בעשורים האחרונים גוברת הביקורת על המשך קיומם של דיני השטרות כתחום משפט עצמאי. מבקרים טוענים כי מדובר בדין מיושן, פורמליסטי, שאינו מותאם למציאות הכלכלית והחברתית המשתנה. נטען כי יש לראות בתחום השטרות מוסד שחל עליו הדין הכללי של דיני החוזים, ולא תחום נפרד. המאמר מבקש לבחון את תוקפן של טענות אלה לאור ניתוח תיאורטי לצד מחקר כמותי מקיף, במטרה להבין אם מדובר בביקורת מבוססת או בתפיסה שגויה שמקורה בהיעדר הבנה מלאה של תכליתו ויישומו של דין השטרות.
המאמר סוקר את הרקע ההיסטורי של תחום דיני השטרות ואת המאפיינים הפורמליסטים הבולטים שלו. דינים אלה מאופיינים בגישה שמעדיפה את צורת המסמך על פני מהותו, מטעמים של ודאות משפטית והגנה על צדדים שלישיים בתהליך הסחרות. עם זאת, כותבת המאמר מצביעה על כך שתפיסה זו שנויה במחלוקת גם מבחינה עקרונית וגם מבחינה פרקטית: דבקות צורנית עלולה לפגוע בעקרונות של צדק, שוויון ומהות משפטית. במהלך העשורים האחרונים מסתמנת מגמה של התרחקות מהפורמליזם במערכת המשפט הישראלית, שבאה לידי ביטוי גם בתחום דיני השטרות. בין היתר, עולה בפסיקה הרחבה גמישות פרשנית המתירה החלת טענות הגנה חוזיות בתובענות שטריות (כגון טענת קיזוז, תום לב והפחתת פיצוי מוסכם), מה שמעיד על טשטוש הגבולות בין דיני השטרות לדיני החוזים.
ליבת המאמר היא מחקר כמותי שנועד לבחון אמפירית את רמת הפורמליזם בפסיקת בתי המשפט בתחום דיני השטרות ולבחון אותה בהשוואה לתחומים אחרים במשפט האזרחי. השערת המחקר היא כי תהליכי השינוי המאפיינים את הכתיבה המשפטית ואת תופעת "האנטי פורמליזם" באים לידי ביטוי אף בתחום דיני השטרות. טענת הכותבת היא שתחום דיני השטרות אינו חריג בהשוואה לתחומי משפט אחרים מבחינת מיקומו על הציר פורמליזם-אנטי פורמליזם. המדגם של המחקר הכמותי כלל 221 פסקי דין מבתי המשפט השלום שניתנו בשנת 2015, ו-92 פסקי דין מבתי המשפט המחוזיים שניתנו בשנים 2006-2015. הפסיקה נבחנה לפי שאלון קידוד המבוסס על 29 משתנים בינריים, שנבנו בהתאם לעשרה פרמטרים שונים של פורמליזם, ביניהם: אופן ההצגה והניסוח של הסוגייה המשפטית, אופן תיאור עובדות המקרה, שמירה על הבחנות מסורתיות של המשפט (הפרדה ברורה בין תחומי משפט שונים כגון: דיני שטרות, דיני חוזים, דיני נזיקין כך שכל תחום נשפט לפי עקרונותיו וכלליו הייחודיים), הסתמכות על טיעונים חוץ-משפטיים, הסתמכות על עיקרי מדיניות, מגמות ועקרונות משפטיים או חברתיים, סובייקטיבי ולא אישי, שיקול הדעת השיפוטי, הרטוריקה המשפטית המקצועית, רציונליות והלוגיקה הפנימית וגבולות מוסדיים.
ממצאי המחקר מעלים כי על אף שפורמליזם הוא מאפיין מרכזי ברטוריקה המשפטית בפסקי הדין בתחום דיני השטרות, הרי שגם בתוכו משתלבים אלמנטים אנטי-פורמליסטים. בבחינה פרטנית נמצאו ביטויים לשיקולי צדק, תום לב, פרשנות גמישה, ושילוב טענות מתחומי משפט נוספים. במיוחד בלטו פרמטרים אנטי פורמליסטים כמו שפת הפתיחה של פסק הדין, הפעלת שיקול דעת שיפוטי והצגת ההכרעה באופן סובייקטיבי. ממצאים אלו מערערים את ההנחה הרווחת כי דיני השטרות הם פורמליסטים יותר מענפים משפטיים אחרים, ומציעים כי תפיסה זו נובעת ככל הנראה מפערי ידע ולא מהבדלים מהותיים בפסיקה. להמחשה, ביטויים פורמליסטיים כוללים למשל "בהתאם ללשון החוק" או "המסמך עומד בדרישות הפורמליות" ומשקפים גישה דקדקנית לפרשנות המשפט. לעומתם, ביטויים כגון "יש לתת משקל לכוונת הצדדים" או "שיקולי מדיניות משפטית מצדיקים סטייה מההלכה" מבטאים גישה גמישה יותר המתמקדת בשיקול דעת שיפוטי ובשיקולי צדק מהותי.
המאמר מקדיש חלק נרחב לבחינת טיעונים פרקטיים המועלים נגד המשך קיומם של דיני השטרות כתחום עצמאי. הטיעון הראשון עוסק בהתנגשות בין עקרונות דיני השטרות לבין המגמה הצרכנית שהולכת ותופסת מקום מרכזי בשיח המשפטי. דיני השטרות בפורמליזם המובנה שבהם נוטים להעדיף את האוחז בשטר על פני הצרכן. מצב זה יוצר אפליה מהותית כאשר מדובר בצרכנים שנפגעו בעסקה אך נאלצים לשלם שיק שסוחר לצד שלישי תמים. עם זאת, אסרף מראה כי תמונת המצב מורכבת יותר: רק ב-7.2% מהתביעות בבית משפט השלום ו- 16.3% בבית המשפט המחוזי האוחז היה בנק, ובכמחצית מהמקרים הנתבע היה האוחז גוף עסקי ולא צרכן. עוד נמצא כי ב-50% מהמקרים מדובר בצד קרוב לשטר – נתון הסותר את הרושם המקובל שלפיו דיני השטרות חלים בעיקר על סכסוכים בין צדדים רחוקים. הפסיקה אף משקפת מגמה של קבלת טענות צרכניות, לרבות החלת עקרונות חוק הגנת הצרכן, וביטול הלכות ותיקות בשים לב לשיקולים של צדק חברתי.
הטיעון השני נוגע לירידת קרנם של השטרות לנוכח הופעתם של אמצעי תשלום דיגיטליים, אך גם כאן הנתונים מפתיעים: בשנת 2022, צ'קים היוו 31% מסכומי התשלומים במשק – שיעור גבוה יותר מכרטיסי אשראי (17%) או מזומן (10%). גם בבחינת פעילות רשות האכיפה והגבייה נמצא כי שטרות ממשיכים לתפוס נתח משמעותי: 17% מהתיקים החדשים ו-34.6% מהתיקים הפתוחים הם תיקים שטריים.
לבסוף, הטענה בדבר היעדר חידושים בפסיקה, אסרף מבהירה כי העובדה שמספר פסקי הדין שניתנים בבית המשפט העליון בדיני שטרות הוא נמוך יחסית (שישה בלבד מאז תחילת המאה ה-21) נובעת ממאפיינים פרוצדורליים: סמכותם העניינית של בתי משפט השלום, סכומי תביעה נמוכים ונדירות הענקת רשות ערעור "בגלגול שלישי". מכאן, שלא מדובר בהיעדר עניין מהותי של בית המשפט העליון בתחום אלא בתוצאה של מבנה ההליך המשפטי בישראל. אסרף מסכמת כי לאור ממצאי המחקר הכמותי, דיני השטרות ממשיכים למלא תפקיד מסחרי, חברתי ומשפטי חשוב והאתגר הוא עידונם והתאמתם למציאות המשתנה; לא ביטולם.
המאמר עוסק גם בהשפעת החוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018, שמטיל מגבלות על עסקאות במזומן ובשימוש בצ'קים. אף שנראה כי החוק עשוי לצמצם את השימוש בצ'קים כאמצעי תשלום, בפועל הממצאים מצביעים על כך שהצ'ק ממשיך למלא תפקיד משמעותי במשק ככלי תשלום, במיוחד במגזר העסקי והבנקאי.
לסיכום, הכותבת מציעה שהקריאות לביטול דיני השטרות מבוססות לעיתים קרובות על תפיסות מוטעות או לא מעודכנות. המחקר האמפירי מוכיח כי דיני השטרות אינם נוקשים או פורמליסטים באופן מובהק יותר מתחומים אחרים. אף על פי שתחום זה עבר שינויים מועטים בחקיקה מאז ימי המנדט, הפסיקה מראה סימני הסתגלות לעידן החדש. לכן, אין הצדקה לבטל את התחום או למזגו עם דינים אחרים אלא יש לעדכנו ולהמשיך להכיר בו כתחום עצמאי שמציע כלים ייחודיים ומועילים למשפט המסחרי בישראל.
המאמר פורסם בכרך י' של כתב העת מחקרי רגולציה, ספר מאיר חת https://www.nevo.co.il/.
