האקדמיה ללשון עברית יצאה בקריאה מחודשת ברשתות החברתיות, שלא להשתמש בנקודה או בלוכסן באמצע מילה, אף אם הכוונה היא להדגיש נוכחות של נשים בטקסט (ראו: bit.ly/3GpmJ2R). לפי האקדמיה, השימוש בנקודות ובלוכסנים אינו אפשרי לפי כללי הכתיבה העברית. האקדמיה מציינת כי בשנים האחרונות התגברה המגמה לתת ביטוי לשוני לשאיפה לשוויון מגדרי (ראו למשל: "על ", 15.3.2021 bit.ly/3GNJQ8p); ואולם פתרונות מאולתרים המחברים בין זכר לנקבה במילה אחת, כגון: יקרים.ות, או – יקרים/ות, או – יקריםות, אלה מעוותים את השפה. האקדמיה ממליצה על הכפלת צורות הפנייה (למשל ״סטודנטים וסטודנטיות״). במקרים בהם נדרש מילוי טפסים, האקדמיה ממליצה להעמיד נוסחים נפרדים. דרך נוספת המאפשרת הצגה ניטרלית מבחינה מגדרית היא שימוש בצורות נטולות מין דקדוקי, כגון 'יש לכתוב', 'כדאי לציין'.
עברית רב-מגדרית היא מערכת אותיות עבריות שמאפשרות קריאה וכתיבה המופנות לנשים וגברים בבת-אחת. היא נוצרה במטרה להנכיח נשים בשפה העברית, וגם כדי ליצור מרחב חדש בשפה למי שמזדהה כא-בינארי. נציין את מיכל שומר כמי שיצרה משלב רב-מגדרי, וזאת בפרסום פומבי ראשון ביולי 2019 (ראו: ״עברית רב מגדרית- אותיות עבריות חדשות המאפשרות קריאה וכתיבה רב מגדרית״ bit.ly/3WWByAO). שלטים העושים שימוש בעברית רב-מגדרית, למשל בצירוף "ברוכים הבאים / ברוכות הבאות", הוצבו במספר רב של מקומות, בבתי ספר, במוסדות אקדמיים ובמרחבים עירוניים (ראו: ״עברית רב מגדרית״ bit.ly/3XcHmpJ).
המתנגדים לעברית רב-מגדרית טוענים כי שיטה זו משבשת את העברית באופן שפוגע בתרבות היהודית (ראו למשל: ״ברוכות הבאות למאבק: כך הפכה השפה העברית לזירת המלחמה הבין מגדרית הכי בוערת״ גלובס (30.1.2021) bit.ly/3GqsDRl). נטען שהמשלב הרב-מגדרי מטשטש את הזהות המינית, הגופן מסורבל, מבלבל וקשה לקריאה. האקדמיה ללשון סבורה שעליה לקבוע את תקן השפה על בסיס המאפיינים העולים מהעברית שירשנו מאבותינו, ואינה יכולה להכשיר צורות המנוגדות למבנה הלשון. הכנסת נקודות או לוכסנים בתוך המילה גורמת לצורות לשון מטעות. גם אמצעי ההכפלה שהוזכרו לעיל מקשים על הקריאה, וזה עלול בין השאר לפגוע בלקויי ראייה שנעזרים בקריין אוטומטי. זאת ועוד: קבוצות הזקוקות להנגשה לשונית ולפישוט לשוני, השימוש באמצעי הכפלה עלול להכביד עליהן. לכן, באקדמיה ממליצים למצוא דרכים להבעת שוויון מגדרי במסגרת התקן המקובל של השפה העברית וכלליה.
נציין כי בשנים האחרונות שינו חלק מהמוסדות האקדמיים את לשון הפנייה בבחינות, מלשון זכר ללשון רבים. לדוגמה, במשרד החינוך החלו להשתמש בלשון רבים בבחינות הבגרות, תוך התבססות על מחקר המראה ששימוש בלשון זכר פוגע בהישגי התלמידות. לפי מחקרן של ד"ר טלי רגב וד"ר תמי קריכלי כץ, פנייה לנשים בלשון נקבה במבחני מתמטיקה העלה את הציון בחמש נקודות (!). בנוסף, התברר שפנייה בלשון זכר גורמת לתלמידות לתחושת ניכור מהמשימה. לדעת החוקרות, הממצאים מלמדים על הכוח הרב של השפה בהבניית המציאות (ראו: תמר קריכלי-כץ וטלי רגב ״פניה בלשון זכר או בלשון נקבה? כיצד לשון הפניה משפיעה על הצלחת נשים במבחנים״, 2018 https://in.bgu.ac.il/gender-equity/SiteAssets/Pages/research/gender-writing.pdf).
נציין כי האקדמיה ללשון העברית הוקמה בשנת 1948, והיא "המוסד העליון למדע הלשון העברית". בחוק המוסד העליון ללשון העברית, התשי״ג-1953, הונח היסוד לתפקיד האקדמיה. זו מופקדת על אחד הנושאים החשובים והמרכזיים בחברה ובתרבות העברית והישראלית: רגולציה של השפה. תפקידיה בחקר הלשון העברית ובהכוונת התפתחות הלשון הם בבחינת משימות לאומיות. החלטות האקדמיה מחייבות את רשויות המדינה. עם זאת, הן אינן מחייבות את הציבור הרחב, ולכן השפעת האקדמיה על משתמשי השפה היומיומית היא מוגבלת.
ראוי לשים לב כי השימוש במשלב רב-מגדרי בעברית נולד בצורך חברתי העולה מהשטח.
יש לקוות כי הרגולטור-של-השפה ייתן דעתו לאינטרס הציבורי להתאים את השפה למשתמשיםות, ולא את המשתמשיםות לשפה.
להחלטת האקדמיה ראו: ״על כתיבה שיוויונית״ (15.3.2021) bit.ly/3GNJQ8p.
לפרסום החלטת האקדמיה בפייסבוק ראו: bit.ly/3GpmJ2R.