בדצמבר 2025 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי בינה מלאכותית אינה יכולה להירשם כממציאה של פטנט (עש"א (מחוזי ת"א) 33353-05-23 ד"ר סטפן ל. ת'אלר נ' רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר, מיום 31.12.2025).
התוכנה בה מדובר, בשם DABUS, מופעלת על ידי ד"ר סטפן ת'אלר (Dr. Stephen Thaler) דוקטור לפיזיקה ומומחה לבינה מלאכותית מארצות הברית. ת'אלר הגיש בישראל שתי בקשות פטנט במסגרת Artificial Inventor Project – – יוזמה בינלאומית שמטרתה לגבש מדיניות בנוגע לזכויות קניין רוחני על המצאות שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית. בבקשות ציין ת'אלר את עצמו כמבקש הפטנט ובעל הזכויות, אך במקום המיועד לרישום שם הממציא רשם את שם המכונה DABUS, תוך ציון כי האמצאה נוצרה באופן אוטונומי על ידי בינה מלאכותית. לשיטתו, הזכויות בפטנט הועברו אליו מכוח בעלותו על המכונה. בכך ביקש ת'אלר להציג מודל משפטי חדש: המכונה כממציאה, והאדם רשום כבעל הזכויות בפטנט. רשם הפטנטים דחה את הבקשות, וערעור הוגש לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט ביסס את דחיית הערעור על שני צירים מרכזיים: לשון החוק ותכליתו. במישור הלשוני, חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 קובע כי "בעל אמצאה כשירת פטנט זכאי לבקש, לפי הוראות חוק זה, שיינתן לו פטנט עליה", ומגדיר "בעל אמצאה": "הממציא עצמו או הבאים מכוחו". המונח "ממציא" אינו מוגדר בחוק. בית המשפט פסק כי המשמעות הטבעית והרגילה של המונח "ממציא" מתייחסת לבן אדם.
במישור התכלית, דברי הכנסת מיום 8.8.1967 (בדיון בקריאה שניה ושלישית) מראים שהמחוקק הדגיש את "ייחודו של הממציא" ואת "הגנה על זכות הממציא" שעה שקבע כי מגיש בקשה שאינו הממציא חייב להודיע כיצד היה לבעל האמצאה. הוראת סעיף 11(ב) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 נועדה, כפי שצוין בדברי הכנסת, לשמש "הגנה נוספת על זכות הממציא", באופן שהרשם יוכל "לעמוד על דרך גלגולה של האמצאה מידי הממציא אל מבקש הפטנט ועל ידי כך לשמור על זכויותיו של הממציא במידה שנתקפחו". ההנחה הבסיסית היא שלממציא יש "זכויות" שעליהן יש להגן. גישה זו אינה מתיישבת עם הכרה בבינה מלאכותית כ"ממציא", שכן המערכת הטכנולוגית חסרה ישות משפטית ואין לה זכויות שצריך להגן עליהן או צורך בהגנה משפטית. בנוסף, ממציא יכול להוריש, וכן לוותר על זכויותיו – פעולות משפטיות שרק בני אדם זכאים לבצע.
ת'אלר טען כי פרשנות שתאפשר הגנה על אמצאות בינה מלאכותית עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה לעודד ממציאים לגלות לציבור את אמצאתם. לטענתו, אם לא תינתן הגנה לאמצאות שנוצרו על ידי מכונה, יקטן התמריץ לפיתוח מכונות כאלה. בית המשפט דחה את הטענה בקבעו כי מכונה אינה זקוקה לתמריץ כלכלי או משפטי. בית המשפט לא בחן את כשירות האמצאה עצמה: אם היא חדשה, מועילה וניתנת לשימוש תעשייתי. הסירוב ניתן על הסף, על רקע היעדר ממציא אנושי. בית המשפט ציין כי אלמלא הבעיה של זהות הממציא, אולי הייתה מתבצעת בחינה רגילה של כשירות לפטנט. בית המשפט הוסיף שאמצאות רבות אמנם מיוצרות בעזרת כלים לא אנושיים וכשירותן לפטנט אינה שנויה במחלוקת. ואולם שעה שהתוכנה מחליפה את בן האנוש ואינה משמשת רק כלי עזר – אין לפנינו ממציא שניתן לרשום את הפטנט על שמו. פסק הדין אינו שולל את האפשרות לרשום פטנט על האמצאה שנוצרה בעזרת בינה מלאכותית, כל עוד ישנה מעורבות אנושית מספקת. השאלה היא, מהי רמת המעורבות האנושית הנדרשת. אף אם קו הגבול עשוי להיות מטושטש במקרים מסוימים, הרי שכאשר אין כל מעורבות אנושית, לא ניתן לרשום פטנט על האמצאה.
פסק דינו של בית המשפט בתל-אביב עולה בקנה אחד עם שורת פסקי דין שניתנו מעבר לים בבקשות שהגיש ת'אלר עצמו, ואשר דחו את רישום הבינה המלאכותית כממציא. בארצות הברית, בית המשפט לערעורים הפדרלי (United states court of appeals for the federal circuit) קבע כי יש לפרש את המונח "ממציא" כמתייחס ל"אדם אנושי בלבד (natural person) וכי אין לקבל לרישום אמצאות שנעשו על ידי מכונה; בקשתו של ת'אלר לדיון נוסף נדחתה על-ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית ופסק דינו של בית המשפט לערעורים הפך לחלוט. ראו: Thaler v. Vidal, 143 S. Ct. 2497 (2023)
באנגליה, בית המשפט העליון אישר ביום 20.12.2023 הכרעות של הערכאות הקודמות, וקבע כי ת'אלר אינו יכול להיחשב כבעל זכויות אך ורק מכוח בעלותו במכונה. ראו: Thaler v Comptroller-General of Patents, Designs and Trade Marks [2023] UKSC 49
נוסיף כי בנובמבר 2025 פרסם משרד הפטנטים האמריקאי (USPTO) הנחיות מעודכנות בנוגע לאמצאות שנוצרו בסיוע בינה מלאכותית. העמדה שהוצגה היא חד-משמעית: רק אדם טבעי (natural person) יכול להיחשב "ממציא" לצורכי דיני הפטנטים. מערכות בינה מלאכותית לרבות בינה מלאכותית יוצרת אינן ממציאות, אלא נתפסות ככלים (instruments) המשמשים את הממציא האנושי, בדומה לציוד מעבדה, תוכנות מחשב או מאגרי מידע. ההנחיות מאמצות עיקרון ותיק בדיני הפטנטים האמריקאיים, לפיו ממציאים רשאים להשתמש בשירותים, ברעיונות ובסיוע של אחרים מבלי שמקורות סיוע אלה יהפכו לממציאים משותפים. ההנחיות מבהירות כי אין מבחן משפטי נפרד לאמצאות בסיוע בינה מלאכותית, וכי אותו סטנדרט חל על כלל האמצאות, ללא תלות באמצעים הטכנולוגיים שנעשה בהם שימוש בתהליך האמצאה.
לפסק הדין ראו:
