פוסטים אלימים ברשתות החברתיות משחירים את השיח הציבורי. לאחרונה קיבלנו תזכורת בפוסט בטוויטר שקרא לרצח של ראש האופוזיציה. לעומת האיחוד האירופי שבמאי האחרון פרסם הצעה לרגולציה של השוק הדיגיטלי, ישראל מפגרת מאחור.
חוק השירותים הדיגיטליים וחוק השווקים הדיגיטליים הם חוקים שאירופה מקדמת בשאיפה ליצור מרחב דיגיטלי הוגן: סביבה של פעילות שבה מוגנות זכויות יסוד. הרקע נעוץ בהתפתחות הדרמטית של השירותים הדיגיטליים הנפרשת על מגוון תחומי החיים. בשנת 2018, לא פחות מ- 76% מהאירופאים אמרו שהם משתמשים קבועים של פלטפורמות שיתוף-וידאו או שירותי מוזיקה, 72% קנו באופן מקוון, ו- 70% השתמשו ברשתות חברתיות. בד בבד גדל הסיכון לשימוש לרעה במדיה המקוונת: סחר לא חוקי, אינפורמציה מניפולטיבית, תכני שנאה, הסתה לטרור, ניצול מיני של ילדים.
החוק לניקיון האינטרנט מכונה DSA (The Digital Services Act), ומטרתו להסיר תכנים פוגעניים, למנוע הפצת מידע כוזב ולהיאבק בהונאות. השפעה ברורה צפויה על הפלטפורמות הגדולות: Facebook, Instagram, Twitter, YouTube, Tik-Tok. לפי החוק, פלטפורמה לא תוכל לחמוק מאחריות לתוכן פוגעני שהיא מאפשרת לפרסם; הפטור מאחריות מותנה בכך שלא ידעה על התוכן (כגון הסתה לטרור, דיבה, פרסומים גזעניים או פורנוגרפיה של קטינים), ומשידעה – פעלה להסירו. על הפלטפורמה לאפשר לציבור להתלונן, ולפרסם החלטה מנומקת. החוק מחייב את הפלטפורמה לקבוע נקודת תקשורת נגישה, מעין קבלת קהל אלקטרונית.
במאבק בהונאות, הרגולציה מחייבת את הפלטפורמות לזהות את בעלי העסקים. "הכר את המוכר" מהווה דרישה לפרסם את שם בעל העסק, דרכי התקשרות וחשבון הבנק. זיהוי מוקדם של המוכר צפוי לסנן נוכלים המנסים לעקוץ צרכנים תמימים ברשת. פלטפורמות צריכות לנקוט בצעדים כנגד מי שהשתמש לרעה ברשת, כגון פרסום שקר או זיופים בבחירות. ואולם, החלטה לסגור חשבון כפופה לזכות השימוע, בשל פגיעתה בחופש הביטוי והעיסוק. החוק מחיל כללים של מנהל ציבורי על חברות מסחריות.
חוק אירופאי משלים הוא ה-DMA (Digital Markets Act), המבקש להבטיח תחרותיות ושוויון הזדמנויות. מדובר בכללי עשה ואל-תעשה, שנועדו למנוע מחברות הביג-טק לנצל לרעה את כח-השוק שלהן. החוק חל רק על הגדולות באמת: חברה שמחזור ההכנסות שלה מעל 7.5 מיליארד יורו במשך שלוש שנים ובעלת 75 מיליון משתמשים חודשיים. חברה כזו מכונה "שומרת שער" ועליה לשמור על שערים פתוחים: לאפשר גישה לכל עסק המבקש להשתמש בפלטפורמה, ומצד שני – להימנע מלכבול את העסק לעבוד רק איתה. אלה המכונות GAFAM (Google, Apple, Facebook, Amazon, Microsoft) נופלות פנימה.
חוק ה- DMA מחייב את הפלטפורמות לאפשר למשתמשים לבטל התקנה של אפליקציות; לאפשר לעסקים לתקשר עם לקוחות מחוץ לפלטפורמה; לתת לעסקים מידע על תחשיב התשלומים הנוגע להם; ולתת אפשרות להורדת אפליקציות מתחרות. צווי "אל תעשה" כוללים: איסור להשתמש במידע על עסקים הפועלים בפלטפורמה כדי להתחרות בהם; איסור על דירוג מפלה של מוצר המקודם על ידי הפלטפורמה; איסור לחייב מפתחי אפליקציות להשתמש בממשקים של הפלטפורמה; איסור על מעקב אחר משתמשים לצורך פרסומת פרסונלית ללא הסכמה מפורשת. האכיפה צפויה להתחיל בשנת 2023 (לאחר סיום הליכי החקיקה). הפרת חוק השירותים הדיגיטליים כרוכה בקנס כספי של 6% ממחזור המכירות. חוק ה- DMA מאפשר קנסות גבוהים של 10% בהפרה ראשונה ועד 20% בהפרות חוזרות.
והביקורת? כותרות מסוג "אירופה נגד חברות הביג-טק" מציגות מתח בין האיחוד לתאגידים האמריקאים. טענה מוכרת היא שהאינטרנט צריך להיות נקי מאסדרה, גם על חשבון ערכים של אמת בפרסום. נטען כי התערבות רגולטורית עלולה להחליש תמריצי חדשנות החיוניים לקידום האינטרנט. ואולם, השאיפה לחדשנות, המוקפת הילה של זוהר, אינה יכולה למחוק שיקולים של סדר ציבורי. האינטרנט הוא מרחב עוצמתי עמוס בפעילות אנושית. אין מקום לטיעון ציני שיש לעזוב את האינטרנט ללא אסדרה. הוכחות מהשטח מלמדות כי מרחב פרוץ מזמין פגיעה בזכויות (פגיעה בפרטיות, פייק ניוז, הוצאת דיבה), והתנהלות דורסנית של המונופולים הגדולים. איזון אינטרסים הוא שם המשחק, והוא נכון גם לזירה האינטרנטית. ישראל, כמדינה קטנה, נרתעת מהטלת מגבלות על חברות זרות, למרות שהן משפיעות על אזרחיה. אך עסקים אוהבים לעשות עסקים, גם בישראל, ואין סיבה להניח שכללים בינלאומיים של אחריותיות יבריחו אותם מכאן. וזוהי השעה: בעת שאירופה מרימה את הדגל, ראוי לחזק את האסדרה של הפעילות במרחב המקוון, גם בישראל.
