המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה לאחרונה תביעה של איש העסקים גבריאלי כנגד שותפו לשעבר, גולן ביטון (ת"א (כלכלית) 29159-08-20 גבריאל גבריאלי נ' גולן ביטון מיום 5.11.2023). בית המשפט נדרש לשאלה כיצד ניתן לאבחן האם הסכם משפטי הוא חוזה למראית עין.
ביטון וגבריאלי הכירו בשנת 2008, ונותרו מיודדים. בהמשך, גבריאלי הציע לביטון להקים חברה שתפעל בתחום הקנאביס הרפואי, ובשנת 2016 השניים חתמו על הסכם שיתוף פעולה להקמת העסק. כדי לקבל רישיון לעסוק בתחום הקנאביס, יש לקבל המלצת קצין משטרה. לפי ס' 25ג(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג־1973, קצין משטרה לא יתן המלצה לרישיון לעסוק בקנאביס לחברה שבעל עניין בה הוא בעל עבר פלילי. בעל עניין הוא אדם שמחזיק למעלה מ-5% מהון המניות בחברה. גבריאלי, בעל עבר פלילי בתחום הסמים. כדי לאפשר לחברה לפעול, בסעיף 3 להסכם, נקבע כי "כל מניות החברה יירשמו בשלב זה על ביטון". הדבר ישאר כך עד שגבריאלי יממש אופציה לרכישת 50% מהמניות בתמורה לסך של 300,000 ש"ח שישולמו לביטון.
לאחר חתימת ההסכם הוקמה חב' "מדיסין", וביטון נרשם כבעל המניות היחידי. בסמוך כך, לשם מימוש האופציה, גבריאלי העביר לביטון שיק על סך 150,000 ש"ח ואת יתרת הסכום שילם באמצעות רכישת רכב לביטון. לפי קביעת בית המשפט, התובע מימש את האופציה והפך לבעל חצי ממניות חב' "מדיסין". עם זאת, גבריאלי מעולם לא נרשם כבעל מניות בחב' "מדיסין" כדי שלא תפגע יכולת החברה לפעול בתחום הקנאביס רפואי. במרץ 2018 נחתם מזכר הבנות בין חב' "מדיסין" לחב' "יוניבו", חברה ציבורית בתחום הקנאביס. ההשקעה של חב' "יוניבו" בחב' "מדיסין" תוכננה להתבצע בדרך של מיזוג: חב' "יוניבו" תהפוך לבעלת 100% ממניות חב' "מדיסין", ולבעלי המניות בחב' "מדיסין" יוקצו מניות בחב' "יוניבו".
באפריל 2018, נחתם בין ביטון וגבריאלי הסכם ללא כותרת, והוא המצוי בלב המחלוקת. בסעיף 1 להסכם זה הוסכם על "סילוק סופי ומוחלט של מלוא טענות הצדדים, כשביטון מתחייב לשלם לגבריאלי, סך של 559,500 ש"ח ולהחזיר לו את הרכב שרכש". לפי סעיף 6 להסכם, "ההסכם משקף את מלוא המוסכם בין הצדדים. אין כל מצגים, ערובות, הבטחות, התחייבויות או הסכמים זולת האמור בהסכם זה". בסעיף 8 להסכם נכתב שהצדדים יוצגו על ידי עו"ד זריהן ועו"ד ידגרוב שהבהירו את המשמעויות המשפטיות של ההסכם. ביום המיזוג, הוקצו לביטון מניות חב' "יוניבו" כפי שנקבע בהסכם המיזוג. בה בעת, גבריאלי דרש לקבל מביטון מחצית מהמניות שהוקצו לו בטענה שהסכם השותפות משנת 2016 תקף ולפיכך הצדדים זכאים למניות בחלקים שווים. ואולם ביטון טען שלאור "הסכם 2018", השותפות בין הצדדים הסתיימה.
גבריאלי עתר בבקשה למתן צו הצהרתי שלפיו ההסכם משנת 2018 בטל שכן אינו אלא למראית עין. הוא ביקש לקבל הצהרה שהוא זכאי לקבל מחצית מהמניות שהוקצו לביטון בחב' "יוניבו", ודרש צו עשה שיחייב את ביטון להעביר לו את חלקו בעסקת המיזוג. לטענת גבריאלי, לקראת המיזוג עם חב' "יוניבו", ביטון הבהיר לו שמדובר בחברה ציבורית שנבחנת ביתר שאת. ביטון הסביר שחב' "יוניבו" לא מעוניינת לעשות עסקים עם גבריאלי, בגלל עברו הפלילי, ולכן ביקש ממנו להסתיר את מעורבותו ובשל כך נחתם "הסכם 2018". לפי הנטען, ביטון הבטיח שהסכם זה לא יפגע בזכויות של גבריאלי כשותפו. גבריאלי טען שביטון ניצל את יחסיהם הקרובים, ואת מצבו הכלכלי, כדי ללחוץ עליו לחתום על ההסכם הנ"ל. הוא העיד שבמהלך הפגישה לחתימת ההסכם, ביטון צעק ודרש את חתימתו כדי לקדם את המיזוג. ביטון מצידו השיב שהסכם 2018 מחייב, משום שהוא משקף את רצון הצדדים ונחתם לאחר משא ומתן. ביטון רתם לטובתו את התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם: גבריאלי קיבל חזרה את הרכב שרכש למימוש האופציה וסכום כסף מוסכם. ביטון ניסה לשכנע שגבריאלי הסכים לצאת מהשותפות בחב' "מדיסין" וממילא אין לו זכות לקבל חלק מהמניות בחב' "יוניבו".
המחלוקת שהובאה לפתחו של בית המשפט נגעה לשאלה אם הסכם 2018 תקף או שמדובר בחוזה למראית עין בלבד. בית המשפט המחוזי־כלכלי בתל־אביב (כב' השופט י' שרביט) מצא שההסכם הוא למראית עין ואף מהווה הסכם בלתי חוקי. לכן, בית המשפט הורה על בטלותו:
ראשית, כדי להכריע בשאלה אם מדובר בחוזה למראית עין, צריך להתחקות אחר כוונת הצדדים. בית המשפט מצא שבהסכם קיימת אי ההתאמה בין לשון ההסכם לבין רצון הצדדים. כך, לפי סעיף 2 להסכם, ברצון הצדדים להסדיר את סיום יחסיהם תוך הסכמה שבפשרה. אך משיחות שנערכו בין השניים ניתן ללמוד שהצדדים התכוונו להמשיך כשותפים. כך, בשיחה בין הצדדים יום לפני החתימה על מזכר ההבנות בין חב' "מדיסין" לחב' "יוניבו", ביטון ביקש אישור מגבריאלי לחתום על מזכר ההבנות. בד בבד, ביטון הבהיר לגבריאלי שעל אף שלא ירשם כבעל מניות בחברה הממוזגת, הוא יקבל את חלקו מתוך התמורה שתתקבל: "זו חברה בורסאית, עושים לך בדיקות. אין שלדים בארון. מה שעובר לחשבון שלי, נפריש לך פה ושם, בכסף הביתה. אל תדאג".
שנית, בית המשפט התייחס למניע שהוביל לחתימה על ההסכם משנת 2018. גבריאלי מעולם לא נרשם כבעל מניות בחברת "מדיסין" כדי שלא להקשות על קבלת רישיון לעסוק בקנאביס. גם לקראת חתימת מזכר ההבנות עם חב' "יוניבו", ביטון ביקש להסתיר את המעורבות של גבריאלי בפרויקט. לצד זאת, ביטון דאג להבהיר לגבריאלי שההסכם שעליו חתמו בשנת 2018 לא יפגע בזכויותיו. על הרקע הזה, בית המשפט מצא שהמניע להסכם היה ניסיון ליצור מצג שווא הן כלפי הרגולטור והן כלפי חב' "יוניבו", שגבריאלי אינו מעורב בחב' "מדיסין". אמנם, לאחר חתימת הסכם 2018, הועברו לגבריאלי סכומי כסף והוחזר לו הרכב שקנה. אך השופט קבע שמהלך זה מצביע על כך שהצדדים חיפשו דרך להתחלק בכספים שחב' "מדיסין" קיבלה מחב' "יוניבו" במסגרת עסקת המיזוג.
בהתאם לנימוקים אלה, נפסק שההסכם משנת 2018 נכרת למראית עין ולכן בטל, מכח סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. השופט קבע שגם הסכם שיתוף הפעולה שנחתם בשנת 2016 נועד להסתיר מפני הרגולטור את מעורבותו של גבריאלי בחב' "מדיסין". על כן, הסכם זה הוא בלתי חוקי ובטל אף הוא, לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי). האם בנסיבות אלה ביטון פטור מהעברת המניות לגבריאלי? התשובה שניתנה לכך היא שלילית. כב' השופט סבר שמתן פטור לביטון מהעברת מחצית מהמניות לגבריאלי יוביל למצב לא צודק. כידוע, לפי סעיף 31 לחוק החוזים, אם צד לחוזה ביצע את חיובו, יש לבית המשפט סמכות להורות לצד שכנגד על קיום החוזה משיקולי צדק. בנסיבות המקרה נמצא שאין הצדקה לפטור את ביטון מהעברת המניות וניתן צו עשה המורה לביטון לנקוט בפעולות הדרושות להעברתן.
פסק הדין מדגים גישה שיפוטית אקטיבית המתבוננת ביחסים החוזיים במבט ראייתי רחב, תוך נכונות לעיין בדברים שהוחלפו על-פה, ומבלי להסס להתערב בחוזה כתוב. כידוע, ההלכה המקובלת בפרשנות חוזים היא שחוזה יפורש מתוך משקל עילאי ללשונו, במיוחד מקום בו מדובר בחוזה מסחרי בין אנשי עסקים מנוסים (למשל: ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, מיום 20.11.2019). בענין גבריאלי נ' ביטון, בית המשפט הכלכלי הרים את המסך מעל המילים הכתובות והעדיף את האמת הבלתי כתובה, על מנת לכונן צדק בין הצדדים.
לפסק הדין ראו: ת"א (כלכלית) 29159-08-20 גבריאל גבריאלי נ' גולן ביטון (5.11.2023). http://tinyurl.com/2v56j3fp
