת 6 שנים בכפוף להסתייגויות שונות.[1] ההסדר עוסק בהקמת מיזם משותף בין חברות ההפצה לצורך מתן שירות לנקודות מכירה (B2B), בעזרת פלטפורמה דיגיטלית לתקשורת ישירה ובעיקר לנקודות מכירה מרוחקות. ההסדר מתייחס לתפעול מערך לוגיסטי הכולל ליקוט, הפצה, חיוב וגביה וניהול מערך הזמנות. בהחלטה מתואר כי מערך ההפצה לנקודות מכירה בישראל נחלק לשניים. ישנם ספקים שבוחרים להקים מערך הפצה עצמאי, ולעומת זאת, אחרים עושים שימוש בחברות הפצה לשם הפצת מוצריהם. עלות הפצת המוצרים באמצעות חברות הפצה תלויה במשקל המוצר, בנפחו, במרחק הנקודה, בהיקף ההזמנה ועוד.
ישנם ספקים שלא מעוניינים להגיע לנקודות מכירה מרוחקות, במיוחד עבור הפצת מוצרים ספורים (וקטנים). יוצא מכך שישנן נקודות מכירה שלא יכולות ליהנות מהמוצרים שמספק אותו ספק. לפיכך, אותן נקודות מכירה משתמשות בסיטונאי שרוכש מוצרים בהיקף נרחב. מטרת ההסדר היא להפיץ מוצרים של כמה ספקים יחדיו, כאלה שעד כה לא השתלם להם להגיע לנקודות המכירה המרוחקות לאור דרישות מינימליות להזמנה. רשות התחרות מציינת כי מקטע סיטונאי המזון המפיצים מוצרים לנקודות מכירה קמעונאיות הוא מקטע רווי מתחרים.
עיקרי ההסדר כפי שמתוארים כוללים: "נילוס" – חברת ההפצה המשותפת – תהיה פלטפורמת המסחר, כמעין שוק, דרכה יתבצעו ההזמנות. בעלי המניות בנילוס הם דיפלומט, ליימן שליסל וגורי, הפועלים כספקים בתחום המזון והטואלטיקה. אחת מהחברות השותפות במיזם המשותף המתמחה בהפצה, "בר הפצה", תבצע את הליקוט, ההפצה של אותם מוצרים לנקודות ההפצה השונות ולבסוף גם את הגבייה. העמלה תשולם ישירות על ידי הספקים על פי מדדים שייקבעו באופן שוויוני בין כלל משתמשי נילוס ללא תלות בשאלה אם הם בעלי מניות המיזם המשותף אם לאו. כן, לא יועבר מידע על המתחרים לספקים. נוסף על כך, לא תימנענה הפצת המוצרים על ידי מפיצים אחרים.
רשות התחרות סבורה כי היתרון בהקמת המיזם המשותף הוא היכולת להפחית את עלויות השיווק של כל אחד מהמפיצים, בין השאר מפני שניתן יהיה לשלוח משאית אחת לנקודות מכירה מרוחקות. בכך גם צפוי לגדול היצע המוצרים המסופקים לאותן נקודות, מהלך שעשוי לתרום לצרכנים.
בצד היתרונות של ההסדר הרשות מעלה חששות שונים: החשש האחד הוא חסימת ספקים על ידי נילוס. נילוס עשויה ליהנות מיתרונות לגודל ויתרונות לרשת ומשתמשיה ייהנו מעלות נמוכה להפצת מוצריהם. דבר זה עלול לגרום לספקים קטנים שיבקשו להפיץ באמצעות נילוס להימצא בנחיתות מובנית. לפיכך, הממונה על התחרות מבקשת להתנות את קבלת הפטור להסדר הכובל בכך שנילוס תאפשר לכל ספק או סיטונאי לעשות שימוש בשירותיה מבלי להפלות ביניהם.
חשש נוסף הוא הפעלת כוח שוק מול קמעונאים. ההסדר עלול לגרום להפעלת כוח חד צדדי, או מתואם, כתוצאה מהפעילות המשותפת בין חברות ההפצה. מדובר כאן במיזם שטרם יצא אל הפועל ולכן ייתכן שבעתיד יינתן לחשש זה משקל רב יותר. לצד זאת, נילוס לא תהיה מעורבת בקביעת מחירי המוצרים והמבצעים לצרכנים אשר ייקבעו על ידי כל ספק בנפרד. נוסף על כך, כל ספק יוכל לבחור באמצעות איזו חברה להפיץ את מוצריו ולא יהיה מחויב לעבוד דווקא עם המיזם או עם מי מהחברות השותפות בו.
חשש אחר עוסק בשולחן משותף. הסדר שמאפשר תיאום בין הצדדים עלול להביא להעברת מידע רגיש מבחינה תחרותית במסגרת הפעילות השוטפת. חשש נלווה נוגע לכך ששיתוף הפעולה יזלוג לתחומים אחרים בהם מתחרות החברות ובכך תפגע התחרות באותם תחומים. אם נתח השוק המצרפי של הצדדים להסכם גבוה יותר, כך החשש מתגבר. רשות התחרות סברה כי הצדדים למיזם אינם המתחרים הקרובים והגדולים בענף שכן קיימים מתחרים אחרים רבים, חלקם גדולים ומשמעותיים. כמו כן, הצדדים למיזם לא מבטלים את מערך ההפצה העצמאי שלהם.
הרשות מדגישה כי באישורה זה אין כדי לאפשר חריגה ממה שאושר במפורש ובתוך כך אין באישור זה כדי אישור להעביר מידע תחרותי רגיש בין הצדדים למיזם. יש הטוענים שהמיזם נועד להתמודד עם התחרות בתחום ההפצה, תחום בו שולטת שופרסל ביד רמה.[2] טוב עשתה הרשות כשציינה שהיא תשוב ותבדוק את השפעת ההסדר על התחרות אם יהיו איזה שהם שינויים בפרטים מהותיים שנמסרו על ידי הצדדים לרשות, ויידרשו אישור מחדש של הסכם המיזם המשותף. כמו כן, טוב עשתה הרשות שהגבילה את משך הפטור ל-6 שנים וזאת בשים לב לחששות התחרותיים.
[1] להחלטת הממונה על רשות התחרות ראו: https://www.gov.il/BlobFolder/legalinfo/decisions2020-119112/he/decisions_2020-119112.pdf.
[2] נורית קדוש "שופרסל, מאחוריך: שלוש יבואניות יקימו כוח קמעונאי חדש" כלכליסט 2.3.2021 https://www.calcalist.co.il/marketing/articles/0,7340,L-3896190,00.html.
