מחקר חדש של ד"ר לילך לוריא מנתח את הרגולציה החלה על צדדים ליחסי העבודה בתקופת מלחמת "חרבות ברזל" ועומד על מידת ההגנה שסופקה לקבוצות שונות של עובדים. ד"ר לוריא פורשת הצעות נורמטיביות על מנת לספק הגנה טובה יותר לעובדים במשברים מדינתיים עתידיים.
מאז פרוץ המלחמה הוגבלה ואף נמנעה היכולת של עובדים שונים להמשיך בעבודתם במתכונת הרגילה. כך ארע לגבי עובדים שנקראו לשירות מילואים, עובדים שנאלצו לטפל בבני משפחה, מפונים, חטופים ובני משפחותיהם, עובדים ששיתפו השקפה פוליטית מגוונת, ועובדים זרים לרבות מהרשות הפלסטינית. בתקופת המלחמה עלה הצורך בהרחבת הרגולציה באמצעות הסדרים חדשים שיספקו מענה ראוי לצרכים של קבוצות העובדים השונות. בהתאם לכך, המאמר עוסק בשאלות, מהי מידת ההגנה שסופקה לקבוצות שונות של עובדים שעבודתם נפגעה בעקבות המלחמה וכיצד ראוי לעצב הסדרים משפטיים כך שיספקו הגנה למשברים עתידיים. המאמר מציג ארבע דילמות מרכזיות בעיצוב רגולציה של יחסי עבודה – תחולה אוניברסאלית או סלקטיבית; השאלה על מי תוטל האחריות (המדינה, המעסיק, ארגוני עובדים או הפרט); צורת הרגולציה (חקיקה או הסכם קיבוצי); ותחולת הרגולציה בזמן (הסדר קבוע או זמני) – ומנתח לאורן את ההסדרים השונים ששימשו להסדרת יחסי העבודה של עובדים שעבודתם נפגעה בשנה הראשונה של מלחמת חרבות ברזל.
עובדים שנקראו לשירות מילואים: עובדים שנקראו למילואים, במיוחד לתקופות ארוכות, לא תמיד יכלו לשוב לעבודה כרגיל או שזכויותיהם נפגעו. ההגנה על עובדים במילואים ניתנת באמצעות אלה: חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט–1949, אוסר על פיטורי עובד שנקרא למילואים ללא היתר וועדת התעסוקה, ולפגיעה בתנאי עבודתו לתקופה של 30 ימים מהיום ששב לעבודתו. סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 אוסר על אפליה בעבודה מחמת שירות מילואים של עובד או של בן זוגו, והסכמים קיבוציים שהרחיבו הוראות אלה. במהלך המלחמה נצפו בעיות בהיקף ההגנה: לקח זמן עד שתקופת האיסור על פיטורין הורחבה ל-60 ימים, וגם אז זה נעשה באופן זמני; המעסיקים חויבו להפריש לקרנות פנסיה הפרשות עבור עובדים במילואים כאשר לקח זמן עד שהמדינה התקינה הסדר בדבר סבסוד של ההפרשות, וגם הסדר זה נקבע כהסדר זמני. עם הזמן, הנטל על המעסיקים הלך והחמיר. הכותבת מציעה להרחיב את תקופת ההגנה על משרתי מילואים ל-60 ימים במקום 30 ימים באופן קבוע. נוסף על כך, מוצע להקים מנגנונים ברורים ויעילים יותר להגנה על משרתי מילואים, כך שהנטל הכלכלי ייפול בעיקרו על המדינה ולא על המעסיקים, זאת, באמצעות עיגון זכויות רווחה.
עובדים המטפלים בבני משפחתם: עובדים שנאלצו להיעדר מעבודתם כדי לטפל בילדיהם עקב סגירת מוסדות חינוך או בשל הצורך לטפל בבני משפחה נתקלו בקשיים בשמירה על זכויותיהם. ההגנה על עובדים אלו הוסדרה במידה מסוימת על ידי חוקים קיימים: סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על אפליית הורים המטפלים בילדיהם, והוא הורחב במלחמה גם לבנות זוג של משרתי מילואים. סעיף 2(ב)(1) לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו–2006, מגן מפיטורין על הורים לילדים עד גיל 14 הנעדרים מעבודתם בשל סגירת מוסדות החינוך. בתקופת המלחמה הוראה זו הורחבה למקרים של סגירה בהחלטת הרשויות המקומיות או המוסדות החינוכיים. כמו כן, ההוראה בסעיף 7(ג)(6) לחוק עבודת נשים, התשי"ד–1954, שמאפשרת לעובדות במשרה מלאה לעבוד שעה פחות כאשר בן זוג המשרת במילואים, הורחבה בצו הרחבה גם לבנות זוג המועסקות במספר מקומות עבודה. בהתאם לצווי הרחבה ותקנות שהותקנו במהלך המלחמה הורים מאזורים מוגדרים שלא יכולים להגיע לעבודתם מאחר שמוסדות החינוך היו סגורים – זכאים לפיצוי מהמדינה.
לטענת הכותבת, ההסדרים הקיימים לא סיפקו מענה מלא לעובדים המטפלים בבני משפחה, במיוחד לא בתקופת מלחמה. הכותבת ממליצה לעגן באופן קבוע את הזכאות של בנות זוג של חיילי מילואים שעובדות במספר מקומות לשעות עבודה מופחתות. מוצע גם שיקבע הסדר שייתן מענה מראש לתשלום שכר לעובדים שלא יכלו להגיע לעבודתם מאחר שמוסדות החינוך של ילדיהם היו סגורים. ככלל מוצע להבטיח מעורבות גוברת של המדינה באמצעות עיגון זכויות רווחה כדי להקל את הנטל הכלכלי על המעסיקים.
חטופים ומשפחותיהם ומפונים: עובדים אלו לא יכלו להמשיך לעבוד כרגיל והיו חשופים לפיטורין או לקשיים כלכליים. ההגנה עליהם הוסדרה לראשונה בחוק הגנה על עובדים בשעת חירום (הוראת שעה–חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שקובע הוראת שעה האוסרת על מעסיק לפטר עובדים אלה בשל היעדרותם או אי ביצוע עבודתם. סעיף 2(ב1)(1)(א) לחוק קובע הוראה שאוסרת על פיטורי עובד שפונה ממקום מגוריו שנמצא ביישוב המנוי בתוספת. חוק ביטוח לאומי קובע כי מעסיקים חייבים להפריש כספים לפנסיה עבור עובדים שהוכרזו כחטופים. הסדרים אלו נחקקו כהוראות שעה, דבר שיצר חוסר ודאות לגבי העתיד. פעמים רבות היה צורך בהארכות חוזרות של ההגנות המשפטיות, דבר שגרם לעיכובים. נוסף על כך, ההסדרים לא תמיד היו בהירים, במיוחד לגבי משך זמן ההגנה והזכויות הסוציאליות. משכך, מומלץ להחיל הסדרים קבועים.
עובדים בעלי השקפה פוליטית מגוונת: עובדים אלו נפגעו בעבודתם בתקופת המלחמה, בעיקר בשל הבעת עמדות פוליטיות. חופש הביטוי בישראל מוגן אך מוגבל, במיוחד כשמדובר בהסתה לטרור או גזענות. בתי הדין לעבודה קבעו במקרים מסוימים שיש להשיב את העובד לעבודתו ובמקרים אחרים אישרו את פיטורי העובד. בסע"ש (תל אביב-יפו) 40668-11-23 ד"ר מאיר בורכין נ' עיריית פתח תקווה (נבו – 2.4.2024) בית הדין האזורי לעבודה קבע שיש להחזיר לעבודה מורה להיסטוריה בבית ספר בפתח תקווה שפוטר בשל התבטאויות ביחס לפלסטינאים ביהודה ושומרון ובעזה, תוך הבעת ביקורת על צה"ל. בסע"ש (תל אביב-יפו) 66739-11-23 מונתסר עבאסי נ' כללית הנדסה רפואית בע"מ (נבו – 30.4.2024), בית הדין האזורי לעבודה אישר את הפיטורים של מהנדס בקופת חולים כללית לאחר שקבע שפסוקים שונים מהקוראן שפרסם בסטטוס הוואטסאפ עשויים להתפרש כתמיכה בטרור. הכותבת ממליצה להחיל הגנה על חופש הביטוי של עובדים גם במצבי מלחמה, תוך שמירה על האיזון עם חוקים נגד הסתה ואלימות.
עובדים זרים ועובדים מהרשות הפלסטינית: עבודתם נפגעה במידה ניכרת ולא עמדה לרשותם הגנה מספקת, אם בכלל, באשר לתנאי עבודתם. האיסור על כניסת עובדים פלסטינים הוביל לשיעורי אבטלה גבוהים מאוד ברשות הפלסטינית ולמחסור גדול של עובדים בישראל בענף הבניה והחקלאות.
המלחמה חשפה בעייתיות בכך שההסדרים המשפטיים הקיימים, ביחס לכל אחת מהקבוצות, הם חלקיים ולא מספקים מענה וודאי למצבי משבר. ד"ר לוריא מציעה מתווים לעיצוב רגולציית יחסי עבודה בעת מלחמה, לצורך גיבוש הגנה טובה יותר לעובדים במשברים מדינתיים ותוך חלוקת נטל הוגנת בין המדינה למעסיקים. בתוך כך המאמר פורס מספר הצעות לעיצוב דיני עבודה ורווחה שיתכנו מעלה למשברים עתידיים: הכנסה בסיסית שוטפת (Universal Basic Income) – כלל אזרחי המדינה יקבלו סכום כסף חודשי מהמדינה ללא תלות בתנאים מסוימים, והם יהיו רשאים לעשות בסכום זה כרצונם, לרבות הגנה מפני משברים עתידיים; מענק חד פעמי לאדם בוגר – המדינה תעניק לכל אזרח שמגיע לבגרות סכום כסף שיוכל לשמש אותו למטרות שונות, כגון: רכישת השכלה, הקמת עסק, חסכון מפני סיכונים עתידיים – כמו מצבי מלחמה ומצבים בלתי צפויים אחרים. המטרה היא לאפשר לאדם שהגיע לבגרות נקודת פתיחה בדמות חסכון כספי שניתן לעשות בו שימושים שונים; שוברים חברתיים – המדינה או המעסיקים יעניקו לכל פרט שוברים בעלי ערך כספי שאותם יוכלו למשוך בעת הצורך למטרות שונות. למשל, לצורך הכשרה מקצועית, גידול ילדים, תקופת אבטלה והגנה בעת משברים עתידיים. הפרטים שולטים במועד המשיכה וככה ניתן לזהם מענה של הכנסה בעת משבר כמו מלחמה. כמו כן, היא מציעה לוחות זמנים גמישים של עבודה – למשל, עובדים יוכלו לקחת הפסקות מהעבודה בתשלום, להחליט האם לעבוד יותר שעות או פחות – בכפוף להסכמת המעסיק; גמישות במקום העבודה – עבודה מהבית, בקביעות או בצורה היברידית, פתרון שיוכל לסייע לעובדים בזמני מלחמה או במשברים לא צפויים אחרים.
המאמר צפוי לראות אור בכתב העת מחקרי רגולציה מייסודו של מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה.
