פרופסור אריאל אזרחי, בכיר למשפטים וראש המכון להגבלים עסקיים באוניברסיטת אוקספורד, מחבר הספר Virtual Competition, ופרופסור דיוויד גילה, משפטן וכלכלן ישראלי, מומחה להגבלים עסקיים ולרגולציה של שווקים, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים והיום פרופסור מן המניין באוניברסיטת ת"א, כתבו יחדיו את המאמר – "ההשפעות האנטי-תחרותיות של הסכם 'Grace Periods', בתחרות קמעונאית". השניים סוקרים באופן מעמיק את פרקטיקת הגרייס, ואת הבעיות וההשלכות המשפטיות הנובעות מכך.
אסטרטגיית ה 'Grace Periods', (להלן: "גרייס"), קשורה לתחום היחסים בין ספקים לקמעונאים בשוק המזון בישראל.
במאמרם, מתמקדים פרופסור אזרחי ופרופסור גילה, ב השפעתאסטרטגיה זו על התחרות. האסטרגייה יוצרת פער זמנים בין הודעת הספק על העלאת המחיר שהוא גובה מהקמעונאים לבין יישום בפועל של ההעלאה.
פרופסור אזרחי ופרופסור גילה טוענים במאמרם כי פרקטיקת הגרייס עלולה לפגוע בתחרות. זאת על ידי אפשור העלאה של המחיר הסיטונאי שהספק גובה מהקמעונאים והמחירים שהקמעונאים גובים מהצרכנים.
בקליפת אגוז, הדרך שבה פרקטיקת הגרייס מאפשרת העלאת מחירים היא שהיא נותנת ערך לקמעונאים, שאינו כשלעצמו מגולגל לצרכנים, המעודד אותם להסכים להעלאת המחיר הסיטונאי. כך, למשל, אם הגרייס ניתן רק לקמעונאי פיבוטלי, כזה שהסכמתו דרושה לצורך העלאת המחיר הסיטונאי בכל השוק, הוא נותן ערך לאותו קמעונאי, בדמות יתרון תחרותי כלפי הקמעונאים המתחרים ואפשור העלאת המחיר לצרכן על ידו מבלי לאבד נתח שוק לטובת הקמעונאים האחרים. דוגמא נוספת לדרך שבה פועל הגרייס היא שכאשר הדחייה בהעלאת המחיר ידועה רק לקמעונאים, היא מאפשרת לקמעונאים לתאם העלאת מחירים, בהבנה שבשתיקה, מבלי לעורר אנטגוניזם של צרכנים ושל התקשורת.
המאמר מראה כיצד פרקטיקת הגרייס יכולה להוות הפרה של חוק המזון וחוק התחרות. כך, למשל, חוק המזון אוסר על ספקים לשלם תשלומים לקמעונאי שלא בדמות הנחה במחיר ליחידה. פרקטיקת הגרייס יכולה להיות הפרה של איסור זה. על פי המאמר, הפרקטיקה גם יכולה להפר את חוק התחרות, לאור זאת שהיא מקלה על תיאום, ולעיתים מפלה בין קמעונאים.
