סוף עידן התאגיד?

אנו סוקרים כאן מאמר שפורסם ב-"Stanford journal of blockchain law&policy", כתב העת הדיגיטלי מטעם בית-הספר למשפטים של אוניברסיטת סטנפורד, העוסק בטכנולוגיית ה"בלוקצ'יין" (Blockchain) המהפכנית והשפעותיה על צורות של התאגדות.

המאמר דן בתופעה של "ארגונים אוטונומיים מבוזרים" (Decentralized Autonomous Organizations ובקיצור: DAO's) המבוססים על טכנולוגיית הבלוקצ'יין, ובאפשרות שבעתיד הנראה לעין ארגונים אלה יחליפו את דרכי ההתאגדות ה"מסורתיות", וישמשו כמודל ההתאגדות עיקרי בעידן הדיגיטלי. המאמר סוקר את היתרונות המרכזיים של המעבר מהתאגדויות מבוססות-בירוקרטיה להתאגדויות מבוססות-בלוקצ'יין, ואת הקשיים שמעבר כזה מעורר. "ממעוף הציפור", נראה כי היתרון המרכזי של ה-Dao's נעוץ באפשרות של חבר בני-אדם לאחד משאבים, ולפעול יחד למען הגשמת מטרה כלכלית או חברתית באמצעות מנגנון טכנולוגי לקבלת החלטות, הממזער את "בעיית הנציג". מנגד, קשיים כמו היעדר אסדרה משפטית בתחום, כמו גם בעיית "הפעולה המשותפת" העשויה להתעורר בעקבות המבנה השיתופי, באים ללמד כי בכל הקשור לעתידם של ארגונים אלה – רב הנסתר על הגלוי.

התשתית הטכנולוגית של ה-DAO's מורכבת משלוש צלעות: הצלע הראשונה היא טכנולוגיית הבלוקצ'יין, המשמשת כ"שלד" של המבנה הארגוני. טכנולוגיית הבלוקצ'יין מאפשרת יצירת רשת שיתופית מאובטחת, שעל גביה ניתן לנהל מרשם זכויות דיגיטלי ומבוזר, המכיל פרטים וזכויות הנוגעים ליחסים שבין חברי הארגון ובין עצמם, וכן ליחסים שבין הארגון כישות אחת ובין גורמים חיצוניים. מרשם מבוזר עשוי להכיל מסד-נתונים שמגדיר את מטרות הארגון, דרכי קבלת ההחלטות בו, המדיניות המוניטרית שלו, כיצד ינוהל ועוד, באופן שמזכיר תקנון של תאגיד "מסורתי". הצלע השנייה היא טכנולוגיית ה"חוזים חכמים", באמצעותה אפשר להוציא לפועל החלטות שמתקבלות באופן שיתופי ומתועדות על רשת הבלוקצ'יין. חוזה חכם הוא הסכם שנכתב באמצעות קוד מחשב, ומגדיר תנאים אשר בהתקיימם תבוצע פעולה שהוגדרה מראש. לפי המאמר, טכנולוגיית החוזים החכמים משמשת כ"דבק" המחבר בין חברי ה-DAO, ומאפשרת להם להוציא אל הפועל את ההסדרים הקבועים בתקנון הארגון,. כותב המאמר טוען כי השילוב של הבלוקצ'יין לבין החוזה החכם בכוחו ליצור ארגון המנוהל כרשת עמיתים שיתופית, המאפשרת לחברים בה לקבוע כללים והתניות לפעולתה, ולהוציאם אל הפועל באופן אוטומטי. במילים אחרות – "ארגון אוטונומי מבוזר".

הצלע השלישית בתשתית הטכנולוגית של ה-DAO's, שהופכת את הפעילות לכדאית מבחינה כלכלית, היא "הנכסים הדיגיטליים" (Digital assets), המייצגים ערך וידועים בכינויים כ"אסימונים דיגיטליים" או "מטבעות קריפטוגרפים". חלק מאותם נכסים דיגיטליים משמשים כמטבעות לסחר חליפין (למשל, המטבע "ביטקוין"), בעוד אחרים משמשים כזכות או אגד זכויות ביחס למשאב מסוים (למשל, המטבע "אית'ריום"). עלייתם של הנכסים הדיגיטליים, ויכולתם לסמל ערך דיגיטלי שניתן להמירו כנגד כסף ממוסד "רגיל", מאפשרת ל-DAO's לגייס הון בדמות נכסים דיגיטליים, ולהנפיק נכסים דיגיטליים משלו, המייצגים ערך מסוים. כך, ה-DAO's משמשים כמודל התארגנות חדש, דיגיטלי ומבוזר, המאפשר לחבר בני-אדם לצורך גיוס הון, ולנהלו ביעילות ובשקיפות, כדי להגשים את המטרות הכלכליות והחברתיות הקולקטיביות של חבריו. למשל, DAO's יכולים להשקיע במשותף בניירות ערך של חברות, לרכוש יחד נכסים (דיגיטליים או מוחשיים), לפתח מוצר או שירות ולמוכרו לקהל הרחב.

המאמר עוסק ביתרונות ה-DAO's על פני צורות ההתארגנות "המסורתיות" המוכרות לנו, כגון חברה או תאגיד. אחד היתרונות המשמעותיים של DAO's על פני חברות "מסורתיות" הוא באפשרות לבצע פעולות בהון משותף מבלי להיזקק לדרג ניהולי, כגון דירקטוריון או מנכ"ל. השילוב בין טכנולוגיות הבלוקצ'יין והחוזים החכמים מאפשר לחברי הארגון לקחת חלק פעיל בניהול ענייניו, מכל מקום בעולם ובכל שעה, באמצעות המחשב האישי שלהם. המעורבות הישירה של החברים מייתרת את הצורך בדרג ניהולי, ומטבע הדברים חל צמצום בתופעה של "בעיית הנציג", הרווחת בקרב תאגידים "מסורתיים". בכך כרוך יתרון משמעותי נוסף, בדמות עידוד אנשים פרטיים להשתתף בניהול העסקים שבבעלותם. כמו כן, עצם השימוש במערכת אוטומטית כדי לנהל את עסקי הארגון יוצר חיסכון משמעותי בעלויות האופרטיביות הכרוכות בפעילות "מסורתית" דומה. כך למשל ניתן לחסוך בעלויות הבקרה הפנימית על טוהר המידות והממשל התקין בארגון, מכיוון שמירב פעילותו מתבצעת לפי פקודת מחשב שאינה חשופה להטיות ולשחיתויות.

היתרונות של ה-DAO's עולים בקנה אחד עם המגמה הכללית לפיה ארגונים מסחריים נשענים יותר על מנגנוני ניהול אוטונומיים ומותאמים אישית, המנסים לצפות ולמנוע תקלות מראש. המאמר מציין כי חברות "מסורתיות" אמריקאיות רבות בוחרות להסדיר את הממשל שלהן באמצעות תקנות-עזר מפורטות במיוחד, המנוסחות בלשון מפורשת ובכך מנסות לצפות מראש תרחישים אפשריים בחיי החברה, תוך הסתמכות הולכת ופוחתת על חובות נאמנות אמורפיות. מגמה זו נובעת, בין היתר, מהרצון לייצר וודאות ובהירות במרחב המסחרי, שתוביל ליציבות כלכלית.

אשר לחסרונות: הקושי הראשון עליו מצביע המאמר הוא הסיכונים הכרוכים בממשל ארגוני מבוזר, ובראשם "בעיית הפעולה המשותפת". כאמור, ה-DAO's דוחקים החוצה את הדרג הניהולי בארגון, ויוצרים מסגרת שיתופית שעל פי רוב לא מאורגנת בהיררכיה. היעדר מנגנון ריכוזי עשוי, לעתים קרובות, להוביל לסרבול ולהתייקרות בהליך קבלת ההחלטות של הארגון, ולהוביל לכך שהארגון יחמיץ הזדמנויות עסקיות משתלמות. כותב המאמר טוען שמשקיעים רבים לא מסוגלים להשקיע את הזמן והמאמץ הדרושים בקבלת החלטות עסקיות; לפיכך, במקרה הטוב אותם חברי ה-DAO’s יוותרו על זכות ההצבעה שלהם, ובמקרה הפחות טוב יקבלו החלטה עסקית שגויה שתגרור הפסד כספי. קושי נוסף קשור בכך שתחום ה-DAO's נמצא "בחיתוליו", ועוד לא אותר המודל האידיאלי לפיו יש לפעול. התחום גם טרם עבר הליך מקיף של אסדרה, ולכן חברי DAO’s לא נהנים מהגנות הקנויות למשקיעים "מסורתיים". למשל, חברים ב-DAO's לרוב לא ייהנו מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת או מעקרון הגבלת האחריות, מהם נהנים רוב המשקיעים. כותב המאמר מציין כי נכון להיום השימוש בחוזים חכמים במסגרת DAO's לא יכול להיעשות מבלי להשתמש בסטנדרטים משפטיים ובמושגי "שסתום" כמו חובת תום-הלב והחובה לנהוג בהוגנות וביושר. מעבר לקושי הטכני שבהטמעת המונחים הללו כקוד בשפת מחשב, עולה השאלה כיצד בית המשפט יוכל לפרשם שעה שמדובר בהסכם אוטומטי הכתוב כקוד בשפת מחשב.

כותב המאמר מציע להכיר ב-DAO's כאישיות משפטית הכשרה לבצע פעולות משפטיות, ולאפשר לחבריה להגן על עצמם באמצעות עקרון הגבלת האחריות.

קישור למאמר – The Rise of Decentralized Autonomous Organizations: Opportunities and Challenges

 

שתפו את הכתבה:

מאת

  • רון מורד

    סטודנט לתואר ראשון במשפטים, בפקולטה למשפטים של המכללה למנהל. מצטיין דיקן ומשתתף בתכנית המצטיינים של בית הספר.

    מייל אישי: r.ronmorad@gmail.com
error

אהבתם את הפוסט? הרשמו לעדכונים וקבלו את הפוסט הבא, ישר למייל שלכם