סקירה מאת: שי חצבאני, חבר מערכת כתב העת מחקרי רגולציה
מחקר חדש פרי עטם של ד״ר שאנן ופרופ׳ נרוצקי, עוסק בשאלת התאמת דיני המס הישראליים ביחס למיסוי אמצעי תשלום מבוזרים מוצפנים וירטואלים. לטענתם, בשנים האחרונות הולך וגובר השימוש באמצעי תשלום מבוזרים וירטואלים, מטבעות קריפטוגרפיים ואסימונים קריפטוגרפים. אולם, בה בעת פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] מציעה מדיניות פיסקלית הכוללת כללי מס ארכאיים שפותחו לפני כמאה שנה, ואינה עומדת בהלימה להתקדמות הטכנולוגית ההולכת והגוברת. חוסר הלימה זה, מוביל למיסוי לא יעיל בכל הנוגע למיסוי עסקאות במטבעות קריפטוגרפיים.
אולם, מדינת ישראל אינה פועלת בחלל ריק, ולמעשה אינה המדינה היחידה מבין מדינות ה-OECD שטרם פיתחה אסדרת מס מלאה וייעודית לנושא. שכן, מדינות OECD רבות אחרות נמנעו מלקבוע אסדרה מקיפה בעניין, מהחשש שהסדרת תחום כה דינמי, אנונימי וחסר גבולות פיזיים עלולה להוביל לשחיקת בסיס המס; לעודד פעילות עבריינית; ולפגוע בחוסן המערכת הפיננסית המסורתית ובחדשנות הטכנולוגית המקומית.
עם זאת, ישראל נמנית עם קבוצת המדינות שפרסמו הבהרות מקצועיות בנוגע למיסוי התחום, בעיקר באמצעות חוזרי רשות המסים. במסגרת הבהרות אלו, נקבע כי מטבע קריפטוגרפי יסווג לצורכי מס כ"נכס", ומכירתו תסווג כאירוע הוני החייב במס רווח הון (למעט אם הפעילות מגיעה לכדי "עסק" שאז תמוסה כהכנסה פירותית), וזאת כאשר אירוע המס נוצר בעת מכירת הנכס (בהתאם ל״עיקרון המימוש״). אולם, הבהרות אלו אינן יעילות או רלוונטיות, כיוון שהן מחילות כללי מס שפותחו לפני כמאה שנה כנגד נכסים ואמצעי תשלום מסורתיים אשר היו רלוונטיים בעיקר לתקופות דאז, ושאינם מתאימים לטכנולוגיה מודרנית בעלת מאפיינים ייחודיים כמו אלה הטמונות במטבעות קריפטוגרפיים. המחברים טוענים כי ההסתמכות על עקרון המימוש אינה מוצדקת במקרה של מטבעות נזילים וסחירים, מאחר והיא יוצרת עיוותי מס, מעמיקה את אי-השוויון ומקריבה את יכולתה של המדינה לגבות מס אמת מהתעשרות הנישומים.
הקושי הרגולטורי נובע ממספר מאפיינים ייחודיים של עולם המטבעות הקריפטוגרפיים: הראשון שבהם, הינו אנונימיות יחסית (״פסבדו אנונימיות״). משמע, כי זהותו של המחזיק במטבע הקריפטוגרפי מוסתרת באופן חלקי, ומקשה את אכיפת הדיווח לרשויות המסים החלה עליו. הקושי השני, הינו היעדר מימד מוחשי למטבעות הקריפטוגרפיים. כלומר, המטבעות הם רצף פקודות דיגיטליות ואינם עונים להגדרה המשפטית הקלאסית של "מטבע" או "מטבע חוץ". קושי נוסף, הינו תנודתיות קיצונית המאפיינת מטבעות קריפטוגרפיים. ערך המטבעות חווה עליות ונפילות דרמטיות בזמנים קצרים, מה שמאתגר את כללי קיזוז ההפסדים המסורתיים. הקושי האחרון בו דנים המחברים, הינו נזילות וסחירות גבוהה המאפיין את המטבעות הקריפטוגרפיים. שכן, למרבית המטבעות יש שוק משוכלל המאפשר לדעת את שוויים בכל רגע נתון, ובניגוד לנכסים הוניים אחרים.
לאור בעיות אלה, המחברים בוחנים כיצד על המדינה להתמודד עם אתגר המיסוי של אמצעי תשלום מבוזרים. השאלה המרכזית היא האם נכון להמשיך ולהחיל את "עקרון המימוש" (מיסוי בעת מועד המכירה) על מטבעות קריפטוגרפיים, או שמא יש לאמץ מודל מיסוי חדשני שמתחשב במאפייניהם הטכנולוגיים והכלכליים; ואם אכן יש לאמץ מודל חדש, כיצד יפעל מודל זה? הפתרון אותו מציעים המחברים לבעיה שתוארה, הינה לזנוח את עקרון המימוש ולאמץ בחקיקה מודל מס חדש וייעודי למטבעות קריפטוגרפיים ולמאפיינים שלהם. זאת כאשר, מודל זה מבוסס על 3 עקרונות:
העיקרון הראשון הינו שינוי מודל מס הדוגל בזניחת עיקרון המימוש ודוגל במיסוי שוטף של עסקאות במטבעות קריפטוגרפיים. לפי גישה זו, בתום כל שנת מס יבצעו ״מיסוי שוטף״, שבו ימדדו את גידול התשואה במטבע הקריפטו, והנישום יחויב במס בגין אותה תשואה שנצברה, זאת אף ללא מכירת המטבע בפועל. נוסף על כך, במועד מכירת מטבע הקריפטו, תיערך התחשבנות כוללת, שבמסגרתה תוטל חבות מס נוספת בגין יתרת הרווח שלא חויבה במסגרת המיסוי השוטף, כך שיושלם המס על הפער בין הרווח הכולל לבין הסכומים שכבר מוסו במהלך השנים. הרציונל המשולב שבבסיס מנגנון זה הינו צמצום עיוותים הנובעים מהתמריץ להחזקת מטבע הקריפטו לשם דחיית אירוע המס; וכן, הבטחת מיסוי מלא ומדויק של הרווח האמיתי באמצעות תיקון פערים הנוצרים עקב הערכות שווי תקופתיות ותנודתיות השוק.
לצד מיסוי שוטף בסוף שנת מס ומיסוי נוסף במועד המימוש, המחברים מציעים את העיקרון השני העוסק בקיזוז הפסדים שנוצרו לנישום. לפי גישת המחברים, יש לאפשר קיזוז רחב וגמיש יותר של הפסדים, באופן שבו יוכל הנישום לקזז ולהעביר הפסדים הן לשנים הבאות, והן לקזז הפסדים כנגד רווחים מן העבר (שכבר מוסו), קיזוז אשר לא ניתן לבצע במצב הקיים. עיקרון זה מבקש להבטיח כי נטל המס ייקבע על בסיס התוצאה הכלכלית המצטברת לאורך זמן, ולא לפי שינויי ערך אקראיים העלולים לשקף רווח בשנה אחת והפסד בשנה אחרת. בכך מתחזקת הסימטריה בין מיסוי רווחים להכרה בהפסדים, ומצטמצמים עיוותים הנובעים מתזמון מקרי של התשואה.
העיקרון השלישי הינו החלת משטר דיווח שוטף על עסקאות קריפטוגרפיות תחייב את הנישומים לדווח עליהן באופן שנתי ומפורט לרשויות המס. לדעת הכותבים, חובת דיווח עצמית זו, בשילוב עם השקעת משאבים ממשלתיים לשיוך ארנקים דיגיטליים (בהם נמצאים המטבעות הקריפטוגרפיים) לכתובות IP, תאפשר לצמצם את המאפיין הפסבדו-אנונימי של התחום ותסייע במאבק בהלבנת הון ובכלכלה הלא מדווחת. מעבר לכך, אימוץ משטר הדיווח העצמי והתשלום השוטף יבטל את האפליה הקיימת כיום אל מול נכסים פיננסיים מסורתיים, ויפחית משמעותית את העלויות המנהליות שרשויות המס נאלצות להשקיע באיתור ובשיוך עסקאות לנישומים ספציפיים.
המחברים מציעים מודל שיאפשר למדיניות הפיסקלית של מדינת ישראל להתגבר על הפערים הגדולים שנפערו בין מדיניות המס הארכאית של מדינת ישראל המותאמת לנכסים ואמצעי תשלום מסורתיים, לבין הקידמה באמצעי תשלום מבוזרים, ובתוכם מטבעות קריפטוגרפיים, ועל ידי כך להביא למיסוי יעיל יותר שלהם.
למאמר ראו: תמיר שאנן ודורון נרוצקי "מיסוי אמצעי תשלום מבוזרים מוצפנים וירטואליים בישראל" מחקרי רגולציה י 245 (מאי 2025) https://www.colman.ac.il/media/sxlmujkx/tamir-s.pdf
