סקירה זו עוסקת בפסיקה של בית המשפט העליון מאוגוסט 2024, המשקפת את הצורך באיזון בין טובת ילדי זרים לבין שיקולי ביטחון הציבור, בכל הקשור להסדרת מעמד ההורים בשהייתם בישראל. בית המשפט העליון קבע כי טובת ילדים עשויה לגבור על שיקולי ביטחון בהחלטות הנוגעות למעמד ההורה הזר. פסק הדין מדגים את המורכבות בהתמודדות המשפטית עם מעמדם של הזרים בישראל, במיוחד על רקע היעדר מדיניות הגירה סדורה.
המערער, ג׳ורג קבלאן, אזרח חוף השנהב וגיניאה, נכנס לישראל בשנת 2008. במהלך שהותו הורשע במספר עבירות חמורות, לרבות שוד, הפרות צווים ותקיפת בנות זוג תוך איומים, בגינן נגזר דינו לתשעה חודשי מאסר בפועל. אף שמלכתחילה לא היה זכאי לקבלת מעמד בישראל, נישואיו לאזרחית ישראלית והולדת שני ילדיהם המשותפים, אזרחי ישראל, פתחו בפניו אפשרות להסדרת מעמדו. המסגרת הנורמטיבית לכך מעוגנת בסעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, המאפשר הענקת אזרחות ישראלית לבן זוג של אזרח ישראלי. יישום ההסדר נעשה באמצעות נוהל בני זוג נשואים הנוהג ברשות האוכלוסין, לפיו יש לבחון את כנות הקשר בין בני הזוג, קיום מרכז חיים בישראל והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית להסדרת המעמד.
בקשתו של קבלאן לקבל מעמד של תושב נדחתה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה בשל עברו הפלילי. על החלטה מנהלית זו הוגש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בית הדין דחה את הערר לאחר שהשתכנע כי נשקפת מקבלן סכנה לשלום הציבור. על החלטת בית הדין לעררים הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. לאחר שגם ערעור זה נדחה מאותו טעם, קבלאן הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בערעור טען כי רשות האוכלוסין וההגירה לא נתנה משקל ראוי לטובת הילדים ולזכות לחיי משפחה, תוך שניכר כי החלטתה התבססה על עברו הפלילי כשיקול בלעדי ולמצער מכריע. מנגד, הרשות טענה כי המסוכנות הנשקפת מקבלאן מצדיקה את דחיית בקשתו, וכי הזכות לחיי משפחה אינה מחייבת מימוש דווקא בישראל.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי החלטת רשות האוכלוסין לוקה בפגם מהותי בהתעלמה מטובת הילדים ומהשלכות הפרדת התא המשפחתי. בית המשפט הדגיש כי שיקולים אלו, בצירוף העובדה כי בני הזוג נישאו והקימו משפחה, גוברים על עברו הפלילי של קבלאן, במיוחד לאור פרק הזמן הניכר שחלף מאז סיים לרצות את עונשו בפברואר 2014. לפיכך, בית המשפט ביטל את החלטת רשות האוכלוסין וההגירה שדחתה את בקשת המעמד של קבלאן והורה כי בקשתו תיבחן במסגרת הליך מדורג, כך שבשלב זה יינתן לו רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, ויימשך הטיפול בעניינו בהתאם לנוהל בני זוג נשואים. התוצאה האופרטיבית היא החזרת עניינו של קבלאן לרשות האוכלוסין לצורך בחינה מחודשת, תוך מתן משקל ראוי לטובת הילדים.
בהקשרה של פסיקה זו, מענין לעיין במאמרם של ברדא יוסף, זילברשץ יפה וגרוס זהבית, ״ילדי הזרים בישראל – התנגשות בין גישות אידיאולוגיות בהיעדר מדיניות הגירה סדורה״ ספר יעקב נאמן (אהרון ברק ודוד גליקסברג עורכים, 2023), 663. המאמר מדגיש את היעדר חקיקת הגירה סדורה וקוהרנטית. מצב זה יוצר חוסר ודאות משפטית ומאפשר לרשויות לפעול על פי גישות שונות ולא מתואמות. כך מתגבר המתח בכל הנוגע להפרדת הרשויות: מחד, משרד הפנים מאמץ גישה לאומית המבקשת להגביל את שהיית הזרים ולהדיר את ילדיהם. מאידך, ניצבים ארגוני זכויות אדם ואחרים הפועלים להגדלת משקלן של תפיסות ליברליות ולהרחבת ההכרה בזכויות מהגרים. פסק הדין בעניין קבלאן מדגים את הקשיים המתעוררים בהיעדר הסדרה חקיקתית כוללת בסוגיית ההגירה. בית המשפט נאלץ למלא את החלל החקיקתי ולאזן בין זכויות הילדים לאינטרס הציבורי, תוך יצירת תלות בפסיקה שיפוטית. ברדא ועמיתיו מצביעים על הצורך בפתרון מקיף שישלב בין הגנה על הצביון היהודי של המדינה לבין הכרה בזכויות יסוד של הזרים וילדיהם. מדיניות הגירה המעוגנת בחקיקה ראשית תוכל ליצור מנגנוני איזון ברורים בין השיקולים המתחרים ולהגדיר קריטריונים מובנים להכרעה במקרים גבוליים.
ראו: בר"מ 7762/23 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה, מיום 14.08.2024.
