מותר להעתיק ספרים כדי לפתח בינה מלאכותית

בית המשפט המחוזי הפדרלי בקליפורניה פסק לאחרונה, ששימוש בספרים שנרכשו והועתקו לפורמט דיגיטלי לצרכי פיתוח בינה מלאכותית, נחשב ל"שימוש הוגן" ועל כן נהנה מהגנה מפני תביעת הפרה בדיני זכויות יוצרים. ההחלטה ניתן במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי קבוצת סופרים כנגד חברת הבינה המלאכותית אנתרופיק:

Andrea Bartz v. Anthropic Pbc, C24-05417

חב' אנתרופיק עוסקת בפיתוח בינה מלאכותית ובתוך כך ביצירת טקסטים בשפה טבעית, באמצעות הזנת כמויות גדולות של טקסטים קיימים המשמשים כחומרי גלם ללימוד השפה. מוצר הדגל של החברה הוא צ'אטבוט בשם קלוד. קלוד נועד לנתח טקסטים וכן לייצר טקסטים בהתאם לדרישות מבוקשות המשתמש. במסגרת פיתוח הצ'אטבוט, אנתרופיק מזינה למחשב חומרים ספרותיים רבים, עיתונאיים, אקדמיים ואחרים, חלקם מהווים יצירות מוגנות בזכויות יוצרים. לצורך כך, אנתרופיק רכשה מיליוני ספרים מודפסים וסרקה אותם לקבצים דיגיטליים. חלק מהמאגר הדיגיטלי הורכב מיצירות שמקורן באתרים פיראטיים.

קבוצת סופרים הגישה בקשה לאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד החברה, בטענה להפרת חוק זכויות היוצרים האמריקאי. הסופרים טענו שמטרת ה"לימוד" שעושה החברה היא ליצור יצירות ספרותיות שיתחרו ביצירות המקוריות שהם חיברו. הלימוד לא נועד אלא לחקות את האלמנטים היצירתיים שיש ביצירותיהם ואת אופי הכתיבה שלהם. נטען כי תהליך המרת העותקים הפיזיים לדיגיטליים מהווה גם הוא הפרת זכות יוצרים, משום שהוא מאפשר להפיץ את היצירות המוגנות שלהם. עוד טענו שאנתרופיק פגעה באינטרס הכלכלי שלהם על ידי הורדת יצירות מאתרים פיראטיים, ובכך גם פגעה בשוק הספרים הפוטנציאלי שיכול היה להתפתח, לו שילמו לסופרים עבור שימושי הבינה המלאכותית. הסופרים טענו ששימוש ביצירות ספרותיות לצרכים מסחריים וללא תשלום פוגע בתמריץ שלהם ליצור יצירות נוספות.

אנתרופיק הגישה בקשה להכרעה מקדמית בהליך, בטענה לתחולת ההגנה לשימוש הוגן. במסגרת זו, בית המשפט דן בשאלה אם השימוש שעושה אנתרופיק ביצירות נחשב ל"שימוש הוגן" לפי ההגנה הקבועה בסעיף 107 לחוק זכויות היוצרים האמריקאי, שכותרת השוליים שלו היא: Limitations on exclusive rights: Fair use. אנתרופיק טענה שהשימוש שעשתה ביצירות הוא מוצדק והכרחי לטובת אימון תבניות השפה ולכן יש להכיר בו כשימוש הוגן. נטען שזהו שימוש טרנספורמטיבי, קרי שימוש שמעניק ליצירה תכלית שונה, חדשה ונוספת, שאינה פוגעת בזכות המוגנת של הסופרים שכן אין היא חופפת למטרת היצירה המקורית. נטען שהליך הדיגיטציה נחשב אף הוא לשימוש הוגן, שכן כל שהחברה עשתה היה להחליף את העותק הפיזי בעותק דיגיטלי, ולאחר מכן השמידה את העותק הפיזי ולא יצרה יצירות חדשות או הפיצה בעצמה את היצירות.

בפן העובדתי, בית המשפט מצא שנעשו מספר שימושים ביצירות. הראשון, תהליך דיגיטציה בו סורקים את היצירה לקובץ ממוחשב לצורך אחסון היצירות במאגר דיגיטלי ללימוד מודלים שפתיים; השני, לימוד ופיתוח תבניות ומודלים של שפה. בפן המשפטי, סעיף 107 לחוק האמריקאי קובע ארבע אמות-מידה לבחינת תחולתה של הגנת השימוש ההוגן:

"In determining whether the use made of a work in any particular case is a fair use the factors to be considered shall include–

1. the purpose and character of the use, including whether such use is of a commercial nature or is for nonprofit educational purpose;
2. the nature of the copyrighted work;
3. the amount and substantiality of the portion used in relation to the copyrighted work as a whole; and
4. the effect of the use upon the potential market for or value of the copyrighted work."

בית המשפט הרחיב את הדיבור בדבר ארבע אמות המידה:

המטרה ואופי השימוש המפר – יש לבחון אם השימוש שנעשה ביצירה המוגנת הוא למטרה מסחרית או חינוכית. שימוש חינוכי גרידא יקל על קבלת ההגנה בעוד ששימוש מסחרי יקשה על קבלתה.

אופי היצירה המוגנת – כאן נבחנת מידת היצירתיות ביצירה המוגנת ואם היא בעלת אופי יצירתי (כמו שירים או ציורים). יצירה בעלת אופי יצירתי תזכה להגנה חזקה יותר.

היקף ומהות החלק שנעשה בו שימוש – מטרת התנאי השלישי היא לבדוק אם השימוש ביצירה היה מידתי וסביר ביחס למטרה שלשמה השתמשו ביצירה המוגנת.

השפעת השימוש על השוק – התנאי הרביעי בוחן אם השימוש מחליף את הצורך לרכוש את היצירה המוגנת או פוגע בשוק קיים או פוטנציאלי של היצירה.

בית המשפט יישם את ארבעת המבחנים הנ"ל על עובדות המקרה:

המטרה ואופי השימוש – בית המשפט קבע, שאימון בינה מלאכותית בעזרת הטקסטים הספרותיים נחשב לשימוש טרנספורמטיבי, כלומר, שימוש שמעניק ליצירה המוגנת תכלית חדשה ושונה מהתכלית המקורית. הספרים שימשו לפיתוח מודלים של שפה והמשתמשים בקלוד לא נחשפו לספרים עצמם. בית המשפט מצא שאנתרופיק לא עשתה שימוש מתחרה ביצירות המוגנות: לא הפיצה את הספרים, לא מכרה אותם, ולא הפיצה את האלמנטים היצירתיים שהסופרים השתמשו בהם לצורך כתיבה. לפיכך, אנתרופיק לא התכוונה להתחרות בסופרים. באשר לסריקת העותקים הפיזיים והמרתם לעותקים דיגיטליים, בית המשפט מצא ששימוש זה נועד אך ורק לצרכי נוחות. החברה לא יצרה עותקים חדשים, לא הפיצה אותם, ורק לחברה עצמה הייתה גישה אליהם. החברה סרקה כל ספר פיזי שהיה ברשותה לקובץ דיגיטלי ולאחר מכן השמידה את הספר הפיזי עצמו. בית המשפט מצא ששימוש זה  היה הכרחי ונחוץ לצורך פיתוח הבינה המלאכותית.

טבע היצירה המוגנת – בית המשפט קבע שהיצירות שאנתרופיק עשתה בהן שימוש הן יצירות בעלות אופי יצירתי הנהנות מהגנה חזקה בזכויות יוצרים; זאת משום שיצירות אלה כוללות ביטוי יצירתי מובהק. אנתרופיק אף הודתה שהיא בחרה ביצירות הללו בגלל האיכות הספרותית.

היקף ומהות החלק ביצירה שנעשה בו השימוש – בית המשפט קבע שאף שייתכן שהחברה הייתה יכולה להשתמש ביצירות אחרות או לא להשתמש בספרים בכלל, היא סיפקה הסבר משכנע לכך שהשימוש שעשתה היה סביר ואף הכרחי, נוכח הצורך במיליארדי מילים לאימון מודל השפה. ביחס לבניית ספרייה מרכזית, בית המשפט קבע שאנתרופיק הייתה זכאית לשמור את העותקים שרכשה בספרייה שלה, ותהליך ההעתקה לקובץ דיגיטלי נעשה על מנת להפוך את החיפוש והאחסון לנוח יותר. העותק המקורי הושמד ולכן לא היה שימוש עודף ביצירה.

השפעת השימוש על השוק – בית המשפט בחן אם השימוש שעשתה אנתרופיק ביצירות המוגנות עלול להחליף את הצורך לרכוש את הספרים. בית המשפט קבע שהשימוש שעשתה החברה לא הוביל לכך שאין צורך לקנות את הספרים כדי להשתמש בהם לעיון וקריאה כמקובל. לציבור המשתמשים בקלוד לא הייתה גישה ליצירות עצמן והתוצרים שהופקו על ידי הבינה המלאכותית לא היוו העתקה של היצירות שרכשה אנתרופיק. בית המשפט ציין כי חוק זכויות יוצרים נועד לעודד יצירה ולא להגן מפני תחרות, כלומר גם אם יווצר תוכן  מתחרה ביצירות, הדבר תקין.

בית המשפט ציין שארבעת המבחנים הנ"ל אינם מהווים תנאים מצטברים אלא נשקלים יחד באיזון כולל. בסיכום הדברים, בית המשפט קבע שהשימוש שעשתה אנתרופיק בספרים שרכשה לצורך פיתוחי הבינה המלאכותית נופל לגדר השימוש ההוגן. בית המשפט שם דגש על כך שהשימוש שנעשה לא נועד על מנת להתחרות ביצירות או להחליפן ושהיצירות לא הופצו לציבור.

יצוין כי בית המשפט דחה את הגנת השימוש ההוגן בכל הקשור להורדות ספרים ממקורות פיראטיים. גם כאן, אנתרופיק טענה שהורדת ספרים באופן פיראטי הייתה מוצדקת משום שנועדה לאימון מודלי השפה. הסופרים טענו שהחברה יכלה לרכוש את היצירות באופן חוקי אך בחרה לגנוב אותם על מנת לחסוך עלויות. בית המשפט דחה את הטענה של אנתרופיק וקבע שהשימוש שעשתה בעותקים הפיראטיים לא נחשב לשימוש הוגן. זאת, משום שאין כל הגנה כאשר היצירה נלקחת ממקור בלתי מורשה. בית המשפט הדגיש כי נקודת המוצא להחלת ההגנה של שימוש הוגן היא שהעותק המקורי הושג כדין; וכאשר מדובר בהעתקה ממקור פיראטי השימוש נפסל כבר מלכתחילה.

נציין שמדובר בפסיקה מעוררת מחלוקת. פרופ' ניקולס קריל (Nicholas creel) מאוניברסיטת ג'ורג'יה כתב כי חוק זכויות היוצרים האמריקאי הקיים, שנחקק בשנות השבעים של המאה שעברה, אינו מותאם למציאות העכשווית ולא יכול להתמודד עם התפרצות הבינה המלאכותית לחיינו. לדבריו, החלת דוקטרינת השימוש ההוגן על פיתוח מודלים של בינה מלאכותית, במהלכו מועתקים מיליונים של יצירות מוגנות, היא תוצאה של חלל חקיקתי ולא של מדיניות משפטית סדורה. התוצאה היא הפרה סיטונית של זכויות יוצרים בקנה מידה חסר תקדים. לדעתו, פסק הדין מדגים הקצנה בעקרון השימוש הטרנספורמטיבי, באופן המאפשר לחברות טכנולוגיה להרוויח משימוש מסחרי ביצירות מוגנות מבלי לשלם ליוצרים וללא פיקוח. הפתרון שמציע הכותב הוא לחוקק חוק פדרלי ייעודי שיעניק פטור מוגבל לשימוש ביצירות לצרכי אימון מודלים של בינה מלאכותית, בד בבד עם הקמת מגנוני רישוי ושיתוף הכנסות להבטחת פיצוי הוגן ליוצרים.

להחלטה של בית המשפט הפדרלי בקליפורניה:

Andrea Bartz v. Anthropic Pbc, C24-05417

למאמר דעה של פרופ' קריל:

Congress Must Change Copyright Law for AI

שתפו את הכתבה: