במרץ 2024 פורסם דו״ח של ה-OECD העוסק בשחיתות שלטונית, מדידתה והמאבק בה (OECD (2024) Anti-Corruption and Integrity Outlook 2024, OECD Publishing, Paris, https://tinyurl.com/56hacacs). הדו״ח מגדיר "שחיתות שלטונית" (governmental corruption) כניצול לרעה של כוח שלטוני לטובת רווח פרטי. שחיתות שלטונית כוללת מגוון התנהגויות לא חוקיות או לא ראויות של נבחרי ציבור ועובדי מדינה כמו קבלת שוחד, העדפת אינטרס פרטי על פני אינטרס ציבורי, ניגוד עניינים ופגיעה באמון הציבור. מחברי הדו״ח מציינים כי המטרה היא לבדוק את מצב השחיתות ב- 38 המדינות החברות בארגון, משנת 2013 עד 2023, ולסקור את האופן שבו מדינות אלה פועלות להפחתת השחיתות. הדו״ח בחן התקדמות ביישום רפורמות נגד שחיתות, תוך סקירה של חקיקה וצעדי אכיפה, לצד המלצות למדיניות ציבורית. צוינו השפעות שליליות של השחיתות השלטונית על שגשוג הכלכלה והדמוקרטיה. נמצא כי אף שמדינות רבות בארגון משקיעות בחיזוק מסגרות נגד שחיתות, העבודה רחוקה מלהסתיים, והמדינות נקראות להמשיך ולשפר את פעילותן בתחום זה.
לצורך מדידה היקף השחיתות השלטונית, הדו"ח בחן מספר מישורי פעולה:
- מסגרות רגולטוריות – רמת הפיתוח של רגולציות בתחומים כמו ניהול סיכוני שחיתות, צמצום שתדלנות וניגוד עניינים, טיפול במימון פוליטי והטבת השקיפות של המידע הציבורי. בתוך כך נבחן אם קיימים חוקים ברורים נגד שוחד ושחיתות וענישה מוסדרת.
- יישום המסגרות הרגולטוריות – הדו"ח בחן את רמת היישום וההטמעה של הרגולציה הלכה למעשה. בתוך כך נסקרו מנגנוני אכיפה: קיום ותקצוב רשויות ממשלתיות ייעודיות לאכיפת החוקים נגד שחיתות.
- שקיפות וחשיפת מידע – דרישות לחשיפה ציבורית של נתונים על קשרים עסקיים של נבחרי ציבור ועובדי מדינה, מקורות מימון, בעלויות צולבות ואינטרסים במספר גופי פעילות העלולות ליצור ניגוד עניינים.
לפי הדו"ח, בשנים האחרונות הגבירו מדינות OECD את המאמצים לפיתוח גישה אסטרטגית להפחתת שחיתות, וב-71% מהמדינות מופיעים מדיניות ואמצעים למאבק בשחיתות, כגון חקיקת חוקים ותקנות לאיסור שוחד, ניגוד עניינים, הקמת גופי אכיפה לרבות ועדות ממשלתיות, יחידות מיוחדות במשרדי הממשלה, וזאת לצד יישום מנגנוני בקרה ונהלי מעקב מצד רשויות וגופים ציבוריים. הדו"ח מציין כי אנשי ציבור חשופים לפיתויים ועלולים להימצא בניגוד עניינים שעה שהם ממלאים תפקיד ציבורי, אך שוקלים שיקולים פרטיים וזרים. 76% מהמדינות החברות מאמצות גישה אסטרטגית להגברת היושרה ומציבות קריטריונים להתקנת תקנות למניעת ניגוד עניינים. בין הקריטריונים המקובלים ניתן למנות: הטלת חובת גילוי של אינטרסים ונכסים כספיים, איסור על קבלת טובות הנאה ומתנות, חובות דיווח על פעילויות חיצוניות והכנסות נוספות, הגבלות על העסקה של קרובי משפחה, ואיסור על שימוש במידע פנים לצרכים אישיים. גרף מרכזי בדו״ח מצביע על הפערים בין הרגולציה למניעת ניגוד עניינים לבין אכיפתה בפועל:
ניתן לראות כי הממוצע בכלל המדינות, המשתקף בעמודה OECD מימין, עומד על 40% בלבד. כלומר, כשני שליש מהרגולציה למניעת ניגוד עניינים במדינות לא יושמה למעשה.
הדו"ח ממליץ על נקיטה בפעולות:
- הקמת גופי פיקוח עצמאיים לניטור מימון המפלגות. גופים כאלה יכולים לסייע בשקיפות, הפצת מידע והימנעות מניגודי עניינים.
- חיזוק התקנות והאכיפה של חובת הגשת דו"חות כספיים שנתיים לקראת בחירות על ידי המפלגות – זאת על מנת לאפשר בקרה ציבורית על מקורות המימון.
- קידום שקיפות ופרסום פרואקטיבי של מידע ממשלתי ופוליטי. צעדים כאלה יכולים לסייע בגילוי ניגוד עניינים פוטנציאלי ולהגביר אמון הציבור.
- פתיחת הנתונים הממשלתיים – פרסום רשימת נתונים שחייבים להיות זמינים באופן מקוון, צעד בעל פוטנציאל למניעת ניגודי עניינים.
ישראל ממוקמת מתחת לממוצע, ברמה של 20%, ומשמעות הדבר שרמת היישום של כללים לניגוד עניינים בארץ היא נמוכה יחסית לממוצע המדינות האחרות החברות ב- OECD.
הדו"ח מתייחס גם להתנהלות מפלגות פוליטיות. נבחנה רמת הציות של המדינות לדרישות של ה-OECD לפרסום דו"חות כספיים של המפלגות, הן דו"חות שנתיים והן דו"חות הקשורים למבצעי בחירות כמו מימון והיקפי תרומות. רק ב-37% מהמדינות נמצא שמפלגות מפרסמות דו"חות כספיים שנתיים. במדינות אלה נמצאות שוודיה, נורבגיה, דנמרק, קנדה, ניו זילנד, אוסטרליה, דרום קוריאה. ב-42% מהמדינות ישנה רגולציה שמחייבת פרסום דו"חות שנתיים, אך בפועל המפלגות לא מפרסמות דו"חות כנדרש. מדינות אלו הן גרמניה, בלגיה, צרפת, אירלנד, איטליה, הולנד, פורטוגל וספרד. לגבי דו"חות כספיים על תעמולת בחירות, ב-29% מהמדינות המפלגות מפרסמות דו"חות במועד המתחייב בחוק. בתוך כך ניתן למצוא את אסטוניה, דנמרק, ישראל, לוקסמבורג, ניו זילנד ונורבגיה. מצד שני, ב-47% מהמדינות יש דרישה לפרסם דו"חות בחירות אך המפלגות לא עומדות בחובה זו, כמו בצרפת, גרמניה, יוון, הונגריה, איטליה, פולין, פורטוגל וספרד. המסקנה היא שבמרבית המדינות קיימת בעיה משמעותית ביישום כללים לשקיפות במימון מפלגות פוליטיות ותעמולת בחירות, וזאת גם כאשר קיימת רגולציה מחייבת בנושא זה.
הדו״ח מצביע על חולשות ביישום מנגנונים למניעת שחיתות:
- 70% ממדינות ה-OECD פרסמו הנחיות למניעת שחיתות לרבות: קנדה, ספרד, אוסטרליה, שוויץ, פורטוגל ועוד מדינות רבות. ישראל אינה נמצאת ברשימה זו.
- הדו״ח ביצע סקר בקרב חברי פרלמנטים ולוביסטים במדינות החברות ב-OECD ומצא שרוב גדול (82%) לא מודע לסנקציות בגין הפרות אתיקה, מה שמחליש משמעותית את יעילות המנגנונים למניעת שחיתות.
- ארגון ה- OECD פיתח קריטריונים לכמת את מצב היושרה הלאומיות ולספק הנחיות לחיזוקה, כגון: בחינה ויישום של המסגרות הרגולטוריות, ניגוד עניינים בקרב אנשי ציבור, שקיפות וחשיפת מידע, שקיפות במימון מפלגות.
הדו"ח מסיים בקריאה למדינות להמשיך ולחזק את המסגרות החוקיות כנגד שחיתות; זאת, באמצעות רגולציה לשיקוף מימון מפלגות וקבלת תמיכה מצד גורמים זרים, חקיקה לאסדרת פעילות לוביסטית, וכן קידום שיתוף פעולה בין מדינתי על מנת להבטיח את עצמאות מערכת המשפט.
דו"ח מעניין נוסף של ארגון ה- OECD המתייחס לישראל פורסם בנובמבר 2023 בנוגע לתחזית כלכלית: Oecd Economic Outlook 2023: Preliminary Version https://tinyurl.com/zvdh97st. מטרת הדו״ח להציג תחזית כלכלית גלובלית להתמודדות עם אתגרים והשלכות של אירועים גיאופוליטיים מרכזיים ברחבי העולם. הדו״ח מטפל גם בבחינת ההשפעה של מתקפת הטרור של השבעה באוקטובר על הכלכלה בישראל. צוין כי כלכלת ישראל שגשגה היטב לפני המלחמה, עם צמיחה של כ-3% ברבעון הראשון של שנת 2023 וכי שוק העבודה המקומי התקרב למיצוי התעסוקה האפשרי. אולם, לאחר השבעה באוקטובר, שוק המניות ירד בכ-6% מרמתו לפני המלחמה, הביטחון הצרכני ומצב העסקים ירדו, ומדווח על אינפלציה בשיעור 3.7% כבר בחודש אוקטובר — מעל היעד של הבנק המרכזי בישראל. הדו״ח מציין כי הצמיחה הכלכלית בישראל צפויה להאטה משמעותית בשנת 2024, בין השאר עקב הפרעות בצד ההיצע, ירידת הצריכה הפרטית וההשקעות, וירידה בתיירות. החזרה הצפויה לצמיחה בשיעור 4.5% בשנת 2025 מבוססת על ההנחה שהשפעות העימות הצבאי יהיו מוגבלות בזמן. לפי הדו"ח, על בנק ישראל להתאים את המדיניות המוניטרית למשבר לצורך חיזוק העסקים המקומיים ומיתון הפגיעה בצרכנים. הדו"ח ממליץ לממשלת ישראל להשקיע באופן קבוע בתשתיות חיוניות כגון כבישים, תעשייה ותחבורה ציבורית, ולקדם רפורמות מיטיבות בשוק העבודה, על מנת למתן את תוצאות המשבר.
