פסק הדין בבג"ץ 3545-11-25 ח"כ בוארון נ' היועצת המשפטית לממשלה, מיום 16.11.2025, עוסק בשאלה עקרונית: מי הוא הגוף המוסמך לפקח על חקירה פלילית נגד הפרקליטה הצבאית הראשית, שעה שפרקליטות המדינה מנועה מלעסוק בכך? פסק הדין הכיר באפשרות חריגה לאפשר לשר המשפטים למנות את החוקר המלווה במצבי קיצון וזאת בתנאים מוקפדים לצרכי ניקיון החקירה והנראות הציבורית. הדיון התמקד במקרה חריג ורגיש: חקירה פלילית נגד הפרקליטה הצבאית הראשית, שעל פי החשד הדליפה חומרים רגישים מחקירה באירוע "שדה תימן" והגישה תצהיר כוזב לבג"ץ. מאחר שמדובר בדמות בכירה במערך אכיפת החוק, הנמצאת תחת פיקוח פרקליטות המדינה, התעוררה שאלה של ניגוד עניינים מוסדי, כאשר גם היועצת המשפטית לממשלה וגם פרקליט המדינה מצויים במעגל הקרוב לנחקרים.
העותרים, ח"כ בוארון וגורמים נוספים, עתרו כנגד היועצת המשפטית לממשלה בנושא זהותו של החוקר המלווה בחקירת הפצ"רית ב"פרשת שדה תימן", בחשד שהדליפה חומרי חקירה רגישים והגישה תצהיר שקרי לבג"צ. לשיטת העותרים, מעורבות אישית ומוסדית של היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה בחקירה זו יוצרת ניגוד עניינים מובנה, שכן הם עצמם עשויים להימצא מעורבים בפרשה ולכן יש למנות לחקירה חוקר מלווה חיצוני ועצמאי. הסעד שהתבקש הוא צו שיורה על העברת סמכויות הליווי והפיקוח על החקירה מגורמי הפרקליטות לגורם אחר, בעל עצמאות מוסדית וללא זיקה פוליטית, וכן קביעות הצהרתיות שיגדירו את גבולות סמכות היועצת המשפטית לממשלה במצבי ניגוד עניינים מסוג זה.
המשיבה היא היועצת המשפטית לממשלה, ולצידה פרקליט המדינה, אשר עמדתם מייצגת את התפיסה שלפיה היועצת משמשת "רגולטור על" של מערך אכיפת החוק ומוסמכת להחליט על זהות הגורם המלווה את החקירה גם כאשר היא עצמה עשויה להימצא במעגל האירועים. לטענתם, ניגוד העניינים הנטען ניתן לניהול באמצעים פנימיים (כגון העברת טיפול לגורם מקצועי אחר במערכת), ואין בו להצדיק ניתוק מוחלט של סמכות היועצת והפקעתה לטובת גורם חיצוני. בד בבד, היועצת הודיעה כי לא תטפל בעצמה בתיק וכי ייקבע מנגנון פנימי חלופי שיבטיח את ניקיון ההליך. בתגובה לעתירה, שר המשפטים הודיע כי החליט, משיקולי ניקיון חקירה והבטחת אמון הציבור, למנות גורם חיצוני שילווה את החקירה. השר הטיל את התפקיד על נציב תלונות הציבור על כב' השופט (בדימוס) אשר קולה. היועצת המשפטית לממשלה טענה כי השר חרג מסמכותו, שכן לא קיימת הוראת דין המסמיכה אותו "לעצב מחדש" את מנגנון האכיפה. עוד נטען כי גישה פוליטית לקביעת זהות החוקר המלווה עלולה לערער את מבנה העצמאות המוסדית של מערכת המשפט, לפגוע באמון הציבור ולפתוח פתח לתלות פוליטית בניהול חקירות.
בית המשפט העליון קבע כי הפרשה שלפניו היא חריגה במובן זה ששני בעלי הסמכות הבכירים, הן היועצת המשפטית לממשלה והן פרקליט המדינה, מצויים במצב של ניגוד עניינים מוסדי, ולכן לא ראוי שיפקחו על חקירה הנוגעת לאנשי המערכת הקרובה להם. יחד עם זאת, נקבע כי המסגרת החקיקתית הקיימת אינה מאפשרת להפוך את נציב תלונות הציבור על שופטים לגורם מלווה בחקירה פלילית קונקרטית: לפי סעיף 17(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, סמכותו של הנציב מוגבלת לטיפול בתלונות על שופטים בלבד, ואינה משתרעת על ליווי חקירות פליליות. לפיכך נפסק כי הנציב אינו מתאים לשמש גורם מלווה בחקירה פלילית קונקרטית; מינויו לתפקיד כזה פוגע בעקרון הפרדת הרשויות ובאיזון העדין שבין הממשלה למערכת המשפט, ואף מרוקן מתוכן את ייחודו של מוסד הנציב כתפקיד ייחודי ובלעדי לביקורת על התנהגות שיפוטית.
בית המשפט הכיר באופן מוגבל באפשרות כי במצבים של ניגוד עניינים מוסדי ניתן יהיה למנות גורם חלופי שיפעל בשם מערך האכיפה, אך זאת תחת כללים קפדניים. נקבע כי על גורם כזה להיות נטול זיקה פוליטית, למלא תפקיד מוגבל בזמן ובנושא, ולפעול אך ורק בתחום הצר של אותה חקירה. בכך יצר בית המשפט "גדרות מוסדיות" ברורות למצבי קצה נדירים, תוך שמירה על עצמאות מוסדות האכיפה לבל תיפרץ על ידי שיקול פוליטי.
בג"ץ 58681-11-25 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים (מיום 3.12.2025) עסק בעתירה נוספת בעקבות החלטת שר המשפטים למנות את כב' השופט (בדימוס) דניאל בן חמו לחוקר מלווה חלופי. בית-המשפט קבע כי המינוי אינו עומד בתנאי המהותי של היות הממונה "עובד מדינה בכיר" מכהן, וכי ההליך לקה בפגמים בתשתית העובדתית ובהיוועצות. העותרים, לשכת עורכי הדין בישראל והתנועה למען איכות השלטון בישראל, טענו כי יש לבטל את החלטת שר המשפטים משום שהיא חורגת מהדין ומנותקת מאמות המידה שנקבעו בפסיקה. לטענתם המינוי לוקה בחוסר עצמאות מוסדית ובמראית עין בעייתית מאחר שלבן חמו קשרים מקצועיים קודמים עם בכירים במשרד המשפטים. שר המשפטים ביסס את החלטתו על סעיף 23א(ד) לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, וטען כי ההליך מלווה בדחיפות למניעת שיבוש חקירה ונזק ראייתי בלתי הפיך, נעשה בתום לב בהתאם לעקרונות שנקבעו בבג"ץ בוארון, והמשיב הוא שופט בדימוס מוכר וישר דרך, נטול זיקה פוליטית, שמונה לפרק זמן קצוב ולחקירה נקודתית בלבד. בית המשפט העליון קיבל את העתירה, משום שמינוי "אד-הוק" אינו עומד בתנאי "עובד מדינה בכיר מכהן" שמטרתו להבטיח ממלכתיות ולאיין חשש משיקולים זרים.
שני ההליכים, בזה אחר ז, הבהירו את גבולות הגזרה שהציב בית המשפט העליון: סמכויות החקירה נותרות בידי היועצת המשפטית לממשלה, והחריג יופעל רק במקרי קצה ובכפוף לקריטריונים מחמירים של עצמאות, ניקיון, היעדר זיקה פוליטית והגדרה מוסדית ברורה. בכך הושלם מהלך פסיקתי שביסס לראשונה בישראל מנגנון לטיפול משפטי במצבי ניגוד עניינים מוסדיים במערך האכיפה.
לעיון בפסקי הדין:
בג"ץ 3545-11-25 ח"כ אביחי בוארון נ' היועצת המשפטית לממשלה, מיום 16.11.2025
בג"ץ 58681-11-25 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים, מיום 3.12.2025
