נייר עמדה לא שגרתי פורסם על ידי המחלקה הכלכלית של אוניברסיטת ג'ורג' מייסון בנושא החינוך לשלום והשפעתו החיובית על שגשוג חברתי וכלכלי: Peace as an educational process: An economic perspective, by Christopher J. Coyne and Virgil Henry Storr. הכותבים מציגים מחקר תיאורטי הנשען על תיאוריות פילוסופיות וחברתיות. מסקנתם היא כי ישנן סיבות טובות לקדם חינוך לשלום: בפן החברתי כדי לקדם יחסי חברות, תקשורת יעילה, שיתוף פעולה וצדק חברתי; בפן האישי כדי לייצר מיומנויות הצפויות להגביר פרודוקטיביות וחדשנות; ובפן הכלכלי, אנשים המחונכים לשלם צפויים להוביל מסחר פורה יותר ולהגדיל צמיחה כלכלית.
הכותבים סבורים ששלום כתהליך חינוכי מתחיל אצל הפרט. ניתן לחלק את הפעילויות האנושיות לשתי קטגוריות, "עימות" ו"אי עימות". עיקר הפעילויות האנושיות הן "ללא עימות", כמו פעולות שאנשים עוסקים בהן באופן עצמאי. מנגד, פעילויות תחת קטגוריית "עימות" מאופיינות כפעילויות בהן הפרט פועל לעלייה ברווחתו תוך פגיעה פוטנציאלית ברווחת האחר. הליכה היא בדרך כלל פעולה שאינה יוצרת עימותים, אך הליכה בשדה של אחר ללא רשות, היא פעולה המעוררת פוטנציאל לעימות. פעילויות שאינן יוצרות עימות הן מטבען שלוות יותר. מצבים בהם נוצר עימות עלולים לגרור פעולות אלימות. הכותבים מציעים לחנך לבחירה בין הפתרונות – בדרכי נועם ולא אלימות.
הכותבים מציגים כתיבה של הוגי דעות לתמיכה בחשיבות החינוך לשלום. ההיסטוריונית פרופ' אליזבת אייזנשטיין, במאמרה "The printing press as an agent of change", חוקרת את השפעת מכונות הדפוס על תרבות השלום, עת הפכו מנדירות לנפוצות במאה ה-15. מכונות הדפוס שינו את האופן שבו הידע נשמר והופץ והן תרמו לגלובליזציה. כך גם התפתחות המדיה, מהדפוס ועד לסרטים עולמיים, מלמדת צופים על הליכים שונים ברחבי העולם, מחגים ומסורות של תרבויות שונות ועד מלחמות והרס. באמצעות המדיה, הפרט נחשף לתוצאות ההרס שמלחמה מותירה והפגיעה הקשה שנגרמת כאשר אלימות נבחרת כאמצעי לפתרון סכסוכים. הלמידה שמתקיימת אצל הפרט תורמת להבנה טובה יותר של התהליכים, לרכישת ניסיון ולגיבוש זהות האדם והחברה אליה הוא רוצה להשתייך. לפי הסוציולוגית אליז בולדינג, במאמרה “Cultures of Peace”, שלום אינו מצב קבוע אלא תהליך פעיל ומתפתח של אנשים הבוחרים לתרגל שיטות של שלום בחיי היום-יום. שלום מוצג כדרך חיים, עיצוב מתמיד של דרך החשיבה, מחויבות לתרגול, והוא נחוץ בכל מקום בו קיים פוטנציאל לאלימות. פוטנציאל לאלימות מופיע בקרב המשפחה, במקומות העבודה, ובקהילות המקומיות. גם במקרים בהם האלימות נכפית על קהילה מכורח נסיבות חיצוניות, חברי הקהילה מסוגלים לנהוג בשלום פנימי.
הכותבים מתארים את החינוך לשלום כמהלך נמשך הפועל במסגרות החברתיות המלמדות את הפרט להיות "אזרח החברה". אזרח החברה לומד דפוסים חברתיים, צורות חשיבה והתנהגות. התהליך מתחיל במגרש המשחקים בו הילדים לומדים את כללי המשחק עם אחרים. חלק מכללים הם פורמליים, כמו "אל תרביץ". אך הכללים שאינם פורמליים הם המרכזיים לשלום, כמו מוסר חברתי, סטיגמות חברתיות וענישה חברתית. הכותבים מאזכרים את ג'יין ג'ייקובס, עיתונאית וסופרת שהביעה דעה כי אזרחי החברה הם סוכנים חברתיים המשמשים כ"עיניים על הרחוב" ויכולים להרתיע בזמן אמת מפני אלימות.
המאמר גורס שניתן להתבונן בעולם כשוק מסחר הכולל אינטראקציות בין אנשים, קונים ומוכרים. משא ומתן יכול להתנהל תוך איפוק, סבלנות וכבוד לצד שכנגד, בכדי להביא להשגת תוצאות מיטביות עבור הצדדים כולם. האינטרקציות בשווקים משמשות מרחב בו אנשים לומדים מאחרים דרכי התנהגות, מהלכים עסקיים ותגובות חברתיות. פיטר באואר הצביע על כך שהושק המסחרי משמש לקביעת אופן השימוש במשאבים, לפתרון התנגשויות אינטרסים ולהפצת מידע. מאפיינים אלה הופכים את השווקים למרחב שאינו רק מסחרי אלא גם חינוכי, המסוגל לטפח תרבות של שלום.
הכותבים מציינים כי עבור רוב הכלכלנים, חינוך אינו מתקשר באופן ישיר כמקור לשלום. אך מחקרים מוצאים שחינוך קשור באופן חיובי לצמיחה כלכלית של החברה. ההסבר לכך הוא שהשקעה בחינוך פירושה פיתוח מיומנויות ויכולות שיובילו לחדשנות ופרודוקטיביות. אוכלוסיות משכילות מייצרות יותר סחורות ושירותים וכך מקדמות מסחר גדול יותר בין קהילות, דבר הנקרא "שלום קפיטליסטי". ההנחה היא, ששותפים לסחר נוטים פחות לעסוק בסכסוכים אלימים עקב האינטרסים והיתרונות של עסקאות חוזרות ונשנות.
המאמר דוגל בתפיסה רחבה של חינוך. חלק מרכזי בחינוך הוא למידת שלום אקטיבית, ובתוך כך עידוד לחשיבה יצירתית על דרכים לפתור מצבים של קונפליקטים ללא שימוש באלימות. לחינוך יש חלק מרכזי בעיצוב דמותו של הפרט בחברה, והדרך בה הוא תופס את תפקידו בחברה. מנקודת מבט זו, תהליך השלום צריך להתחיל מלמטה למעלה, מהפרט לחברה. שלום אינו ניתן לכפות, אלא שאנשים צריכים להתנסות, להצליח, להיכשל ולהסתגל לקונפליקט כפי שהנסיבות דורשות. הבניית שלום כתהליך חינוכי מעידה על כך שהפרט מסוגל לקדם שלום באופן התורם לפרט ולחברה בכללותה.
למאמר ראו: file:///C:/Users/97250/Downloads/SSRN-id4306460.pdf
Peace as an educational process: An economic perspective by Christopher J. Coyne and Virgil Henry Storr, Department of Economics Working Paper No. 23-05. (December 18, 2022).
