במרץ 2023 ניתן פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון, לפיו זוגות שהתחתנו בנישואין אזרחיים דרך שיחת ווידאו יירשמו כנשואים במדינת ישראל, ובלבד שנישואים אלה הוכרו כדין במדינה הזרה שבאמצעותה התאפשר טקס הנישואים (עע"מ 7368-22 משרד הפנים נ' עדי בריל, מיום 7.3.2023). בכך נדחו שני ערעורים שהוגשו ע"י המדינה על פסקי-דין של בתי משפט לעניינים מנהליים, שהורו למדינה להכיר בנישואין הנערכים בדרך זו. פסק-הדין הוא בעל משמעות רבה לגבי צורת הנישואין המוכרת בישראל.
שני זוגות, אזרחי ישראל, נישאו בטקס נישואים בהיוועדות חזותית המתאפשר לפי דיני מדינת יוטה שבארצות-הברית. פקיד הרישום בישראל סירב לרשום אותם כנשואים. כידוע, לפי חוק נישואין וגירושין, התשי"ג-1953, נישואין בישראל מתבצעים לפי הדין הדתי; עם זאת, לפי פסיקת בית המשפט העליון, על המדינה לרשום מי שנישא כדין במדינה זרה, וזאת מכח כללי המשפט הבינלאומי הפרטי (למשל: בג"צ 143/62 שלזינגר נ' שר הפנים, מיום 22.2.1963). חוק מרשם האוכלוסין, התשכ״ה-1965 מעגן את סמכות פקיד הרישום בישראל לרשום זוגות כנשואים במרשם האוכלוסין. היקף שיקול הדעת של פקיד הרישום הוא מצומצם לבדיקת מהימנות המסמכים המעידים על הכרה בנישואים במדינה זרה, ללא סמכות שיפוטית (בג"צ 143/62 שלזינגר נ' שר הפנים מיום 22.2.1963). בעניין שלזינגר דובר בבן-זוג יהודי ואישה נוצרייה שנישאו בקפריסין, נרשמו בבלגיה כזוג נשוי, וביקשו להירשם כנשואים גם בישראל. פקיד הרישום סרב לרשום את הזוג כנשוי, בטענה שנישואים בין בני-זוג מעורבים אינם מוכרים לפי הדין הדתי הנוהג בישראל. ואולם בג"צ פסק כי לפקיד הרישום אין סמכות להחליט אם הנישואין תקפים, שעה שהם מוכרים במדינה זרה. על פקיד הרישום לרשום את בני זוג כנשואים, לאחר שהציגו בפניו תעודה ציבורית המעידה על נישואים כדין במדינה זרה. בענין בריל, המדינה ביקשה לאבחן את הלכת שלזינגר, בטענה שטקס הנישואים נערך בארץ תוך שבני הזוג השתמשו בתוכנת הזום, ולכן הלכת שלזינגר לא חלה. אך בית המשפט דחה טענה זו בנימוק לפיו בירור מקום עריכת הנישואין חורג מסמכות ההכרעה של פקיד הרישום, וכי עליו לרשום את בני-הזוג כנשואים שעה שהציגו בפניו תעודה זרה תקפה.
הלכת בריל מצטרפת לשורת פסקי דין המכירים ברישום נישואים בישראל, שעה שנערכו כדין במדינה זרה. ראו למשל: בג״ץ 3045/05 בן ארי נ׳ מנהל מינהל האוכלוסין (21.11.2006), שם דובר על זוג חד-מיני שנישא בקנדה וביקש לרשום את הנישואין במרשם האוכלוסין הישראלי. פקיד הרישום סירב לרשום אותם כנשואים, אולם בית המשפט התבסס על הלכת שלזינגר ופסק שפקיד הרישום נדרש לרשום את בני הזוג כנשואים אם הובאה בפניו ראיה שהם ערכו טקס נישואים המוכר במדינה זרה. ראו גם בג"צ 2888/92 גולדשטיין נ' שר הפנים (30.6.1994), בו דובר בעותרים, בן זוג יהודי ואישה לא יהודיה, שנישאו במדור הקונסולרי בשגרירות ברזיל בישראל. לטענתם, קונסול של מדינה זרה מוסמך לערוך טקס נישואין כשלפחות אחד מהצדדים הוא אזרח מדינת הקונסול. בנוסף נטען כי על פקיד הרישום לרשום בני זוג כנשואים במרשם האוכלוסין, משנתקבלה תעודה רשמית זרה לפיה הם נשואים. ואולם פקיד רישום האוכלוסין סירב לרושמם כנשואים. המשיבים, שר הפנים ומנהל מרשם האוכלוסין, טענו כי סמכות הקונסול מוגבלת למקרה שבו שני בני הזוג הם אזרחי ברזיל, וכי אין לשניהם אזרחות ישראלית. בנוסף נטען שפקיד הרישום מוסמך שלא לרשום אותם כנשואים במידה שתעודת הקונסול הוצאה בחוסר סמכות. אך גם הפעם, בית המשפט חזר על הלכת שלזינגר. נקבע שתפקידו של פקיד הרישום אינו אלא תפקיד של מאסף חומר סטטיסטי. בנסיבות המקרה, סמכות הקונסול לחתן בני זוג אמנם היתה מוטלת בספק, אולם פקיד הרישום אינו רשאי להכריע בספק זה, אלא בית המשפט.
נזכיר בנוסף את בג"צ 4916/04 נטליה זלסקי נ' שר הפנים (19.6.2011), בגדרו התקבלו עתירות כנגד ההחלטה של מנהל רישום האוכלוסין שלא לרשום כנשואים אזרחים זרים השוהים בישראל ואשר התחתנו במדינה זרה על ידי מיופי כוח. שוב נפסק כי די אם הובאה בפני פקיד הרישום ראייה שהתושב ערך טקס נישואין המוכר בארץ הזרה, כדי שירשום אותם כנשואים בישראל.
הלכות בית המשפט העליון מאפשרות לבני זוג ישראלים להתחתן בטקס אזרחי המוכר במדינות זרות, אף שאינו מוכר לפי הדין המקומי. כידוע, זוהי גישה שנויה במחלוקת. יש הטוענים כי ההכרה בנישואין אזרחיים מכח דיני המשפט הבינלאומי פורמת את סמכות המוסדות הרבניים שלפי חוק נישואין וגירושין משנת 1953. לפי הנטען, בעיקר על ידי מנהיגי הציבור הדתי-אורתודוכסי, יש לשמור על לכידות העם היהודי על ידי הקפדה על הלכות נשואים (ראו למשל: זרח ורהפטיג ״היש מקום להנהיג נישואין אזרחיים בישראל?״ דיני ישראל, בעמ' 216). מנגד, יש הרואים בפסיקת בג"צ משום הגנה הכרחית על זכות יסוד של אזרחיות ואזרחי ישראל להינשא במסגרת אזרחית ומחוץ למסגרת הדתית הכופה (למשל: אריאל פינקלשטיין בתי הדין הרבניים שירות דת או ערכאה שיפוטית? מחקר מדיניות 153 (2020) בעמ' 13).
לפסק הדין בעע"מ 7368-22 משרד הפנים נ' עדי בריל (7.3.2023):
https://www-nevo-co-il.ezproxy.colman.ac.il/psika_html/elyon/22073680-M03.htm.
