מאמר חדש פרי עטם של ד"ר דליה שיליאן והראל זיו עוסק בהשלכות המשפטיות והכלכליות של מגפת הקורונה על התקשרויות חוזיות בשוק הצרכני בישראל. המאמר מתייחס להמלצות הצוות הבין משרדי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ארז קמיניץ, שחובר במטרה למצוא פתרונות גישור למתח החוזי בין עוסקים וצרכנים אגב הקושי לבצע התחייבויות בעת משבר (ראו: "המלצות הצוות הבין משרדי לבחינת השפעת הקורונה על חוזים", 07.07.2020 https://www.gov.il/he/pages/corona-contracts-report). המאמר מנתח את דרכי הפעולה שהומלצו על ידי הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן במסגרת השתתפותה בצוות הנ"ל, במטרה להקל על הצדדים המתקשרים ולצמצם את העומס המשפטי.
מגפת הקורונה הציבה בפני השוק המקומי אתגרים חסרי תקדים, תוך שחשפה את הפערים במערכות המשפטיות והרגולטוריות בהתמודדות עם משברים גלובליים. המאמר בוחן את האתגרים שנוצרו בעקבות הצורך להפעיל פתרונות גמישים, הנדרשים במצבים של חוסר ודאות חמור, ומציג את הדרך בה ניתן להתמודד עם האתגרים המשפטיים שהציבה המגפה. עם התפשטות המגפה, עלו חששות כבדים בנוגע להשלכות של אי קיום התחייבויות חוזיות. החוקים הקיימים בנוגע לסיכול חוזים במקרים של "כוח עליון" לא תמיד ברורים, וההגבלות שגררה המגפה בדמות סגרים, הפסקת פעילות עסקית והגבלות על תחומי צריכה רבים, כגון תיירות, גני ילדים, אירועים, מופעים ועוד, יצרו מציאות שבה קשה מאוד לקיים הסכמים. הבעיה המרכזית נגעה לניהול התחייבויות חוזיות בתחומים שדרשו ניהול תשלומים או שירותים שלא יכלו לצאת לפועל עקב הגבלות בריאותיות וכלכליות. המגבלות העלו צורך בהענקת פתרון משפטי שיאפשר גם לצרכנים וגם לעוסקים בשוק להתמודד עם התחייבויותיהם, מבלי להעמיס על מערכת המשפט, אשר הייתה צפויה להיתקל בעומס כבד.
לאור העומס הצפוי במערכת המשפטית, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן פעלה להציע פתרונות גמישים וולונטריים. במקום להסתמך על הליכים משפטיים, אשר היו עשויים להאריך את זמן פתרון הסכסוכים, הוצעו מנגנונים שיאפשרו לגשר בין הצרכנים לבין העוסקים. פתרונות אלו כללו, בין היתר, דחיית מועדים, פיצויים מותאמים והחזרות כספיות, הכל תוך שמירה על איזון בין הצרכים השונים של הצדדים. המאמר מציין כי שיתוף פעולה וגישור בין הצדדים השונים יכול למנוע עימותים משפטיים ארוכים ומורכבים, ולהציע פתרונות יעילים יותר תוך שמירה על יציבות השוק.
המאמר מציע ניתוח תיאורטי של דינמיקת הסכסוכים בשוק הצרכני באמצעות מודל "משחק האולטימטום". המודל מצביע על כך שבמצבים של חוסר ודאות, כאשר כל צד נמצא מחד במצב של אי ודאות לגבי צעדיו של הצד השני, ומאידך תלוי בהם, מערכת המשפט לא תמיד מהווה את הפתרון האופטימלי. במקרים כאלה, פתרונות וולונטריים עשויים להוות חלופה יעילה יותר, שכן הם מאפשרים לצדדים להגיע להסכמות תוך שמירה על האינטרסים של כולם, מבלי להיגרר לעימותים משפטיים ארוכים ויקרים. המאמר מציע כי במצבים של חוסר יציבות, כדאי לפנות לפתרונות שמספקים גמישות ויכולת הסתגלות גבוהה יותר, על פני הליכים משפטיים קפדניים וסטנדרטיים. מטרת הפתרונות הוולונטריים היא ליצור מסגרת שתאפשר את המשך קיום החוזים. לכן, הושם דגש על כך שעלות היציאה מהחוזה והתנאים להמשיכו יהיו מאוזנים כך שהצדדים לא יהיו כבולים לקיום החוזה ומנגד שיהיה להם כדאי להתקרב להסכמה. במסגרת זו, הניתוח התיאורטי במאמר בוחן לא רק תגמולים כספיים כגורמים שעשויים לקרב או להרחיק צדדים מהסכמה, אלא גם תובנות מכלכלה התנהגותית כגון תחושות הוגנות, הדדיות שלילית, אפקט הזכאות ועוד.
המאמר מבצע הבחנה מעמיקה וחשובה בין סוגי השווקים השונים שנפגעו מהמגפה, תוך כדי שהוא מציין את השוני המשמעותי בין שוק החתונות לשוק גני הילדים, ומהם האתגרים המשפטיים והמעשיים שנלוו לכך. הבחנה זו מתמקדת בעיקר בהבדלים בסוגי ההתקשרויות החוזיות, המשמעות הכלכלית של כל שוק, וההשלכות של פתרונות וולונטריים במציאות של חוסר ודאות.
אופיו של שוק החתונות הוא כזה שבו ההתקשרויות הן חד פעמיות, וכוללות לרוב שירותים הניתנים בתאריכים קבועים. סוג זה של התקשרויות מאופיין בכך שהן מוגבלות בזמן ונעשות במסגרת אירוע ספציפי שלא ניתן לדחות בקלות. התוצאה היא שמצבים של חוסר וודאות יצרו קונפליקטים חוזיים בין ספקי השירות לבין הזוגות המתכננים את החתונה. הפתרונות שהוצעו לשוק זה כללו בין היתר הפחתת עלות היציאה מהחוזה עבור הזוגות, דחיית תאריכים ופריסת תשלומים מחדש. גמישות זו, שבה הצדדים יכולים להידבר ולמצוא פתרון שיביא לתוצאה משביעת רצון תוך שמירה על האינטרסים של שני הצדדים, התאימה להיבט החד פעמי של ההתקשרויות. לעומת זאת, העובדה שמדובר בעסקה חד פעמית במסגרתה הצדדים אינם מחויבים זה לזה לאחריה, פגעה לדעת הכותבים בהשגת הסכמה רחבה יותר. .
בניגוד לכך, בשוק גני הילדים, שבו ההתקשרויות הן ארוכות טווח יותר ומבוססות על קשרים מתמשכים בין ההורים לבין המוסדות החינוכיים, הקונפליקטים המשפטיים הם מורכבים יותר. ההתקשרות בתחום זה כוללת התחייבויות הדדיות בין שני הצדדים – הגן וההורים. הכספים שההורים משלמים עבור חינוך הילדים הם חודשיים, ובנוסף לכך ההתקשרות מבוססת על היבטים רגשיים וקהילתיים. המשמעות היא שההורים תלויים באופן ישיר בשירותי החינוך שמספקים הגנים, והם מעוניינים בשימור קשריהם עם המוסדות החינוכיים לטווח ארוך. האתגר המשפטי והמעשי בשוק זה הוא מציאת פתרונות שיאפשרו המשך פעילותם של הגנים מבלי לפגוע בצרכים של ההורים והילדים. עבור ההורים, עצם קיום השירותים החינוכיים היה חיוני להבטחת המשך השגרה בחיי הילדים, והם היו זקוקים לתמיכה רגולטורית בקיום הסדר שיאפשר להם להמשיך לשלוח את ילדיהם לגן מבלי לשאת באופן בלעדי בסיכון לסגר. על הגנים עמדו קשיים כלכליים עצומים, במיוחד לאור עלויות התפעול הנדרשות על מנת להקפיד על כל ההנחיות הבריאותיות. הפתרונות שנמצאו לשוק זה כללו מתווה מוסכם לחלוקה של עלויות הסגר, פריסת תשלומים מחדש, אפשרות להחזר חלקי של כספים, דחיית תשלומים לעתיד ושימור הקשר השוטף עם ההורים. פתרונות אלו חייבו איזון בין שמירה על זכויותיהם של כל הצדדים- הגן, ההורים והילדים, ובין הצורך במענה גמיש שמסוגל להתמודד עם אי הודאות הרבה. העובדה ששוק הגנים כולל היבטים קהילתיים ומחויבות לטווח ארוך בין הצדדים, היה בה לסייע לקרב את הצדדים להסכמה.
בסופו של דבר, הבחנה זו בין שני השווקים מצביעה על האתגרים השונים שמציב כל שוק בהתמודדות עם מגבלות הקורונה, ועל הצורך במציאת פתרונות מותאמים למאפיינים השונים של השווקים. בעיה אחת אינה בהכרח דומה לאחרת, ויש צורך לפתח מנגנונים וולונטריים שיכולים להקל על הצדדים תוך שמירה על האיזון בין הצרכים השונים שלהם במערכת ההתקשרויות. המאמר מבקש להדגים כי ניתן להגיע לאסדרה בשווקים על ידי סיפוק מסגרת כללית להגעה להסכמות, תוך תמיכה וליווי של הרגולטור ומבלי שכל אחד מהפרטים בסכסוך יצטרך לפנות לצדק פרטני בבית המשפט. המאמר מוצא כי עצם התערבות הרגולטור והקשר הישיר שנוצר עם הצדדים תרמה רבות להרגעת הרוחות ולסיכוי להגיע להסכמה.
המאמר מסכם את עיקרי המלצות הצוות הבין משרדי, ומדגיש את היתרונות של פתרונות וולונטריים בהשוואה להסדרים משפטיים פורמליים. המלצות אלו מצביעות על כך שפתרונות וולונטריים שגובשו במהלך המשבר עשויים להניב תוצאות טובות יותר גם לאחר שהמשבר יעבור. המאמר ממליץ להמשיך ולהטמיע פתרונות גמישים גם בשנים שלאחר המשבר, כך שיביאו להפחתת סכסוכים, יאפשרו הסתגלות לשווקים משתנים ויתרמו ליציבות הכלכלה המקומית.
המאמר מציע אנלוגיה בין חוזים ופתרונות וולונטריים במצבי חוסר ודאות לבין מבנה של צמתים מרומזרים ומעגלי תנועה. בעוד שצומת מרומזר מספק כללים ברורים וסטנדרטיים, אך נוקשים ודומה במהותו לחוזה, המעגל מציע פתרון גמיש שמאפשר לכל הנהגים לפעול בצורה זהירה ומכבדת את האינטרסים של הצדדים השונים, ודומה במהותו לפתרון וולונטרי. ממצאים מעידים כי למעגלי תנועה יש יכולת להפחית את מספר התאונות וחומרתן ביחס לצומת מרומזרת, ובכך מהווים פתרון אפקטיבי יותר במצבים שבהם יש צורך בהתחשבות הדדית וביכולת להסתגל במהירות לשינויים. המאמר מציע כי פתרונות וולונטריים יכולים להוות את אותו "מעגל", פתרון גמיש יותר שמכבד את כלל הצדדים במציאות משתנה. הפתרון הוולונטרי, בדומה למעגל תנועה, מאותת לשני הצדדים שלאף אחד אין זכות קדימה ידועה מראש, אלא שיש לתת משקל לנסיבות, יסוד התנהגותי שמביא לנכונות גדולה יותר להתפשר.
לסיכום, המאמר מציע גישה חדשה לניהול סיכונים חוזיים במציאות של חוסר ודאות, תוך הצגת פתרונות וולונוטריים כאופציה ברת קיימא להקל על הצדדים המתקשרים ולהפחית את הצורך בהליכים משפטיים ממושכים. פתרונות אלו, אשר נבדקו בהצלחה במהלך המשבר, יכולים להוות שינוי פרדיגמטי בנוגע לאופן ההתמודדות עם סכסוכים חוזיים בעתות של חוסר יציבות עולמית.
המאמר צפוי לראות אור במסגרת כתב העת מחקרי רגולציה.
