פטור מתור

בית המשפט העליון זיכה בפיצויים אדם שעלייתו למתקן בלונה-פארק נמנעה משום שענד צמיד פטור-מתור (רע"א 5386/23 עיר השעשועים בע"מ נ' מדינת ישראל נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מיום 15.2.2024). בפסק-הדין התקבלה תביעת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כנגד עיר השעשועים בע"מ, לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח־1998.

מעשה שהיה כך: באחד מימי אוגוסט 2017 הגיע י' עם בתו הקטינה ללונה-פארק בעיר תל אביב. י' זכאי לקבל פטור מהמתנה בתור לפי תקנה 13 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירותי בריאות ולמקומות נתינתם), תשע"ו–2016, בשל מוגבלות נפשית שאובחנה במהלך שירותו הצבאי. לפיכך, י' ובתו פנו לשירות הלקוחות וקיבלו צמידי פטור-מתור. בהמשך, השניים ביקשו לעלות למתקן ""Star Flyer הנחשב למתקן אקסטרים, אך מפעיל המתקן מנע זאת מהם והפנה אותם למנהל המתחם. בשיחה, י' הודה שהוא סובל מסכיזופרניה והמנהל סבר שקיים חשש שהשימוש במתקן מסוכן עבורו והחליט למנוע ממנו את השימוש במתקן. י' פנה בתלונה לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הפועלת במשרד המשפטים; הנציבות הגישה תביעה נגד החברה המפעילה את הלונה פארק בדרישה לחייבה בפיצויים ללא הוכחת נזק, לפי סעיפים 19נא ו־19נב לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לטענתה, מדיניות הלונה-פארק, המונעת ממי שעונד צמיד פטור-מתור ליהנות ממתקני אקסטרים, מפרה את סעיף 19ו(א) לחוק שוויון בהזדמנויות: "מי שעיסוקו במתן שירות ציבורי, בהפעלת מקום ציבורי או בהספקת מוצר, לא יפלה אדם מחמת מוגבלותו". עיר השעשועים השיבה שאין מדובר במדיניות גורפת, אלא שהחברה חייבת למנוע שימוש במתקן העלול לסכן את המשתמש. נטען שהמתקן המדובר יוצר אצל המשתמשים רמה גבוהה של התרגשות, חרדה וסחרור. שלט הכניסה למתקן דורש שהמשתמשים יהיו בריאים נפשית.

בית משפט השלום מצא שהלונה-פארק הפעיל נוהל גורף שלפיו כל מי שעונד צמיד פטור-מתור אינו זכאי לעלות למתקני אקסטרים. זאת, בהתעלם מהנסיבות האישיות של כל אדם. על כן, מדובר בנוהל מפלה המנוגד להוראות חוק שוויון הזדמנויות. בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את עיר השעשועים בפיצויים. עיר השעשועים ערערה; בערעור לבית המשפט המחוזי טענה שקביעת השלום מחייבת אותה לאפשר לאדם להשתמש במתקן אף אם יש חשש שיגרם לו נזק. בית המשפט המחוזי מצא שטענה זו היא חסרת בסיס ודחה את הערעור. בתוך כך נקבע שעל הלונה-פארק לערוך בירור ספציפי בעניינו של כל אדם, וכי אין להסתמך רק על ענידת צמיד פטור-מתור לזיהוי מוגבלות. באותו מקרה נמצא שלא נערך בירור סביר אלא שהשימוש נמנע על בסיס מדיניות גורפת ומפלה.

המשפט התגלגל פעם נוספת: בית המשפט העליון התבקש על ידי החברה הנתבעת ליתן רשות לערער, בנימוק לפיו ראוי להכריע בעומק הבירור הנדרש על ידי הלונה-פארק כלפי בעלי מוגבלויות לצורך בחינת עלייה למתקן. בית המשפט העליון לא מצא שיש מקום ליתן רשות לערער. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות ערעור, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נדרשה להשיב לשאלה, "אם לעמדתה על מפעיל מתקן ה-"אקסטרים" להתעלם מענידת "צמיד האל-תור"? אם התשובה לשאלה זו שלילית, האם עליו לבצע חקירה ודרישה לעניין הסיבה למתן הצמיד הנ"ל?". הנציבות השיבה, שצמיד פטור-מתור לא מהווה אינדיקציה לאי עמידה בדרישות הבטיחות של המתקן; זאת משום שאין קשר בין זכות של אדם לפטור-מתור, לבין היכולת שלו להשתמש במתקן. בנוגע למתקן "Star Flyer", הוראות היצרן לא כללו איסור שימוש על ידי אנשים עם מוגבלות נפשית. הנציבות נדרשה להתייחס גם לשאלה, "מהו להשקפתה האיזון בין החובה של מנהל לונה-פארק לערוך בירור ענייני לבין השמירה על פרטיותו של אדם עם מוגבלות, בהתחשב בעובדה שהמנהל אינו בעל מומחיות מקצועית בתחום בריאות הנפש?" הנציבות השיבה, שבמקרים בהם נדרש לערוך בירור יש לערוך שיחה ולהסביר על המתקן המיועד ולשמוע את עמדת המבקר; מטרת השיחה היא לאפשר למנהל להתרשם בפשטות מהתנהגות המבקר.

בית המשפט העליון אימץ את עמדת הנציבות, לפיו פטור-מתור אינו יכול לשמש בסיס גורף לסילוק מבקר ממתקן אקסטרים. בית המשפט נמנע אמנם ממתן רשות לערער בנימוק שלא התעוררה שאלה משפטית חדשה ולצדדים לא נגרם עיוות דין; עם זאת, כב' הש' י' כשר התייחס לחובה לנהוג בשוויון כלפי בעלי מוגבלויות. צוין כי המתח המתעורר הוא בין חובת השוויון לבין חובתו של אתר שעשועים לשמור על שלום הלקוחות. מפעילי לונה-פארק פועלים תחת לחץ וצורך לאזן בין חובות מנוגדות אלה. כבוד השופט הציג קווים מנחים לאיזון: נקודת המוצא שצמיד פטור-מתור יכול לבסס אינדיקציה לכך ששימוש במתקן עלול לפגוע במשתמש. אינדיקציה זו אינה מהווה הפליה אסורה. עם זאת, יש לאמץ נוהל פנימי לטיפול במקרים בהם מתעורר סיכון לאדם המבקש להשתמש במתקן. לשם כך יש לערוך בירור פרטני. בעת הבירור יש לכבד את הזכות לפרטיות, אך במקרים בהם אדם אינו מאפשר להעריך את הסיכון הנשקף לו מהשימוש במתקן, מנהל הלונה-פארק מחויב למנוע ממנו שימוש. אף כי השמירה על הזכות לשוויון היא חשובה, בפרט ביחס לבעלי מוגבלויות, הרי שאין היא מבטלת את חובת הזהירות.

לפסק הדין: רע"א 5386/23 עיר השעשועים בע"מ נ' מדינת ישראל נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (מיום 15.02.2024) ראו: https://tinyurl.com/3yx77xuv.

פסק-הדין הנ"ל מהווה לדעתנו הזדמנות לעיין באסדרת זכויותיהם של הסובלים ממוגבלות, לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח־1998. כידוע, חוק זה נועד לעגן את זכותם של בעלי מוגבלויות להשתתף בפעילויות בחברה באופן שוויוני. החוק מטיל חובות הנגשה ואיסור הפלייה על גופים ציבוריים ופרטיים כדי להבטיח שוויון הזדמנויות. בתחום התעסוקה, החוק אוסר על אפליה בקבלה לעבודה, בתנאי ההעסקה ובקידום, ומחייב הנגשת מקומות עבודה. בחינוך, החוק אוסר על אפליה בקבלה למוסדות חינוך. החוק אוסר על אפליה גם בגישה לשירותי בריאות, רווחה ותחבורה, תוך דרישה להנגיש שירותים ומבנים ציבוריים. לפי סעיף 6 לחוק, מימוש הזכויות יבוצע תוך הקפדה על כבוד האדם וחירותו והגנה על פרטיותו.

במקרה משנת 2022 נפסקו פיצויים לתובעת עם מוגבלות נפשית בגין עוגמת נפש משום הפרת החוק. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תביעה נגד בית אבות שסירב לקבל את התובעת לעבודה בשל בעיות נפשיות (סע"ש (עבודה תל אביב-יפו) 14266-02-20 פלונית נ' בית הורים ביחד בע״מ, מיום 1.9.2022). לקביעת כב' השופטת רובוביץ־ברכש, בית האבות לא בחן את כישורי המועמדת לגופם ופסל את מועמדותה על הסף. בית האבות אף לא ניסה לבצע התאמות שיאפשרו את העסקתה למרות מוגבלותה. נפסקו פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 35,000 ש"ח לפי ס' סעיף 14(1) לחוק.

שתפו את הכתבה:

מאת

error

אהבתם את הפוסט? הרשמו לעדכונים וקבלו את הפוסט הבא, ישר למייל שלכם