דו"ח שפרסמה רשות התחרות בדצמבר 2021 מראה כי חברת מקורות אינה חשופה לתחרות משמעותית במשק המים בישראל, בפרט בנוגע לייזום פרויקטים של תשתיות. נמצא שחברת מקורות נבחרת פעם אחר פעם לבצע פרויקטים, על אף שביצועיה יקרים בהרבה בהשוואה למתחרים ומתאפיינים בקצב איטי. הנפגעים העיקריים מכך הם כמובן הצרכנים.
לבקשת רשות המים, רשות התחרות התייחסה למציאת דרכים לקידום התחרות במשק המים ובייזום פרויקטים של תשתיות. השחקן המרכזי במשק זה היא חברת מקורות, המהווה מונופול בתחום הולכת מים ארצית. לצדה פועלים גורמים מוניציפליים שונים אשר מרכז עיסוקם הוא חלוקת מים, אותם הם מפיקים בעצמם או מקבלים ממקורות. במשק המים פועלות גם אגודות מים שחלקן מפיקות, מוליכות ומספקות מים בעצמן, ועיקר עיסוקן הוא צורכי חקלאות. אגודות אלו מתאפיינות בלוקאליות (בהשוואה למקורות), ובהיכרות עם השטח ועם צורכי חבריהן.
שרשרת אספקת המים כוללת מספר מקטעים: הפקה, הולכה וחלוקת מים, טיפול בשפכים והשבת קולחין. קיימת פעילות תומכת לכלל המקטעים, שעיקרה ביצוע והקמת פרויקטים בתחום תשתיות המים, כגון הנחת קווי צנרת, הקמת תחנות שאיבה וכדומה.
אופן האסדרה במשק המים קשור לעובדה כי התחרות בו אינה מיטבית. לפי הדו"ח, הוא מנוהל לפי שלושה עקרונות משולבים: ראשית, אחידות תעריפים. ככלל, צרכני מים רוכשים מים בתעריף ארצי אחיד, ללא תלות באספקה בפועל לכל צרכן. תעריפי המים נקבעים לפי סוג ואיכות המים, וסיווג השימוש בהם (חקלאי או ביתי). הספקים, תאגידי המים, רוכשים את המים מחברת מקורות או מפיקים אותם בעצמם. במקרה האחרון, הם משלמים בגין כך דמי מים (היטלי הפקה) לאוצר המדינה, בהתאם למאפיינים הייחודיים של כל תאגיד, כקבוע בחוק המים, התשי"ט–1959. שנית, מדובר במשק כספי סגור. במרבית המקרים, תעריפי המים נקבעים כך שתשלום הצרכנים בעד המים יכסה את עלות אספקת המים הכוללת מצד הספקים ("אמבטיה ארצית"). שלישית, בשנת 2017 נקבעה בחוק המים עלות הפקת מים מוכרת למפיקים פרטיים המפיקים מים לחקלאות, הכוללת השקעות הון שביצעו בעבר. השקעות של מפיקי מים פרטיים אשר הוכרו על-ידי רשות המים, מפחיתות את דמי המים שהמפיקים משלמים לאוצר המדינה. הדבר מוביל להקטנת כמות הכסף הנכנסת ל"אמבטיה הארצית", ועלול לגרום לעליית התעריף הארצי. לפיכך, משק המים כולו מממן באופן עקיף את ההשקעות המבוצעות על-ידי מפיקים פרטיים.
פרויקטים במשק המים מוקצים על-ידי רשות המים באמצעות מתן רישיונות ואישורים. הרשות פועלת בהתאם לתוכנית אב ארצית ארוכת טווח שפורסמה בשנת 2012. מקורות מבצעת חלק מהפרויקטים, בהיותה הזרוע המבצעת של הממשלה בתחום המים. חלק אחר מתבצע על-ידי גורמים פרטיים, כגון אגודות מים. כל הגופים נדרשים להגיש לרשות המים תכנית פיתוח תלת שנתית בהתבסס על תכנית האב, ומגישים תכניות לפרויקטים ספציפיים. הרשות בוחנת את התוכניות בהתאם להיבטים כמו נחיצות הפרויקט, תקציב ולוחות זמנים. הבעיה מתעוררת משום שפרויקטים של מקורות נאמדים בעלויות גבוהות יותר בהשוואה למתחריה במשק המים. הסיבה המרכזית לכך היא חוסר יעילותה של מקורות: לפי דו"ח ועדת בלינקוב משנת 2014, ההכרה בהשקעות הפיתוח של מקורות נעשית לפי הסכום שאישרה לה רשות המים לפני הביצוע, או לפי עלות ההקמה בפועל, לפי הנמוך מבניהם. מנגנון זה לא מעודד התייעלות, משום שמקורות לא חשופה ללחצים תחרותיים בעת שהיא מקבלת היתר לביצוע פרויקט.
בעוד שבתחום הפקת מי השתייה ניכרת תחרות הולכת וגוברת ביחס למקורות, התחרות מוגבלת יותר בתחום החקלאות ומי הקולחין. יש לכך שתי השלכות עיקריות: ביצוע פרויקט על ידי מבצע יקר יותר ובאופן איטי יותר פוגע בצרכנים, משום שעלויות הפרויקטים מגולגלות לתעריף המים הארצי לחקלאות. היות שמים מהווים תשומה משמעותית לחקלאות, יש לכך השפעה מכרעת על ההתכנות הכלכלית של משקים חקלאיים רבים.
קיימים מספר הסברים נוספים העשויים לשפוך אור על הפערים בין מקורות למתחריה. כחברה ממשלתית, מקורות מחויבת לסטנדרטים גבוהים ביותר. היא עוסקת בהפקה והולכה של מי שתייה לצריכה ביתית, והדבר מחייב איכות וזמינות, ללא הפרעות ברציפות האספקה. לעומת זאת, אגודות המים לרוב לא מספקות מי שתייה, אלא מים לצריכה חקלאית. מאידך, הסבר זה אינו רלוונטי לאספקת מי קולחין, שכן כמעט כל מי הקולחין משמשים לצריכה חקלאית. אך גם בפרויקטים אלה, מקורות יקרה יותר. יתר על כן, כחברה ממשלתית, מקורות מקיימת את הוראות חוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992. החובה לקיים מכרזים, אשר לא חלה על אגודות מים כגופים פרטיים, מובילה לתוצאות יקרות יותר. הסבר נוסף ליוקר המחיר הוא שבעוד שמקורות נוהגת לפרסם מכרז לקבלן-יזם, אגודות מים נוהגות לנהל פרויקטים באופן עצמאי, ובכך לחסוך בעלויות.
המלצת רשות התחרות היא להגביר באופן משמעותי את התחרות בביצוע פרויקטים במשק המים. הדרך העדיפה היא שימוש בהליכים תחרותיים, אשר צפויים ליצור לחץ על המתמודדים ולאפשר השוואה בין הצעות שונות על סמך פרמטרים של מחיר, זמני ביצוע וסטנדרט ביצוע. דרך נוספת להגביר את התחרות היא הגדלת מגוון והיקף הפעילות של גורמים פרטיים אשר ביכולתם לבצע פרויקטים בסדרי גודל שמקורות נוהגת לבצע. הגדלת המגוון תפחית את הריכוזיות של מקורות, ותאפשר ליצור אמות מידה השוואתיות בהיבטי עלויות ואיכות.
לדוח רשות התחרות ראו: רשות התחרות ניתוח תחרותי – גיוון וחלופות במשק המים (2021).
