חתונה שסוכלה בקורונה: חוק ייחודי

מתי זכאי "מזמין" להחזר מקדמה ששילם לאולם אירועים, אם האירוע לא התקיים בשל מגבלות הקורונה? שאלה זו חזרה ועלתה בתקופת הקורונה, וכמענה חוקקה הכנסת את חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ״א-2020, שנכנס לתוקפו בינואר 2021.

החוק יוצר הסדר מיוחד לחוזי אירועים שנכרתו בטרם הוטלו מגבלות הנוגעות לנגיף. עיקרו בסעיף 2, המטיל על הצדדים חובה לנהל משא ומתן בתום לב לקביעת מועד חלופי לאירוע שבוטל. אך היה והמועד החלופי בוטל אף הוא בשל מגבלות הקורונה, על מפעיל אולם האירועים להשיב למזמין את המקדמה ששילם, בניכוי ״הוצאות מיוחדות״. לפי סעיף 4(א) לחוק, ״הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל דין או חוזה לעניין מקדמה״. ברם, סעיף 4(ב) לחוק מאפשר לצדדים להגיע להסכמה המתאימה להם: ״על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות חוק זה לא יחולו אם האירוע במועד המקורי בוטל כאמור בסעיף 2 והצדדים לחוזה הגיעו להסכמה אחרת ביניהם לעניין החזר מקדמה.., ובלבד שההסכמה כאמור היתה מפורשת, בכתב ובנפרד מכל הסכמה אחרת בין אותם צדדים״.

הוראת חוק זו זכתה  לאחרונה לבירור בבית המשפט העליון, בפרשת ברוך. ה"ה ברוך וגליפוליטי התקשרו בחוזה להזמנת אולם לחתונה. החוזה כלל הוראה, לפיה במקרה של ביטול האירוע בשל כוח עליון, על המזמין לבחור מועד חדש לקיום האירוע. הסכסוך פרץ משהתברר כי לא ניתן לקיים את החתונה גם במועד חדש שתואם, שוב מחמת מגבלות הקורונה. המזמינים ביקשו לבטל את החוזה ולהשיב להם את המקדמה. מפעיל אולם האירועים סירב, בטענה שהחוזה מחייב את הצדדים למצוא מועד חלופי נוסף לאירוע. בית המשפט לתביעות קטנות סבר כי הצדק הוא עם אולם האירועים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישרר את החלטת בית המשפט קמא. ואולם בית המשפט העליון, מפי כב׳ השופטת ברק-ארז, הפך את התוצאה.

בית המשפט העליון נדרש לשאלה, אם השבת המקדמה למזמין מותנית בניסיון חוזר של הצדדים לתאם את מועד האירוע, בשלישית, לאחר שבוטל פעמיים. כב׳ השופטת ברק-ארז השיבה על כך בשלילה. לטעמה, ראוי להעניק פרשנות מצמצמת לתחולת החריג להשבת המקדמה המנוי בסעיף 4(ב) לחוק. הסעיף אמנם מתיר לצדדים להתנות על הסדר ההשבה, ואולם זאת רק בהסכמה מפורשת וממוקדת. רק אותם מקרים הממלאים בבירור את כל התנאים המנויים בסעיף 4(ב) יוכלו להשתחרר מחובת ההשבה שלפי החוק. בית המשפט עמד על כך שבמישור התכליתי, חוק החזר מקדמה הוא חוק צרכני; הוא נועד לחזק את כוחם של מזמיני האירוע מול מפעילי האולם. תנאי סעיף 4(ב) נועדו להבטיח שכל הסכמה הסוטה מברירת המחדל שבחוק, תינתן בהתבסס על רצון הדדי וללא כפיה או לחץ מצד מפעיל האולם.

הואיל ובמקרה דנן הסכמת הצדדים בנוגע להחזר המקדמה לא נכתבה בחוזה ברחל ביתך הקטנה, הרי שלא התקיימו התנאים הנדרשים בסעיף 4(ב) כדי לפטור את אולם האירועים מהחובה להשיב את המקדמה שקיבל. בית המשפט הבהיר כי ההסדר שבחוק המחייב את הצדדים לשאת ולתת לקביעת מועד חדש לאירוע לא כובל את הצדדים לנצח, אלא חל פעם אחת על כל אירוע. בנסיבות המקרה, היות ואירוע החתונה לא יכול היה לצאת אל הפועל ונדחה בשנית בנסיבות דומות – אין הצדדים נדרשים למצוא מועד שלישי. בית המשפט הורה להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לקביעת סכום המקדמה שיש להחזיר, לצד הפיצויים שיש לפסוק.

לחוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ״א-2020: https://fs.knesset.gov.il/23/law/23_lsr_593576.pdf.

 

לפסק הדין רע״א 1389/22 ברוך נ׳ ג.י. על הים אחזקות בע״מ (נבו 25.04.22): https://www.themarker.com/embeds/pdf_upload/2022/20220426-212944.pdf.

שתפו את הכתבה:

מאת

  • מריל ברוקרז

    עמיתת מחקר במרכז חת לחקר התחרות והרגולציה. סטודנטית שנה ג׳ בפקולטה למשפטים ע״ש חיים שטריקס, המכללה למנהל.

    מייל אישי: merilr8@gmail.com
error

אהבתם את הפוסט? הרשמו לעדכונים וקבלו את הפוסט הבא, ישר למייל שלכם