האם הכרה בחייל כנכה חוסמת את תביעתו כנגד צה"ל לפי החוק למניעת הטרדה מינית? (רע"א 15449-12-24 פלוני נ׳ מדינת ישראל – צבא ההגנה לישראל מיום 11.8.2025).
התובע התגייס לצה״ל בשנת 2015. כשבועיים לאחר גיוסו חווה אירוע טראומטי שבמהלכו הותקף מינית על ידי שלושה חיילים ששירתו עמו בבסיס הטירונים. לטענתו, האירוע הובא לידיעת גורמי הפיקוד, אולם הטיפול שניתן לו לא היה מספק. בעקבות האירוע לקה בהפרעת דחק פוסט טראומטית. בהמשך הוכר כנכה צה״ל, לאחר שנקבע כי נכותו הנפשית נגרמה עקב שירותו ובמהלכו, ודרגת נכותו הועמדה על 30 אחוזים. שירותו הצבאי הסתיים בשנת 2019.
בשנת 2023 הגיש התובע תביעה לבית משפט השלום בירושלים מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ״ח-1998. בתביעה לא עתר לפיצוי בגין הנכות הנפשית שבגינה הוכר כנכה, אלא לפיצוי הקבוע בחוק ללא צורך בהוכחת נזק, בשל הפרת חובותיו של צה״ל כמעסיק. לטענתו, לא ניתן לו מענה טיפולי הולם, בירור האירוע לא מוצה, ולא ננקטו צעדים מספקים למניעת הישנות המעשים ולתיקון הפגיעה שנגרמה לו. התובע ביסס את תביעתו על הוראות החוק המטילות על המעסיק חובה לברר ביעילות תלונה על הטרדה מינית שהובאה לידיעתו, למנוע את הישנותה ולפעול לתיקון הפגיעה. נטען כי הפרת חובות אלה מקימה אחריות אזרחית ומאפשרת פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק.
המדינה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענתה, התביעה חסומה מכוח סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי״ב-1952, הקובע כי המדינה אינה אחראית בנזיקין בגין נזק שנגרם לחייל במהלך ועקב שירותו. שעה שהתובע הוכר כנכה צה״ל וזכאי לתגמולים לפי חוק הנכים, חל עקרון ייחוד העילה, המונע פנייה למסלול נזיקי נוסף בגין אותו נזק,וזאת כדי למנוע כפל פיצוי. עוד נטען כי התביעה התיישנה.
בית משפט השלום דחה את בקשת הסילוק וקבע כי בשלב המקדמי לא ניתן לקבוע שהתביעה חסומה. נקבע שהתובע אינו תובע על עצם הפגיעה והנכות, אלא על אופן הטיפול לאחר האירוע, ולכן ייתכן שמדובר בנזק נפרד שאינו נכלל בפטור שבחוק הנזיקים האזרחיים. גם טענת ההתיישנות נדחתה בשלב זה מאחר שהיא מחייבת בירור עובדתי. המדינה הגישה בקשת רשות ערעור, ובית המשפט המחוזי בירושלים (רע"א (י-ם) 20876-08-24 מדינת ישראל משרד הביטחון, צבא הגנה לישראל נ' פלוני מיום 26.9.2024) קיבל את הבקשה ואת הערעור. נקבע כי מדובר במסכת עובדתית אחת שמקורה בפגיעה המינית במהלך השירות, וכי הנזק הנטען שלוב בנזקי הגוף והנפש שבגינם הוכר התובע כנכה צה״ל. לפיכך נקבע כי התביעה חסומה מכוח עקרון ייחוד העילה.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 7589/24). תחילה נדונה טענת ההתיישנות. נקבע כי כאשר נטען להפרת החובה לטפל בתלונה על הטרדה מינית ולתקן את הפגיעה, ייתכן שמדובר בהתנהלות מתמשכת ולא באירוע חד פעמי. לכן, כל עוד המחדלים נמשכים, גם עילת התביעה נמשכת. מאחר שלפי הנטען המחדלים נמשכו עד סיום השירות בשנת 2019 והתביעה הוגשה בשנת 2023, לא ניתן לקבוע כי התביעה התיישנה.
לאחר מכן בחן בית המשפט אם התביעה חסומה מכוח סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים ועקרון ייחוד העילה. נקבע כי חוק הנכים מעניק פיצוי ייחודי בגין נזקי גוף ונפש שנגרמו לחייל עקב שירותו. כאן, בגין הנזק הנפשי מהפגיעה המינית הוכר התובע כנכה צה״ל והוא מקבל תגמולים לפי חוק זה. עם זאת, התביעה לפי החוק למניעת הטרדה מינית אינה מבקשת פיצוי על הנכות, אלא עוסקת בנזק נפרד של פגיעה בכבוד והשפלה שנגרמו, לפי הנטען, בשל מחדלים בטיפול בתלונה לאחר האירוע. מדובר בפיצוי בגין הפרת חובות המעסיק ולא בגין הפגיעה הרפואית. לכן אין מדובר בכפל פיצוי, ואין בתגמולים לפי חוק הנכים כדי לחסום את התביעה. כבוד השופט יוסף אלרון הוסיף כי קבלת עמדת המדינה הייתה גורמת לכך שהחוק למניעת הטרדה מינית כמעט שלא יחול על חיילים שהוכרו כנכי צה"ל. לדבריו, תוצאה זו אינה מתיישבת עם תכלית החוק להבטיח את אחריות המעסיק במסגרת השירות הצבאי.
לפיכך התקבל הערעור, פסק דינו של המחוזי בוטל, והחלטת בית משפט השלום הושבה על כנה, כך שהתביעה תתברר לגופה. פסק הדין ניתן פה אחד.
בניתוח אקדמי של פסק-הדין ציין פרופ' ישראל גלעד שבית המשפט לא הסתפק בהבחנה טכנית בין סוגי נזקים, אלא יצר הבחנה מהותית בין שני מישורים נפרדים: מחד, הנזק הגופני או הנפשי שנגרם מהפגיעה המינית עצמה, המוסדר במסלול הייחודי של חוק הנכים; ומאידך, פגיעה מוסרית עצמאית בכבוד האדם הנובעת מהתנהלות המעסיק לאחר האירוע. אין מדובר בעקיפת מנגנון התגמולים או בכפל פיצוי, אלא בהכרה בכך שמחדלי המעסיק עשויים להצמיח ראש נזק נפרד שתכליתו הגנה על הכבוד והאוטונומיה ביחסי עבודה. ההכרה בהפרה מתמשכת של חובות המעסיק משקפת עמדה נורמטיבית שלפיה כל עוד ההפרה לא תוקנה, האחריות נמשכת. בכך, פסק הדין מרחיב את אחריות המדינה כמעסיקה ומעצב מחדש את גבולות עקרון ייחוד העילה ביחס לכוחות הביטחון.
למאמר ראו: ישראל גלעד, על ייחוד העילה, נזק מוסרי ועוולה נמשכת: רע״א 15449-12-24 פלוני נ׳ מדינת ישראל – צבא הגנה לישראל, משפטים על אתר כד.(25.1.2026)
לפסק הדין ראו: רע"א 15449-12-24 פלוני נ׳ מדינת ישראל – צבא ההגנה לישראל (מיום 11.8.2025).
