חוזה פאושלי, שהמחיר שנקבע בו הוא "ממצה וסופי", אינו מאפשר לספק לבקש תשלומים נוספים בגין עבודות שביצע להשגת היעד החוזי המוסכם. כך נפסק בת"א (נצ') 28090-05-20 ינון תכנון יעוץ ומחקר בע"מ נ' מועצה מקומית שלומי (מיום 24.07.2024).
חב' ינון תכנון יעוץ ומחקר בע״מ, המתכננת, נקשרה בהסכם עם מועצה מקומית שלומי לתכנון שכונת מגורים חדשה. המתכננת הגישה תביעה כנגד המועצה וכן כנגד רשות מקרקעי ישראל, אשר מימנה, אישרה ופיקחה על פרויקט הבנייה. בהסכם העמד שכר טרחת המתכננת על סכום של 3,436,582 ש״ח. התביעה נסבה על דרישתה להגדלת שכרה ב- 8,341,179 ש״ח בגין עבודות תכנון שלטענתה חרגו מההתקשרות המקורית. דרישתה נדחתה על הסף, בניגוד לשתי בקשות קודמות שהתקבלו ועמדו יחד על 1,827,024 ש״ח.
לטענת התובעת, ההסכם חילק את העבודה לשני שלבים. אך בתום שלב א׳ החליטה המועצה, בשונה מדרישתה המקורית, לחלק את המתחם לארבעה מתחמי משנה, שכללו שלושה שלבי ביצוע בכל אחד מהם. החלטה זו, לטענתה, שינתה את אופי הפרויקט, את היקפו ומשך ביצועו ובהתאם לכך גם את השכר הנדרש. המתכננת טענה כי יש להגדיל את התמורה גם נוכח עדכון בתעריפי משרד הבינוי והשיכון. לדבריה, הנתבעות הפרו את חובת תום הלב בכך שפעלו בניגוד להוראות ההסכם, והציגו מצגי שווא כלפיה, לפיהם התכנון יתבצע על פי שני שלבים בלבד ולא שיחולק לארבעה מתחמי משנה.
המועצה השיבה כי ההסכם שנכרת בין הצדדים הוא פאושלי וכי התמורה שנקבעה בו היא ממצה וסופית. נטען כי המתכננת עצמה הצהירה בהסכם שהתמורה המוסכמת כוללת את תכנון כל הפרויקט. נטען כי ההסכם קובע במפורש את זכות המועצה להורות למתכננת כל הוראה הנוגעת לביצוע הפרויקט. המועצה טענה שההחלטה לחלק את הפרויקט לשלבים נוספים התקבלה בהסכמה משותפת של הצדדים, אף לטובת התובעת שלא עמדה בלוחות הזמנים המקוריים. הודגש כי חלוקת הפרויקט לשלבים לא שינתה את היקף התשומות והמשאבים שנדרשו מהתובעת. בנוסף נטען כי הבקשה להגדלת התמורה הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב, בניגוד להוראות ההסכם.
רשות מקרקעי ישראל טענה כי אינה צד להסכם ולפיכך לא קיימת יריבות בינה לבין התובעת. נטען כי התובעת ידעה שכל שינוי החורג מההרשאה התקציבית מחייב אישור מפורש מצד הנתבעת וזאת על פי לשון הסכם. בנוסף, נטען כי היה על המתכננת לפנות למנהל הפרויקט באופן מידי באשר לחריגות עבודה, אולם היא השתהתה בפנייתה. כמו כן נטען כי עבודת התכנון בוצעה במסגרת הסכם פאושלי, ושינוי מאוחר בתעריפי משרד הבינוי והשיכון אינו מהווה עילה להגדלת התמורה.
בית המשפט מצא שיהוי בהגשת התביעה. נפסק כי מקום בו המתכננת סבורה שחלוקת הפרויקט משנה את אופיו, עליה לפנות ללא דיחוי למנהל הפרויקט זאת לפי המנגנון הקבוע בהסכם. אך התובעת השתהתה והתנהגות זו מהווה אינדיקציה לבקשה חסרת בסיס. באשר ליריבות עם רשות מקרקעי ישראל נפסק כי זו אינה צד להסכם, שכן ההסכם לא נחתם על ידה. מהתנהלות התובעת עצמה ניתן להסיק שהרשות אינה צד להסכם שכן כל הבקשות להגדלת התמורה הופנו למועצה . בית המשפט הדגיש כי אין במימון הפרויקט על ידי רשות מקרקעי ישראל או בפעולות אחרות שבוצעו על ידה במסגרת הפיקוח, כדי ליצור יריבות חוזית בינה לבין המתכננת. כמו כן נדחתה הטענה בדבר מצג שווא, שכן ההסכם קבע במפורש כי אין תוקף לכל הבנה שאינה מעוגנת בו. לפיכך, טענות התובעת כלפי רשות מקרקעי ישראל – נדחו.
אשר למועצה, בית המשפט קבע כי מדובר בהסכם פאושלי שהתמורה לפיו אינה תלויה בתחשיב על בסיס מדידה. לשון ההסכם מכילה צירופי מילים כגון ״תמורה ממצה וסופית״, ו״התמורה המוסכמת״. לפיכך, ההסכם לפי לשונו הוא מפורט וממצה. בית המשפט סרב להסתמך על חוות דעת שהוגשו לו לעניין עצם הסיווג של ההסכם כפאושלי, שכן מדובר בסוגיה שההכרעה בה היא משפטית ומסורה לבית המשפט. ניתן דגש לכך שהצדדים לחוזה הם גורמים מתוחכמים. בנוסף צוין כי התובעת, כגורם מקצועי וותיק, זכתה באמון המועצה ורשות מקרקעי ישראל אשר בחרו בה מתוך שורת מתחרים, בהסתמך על הצעתה המקורית. על הרקע הזה, בקשה להגדלת הסכום מהווה פגיעה עקרונית בעיקרון השוויון החל במכרזים. אשר על כן, החברה המתכננת אינה זכאית לתשלום נוסף עבור השירותים שסיפקה.
בהקשרם של חוזים פאושליים מעניין לעיין במאמרו של עו"ד עדי סופרסקי "המנגנון שקם על יוצרו" (נבו, 2024). המאמר עוסק בבעיות המתעוררת בחוזים פאושליים לביצוע עבודות בניה. הכותב מנתח מחלוקות אופייניות ומתאר פתרונות הנהוגים בשוק, המכונים בפיו ״מנגנוני הכרעה מקצועית״, ומטרתם פתרון המחלוקת באופן מהיר תוך כדי ביצוע העבודה. הכותב מבקר מנגנונים אלה בטענה לחוסר יעילות, כגון מקרים בהם חלף זמן ארוך מפרוץ הסכסוך ועד להכרעה. הוא מציע ליישם מספר עקרונות בניסוח הסכם פאושלי, ביניהם קביעת הוראה חוזית המתירה לנותן השירות זמן קצוב וקצר לבקש הגדלת שכר טרחה. עקרון נוסף הוא קביעת סעיף ספציפי בחוזה המגדיר באופן מדויק את המחלוקות שיובאו להכרעה בעזרתו, תוך הפחתת שימוש בנוסח כללי ולא חד משמעי. הכותב מציע לקבוע סעיף המתיר מינוי מומחה מכריע להכרעה במחלוקת בזמן קצר וקצוב על פי ראיות מוחשיות בלבד, והסכמה על משפטן שיכריע בנושאים משפטיים. יישום עקרונות אלה עשוי לדעתו לקדם פתרון יעיל של סכסוכים מקצועיים מורכבים מתוך ניסיון לשמר את רצף העבודה ולמנוע נזקים משניים.
לפסק הדין ראו: ת"א (נצ') 28090-05-20 ינון תכנון יעוץ ומחקר בע"מ נ' מועצה מקומית שלומי מיום 24.07.2024.
